ניקולאי גומיליוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Ngumil.jpg

ניקולאי גומיליוברוסית: Николай Гумилёв, (נולד ב-15 באפריל (3 באפריל לפי הלוח היוליאני שהיה נהוג באותה עת) 1886 - אוגוסט 1921) היה משורר, מתרגם, מבקר ספרות וקצין רוסי מייסד זרם האקמאיזם בשירה הרוסית. הוצאה להורג בשנת 1921 באשמת השתייכות לארגון מחתרתי, נוקה מכל אשמה בשנת 1992.

ניקולאי גומיליוב נולד למשפחת רופא בצי בעיר קרונשטט. ניקולאי היה ילד חולני והתלונן על כאבי ראש. לפי דברי של אנה אחמטובה את השיר הראשון ניקולאי הצעיר כתב בגיל שש.

בסתיו 1894 הוא התחיל את לימודיו בבית הספר, אך לאור מצב בריאותו עזב אותה ולמד בבית. בשנת 1895 המשפחה עברה לסנקט פטרסבורג. בשנת 1990 לאחיו הבכור התגלה שחפת ומשפחה עברה לטביליסי. בשנת 1903 המשפחה חזרה לפושקין וגומיליוב חזר לבית הספר בה הוא התחיל את לימודיו בשנת 1894. הוא היה תלמיד חלש מאוד והיה מועמד להוצאה מתלמידי בית הספר. בשנת 1906 הוא בכל זאת סיים את הלימודים עם קבלת תעודת בגרות. בשנת 1905, עוד לפני סיום בית הספר גומיליוב פרסם את ספרו הראשון - "דרך הקונקיסטאדורים". ולרי בריוסוב העניק לספר ביקורת חיובית וציין שמדובר במשורר צעיר ומבטיח. הקשר בין המשוררים רק התחזק עם השנים.

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1906 גומיליוב נסע לצרפת ולמד בסורבון. בהיותו בפריז גומיליוב החל בהוצאה לאור של ירחון ספרותי (יצאו 3 מהדורות בלבד). גומיליוב קיבל המלצות מבריוסוב למשוררים רוסים ידועים ששהו באותה תקופה בפריז. גומיליוב פגש אותם אך הם לא התרשמו ממנו.

באפריל 1907 גומיליו חזר לאימפריה רוסית. באותה שנה הוא פגש לראשונה את אנה אחמטובה. ביולי 1907 הוא הפליג מסבסטופול דרך הים התיכון לצרפת. בשנת 1908 הוא פרסם את ספרו השני "פרחים רומנטיים". הספר זכה להצלחה וגומיליוב היה יכול להמשיך במסעות. הפעם הוא נסע לסינופ, יוון ומצרים. ב-29 בנובמבר 1908 גומיליוב חזר לסנקט פטרסבורג.

בשנת 1909 גומיליוב ארגן ביחד עם סרגיי מקובסקי ירחון "אפולון". בירחון זה הוא ניהל מדור לביקורת ספרות. באביב 1909 גומיליוב פגש אליזבטה דמיטרייבה ולאחר תקופה קצרה הציעה לה להתחתן. אומנם דמיטרייבה העדיפה משורר אחר שעבר אותו ירחון - מקסימיליאן וולושין. בסתיו גומיליוב התייחס בפומבי בצורה מעליבה לאליזבטה ומקס וולושין הזמין אותו לדו-קרב שהתקיים ב-22 בנובמבר 1909. גומיליוב ככל הנראה ירה באוויר ובאקדח של וולושין הייתה תקלה טכנית.

בשנת 1910 גומיליוב פרסם את ספרו השלישית "פנינים". ספר זה כולל שירה "הקפיטנים" שהינו מהשירים המפורסמים של המשורר. ב-25 באפריל 1910 גומיליוב התחתן עם אנה אחמטובה.

בשנת 1911 הוקמה "גילדיית המשוררים" בה היו חברים בנוסף לגומיליוב את אשתו, יוסף מנדלשטם, ולדימיר נרבוט ומשוררים נוספים. בשנת 1912 גומיליוב פרסם עקרונות של אקמאיזם. ב-1 באוקטובר 1913 לזוג נולד בן וזמן קצר לאחר מכך גומיליוב נסע לאפריקה.

מסעות לאתיופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד מילדות גומיליוב חלם להגיע לאפריקה. המסע הראשון התרחש בשנת 1909. גומיליוב נסע מאודסה לג'בוטי וממנה לאדיס אבבה.

המסע השני אורגן בתאום עם אקדמיה למדעים. המשלחת יצאה מאודסה לקונסטנטינופול, מצרים וג'יבוטי. מג'יבוטי הם נסעו להרר בה גומיליוב הכיר את מושל האזור היילה סלאסי הקיסר אתיופי העתידי. מהעיר המשלחת יצאה למסע ארוך באזורים הפנימיים של המדינה וחזרה להרר רק באוגוסט. במהלך ספטמבר 1913 גומיליוב חזר למולדת.

תקופת מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גומיליוב, אנה אחמטובה ובנם

עם תחילת מלחמת העולם הראשונה גומיליוב התנדב לצבא. כבר בנובמבר 1914 יחידתו הועברה לדרום פולין והשתתפה בקרבות. על גבורתו בקרבות, בדצמבר 1914 גומיליוב קיבל עיטור גאורגי הקדוש ובינואר 1915 קודם למש"ק. בקיץ 1915 הוענק לו עיטור נוסף. ביולי 1915 גומיליוב השתתף בקרב קשה ועל גבורתו הוענק לו עיטור גאורגי הקדום בפעם השלישית.

בשנת 1916 הוא פרסם ספר שירים על שכולל שירים בנושאי המלחמה.

בסוף 1916 גומיליוב קודם לדרגת קצונה. למרות הפציעות ומחלות גומיליוב המשיך להיות בחזית עד לינואר 1917.

בשנת 1917 גומיליוב ביקש להעביר אותו לחיל מצב של צבא רוסיה בצרפת. גומיליוב נסע דרך שבדיה, נורבגיה ואנגליה. בהיותו בלונדון הוא נפגש עם ג.ק. צ'סטרטון ומשוררים בריטים נוספים.

במחצית השנייה של שנת 1917 גומיליוב הגיע לפריז והוצב לתפקיד עוזר נציג ממשלת המעבר הרוסית. בהיותו בפריז גומיליוב פרסם ספר שירים נוסף.

רוסיה הסובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1918 גומיליוב חזר למולדת. הוא פרסם ספר שירים שלא זכה להצלחה. ב-5 באוגוסט 1918 הוא התגרש מאנה אחמטובה.

בשנת 1919 גומיליוב התחתן שנית. בשנת 1920 הוקם סניף הפטרוגרדי של איגוד המשוררים הכלל רוסי. באופן פורמלי בראש הסניף עמד אלכסנדר בלוק אך למעשה בראש עמדה קבוצה של משוררים בעלי דעות בולשביקיות. בטענה שבבחירות האחרונות לא היה קוורום הם דרשו לבצע את הבחירות מחדש. באופן מפתיע, בבחירות חדשות ניצח ניקולאי גומיליוב עם יתרון של קול בודד.

בשנת 1921 גומיליוב פרסם שני ספרים נוספים.

בהיותו ברוסיה הסובייטית גומיליוב לא הסטיר את הדעות הפוליטיות שלו (תמיכה במונרכיה) וקרבתו לדת. ב-3 באוגוסט 1921 גומיליוב נעצר והואשם בחברות בארגון מחתרתי. למרות ניסיונות חבריו לשחררו, תוך זמן קצר הוא הוצא להורג. ב-24 באוגוסט צ'קה פרסמה הודעה על הוצאה להורג של 61 מחברי הארגון. יום ומקום ביצוע הוצאה להורג לא ידועים עד היום. לגבי השתתפותו בארגון קיימות 4 גרסאות:

  • גומיליוב היה חבר בארגון מחתרתי. זה הגרסה הסובייטית הרשמית עד לשנת 1987
  • גומיליוב לא היה חבר בארגון אך ידע על קיומו ולא דיווח. גרסה זו הייתה פופולרית בשנים 1987-1991.
  • לא היה שום ארגון מחתרתי והוא המצאה של צ'קה על רקע מרד קרונשטט
  • גומיליוב לא היה חבר ארגון זה אך היה חבר בארגון מחתרתי אחר שלא התגלה עד היום

בברית המועצות יצירות של גומיליוב לא היו מתפרסמות. רק בשנת 1992 הוא נוקה מכל אשמה ושיריו החלו להתפרסם.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנה אחמטובה - אשתו הראשונה
    • לב גומיליוב - בנה
  • אנה אנגלדרד - אשתו השנייה
    • ילנה גומיליובה - בתה
  • אולגה ויסוטסקי, חברתה שילדה מגומיליוב בן. ככל הנראה גומיליוב לא ידע על קיום הבן.
    • אורסט ויסוצקי - בנה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]