אסא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ישנם מספר אי דיוקים, המפורטים בדף השיחה של הערך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אסא
Asa of Judah.jpg

אסא, מלך יהודה
מדינה ממלכת יהודה
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה
אב אביה
אם מעכה בת-אבישלום
יורש העצר יהושפט
מלך יהודה ה-3
תקופת כהונה 908 לפנה"ס - 867 לפנה"ס (כ־41 שנים)
הקודם בתפקיד אביה
הבא בתפקיד יהושפט
אסא מנתץ את פסלי האלילים. איור משנת 1392

אָסָא, מלך יהודה בין השנים 908 לפנה"ס עד 867 לפנה"ס, בנו של אביה.

כשאסא עלה לשלטון הוא היה קטין, ולכן כיהנה אמו מעכה בת-אבישלום כעוצרת עד הגיעו לגיל חמש עשרה.[דרוש מקור] הוא לא המשיך בדרך אביו של מלחמה נגד ממלכת ישראל (דה"ב יג,כג: "בימיו שקטה הארץ עשר שנים").

ספר דברי הימים ב מרחיב את הדיבור על ימי אסא (פרקים יד-טז), בניגוד לגרסה המקוצרת בת 16 הפסוקים בספר מלכים (מל"א טו,ט-כד). ככל הנראה כבר בתחילת מלכותו רווחה הרגשה של מזימות מצריות כנגד הממלכה, שכן בתקופה זו נמשכה בניית ערי המצור ביהודה (דה"ב יד,ה-ו) יחד עם הגברת הציוד הצבאי לחיל הרגלי הכבד ("נושאי צינה ורומח") וגם נעשה חידוש במערך הצבאי, על ידי הקמת חיל רגלי מקרב בני בנימין, שנאמנותם לבית דוד הוכחה והיו קלעים מיומנים.

המלחמה נגד מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכנות הללו עזרו לאסא כאשר אוסטרכון א', מלך מצרים (924-889), בנו של שישק א', שלח את זרח הכושי - שר צבא מצרי ממוצא נובי או ראש שבט כושי מאזור הנגב שקבל סיוע ממצרים - לעלות על יהודה עם רכב ויחידות נוביות ולוביות (דה"ב יד,ח; טז,ח: "הלא הכושים והלובים היו לחיל לרב ולרכב ולפרשים להרבה מאוד").

דה"ב יד,ה-יד:

"ויבן ערי מצודה ביהודה. כי שקטה הארץ ואין עמו מלחמה בשנים האלה כי הניח יי' לו. ויאמר ליהודה נבנה את הערים האלה ונסב חומה ומגדלים דלתים ובריחים... ויהי לאסא חיל נשא צנה ורמח מיהודה שלש מאות אלף. ומבנימין נשאי מגן ודרכי קשת מאתים ושמונים אלף כל אלה גבורי חיל. ויצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלש מאות ויבא עד מרשה. ויצא אסא לפניו ויערכו מלחמה בגיא צפתה (תרגום ה-70: צפונה) למרשה... ויגף יי' את הכושים לפני אסא ולפני יהודה וינסו הכושים. וירדפם אסא והעם אשר עמו עד לגרר ויפל מכושים לאין להם מחיה כי נשברו לפני יי' ולפני מחנהו וישאו שלל הרבה מאד. ויכו את כל הערים סביבות גרר כי היה פחד יי' עליהם ויבזו את כל הערים כי בזה רבה הייתה בהם. וגם אהלי מקנה הכו וַיִּשְׁבּוּ צאן לרב וגמלים וַיָּשֻׁבוּ ירושלם".

מסתבר, שהשיקולים שהניעו את אוסרכון א' ללכת בעקבות אביו שישק ולתקוף את יהודה, היו מצד אחד השיקול להמשיך את מסעו המוגבל של אביו ולעלות על יהודה במטרה לשעבדה. אך מאידך יש להניח שמניע נוסף היה הרצון לשלול שלל. אך ככל הנראה היה גם רצון למנוע מאסא להעצים את ממלכתו ולחזק את צבאו. אסא בחר להתעמת עם צבא מצרי זה במעלה נחל לכיש (פתח הכניסה הטבעי להרי יהודה מדרום-מערב), באחד הגאיות הצרים והארוכים (הנמשכים בכיוון צפון-דרום), או זה שבין מרשה לבית גוברין, או זה שבין בית גוברין לתל גדידה, במקום בו הרכב המצרי מנוטרל והצבא המצרי לא יכול להתפרס והופך לשדרת מסע ארוכה וצרה שקל לפגוע בה על ידי קלעים וקשתים הממוקמים על הגבעות משני עברי הגיא.

היחסים עם ארם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת האחים הארוכה בין ממלכות ישראל ויהודה, שבאה בעקבות הפילוג ונמשכה כל ימי בית ירבעם ובית בעשא (928 - 883), החלישה את שתי הממלכות מבחינה צבאית וגרמה בעקיפין להתעצמותה של דמשק. לאחר פילוג הממלכה, הגיעה ממלכת ישראל בצפון עד צפון הבשן, אולם במרוצת השנים הארמים החלו מספחים אט אט שטחים לממלכתם.

על היחסים בין יהודה לישראל בימי בית ירבעם בן נבט לא נמסר בפירוש, אך רמז לכך נמצא במ"א טו,יח-יט: "ויקח אסא את כל הכסף והזהב הנותרים באוצרות יי' ובית המלך וישלחם המלך אסא אל בן הדד בן טברמן בן חזיון מלך ארם הישב בדמשק לאמר. ברית ביני ובינך בין אבי לבין אביך, הנה שלחתי לך שחד כסף וזהב לך הפרה את בריתך את בעשא מלך ישראל".

מסתבר שכבר בימי רחבעם נקשרה ברית בין יהודה לבין דמשק. ברית זו הייתה, כנראה, מחויבת על רקע האינטרסים המסחריים המשותפים של שתי המדינות, ובמיוחד כל עוד המשיכה יהודה לשלוט על אדום, אך אין זה מן הנמנע שמניע נוסף של רחבעם בברית זו היה הרצון למנוע התארגנות חזית ארמית-ישראלית נגדו. מצד שני, מפסוקים אלו ניתן ללמוד כי גם לישראל הייתה ברית בעבר עם דמשק, לפחות בימי בעשא.

בשנה ה-38 לאסא, עלה למלוכה בישראל אחאב ושנה אחר כך חלה אסא ברגליו (כנראה במחלת השיגדון). אז החל ככל הנראה יהושפט בנו לכהן כעוצר המלוכה. לאחר 41 שנים של מלוכה מת אסא ובמקומו עלה בנו יהושפט למלוכה ביהודה.

קבורתו של אסא מוזכרת ומפורטת בדברי הימים (דברי הימים ב טז, יד): הניחו את גופתו בקבר, שכרה לעצמו לפני מותו בעיר דוד. שמו בקברו בשמים ו"זְנים מרֻקחים במרקחת מעשה" (יש משערים שתוספת הבשמים נדרשה עקב מחלתו), ואף שרפו לכבודו רכוש רב, "שרפה גדולה עד מאד", כמקובל אז.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציה עוזיהו
928 911 908 867 846 843 842 836 798 769
יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו
758 733 726 698 641 639 609 608 597 596–586