מרד הבוקסרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Flag of the People's Republic of China.svg
היסטוריה של סין
פורטל:סיןP Chinese Dragon.png
מרד הבוקסרים
תאריך התחלה: 2 בנובמבר 1889
תאריך סיום: 7 בספטמבר 1901
משך הסכסוך: 11 שנים ו-309 ימים
מקום: סין
תוצאה: ניצחון אירופאי מוחץ
הצדדים הלוחמים
מפקדים

China Qing Dynasty Flag 1889.svg צה שי

קאו פוטאיו

ני זאודינג

יונג סוקי

Flag of the United Kingdom.svg קלוד אקסוול מקדונלד
Flag of Japan.svg פוקושימה יאסומסה
Flag of the German Empire.svg אלפרד פון וולרסה
Flag of Russia.svg ניקולאי אלכסייוב
Flag of the United States.svg אד צ'אפי

Flag of France.svg פרדיננד פוש

Flag of Italy (1861-1946).svgלואג'י קאדורנה

Flag of Austria-Hungary (1869-1918).svgקונרד פון הצנדורף

China Qing Dynasty Flag 1889.svg יוהאן שה קאי

כוחות

100,000 חיילים מצבא צ'ינג

מספר לא ברור של בוקסרים 

50,000 אירופאים

100,000 חיילים רוסים 

מרד הבוקסרים (בסינית: 義和團起義) היה התקוממות כנגד המעורבות המסחרית והפוליטית של ארצות המערב ויפן בסין בשנים האחרונות של המאה ה-19. עד אוגוסט 1900 נהרגו במהומות יותר מ-230 זרים, אלפי נוצרים סינים ומספר לא ידוע של מורדים ותומכיהם.

שמו של המרד נלקח משמה של קבוצה מהפכנית בשם אגרופי הצדק ההרמוני, שם שתורגם לאנגלית בצורה מפושטת מאוד: בוקסר (מתאגרף). קבוצת אגרופי הצדק ההרמוני התנגדה בתחילה למשטר שושלת צ'ינג המנצ'ורית אך בסופו של המרד עברה לתמוך בה.

התפשטות המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרידה התרכזה בצפון מזרח סין, לאחר שהמעצמות האירופאיות החלו לדרוש לעצמן שטחים, קווי רכבת ומכרות. הקיסרות הגרמנית, לדוגמה, הטילה מצור על הנמל בצ'ינגדאו בנובמבר 1897, לאחר ששני אזרחים שלה נהרגו בפרובינציית שאנדונג. בחודש שלאחר מכן השתלטו הרוסים על שטחים בבעלות סינית. צרפת ובריטניה השתלטו גם הן על שטחים בדרום המדינה בסמוך לטריטוריות שלהן בהונג קונג.

כוחות בוקסרים בטיינג'ין

פעילותם של הבוקסרים החלה בצפון פרובינציית שאנדונג במרץ 1898 תחת הסיסמה: "לסלק את שושלת צ'ינג, להרוס את הזרים". הופעתה של התנועה הייתה כתגובה לחדירת המערביים למדינה והכישלון של החצר הקיסרית במימוש הצעדים ל"התחזקות עצמית" שנקבעו ברפורמת מאה הימים, רפורמה שהנהיג הקיסר גוואנגשו לשיפור השלטון והכלכלה הסיניים אשר נגנזה על ידי דודתו רבת הכוח של הקיסר – הקיסרית האלמנה צישי.

לאחר שהובסו על ידי חייליו הנאמנים של הקיסר באוקטובר 1899, זנחו הבוקסרים את שאיפותיהם האנטי-קיסריות והפנו את מלוא מאבקם אל המיסיונרים הנוצרים וקהילות המומרים שלהם, אשר נתפסו בעיניהם כסוכנים של הקולוניאליזם הזר. חצר הקיסרות, כעת בשליטתה המלאה של צישי, קיבלה בברכה את הפסקת ההסתה נגדה מצד הבוקסרים ואישרה צווי הגנה למורדים, כיוון שראתה בהם דרך לסלק את המעצמות מסין. בכך העלתה את חמתם של נציגי המדינות הזרות.

שיא המרד ודיכויו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוקסר סיני

הקונפליקט בין הבוקסרים למערב הגיע לשיאו כאשר ביוני 1900 ביצעו הבוקסרים מתקפה נועזת על ריכוזי אוכלוסייה מערבית בערים טיינג'ין ובייג'ינג. ב-20 ביוני נרצח דיפלומט גרמני בכיר על ידי המורדים, מה שהביא לפריצת עימותים גלויים בין המעצמות וסין. החצר הקיסרית הכריזה מלחמה משותפת עם הבוקסרים כנגד מדינות המערב ואילו המעצמות מצדן החלו מרכיבות כוח להגנת נציגויותיהן בסין.

לבסוף, מצאו עצמם המורדים עומדים בפני צבא ובו 45,000 חיילים מהאימפריה היפנית, ארצות הברית, אוסטרו-הונגריה, בריטניה, צרפת, איטליה, רוסיה וכן חיילים סינים אנטי-בוקסרים. הצבא הרב לאומי כבש את טיינג'ין ובייג'ינג ב-14 באוגוסט. הקיסרית צישי, אשר לא קיבלה את התמיכה המצופה מצבאה, ברחה מבעוד מועד מבייג'ינג לשיאן.

ב-7 בספטמבר 1901 נכפתה על החצר הקיסרית החתימה על "פרוטוקול הבוקסרים" המאשרת הוצאה להורג של עשרה פקידי ממשל שהיו קשורים לפריצת המרד ותשלום 333 מיליון דולר אמריקני. סכום העתק ששולם על ידי הסינים שימש בחלקו מאוחר יותר לתמיכה של בריטניה וארצות הברית בסטודנטים סינים ברחבי העולם ולהקמת אוניברסיטת צ'ינגחואה בבייג'ינג.

הכישלון של בית המלוכה להגן על סין מפני מעצמות המערב הביא לצמיחתה של תנועה רפובליקנית במדינה, תנועה שהגיעה למיצוי עשור אחד מאוחר יותר בסילוק המשפחה הקיסרית מהשלטון והקמת הרפובליקה הסינית. זכויות היתר למערביים בסין הופסקו לבסוף בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20.

המרד באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט "55 ימים בבייג'ינג" (ארצות הברית, 1962) מתעד את מרד הבוקסרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]