קרב אמיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב אמיין
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
שבויי מלחמה גרמניים מובלים לשבי ב-8 באוגוסט 1918
תאריך התחלה: 6 באוגוסט 1918
תאריך סיום: 11 באוגוסט 1918
משך הסכסוך: 6 ימים
קרב לפני: מתקפת האביב
קרב אחרי: הקרב השני על הסום
מתקפת מאה הימים
מקום: אמיין, פיקרדי, צרפת
תוצאה: ניצחון מדינות ההסכמה.
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות
12 דיוויזיות צרפתיות
5 דיוויזיות אוסטרליות
4 דיוויזיות קנדיות
3 דיוויזיות בריטיות
דיוויזיה 1 אמריקאית 
10 דיוויזיות
4 דיוויזיות עתודה 
אבידות
22,200 הרוגים, פצועים ונעדרים.  24,000 הרוגים, פצועים ונעדרים,
50,000 נפלו בשבי. 
Battle of Amiens Hundred Days Offensive.jpg
מפת התקדמות הכוחות.

קרב אמיין (ידוע גם בשם קרב פיקרדי השלישי) היה קרב אשר נערך בין צבא הקיסרות הגרמנית לבין צבאות מדינות ההסכמה, בהן בריטניה, צרפת, קנדה, אוסטרליה וארצות הברית בין ה-6 עד ה-11 באוגוסט 1918 בקרבת העיר הצרפתית אמיין. הקרב והניצחון בו היוו את נקודת הפתיחה של מתקפת מאה הימים המתקפה שבסופו של דבר הביאה לסיום מלחמת העולם הראשונה.

קרב אמיין נחשב נקודת מפנה בצורה בה התנהלו קרבות מלחמת העולם הראשונה והביא בעצם לסופה של צורת הלחימה הסטטית של לוחמת החפירות בחזית המערבית. קרב אמיין התאפיין גם בשימוש בלוחמת שריון באופן אינטגרלי ובצורה מוצלחת, מה שהשפיע מאוד על מורל החיילים משני הצדדים והתבטא בין היתר במספר רב של שבויי מלחמה גרמנים.
אריך לודנדורף אמר על הקרב בהתייחס לתוצאותיו: "יום שחור לצבא הגרמני" וכחודש מאוחר יותר כבר העריך שתוצאות המלחמה יהיו תבוסה וודאית של גרמניה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת העולם הראשונה
פרשים גרמנים ברקע חפירה בריטית נטושה במהלך מתקפת האביב.

אחרי קרבות 1917, הצבא המאוחד של מדינות ההסכמה היה שרוי בקשיי כוח אדם קשים מאוד. הצבא הבריטי והצרפתי היו בבעיה הגדולה ביותר עם מעט מאוד כוחות עתודה. הצבא הבריטי אף לא היה מסוגל לשלוח כוחות נוספים למערכה באזור המזרח התיכון, שתי הצבאות הקטינו את הדיוויזיות שלהם מ-12 גדודים ל-9 בלבד וניצלו את חורף 1917 בניסיון לחזק את כוחם בזמן שהצבא האמריקאי בדרכו לאירופה.
מהצד השני, הצבא הגרמני אשר שיער שהופעת הצבא האמריקאי תשנה את פני הקרב, יחד עם יציאת הצבא הרוסי מהתמונה במרץ 1918, העביר 47 דיוויזיות מהחזית המזרחית לחזית המערבית כתגבורת שהיה זקוק לה נואשות. תגבורת זאת שימשה את לודנדורף בכוחות למתקפת האביב שהייתה בתמציתה מתקפה רחבה במספר אזורי קרב אשר שילבה את רוב יכולות הצבא הגרמני, אך למרות זאת לא הצליחה בשבירת קו ההגנה של בעלות הברית. מתקפת האביב אותה יזם לודנדורף הייתה מכה קשה אשר שילבה טקטיקות חדשות וכוחות גרמניים שהגיעו מהחזית המזרחית. מצד מדינות ההסכמה, הכוח האמריקאי נכנס ללחימה באופן אקטיבי רק בכמויות קטנות והיחידות הבריטיות היו מדולדלות אחרי הקרבות הקשים של השנה הקודמת. הצבא הבריטי אף לא זכה למספיק תגבורות מבריטניה משום החרדה שהחלה לעלות במדינה לאור האבידות המרובות של השנה הקודמת.
תחילתה של שנת 1918, העניקה ללודנדורף ולצבא הגרמני בחזית המערבית יתרון משמעותי וחלון הזדמנות לפעולה. מתקפת האביב התנהלה כאוסף של מבצעים נקודתיים לאורך החזית שנועדו לפצל ולשבור את כוחות מדינות ההסכמה תוך ניצול המצב השביר. מתקפות אלו הכו את מדינות ההסכמה בעוצמה ובהפתעה, כאשר הם משיגים השגים משמעותיים‏[1] אך למרות השיגים אלו, לודנדורף נכשל בשבירת מדינות ההסכמה אשר הצליחו פעם אחר פעם להתעשת ולבלום את ההתקפות.

התגובה של מדינות ההסכמה למתקפת האביב הייתה מתקפה משולבת נקודתית מול העיירה אמיין, מתקפה ששילבה שריון, פרשים, חיל רגלים, ארטילריה וחיל האוויר אשר פעלו בשיתוף פעולה צמוד ותמכו אחד בשני.

תוכניות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית של מדינות ההסכמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית הקרב של מדינות ההסכמה נהגתה ברובה על ידי מפקד הארמייה הרביעית של חיל המשלוח הבריטי, הגנרל הנרי רולינסון שהיה נחשב לטקטיקן מבריק שכן טקטיקות הקרב שהרכיב הפכו להיות הבסיס ללוחמה המודרנית. רולינסון הגה תוכנית קרב שהתבססה על אלמנט ההפתעה כאשר הארמייה הרביעית שלו תשמש את חוד החנית של ההתקפה בתמיכה מהאגף הימני (דרום) של הארמייה הראשונה הצרפתית. הארמייה הרביעית של רולינסון כללה כוח רב-לאומי בריטי, קנדי, אוסטרלי ואמריקאי כאשר רוב הכוחות היו קנדים ואוסטרלים, רולינגסטון קיבל גם פיקוד על כ-600 טנקים, מתוכם כ-420 טנקים לוחמים (השאר היו טנקי אספקה או גרירה ארטילרית).

ניתן לחלק את כוחות ההתקפה לארבעה, שלושה קורפוסים של הארמייה הרביעית (קורפוס הפרשים ישמש כעתודה) והארמייה הראשונה הצרפתית. גזרות ההתקפה חולקו בין הכוחות כך שהקורפוס הבריטי יתקוף בגזרה הצפונית (באזור נהר הסום), הקורפוס האוסטרלי יתקוף דרומית יותר (באזור קורבי), הקורפוס הקנדי יתקוף עוד דרומית (באזור נהר הלוס) והארמייה הצרפתית הראשונה תקבל את הגזרה הדרומית ביותר (לאורך נהר האוּר).

התוכנית שהגה רולנינסון הייתה מהפכנית וחדשנית יחסית. במהלך המלחמה, באופן קלסי קדמה לכל התקפה הפגזה ארטילרית של כיומיים כדי לרכך את עמדות האויב, החיסרון היה כמובן שהאויב היה מקבל התראה של יום יומיים לקראת התקפה בנקודה מסוימת ובזמן זה היה מתגבר את כוחותיו באזור. ההתקפה של רולינסון התחילה בהפגזה של מספר שעות בלבד ונשענה הרבה יותר על אלמנט ההפתעה מאשר על ריכוך עמדות האויב, יתרה מכך, נעשה שימוש ב"הפגזה מתקדמת" (Creeping Barage) בצורה בה אזור היה מופגז ומידי אחרי ההפגזה הכוח היה מתקדם וההפגזה הייתה מתקדמת לאזור הבא, לצורך כך ההתקפה הייתה חייבת להיות מתוזמנת ומדויקת מאוד.

מלבד השימוש בארטילריה באופן החדשני הזה, תוכניתו של רולינסון נשענה על עוד שני מרכיבים חשובים; אלמנט ההפתעה והתקפה רב-חילית מתואמת היטב. אלמנט ההפתעה התבסס על סודיות מוחלטת והסתרה של ריכוזי כוח לקראת ההתקפה. טנקים שהגיעו לחזית לקראת ההתקפה הוסתרו בשדרות אמיין מתחת לעצים, עמדות התותחים הוסתרי תחת רשתות הסוואה, פגזים רוכזו בעמדות תותחים עתידיות והוסוו, תנועת הכוחות הרגליים נעשתה רק בלילה תחת משמעת לילה קפדנית‏[2] ואפילו פוזר חול על אבני רחובות אמיין כדי להחריש את רעש צעידת החיילים.‏[3]

האלמנט האחרון והחדשני ביותר היה שימוש יעיל ומתוזמן היטב של התקפה רב-חילית. במהלך המלחמה, ברוב המקרים, הכוחות השונים בשדה הקרב פעלו באופן עצמאי כאשר הם תומכים אחד בשני. התקפה קלאסית כללה באופן זה התקפה של חיל רגלים אחרי ריכוך ארטילרי של היעד, כאשר כוח פרשים או טנקים היה נמצא בעתודה או באגף ונכנס ללחימה כדי לתמוך בחיל הרגלים. בכל מקרה עמוד השדרה הקלאסי היה חיל הרגלים כאשר הכוחות האחרים תומכים בו כשיש באפשרותם. רולינגסטון הגה תוכנית שנשענה על היכולות של הכוחות השונים כאשר הם תומכים אחד בשני, לשם כך היה צורך להגדיר יעדים ולוחות זמנים מדויקים.
כאמור, הארטילריה שימשה לאורך כל ההתקפה כשהיא מפגיזה את קווי ההגנה הגרמנים לאורך ההתקפה כולה באופן אשר יוצר מסך אש כמה שיותר קרוב לחיל הרגלים המתקדם. כוח הפרשים יועד להיות בשלב הראשון בעתודה ולהשתלב בהמשך בלחימה. כוח הטנקים אשר הורכב מרגימנט הטנקים המלכותי כולו, יועד להלחם לצד חיל הרגלים בעיקר במרכז הגזרה היכן שתווי השטח התאים יותר לטנקים. בין הטנקים היו גם טנקים קלים שיכלו לאגף עמדות אויב ולתקוף אותם מאחור, הטנקים הכבדים יותר נסעו מאוד לאט והתאימו בעיקר כראש חץ משוריין הפורץ את הדרך לחיל הרגלים. מלבד יחידות השדה, חיל האוויר המלכותי שימש גם הוא כגורם חשוב בהתקפה. מהאוויר היה ניתן לראות את עמדות האויב באופן ברור יותר מאשר מהקרקע ובכך היה ניתן להפגיז אותם מהאוויר בדיוק רב יותר.

סדר הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות מדינות ההסכמה:
הארמייה הרביעית בפיקודו של הנרי רולינגסטון כללה ארבעה קורפוסים:
קורפוס הפרשים (3 דיוויזיות פרשים), הקורפוס השלישי הבריטי (3 דיוויזיות בריטיות ודיוויזיה מצבא ארצות הברית), הקורפוס הקנדי (5 דיוויזיות קנדיות) והקורפוס האוסטרלי (6 דיוויזיות אוסטרליות).
הארמייה הרביעית אשר הייתה מיועדת כחוד החנית של המתקפה נחשבה לכוח בעל היכולת הרבה ביותר שגובש בחיל המשלוח הבריטי במהלך כל המלחמה‏[3]. הכוחות היו מאומנים ביותר ושילבו טקטיקות חדשות להתמודד עם הגנות האויב יחד עם שימוש בכלי נשק וטכנולוגיות חדשות בשדה הקרב.

הכוחות הגרמנים:
באזור ההתקפה ישבו חלקים משתי ארמיות; הארמייה ה-18 והארמייה ה-2. מתוך הארמייה ה-18 היו 10 דיוויזיות בחזית ו-3 בעתודה ומתוך הארמייה ה-2 הייתה דיוויזיה אחת כעתודה. 14 הדוויזיות הגרמניות היו הדיוויזיה ה-13, ה-14, ה-27, ה-41, ה-43, ה-54, ה-108, ה-117, ה-192, ה-225 כאשר ארבעת דיוויזיות; ה-107, ה-109, ה-243 וה-4 מהארמייה השנייה.

מצב החזית הגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המובלעת שכבשו הגרמנים במהלך מתקפת האביב באזור אמיין הייתה היעד הראשוני של הארמייה הרביעית. הכוחות הגרמנים שהרכיבו את החזית באזור היו הכוחות של הארמייה ה-18 וה-2. הכוחות היו עייפים מהקרבות זה מכבר אך מחופרים היטב, לפי דבריו של לודנדורף:

Cquote2.svg

החזיתות האוגדתיות היו צרות, הארטילריה הייתה בשפע ומערכת החפירות אורגנה לעומק. כל הניסיון שהצטבר ב-18 ביולי, הוכנס לשימוש.‏[4]

Cquote3.svg

שדה הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב החל ב-8 באוגוסט 1918 בשעה 4:20, בשעה שערפל כיסה את שדה הקרב. התקפת הפתע המשולבת כנגד החזית הגרמנית הצליחה ליצור הפתעה ובלבול, כך שהתגובה הגרמנית הגיעה 5 דקות אחרי תחילת ההתקדמות של הכוחות ורוכזה כנגד נקודות הריכוז שהיו כעת ריקים.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

טור של שבויי קרב גרמנים.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מתקפת מאה הימים

ההצלחה בהבקעת קו החזית באזור אמיין הביעה איתה התקפות נוספות הצד מדינות ההסכמה לאורך כל החזית בעלי הצלחות דומות. תקופה זו סימנה את תחילת הסוף של מלחמת העולם הראשונה מאחר שהגרמנים ניצלו את כל כוחם במתקפת האביב אשר למרות שהשיגה מובלעות לאורך החזית, נכשלה בהשגת תוצאות מכריעות. מתקפת הנגד של מדינות ההסכמה אשר הצליחה להבקיע את קו החזית לאורך הקו הגרמני המותש עמדה כנגד חוסר ההצלחה של הצבא הגרמני והביאה את הפיקוד הגרמני בראשות אריך לודנדורף להבנה שהתבוסה הגרמנית היא רק עניין של זמן.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במהלך המבצע השלישי, 'בליכר-יורק', הצליחו הגרמנים ב-3 ביוני 1918 להגיע עד כ-56 ק"מ מהעיר פריז, עד שנעצרה לבסוף התקדמותם.
  2. ^ משמעת הלילה הקפדנית כללה הנחיה לדבר בלחש, ללכת בשקט ואיסור להדליק אש או מדורה, כל זאת קילומטרים מקווי האויב.
  3. ^ 3.0 3.1 אליסטר מקלסקי, 2008.
  4. ^ מתוך האתר History Of War.org (נדלה בתאריך 14.11.2010, 14:00).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליסטר מקלסקי, אמיין 1918, יום שחור לצבא הגרמני, הוצאת אספרי, 2008. (ISBN 978-1-84603-303-2)
  • R.J. Marion, D.S.V Foster, הצבא הבריטי 1914-1918, הוצאת אוספרי, 1978. (ISBN 0-85045-287-2)
  • R.J. Marion, D.S.V Foster, הצבא הגרמני 1914-1918, הוצאת אוספרי, 1978. (ISBN 0-85045-283-X)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


מתקפת מאה הימים

קרב אמייןהקרב השני על הסוםקרב מון סן קנטןקרב אראסקרב אברנקורקרב סן-מיילקרב אפאיקרב תעלת סן קנטןמתקפת מז-ארגוןקרב קאנאל דו נורקרב איפר החמישיקרב קמברהקרב קורטההמרדף עד הסלהקרב על הסמבר