אחיה השילוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי היה נביא בראשית תקופת המלוכה בישראל שמילא תפקיד מכריע בעיצוב צורת המלוכה ובהעברת התורה שבעל פה לדורות הבאים. לפי המדרש היה משבט לוי.‏‏‏[1][2] הוא גר בעיר שילה ולכן נקרא כך. לפי המדרש‏‏‏[3] נהרג אחיה על ידי המלך אביה.

נבואותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך מובאות שתי נבואות שנאמרו על ידי אחיה השילוני.

הנבואה הראשונה נמסרה לאחר שירבעם בן נבט מחה ברבים נגד המלך שלמה על כך שסתם פתחים בחומות ירושלים כדי לבנות בית לבת פרעה וכך הקשה את המעבר של עולי הרגל לתוך העיר.‏‏‏[4] ירבעם שימש אז כגובה המסים מאת שבטי בני יוסף. אחיה מצא אותו מחוץ לירושלים בדרכו לגבות מס, וגילה לו בנבואה שהוא עתיד למלוך על עשרה שבטים. אחיה לקח את השמלה החדשה בה היה לבוש, קרע אותה לשנים עשר חלקים, לציון שנים עשר השבטים, ונתן לירבעם עשרה חלקים. הוא הבטיח לו שאם ילך ירבעם בדרכי ה' מלכותו תיכון לעד. ירבעם לא מימש את האפשרות הזאת. הוא ביטל את החגים בירושלים, ויסד חג חדש אותו חגגו בעליה לרגל אל שני עגלי הזהב שהקים בדן ובבית אל. המדרש‏‏‏[5] מוסיף כי כששמע שלמה על נבואתו של אחיה, ביקש להורגו, ולכן נמלט למצרים.

נבואת אחיה לירבעם 1728.

כאשר חלה בנו הבכור של ירבעם, הוא שלח את אשתו לאחיה כדי לשאול אותו מה יעלה בגורל בנו.‏‏‏[6] אשת ירבעם לבשה תחפושת כדי שאחיה לא יזהה אותה, אך אחיה זיהה מיד שמדובר באשתו של ירבעם וניבא כי המלכות לא תהיה עוד ביד שושלת ירבעם וכל זָכָר במשפחתו ייכחד, מה שאכן קרה כאשר מרד בעשא בנדב בן ירבעם והרג את כל צאצאי המלוכה.

חוליה חשובה בשלשלת הקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמרא‏‏[2] מונה את אחיה השילוני כמי שראה את עמרם וכרבו של אליהו הנביא. כך כתב גם הרמב"ם‏‏ ‏בהקדמה ל"היד החזקה" שאחיה היה מיוצאי מצרים והיה זה שמסר את התורה שבעל פה מעמרם לאליהו ולדורות הבאים. אך הראב"ד על אתר משיג וכותב כי אחיה היה מדייני בית דינו של דוד ואחראי למסירת התורה רק בתקופה זו. הרב מנחם קרקובסקי בספרו "עבודת המלך", מסייג את השגתו של הראב"ד, לאור סתירתו את דברי חז"ל, ואומר שכוונתו הייתה שכן ראה אחיה את עמרם, אך לא היה נחשב לחלק מהמסורת עד לדורו של דוד המלך.‏[7]

אישיותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיה נחשב כצדיק גדול, ונאמר כי זכותו גדולה עד כדי שיוכל, יחד עם רבי שמעון בר יוחאי, לזכות את ישראל ולמלטם מצרות עד דורו של משיח למרות עוונותיהם של ישראל.‏‏‏[8] אחיה מתואר בגמרא‏‏‏[9], יחד עם ירבעם כאנשים "שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה, וכל טעמי תורה מגולין לפניהם כשדה", כך ששניהם יכלו לחדש חידושי תורה שלא שמעתן אוזן מעולם. על קללתו של אחיה נאמר‏‏‏[10] כי "טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכן בלעם הרשע".

עם זאת, לא נמלט אחיה מאחריות חלקית על העגלים שהקים ירבעם.‏‏‏[2] הגמרא מספרת‏‏‏[9] כי אחיה שוכנע על ידי אחד מיועצי ירבעם לחתום לירבעם על אישור שישראל יעשו ככל אשר יורה אותם ירבעם, גם אם הדבר יהיה כרוך בעבודה זרה. בתחילה אחיה סירב לחתום, אך הוא שוכנע כי אין סיכוי ממשי שירבעם ינצל את האישור כדי להדיח את ישראל לעבוד עבודה זרה בפועל, אלא רק לנסות את נאמנותו למלך. הגמרא מוסיפה שהשפעת חתימת אחיה הגיעה עד ימי יהוא, שלמרות שביער את העבודה הזרה מהארץ, עדיין "לא סר מעל חטאות ירבעם"‏‏‏[11] משום שראה את חותמו של אחיה וחשב כי יש היתר לעבודה זרה זו. על הפסוק המתאר את עוורונו של אחיה לעת זקנתו‏‏‏[12] אומר המדרש‏‏‏[13] כי הדבר בא עליו כעונש על שהעמיד תלמיד רשע כירבעם.

בתורת החסידות ובסיפורי חסידים מוזכר אחיה השילוני פעמים רבות, כמי שהיה רבו של הבעל שם טוב בדרך של מגיד.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיה כתב, כנראה, את נבואותיו על ספר,‏‏‏[14] אך הוא אבד במשך השנים ואינו קיים עוד. בימי הביניים עוד היו קיימות עדויות אצל בני קוצ'ין ואצל בני מרוקו על קיומו של הספר אצלם.‏‏‏[15]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בן ציון דינור, במפנה הדורות עמ' 154.
  • גדליה נגאל, מורו ורבו של רבי ישראל בעל שם טוב, סיני עא עמוד קנא והלאה.
  • הנ"ל, דמות הבעש"ט והגותו, סיני קנ והלאה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏מדרש הגדול, במדבר כו, סג‏
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 ‏בבא בתרא קכא, ב‏
  3. ^ ‏מדרש אגדה במדבר, ל, טו‏
  4. ^ ‏מלכים א יא‏
  5. ^ ‏תרגום שיר השירים, ח, יב
  6. ^ ‏מלכים א יד‏
  7. ^ אחיה השילוני מבני לוי | שאל את הרב - Yeshiva.org.il
  8. ^ ‏בראשית רבה לה‏
  9. ^ 9.0 9.1 ‏סנהדרין קב א‏
  10. ^ ‏תענית כ, א‏
  11. ^ ‏מלכים ב, י, לא‏
  12. ^ ‏מלכים א, יד ד‏
  13. ^ ‏בראשית רבה, סה, י‏
  14. ^ ‏דברי הימים ב ט כט‏
  15. ^ המאמר "ספרי קוצ'ין" מאת מאיר בר-אילן