בית דוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלכתו של דוד, מתוך ספר תהילים מהמאה ה-10.
שלמה המלך בערוב ימיו, איור מאת גוסטב דורה.
בניו של צדקיהו, המלך האחרון בשושלת, נרצחים לנגד עיניו (מלכים ב', פרק כ"ה), איור מאת גוסטב דורה

בית דוד הוא שושלת המלוכה שתחילתה בדוד המלך ובנו שלמה המלך. כל מלכי ממלכת יהודה, למעט עתליה, מתייחסים אליו.

המקור הקדום ביותר המזכיר את השושלת הוא כתובת תל דן הכתובה בארמית ומתוארכת בין המאה ה-9 לפנה"ס למאה ה-7 לפנה"ס. בכתובת כתוב "ך בית דוד", כאשר תחילת הכתוב חסר וכנראה הכוונה ל"מלך". חלק מן המלכים המאוחרים בשושלת, מוזכרים בכתובות אשוריות ובבליות בהקשר של הכיבושים באזור.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה, יעקב ברך את יהודה בנו: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו"‏[1], והפרשנים רואים בכך הבטחה כי מלך ישראל יהיה משבט יהודה.

לפי התנ"ך, הובטח לדוד כי ביתו ישלוט תמיד בממלכת יהודה בזכות מסירותו לעבודת ה', כפי שאמר ה' לדוד: "והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינותי את ממלכתו, הוא יבנה בית לשמי וכוננתי את כיסא ממלכתו עד עולם, אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן, אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. וחסדי לא יסור ממנו... ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך, כיסאך יהיה נכון עד עולם"‏[2]. הדבר הובן כהבטחה שגם אם תיפסק מלכות בית דוד, בעתיד היא תשוב למקומה.

על פי ספר מלכים, המלכה עתליה רצחה את כל בני המלוכה ורק יואש (מלך יהודה) (נכדה) נותר מוסתר בידי כהנים. אם אכן יואש הוא נכדה של עתליה, הרי שכל המתייחסים על בית דוד, מתייחסים גם אל עתליה.

בשנת 538 לפנה"ס (42 שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון), חזרה שושלת בית דוד ליהודה עם שיבתו של זרובבל בן שאלתיאל בשיבת ציון.

במהלך תקופת בית שני נעלמה השושלת, אולם בסוף התקופה נמצאה מגילת יוחסין עתיקה בה יוחסו אבותיו של הלל הזקן לבית דוד[דרוש מקור]. רבי יוחנן הסנדלר אמור להיות, על פי רושמי יוחסין אלו, מבני בניו של הלל הזקן‏[3]. בשל כך נחשבו צאצאיו, שושלת הנשיאות וראשי הגולה לממשיכי מלכות בית דוד. רש"י התייחס על שושלת זו, ומכאן שגם נכדיו, בעלי התוספות (לרש"י היו רק בנות).

בימי הביניים המאוחרים המהר"ל מפראג התייחס על שושלת זו. בתקופה מאוחרת יותר רבי שלום שכנא חתנו של רבי משה ישראליש היו ידועים כממשיכי השושלת. במאה ה-18 נעשו מאמצים לזהות ולרשום את השושלות ואף הודפסו ספרים בעניין, בידי אפרים זלמן מרגליות[4] באתר ספרים עבריים, הרב נפתלי כ"ץ (מחבר הספר "סמיכת חכמים") ועוד. לשושלת זו התייחסו משפחת קלונימוס - שם משפחתו של אחד מבעלי התוספות נכדו של רש"י, משפחת יפה, משפחת מרגליות, משפחת רוקח, משפחת כ"ץ ועוד.

במאות ה- 11-15 חיו בדרום צרפת (פרובנס) ובצפון ספרד (ברצלונה) מספר משפחות שלפי המסורת המשפחתית התייחסו לראשי הגולה הגאונים של גלות בבל מבית דוד. משפחות אלו קבלו בקהילות את התואר 'נשיא' וכונו "בני חורין". היה להם מעמד כלכלי וחברתי מיוחד בקהילה היהודית. הם היו מקורבים לשלטון, וחלקם מילאו תפקידים של יועצים וגובי מס/שרי אוצר. היו להם זכויות מיוחדות בנרבון, ברצלונה, ארגון וקסטיליה. בתור בעלי תפקידים ומעמד מיוחדים, זכו המשפחות לקבל אחוזות ותוארי אצולה - דון, ואבירות - 'דה לה קבלרייה', ממלכי ארגון וקסטיליה. בין משפחות ה'נשיאים' ('בני החורין') ניתן למצוא את המשפחות: אבן עזרא, הלוי, אבולעפיה, אבן שושן, בנבנשתי, חסדאי, שאלתיאל ועוד. יש לציין שיש עדויות (כולל ערבוב של שמות) שחלק ממשפחות ה'נשיאים' התחתנו זו עם זו (בעיקר חסדאי, מכיר, שאלתיאל, הלוי ובנבנשתי) במיוחד בברצלונה וגירונה של המאות ה- 12-13. חלק מהיחוס לבית דוד נובע מהקשר של חלק מהמשפחות עם ראשי הגולה והגאונים מבבל המיוחסים לבית דוד. הרבנים מבבל הגיעו לפרובנס עם הקמת המרכז היהודי בנרבון כנראה במאה ה- 10 או 11. ייתכן ורבנים מבבל הגיעו גם לספרד המוסלמית באותה תקופה ויצרו שושלות של 'נשיאים' גם שם. תיאור משפחות ה'נשיאים' בפרובנס וברצלונה במאה ה-12 מופיע אצל בנימין מטודלה ואלחריזי. אולם, ייחוסים אלו הם חסרי עדויות היסטוריות של הקשר הישיר לבית דוד, ויכול להיות שנעשה בהם שימוש לשם האדרת אדם מסוים או משפחה מסוימת בהתאם למסורת משפחתית.‏[5]

לפי הרמב"ם (1135-1204) "הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן, והוא ראש הישיבה והוא שקורין אותו החכמים נשיא בכל מקום" (רמב"ם, הלכות סנהדרין א, ג). הרמב"ם במקום אחר בהקדמתו לפרק חלק כותב: "אין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד, וכל החולק על המשפחה הזאת - כפר בשם יתברך ובדברי נביאיו". על פי המסורת המשיח יהיה מבית דוד, ולכן משיחי השקר תמיד ייחסו עצמם לבית דוד.

מלכות בית דוד נתפסת במסורת היהודית כמלכות נקיה ומוסרית. בתלמוד ישנה התייחסות למלכות זו ואנשיה מתוארים שם כצנועים וענוותנים שמקבלים עליהם את עולה של המערכת המשפטית‏‏.

למלכים מבית דוד ישנו מעמד מיוחד בהלכה, כמו משיחה בשמן המשחה‏‏‏[6], משיחה על מעיין‏‏‏[7], וישיבה לצד הסנהדרין בלשכת הגזית של בית המקדש‏[8].

לפיכך תפילות רבות בסידור התפילה היהודי מבקשות לכונן מחדש מלכות יהודית משושלת זו‏‏‏[9],‏[10].

ישנם אישים מפורסמים שהמסורת מייחסת אותם לדוד המלך, אם בייחוס "ישיר" דור אחר דור עד הלל הזקן או רבי יוחנן הסנדלר ומשם לדוד (ודוגמאות לכך הן המהר"ל ורש"י), ואם, כדוגמת המגיד ממזריטש, מספרת המסורת כי הלה היה בעל ייחוס לדוד המלך, אלא שהמגילה בה הופיע הייחוס נשרפה.

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הבשורה על פי מתי שבברית החדשה יוסף, בעלה של מרים, אם ישו הוא מצאצאי בית דוד. האוונגליונים של מתי ושל לוקס בברית החדשה מפרטים את הגנאלוגיה של יוסף עד דוד המלך, ואף עד אדם הראשון. ההסבר התאולוגי לייחוס הזה, הוא שיוסף היה אביו המאמץ של ישו. על-פי החוק הרומי, אימוץ כלל צירוף של המאומץ לשושלת של המאמץ - כך למשל הקיסר אוגוסטוס נחשב בנו של יוליוס קיסר, אף שמבחינה ביולוגית לא היה בנו.

משפחות בית דוד כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות נטען כי מעבר לטענה כי משפחת רש"י והמהר"ל מפראג מיוחסות לבית דוד, קיימות עוד משפחות שלהן ספר יוחסין מסודר עד דוד המלך ודרך ראשי הגלויות שבבבל. ישנו ספר יוחסין של משפחת דיין (=נשיא ) מחלב וכן ספר יוחסין למשפחת חרלפ ודון-יחיא. היוחסין לבית דוד של משפחת חרלפ הודפסו לראשונה בהקדמה לספריו של הרב אפרים אליעזר צבי חרלפ ממזריטש והובאו לארץ על ידי אפרים חרלפ, ממיסדי רחובות, ועל ידי יצחק חרלפ, סבו של הרב יעקב משה חרלפ. גם למשפחות שאלתיאל דנינו, גולדפרב, מושל, אלטשולר, פינטו ואברבנאל ישנו ספר יוחסין מסודר עד דוד המלך. בבדיקה גנטית השוואתית שנעשתה לאחרונה בין משפחות חרלפ ושאלתיאל נמצא מתאם גנטי גבוה על אף ששושלות המשפחה נפרדו לפני כ- 800 שנה‏‏‏[11]. משפחות רבות בעידן המודרני, הן אשכנזיות, והן ספרדיות, מונות את ייחוסן לדוד המלך בדרך זו, אך מומחי הגנאלוגיה מטילים בכך ספק‏‏‏[12]‏‏‏[13].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י'
  2. ^ ספר שמואל ב', פרק ז', פסוקים יב-טז
  3. ^ הרב אהרן היימאן, "בית דוד", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמוד 687, באתר HebrewBooks
  4. ^ רבי אפרים זלמן מרגליות, ‏שם משארית מעלות היוחסין, באתר HebrewBooks
  5. ^ לדוגמה בפתיחה לספר "תורה תמימה" שהוא הוצאה של חמישה חומשי תורה עם אסופה של מדרשים ופירושם, מספר המחבר כי שם משפחתו שונה לאפשטיין מבנבנשתי - משפחה המיוחסת לדוד המלך
  6. ^ ‏רמב"ם, משנה תורה, הלכות כלי המקדש א' ז'‏
  7. ^ ‏רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים א' י"א‏
  8. ^ ‏‏רמב"ם, משנה תורה, הלכות בית הבחירה ז' ו', והלכות סנהדרין י"ד י"ב‏
  9. ^ ‏בין היתר בברכת המזון (ברכת רחם), במוסף של יום שבת (ברכה לאחר ההפטרה), בתפילות עמידה של ראש השנה וביום כיפור ואף בתפילת נעילה.‏
  10. ^ ‏‏רמב"ם, משנה תורה, הלכות סנהדרין ב' ה'‏
  11. ^ ‏the book of destiny, toledot charlap.arthur f. menton, king david press, cold spring harbor,ny ‏
  12. ^ הייחוס מדוד המלך, ויקיגניה‏.
  13. ^ משפחות המתייחסות לדוד המלך הרב אבישי אלבוים, שרשרת הדורות כרך י"ט, 3, 2005, החברה הגנאלוגית הישראלית.‏‏‏