ירבעם בן נבט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "ירבעם" מפנה לכאן. לערך העוסק בירבעם בן יואש (לבית יהוא), ראו ירבעם השני.
ירבעם בן נבט
איור משנת 1553
איור משנת 1553
לידה המאה ה־10 לפנה״ס
צרדה, ממלכת ישראל המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 907 לפנה"ס
מדינה ממלכת ישראל
בן או בת זוג אשת ירבעם עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית ירבעם
תואר מלך ישראל
אב נבט
אם צרועה
צאצאים אביה, נדב
יורש העצר נדב
מלך ישראל ה־5
928 לפנה"ס907 לפנה"ס
(כ־21 שנים)
מנהיג דת בתקופה אחיה השילוני ועדו הנביא
שלמה מלך ממלכת ישראל המאוחדת
נדב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ירובעם מקים עגלי זהב. איור משנת 1372.

יָרָבְעָם בֶּן נְבָט הוא דמות מקראית, איש שבט אפרים ומלכה הראשון של ממלכת ישראל לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת. שנות מלכותו על פי הכרונולוגיה המקראית היו בין השנים 928–907 לפנה"ס (כ-21 שנים). דמותו מתוארת בספר מלכים (א' יא-יב-יג-יד) ובספר דברי הימים (ב' יב-יג).

עוד בחיי המלך שלמה, בא הנביא אחיה השילוני לירבעם, קרע בגד ל-12 חלקים, נתן לירבעם עשרה מהם ואמר לו כי הממלכה תתחלק והוא ימלוך על עשרה שבטים. לאחר נבואה זו ניסה שלמה להמית את ירבעם, אך זה מצא מפלט במצרים. לאחר מות המלך שלמה, בנו רחבעם לא שמע לעצת הזקנים וסירב לבקשת העם להקל את עול המיסים. ובתגובה, החליטו השבטים הצפוניים להתפצל מממלכת יהודה שתחת שושלת בית דוד, ולשים את ירבעם עליהם למלך הראשון של ממלכת ישראל. ירבעם ייסד את פולחן העגלים בבית אל ובדן, בשל רצונו ליצור אי תלות בין תושבי ממלכת ישראל לבין הפולחן בבית המקדש בירושלים שבשטח ממלכת יהודה. הוא גם שינה את לוח חגי השנה, הזיז את חג הסוכות מט"ו בתשרי לט"ו בחשוון, ומינה כוהנים שאינם מבני שבט לוי. בעיני חז"ל נחשב ירבעם למודל של מלך רשע מפני שחטא והחטיא את ישראל. במהלך מלכותו גם התקיימה מלחמה בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה, ברשות המלך אביה שהסתיימה בתבוסת ישראל ונצחון יהודה.

בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי שלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידיעות על מעשי ירבעם בחייו של שלמה, כפי שמתוארות בספר מלכים, מאופיינות בחוסר בהירות. הוא מתואר כבן לשבט אפרים (שבט שנחשב, ביחד עם שבט יהודה, לשבט מלוכה) שנולד לאם אלמנה בשם צרועה[1] (ההנחה היא שמטרת הכתוב בציון עובדת היותו בן לאלמנה היא להראות שירבעם ידע סבל מה הוא). בהמשך הוא התמנה לפקיד על עבודתם של בית יוסף (אלה הם השבטים אפרים ומנשה הנמנים עם שם שני בניו, שנחשבו לשבטים גדולים וחשובים בממלכת ישראל). ככל הנראה בזמן שכיהן בתפקיד זה הוא היה מעורב בניסיון למרד. לאחר כישלון המרד הוא ברח למצרים. מרד זה מתואר בחוסר בהירות בפסוק: ”וְזֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ: שְׁלֹמֹה, בָּנָה אֶת-הַמִּלּוֹא--סָגַר, אֶת-פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו” (מלכים א', י"א, כ"ז). המדרש רואה במרד זה כנובע ממניעים אידאולוגיים, ושם בפיו של ירבעם את הטענה לשלמה: "אביך פרץ פרצות בחומה ליכנס בו עולי רגלים ואתה גדרת אותה לעשות אנגריא לבת פרעה להושיב שם עבדיה ומשרתיה". לפני שהספיק להימלט פגש בו אחיה השילוני, הנביא שניבא לו שהממלכה עתידה להתפצל ושהוא עתיד למלוך על ממלכת ישראל.

בנבואת פיצול הממלכה יש חוסר בהירות הנוגע לשאלה – אילו מהשבטים יהיו תחת אחריות ממלכת ישראל ואילו יהיו תחת יהודה. מעיון בפסוקים נראה יש איזו חוסר עקביות אריתמטית, מצד אחד, שבטי ישראל הם שנים-עשר בכל מקום במקרא החל ובכל מקום בו יש נציגות שבטית מגיעים שנים-עשר נציגים "איש אחד לשבט". מצד שני, אחיה אומר לירבעם שיקבל עשרה שבטים ואילו שבט אחד ייוותר בידי בנו של שלמה. יתר על כן, אחיה חוזר על כך פעמיים (במל"א י"א לא-לב וגם בלה-לו).

ישנם שלושה סוגי פתרונות אפשריים לבעיה זו – פתרונות נוסח, פתרונות שמטפלים ב"שבט האחד" ופתרונות שמטפלים ב-11/12 השבטים.

פתרון הנוסח, כפי שמוצע בתרגום השבעים משנה את המילה שבט אחד לשני שבטים בכל מקום בפרקנו וכך, בפועל, לא קיימת סתירה. "פתרונות השבט האחד", כפי שכינינו אותם, מנסים למצוא איזה שבט לצרף ליהודה כך ששניהם יחד יהיו השבט האחד שבנו של שלמה יקבל. ישנן שתי הצעות בולטות לשבטים כאלה.

ההצעה הראשונה היא לספח את שבט שמעון לשבט יהודה ולהתייחס אליהם כשבט אחד.[2] השיקול המוביל לכך הוא שיקול גאוגרפי. נחלת שבט שמעון נמצאת דרומית לנחלת שבט יהודה ובמנותק משאר שבטי ממלכת ישראל ולכן אך הגיוני לתת לממלכת יהודה את שבט שמעון.

הצעה נוספת במסגרת סיפוח השבט ליהודה היא צירוף שבט בנימין דווקא.[3] להצעה זו יש נימוק גאוגרפי וגאופוליטי שכן הם חולקים נחלה בירושלים וזאת גם בשל נחלתם המשותפת בירושלים וגם נימוק היסטורי שמבוסס על נכונותם להשתתף במלחמה יחד עם שבט יהודה כנגד שאר שבטי ישראל .

בווריאציה נוספת על ההצעה לאיחוד יהודה ובנימין, מציע ג'ון גריי שמכיוון שמדובר על טקסט שנכתב לאחר גלות אשור, שבה נותרו חלק מאנשי בנימין עם יהודה בארץ ישראל, נעשה שכתוב היסטורי של הטקסט במטרה לייצר היסטוריה משותפת לצאצאי שבט יהודה ושבט בנימין. בדומה, ארנולד ארליך גורס שמדובר באיחוד של בנימין ויהודה אך הסיבה למנותם כ"שבט אחד" הייתה יצירת מצג מצמצם של ממלכת יהודה בעיני הקורא (על אף שזו מונה, למעשה, שני שבטים).

במסגרת סוג הפתרונות השלישי, ישנה הצעה שהשבט האחד שבנו של שלמה מקבל הוא שבט יהודה עצמו. כלומר, שבט יהודה יימצא בשליטת מלך מבית דוד, עשרת שבטי ישראל יימצאו בשליטת ירבעם ואילו שבט לוי אינו כפוף לממלכה.

בתרגום השבעים לפרק יב פסוק כד ישנה תוספת המציגה מסורת מיוחדת על תקופת גלותו של ירבעם במצרים, המקבילה לסיפור הדד האדומי בספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים י"טכ"ב. על פי מסורת זו, נשא ירבעם אישה מבית פרעה: "ושישק נתן לירבעם את אנו אחות תחפניס הגבירה", שילדה לו את אביה בנו, בזמן ששהה במצרים.[4]

המלכת ירבעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות שלמה התכנסו כל שבטי ישראל לשכם כדי להמליך את בנו של שלמה, רחבעם. ירבעם, ששמע על מות שלמה, חזר מגלותו במצרים. רחבעם לא שמע לעצת הזקנים וסירב לבקשת העם להקל את עול המיסים. בתגובה, השיבו השבטים הצפוניים, כי "מַה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ט"ז). בשומעם שירבעם שב מגלותו, מינו אותו שבטים אלו למלך עליהם.

פולחן העגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר הפולחן הישראלי שנחשף בתל דן, המתוארך לתקופת אחאב. ממצאים שנמצאו בסמוך מזוהים על ידי חלק מהחוקרים כפולחן ירבעם

ירבעם ייסד את פולחן העגלים בבית אל ובדן. המקרא מתאר את מניעיו של ירבעם למעשי הפולחן, בשל רצונו ליצור אי תלות בין תושבי ממלכת ישראל לבין הפולחן בבית המקדש בירושלים שהייתה בתחום ממלכת יהודה. זאת כדי לבצר ולחזק את שלטונו בממלכת ישראל. עם זאת, המקרא מרבה לבקר את פולחן העגלים שייסד ירבעם:

וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד. אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית ה' בִּירוּשָׁלַ‍ִם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה. וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן. וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת

בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בתל דן המזוהה עם דן המקראית, נתגלה אתר פולחני מתקופת הברזל השנייה המתוארך למאה התשיעית לפני הספירה, תקופת אחאב. בנוסף מבנה שנמצא בסמוך המתוארך לשלהי המאה העשירית לפני הספירה, זוהה על ידי חלק מהחוקרים כאתר הפולחן של ירבעם המתואר במקרא. מסורת פולחן במקום כבר מוכרת מהמקרא בסיפור פסל מיכה. אומנם, יש ששיערו שסיפור זה נכתב בדיעבד על מנת לגנות את פולחן העגלים של ירבעם.[5] גם בית אל מוכרת מהמקרא ומהארכאולוגיה כמקום פולחן קדום. בנוסף, יהודה קיל שיער שמיקום אחד מאתרי פולחן העגלים בנחלת בנימין, הוא מתוך התחשבות מיוחדת בבני שבט זה, שנמצא בתווך שבין שתי הממלכות וסמוך למקדש בירושלים.[6]

במסגרת ההתנתקות מהפולחן בירושלים ירבעם עורך רפורמה דתית: הוא משנה את לוח חגי השנה ומזיז את חג הסוכות מט"ו בתשרי לט"ו בחשוון, וממנה כוהנים במקדשיו שאינם מבני שבט לוי.

עמוד ראשי
ראו גם – עגל הזהב#השוואה לפולחני עגל אחרים

פולחן עגלים מוזכר כבר במקרא במעשה חטא העגל והתקיים גם בעמים השכנים, מה שמעלה את ההשערה שהיו מסורות קדומות לפולחן זה. דון יצחק אברבנאל הציע שהעגלים רמזו לברכת משה לבני יוסף, שבטו של ירבעם: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו, בהם עמים ינגח יחדיו אפסי-ארץ, והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה". בכך הם דומים לאריות שבכיסא שלמה, שלדעת רבים באו לרמוז לברכות שבט יהודה.[7] יהודה קיל הציע שירבעם ראה בעגלים מעין הכרובים הסמוכים לארון הברית. פירוש זה נסמך על חזון המרכבה של יחזקאל, שבו מתוארות ארבע חיות שכף רגליהן ככף רגל עגל, ודמות פניהן פני אדם ופני אריה מימין (מדרום), ופני שור משמאל (מצפון, הצד של ממלכת ישראל). ובחזונו השני של יחזקאל נחסרו פני השור, ובמקומו תוארו 'פני הכרוב'.[8]

המלחמה נגד יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מלחמת אביה וירבעם

בספר מלכים מוזכרת בקצרה מלחמה שנערכה בינו לבין אביה מלך יהודה. לעומת האזכור הדל בספר מלכים, מוקדש רובו של פרק י"ג בדברי הימים ב' לתיאור המלחמה בין שתי הממלכות. מהשתלשלות האירועים ניתן לראות כי לאחר גיוס צבאות יהודה וישראל, אשר כללו 400,000 ו-800,000 חיילים בהתאמה, פנה אביה אל ירבעם וצבאו והזהירם שלא יילחמו עמו. בנאומו, טען אביה כי מלחמה נגד יהודה היא מלחמה בה', משום שה' הוא שהעניק את המלוכה לדוד ולזרעו, ומשום שבית המקדש נמצא בממלכת יהודה ובו מקריבים לה' קורבנות, בניגוד לאנשי ממלכת ישראל, שעברו להקריב לעגלים שהקים ירבעם בבית אל ובדן. ירבעם התעלם מאזהרתו של אביה והחליט לתקוף את צבא יהודה על ידי פיצול צבאו והעברת חלק מחייליו לעורף צבא יהודה, כדי שישמשו כמארב.

בספר דברי הימים (ב' יג יז) מתואר כי במלחמה הובס צבאו של ירבעם וכי מתו 500,000 מבחורי ממלכת ישראל, ונכבשו ערים ששכנו בשטח ממלכת ישראל: יוחנן אהרוני, בספרו "אטלס כרטא לתקופת המקרא", טוען כי מלחמת אביה וירבעם היא למעשה חלק ממלחמת האחים שנמשכה כל ימי רחבעם, אביה ואסא מלכי יהודה, ובמקביל כל ימי בית ירבעם ובית בעשא מממלכת ישראל. עיקר הקרבות התחוללו בשטח נחלת שבט בנימין, אשר היווה מוקד לסכסוכי הגבולות בין שתי הממלכות.

עונשו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברבות הימים חלה אביה בן ירבעם באופן אנוש, וירבעם שלח את אשתו שתבקש רחמים מהנביא אחיה השילוני בתחפושת (בגלל יחסיהם העכורים). מסופר שהנביא זיהה את אשת ירבעם עוד לפני הגעתה אליו, מפני שכבר התנבא בכך. אחיה הודיע לה על הכרתת בית ירבעם בשל מעשיו הרעים בעיני ה'. מייד כשחזרה הביתה שמעה על מות בנה וכעבור זמן מת גם ירבעם ובנו נדב מלך אחריו.

ירבעם בעיני חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיני חז"ל נחשב ירבעם למודל של מלך רשע מפני שחטא והחטיא את ישראל, בכך שמשיקול פוליטי הקים במות פולחן בבית אל ובדן ואף שינה את מועדי החגים, ואסר על העם לעלות למקדש בירושלים. בתלמוד אמרו עליו בפרק חלק:

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ... ואלו שאין להם חלק לעולם הבא ... שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא. שלשה מלכים: ירבעם, אחאב ומנשה

אמר ר' יוחנן קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם. ומפני מה תלה הכתוב בירבעם? מפני שהוא היה תחילה לקלקלה

עם זאת, כמייסד ממלכת ישראל, נתפס ירבעם גם כצדיק מופלג בתחילת דרכו וכדמות רוחנית בעלת יכולת פוטנציאלית גבוהה ובעל ידע רב בתורה:

"וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה". מאי בשלמה חדשה? אמר רב נחמן כשלמה חדשה - מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי. דבר אחר, שלמה חדשה -שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם.

... מאי ושניהם לבדם בשדה? אמר רב יהודה אמר רב שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה. ואיכא דאמר שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה.

... "אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה"[9] מאי אחר אמר ר' אבא אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש? בן ישי בראש. אי הכי לא בעינא (איני רוצה)

פרשנות לשמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורות הובאו שלושה פירושים למקור השם ירבעם: ריבע עם – שריבץ והשפיל את ישראל, שעשה מריבה בעם, ושעשה מריבה בין ישראל לאלוהים.[10]

ירבעם בספרות המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופרת יוכי ברנדס מיקדה את ספרה "מלכים ג" בבית שאול, מיכל בת שאול ודמותו של ירבעם, תוך תיאורו כנכדה של מיכל ונינו של שאול המלך בסתירה לסיפור המקראי שלא מוזכר בו כל קשר בין ירבעם לבין בית שאול ומיכל חשוכת צאצאים. בספר מציעה ברנדס נקודת מבט שונה ואוהדת על בית שאול וירבעם בן נבט, תחת הגרסה המקראית שנכתבה על ידי סופרי ממלכת יהודה ששרדה אחרי חורבן ממלכת ישראל, ולכן נוטה לאהדה לבית דוד.

נסים אלוני כתב את המחזה "אכזר מכל המלך" על המאבק בין רחבעם לירבעם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ירבעם בן נבט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק כד: מה סיפרו בממלכת ישראל על ירבעם?, עמ' 197–198: בתרגום השבעים ישנה תוספת לפרק יב, בעקבות תרגומו לפסוק כד, שניצבת בכפילות לנוסח כפי שהוא מופיע בנוסח המסורה, ומן הלשון היוונית ברור כי מקורה בטקסט עברי: זהות אביו של ירבעם אינה נזכרת "ושם אמו צרועה זונה".
  2. ^ כך לפי קאסוטו.
  3. ^ רד"ק על מל"א כ"א לה.
  4. ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק כד: מה סיפרו בממלכת ישראל על ירבעם?, עמ' 198–199.
  5. ^ גליה דורון, מראה מקום : אל שמורת דן והעיר העתיקה דן, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  6. ^ דעת מקרא, מלכים א', רפ', הערה 19(ב)
  7. ^ דעת מקרא, מלכים א', רעח', ושם צוטטו דברי האברבנל.
  8. ^ דעת מקרא, מלכים א', רעז'
  9. ^ מלכים א יג, לג
  10. ^ פרק חלק דף ק"א: ופירוש רש"י שם
מלכי ישראל ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
ירבעם נדב בעשא אלה זמרי תבני עמרי אחאב אחזיהו יורם
928 907 906 883 882 882 882 871 852 851
יהוא יואחז יואש ירבעם השני זכריהו שלום מנחם פקחיה פקח הושע
842 814 800 784 748 747 747 737 735 732