הרר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרר
ሐረር
Harar balconies.jpg
מרפסות בהרר
מדינה / טריטוריה Et harrar.png הררי, Flag of Ethiopia.svg אתיופיה
גובה 1,885 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

122,000‏  (נכון ל-2005)
קואורדינטות 9°18′40″N 42°07′40″E / 9.31111°N 42.12778°E / 9.31111; 42.12778קואורדינטות: 9°18′40″N 42°07′40″E / 9.31111°N 42.12778°E / 9.31111; 42.12778
אזור זמן UTC +3
מכוניות פיאט 600 איטלקיות ישנות בהרר

הרר (אמהרית: ሐረር) היא עיר במזרחה של אתיופיה ובירתה של מדינת הררי. במשך מאות שנים, הייתה הרר מרכז מסחרי עיקרי, שחיבר את דרכי המסחר של אתיופיה עם יתר ערי קרן אפריקה וחצי האי הערבי. הרר ג'וגול (העיר העתיקה) הוכרזה בשנת 2006 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו. הרר נחשבת "כעיר הרביעית בקדושתה לאסלאם" ובה 82 מסגדים ו-102 בתי תפילה אחרים הכוללים גם קברים‏[1]. הרר משמשת כבירת מדינת הררי שהיא אחת מתשע המדינות האתניות של אתיופיה שהוקמו ב-1995. הוא משתרע על פני שטח של 311 קמ"ר, ואוכלוסייתו מונה כ-196,000 נפש.

תושבי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבי הרר משתייכים למספר קבוצות אתניות, שהדתות השולטות בקרבן הן הנצרות והאסלאם. הקבוצות האתניות כוללות אמהרים, אורומו, סומלים, גורגים, תגרים ועוד, אך בין חומות העיר רוב האוכלוסייה משתייכת להררים. ההררים הקוראים לעצמם בשם אנשי "העיר", הם צאצאיהם של חיילי ממלכת אקסום שהקימו באזור מוצב צבאי. ההררים דוברים שפה שמית הנקראת הררית. בעבר נכתבה ההררית באלפבית ערבי וכיום בכתב אתיופי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורותיה המדויקים של העיר אינם ידועים ומספר אגדות שעברו מדור לדור עוסקות בנסיבות היווסדה. לפי אחת מהן הגיעו למקום 405 שייח'ים בשנת 1256 וייסדו את הרר. עם זאת, נראה כי הרר קמה לפחות במאה ה-10, דבר הנלמד מכך ששלושת המסגדים המוקדמים בעיר - אוו מנסור, גאראד מחמד אבוג וג'וגול - מתוארכים לתקופה זו. עם זאת ייתכן כי העיר נוסדה אף קודם לכן, במאה ה-9 כאשר האסלאם הגיע לאתיופיה. העיר בוצרה ורשת של תעלות ניקוז שהוקמה בה ניקזה את הנחלים הזורמים על הגבעות בסביבת העיר. בין 1277 ו-1285 קמה באזור ברית של חמש נסיכויות מוסלמיות, ומאז נשלט הסחר האזורי בידי המוסלמים, והעיר הייתה לנקודה חשובה לאורך דרכי המסחר בין רמת אתיופיה וים סוף והאוקיינוס ההודי. על מנת להקל את המסחר הבינלאומי בעבר, טבעה העיר את מטבעותיה והייתה למקום השני בחשיבותו בייצור מטבעות בקרן אפריקה (לאחר ממלכת אקסום). בשל מסגדיה והקברים הקדושים שבה, נחשבת הרר לרביעית בקדושתה למוסלמים אחרי אל-מכה, מדינה וירושלים. לצד המסחר עסקו תושביה גם בחקלאות.

ב-1520 הועתקה בירת אדאל מדאקר להרר, דבר שהביא לשגשוגה של האחרונה. הבירה החדשה שימשה כנקודת המוצא של האימאם אחמד גראן בכיבושו את קרן אפריקה, ונשאה בתפקידה זה עד 1568. גם לאחר מכן שמרה העיר על מעמדה כצומת מסחרי ומרכז לימודים מוסלמי בקרן אפריקה.

החל במאה ה-17 הייתה הרר בהדרגה לעיר מדינה קטנה שנשלטה על ידי שושלת דאווודי מ-1647 ועד 1875, למעט כיבוש מצרי קצר מועד בשנים 1875-1885. במשך הכיבוש המצרי היו השערים הסגורים בפני נוסעים אירופאים פתוחים לרוחה, ותיירים אירופים ביקרו בעיר. האמיר האחרון של העיר, אבדולהי, שלט בה לאחר תום הכיבוש המצרי אך לאחר שנתיים נכבשה העיר על ידי הקיסר האתיופי מנליק השני בקרב צ'אלאנקו ב-1887.

הרר הייתה לחלק מהאימפריה האתיופית המתרחבת, ולמרות שאיבדה את עצמאותה, היא נותרה מרכז מסחרי ראשי של האימפריה בתקופתו של מנליק השני. כיבושה של הרר נחשב כאחת מנקודת המפנה העיקריות בהצלחתו של מנליק השני כנגד יריביו, הן במישור הפנימי והן בזה הבינלאומי, והישג זה סלל בפניו את הדרך לכיבוש אוגדן. החוקר פול האנז התבטא בעניין זה באומרו:

"זה יהיה בלתי-אפשרי לכתוב על ההיסטוריה של אתיופיה המודרנית מבלי להזכיר את הרר"‏[2]

במהלך המאה ה-19 הגיעו לעיר סוחרים הודים אשר הביאו עימם סגונונות בניה מארץ מולדתם, ותרמו להיווצרות של סגנון אדריכלות מקומי. מנגד נשלחו בעלי מקצוע מהרר לסייע בהקמתה של אדיס אבבה, בירתה הנוכחית של אתיופיה שקמה בסוף המאה ה-19, ובהם סוקרים, בנאים, מנהלי חשבונות, שומרי שלום ("ליאראדדה זאבאגן"), חייטים ועוד.

הרר איבדה מעט מחשיבותה הכלכלית עם פתיחת מסילת אדיס אבבה-ג'יבוטי. למרות התכנון הראשוני להעביר את המסילה דרך הרר, נמנע הדבר בשל מיקומה ההררי, ותואי הקו הועבר למישור שמצפון לעיר. כתוצאה מכך קמה ב-1902 העיר דירה דאווה כ-45 ק"מ צפונית-מערבית להרר, ובשל קרבתה להרר וכוחה הכלכלי העולה היא זכתה לכינוי "הרר החדשה".

לפני המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה בשנים 1935-1936, ביקרו שני העיתונאים וו ופראגו בהרר, והתרשמו מחייה התרבותיים. אנריקו כארולי, החוקר האיטלקי ללימודים שמיים, הצטרף לכוחות הפולשים, והיה למושל מחוז הרר בין ה-5 במאי 1936 ל–11 ביוני 1940. ספריו על ההיסטוריה של העיר נחשבים עדיין למקור טוב בחקר תולדותיה וסביבתה. לאחר הפלישה וההקמה של מזרח אפריקה האיטלקית, התפשטה העיר שנקראה "הרר הגדולה". האיטלקים ניצלו שטח חקלאי בצפונה של העיר והקימו בו את המרכז המנהלי של מחוז הרר שנקרא בוטאגה.

לאחר שחרור אתיופיה בידי בעלות הברית ב-1942 במהלך מלחמת העולם השנייה, הייתה הרר לבירת מחוז הררג שהקיף וכלל גם את חבל אוגדן הבדלני ואת רובה של מזרח אתיופיה. תקופה זו הייתה תקופת שפל בהרר ובאתיופיה בכלל, והעיר סבלה מרעב וממלחמת האזרחים. שיפור מה חל עם סיום הדיקטטורה באתיופיה ב-1991, אך העיר שבה ונפגעה בעת מלחמת אתיופיה-אריתראה. בשנת 2006 הוכרה העיר העתיקה בהרר כאתר מוררשת עולמית.

ג'וגול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרר ג'וגול העיר
ההיסטורית המבוצרת
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
מראה כללי של העיר
מראה כללי של העיר
מדינה Flag of Ethiopia.svg אתיופיה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2006, לפי קריטריונים 2, 3, 4, 5
שוק בהרר

שטחה של העיר העתיקה של הרר הוא 48 הקטאר, והכינוי "ג'וגול" מתייחס הן לחומה עצמה והן לשטח המבוצר הנתחם על ידה. העיר עצמה מכונה גם "גֲה" ("העיר") והשטח שמחוץ לחומות קרוי "גֶ‏ה-פאגֶ‏ה". ג'וגול מחולקת לשבע "קֶ‏בֶ‏לֶ‏ה", שכונות המופקדות על כל התפקידים העירוניים המנהליים. היא מוקפת בחומה בה קבועים שישה שערים ובהם גם "שער הרר" החדש יותר, שהוקם בידי מנליק השני בסוף המאה ה-19.

במרכזה של ג'וגול משתרע המרכז העירוני שצורתו כשל משולש ובקודקודיו שוכנים שלוש נקודות ציון - כיכר "שוק הסוסים" בה ניצבים בית העיריה וכנסייה, דרומית-מזרחית לה שוכן השוק המרכזי וממזרח לה המסגד המרכזי. לפי גרסה אחת הוקמו חומות העיר במאה ה-13 ולפי אחרת על ידי האמיר נור איבן אלמג'יד ששלט בעיר בשנים 1551-1568, ואשר הקימן בשל חששו מהנצרות. החומות הוקמו לפי תכתיבים טופוגרפיים וכללו בתחומן גם מקורות מים. בחומות היו קבועים חמישה שערים מהן יצאו חמש הדרכים הראשיות שהוליכו אל העיר, וג'וגול חולקה לחמש שכונות, אחת בסמוך לכל שער, אך חלוקה זו שוב אינה נוהגת כיום. בעיר מספר שווקים ושניים נוספים שוכנים מחוץ לחומות, בסמוך לשער הדרום-מערבי.

בעיר 82 מסגדים ו-102 בתי תפילה מוסלמיים אחרים. אלה מתחלקים לשלושה סוגים - הסוג הבסיסי המסורתי הכולל חדר תפילה וחצר, חמשת המסגדים הגדולים הישנים הבנויים בדומה לסוג הראשון אך יש בהם כמות כפולה של עמודים, ובתי תפילה שכוללים גם קברים. בעיר שלושה סוגי בתים:

  • הבית המסורתי הוא הנפוץ ביותר, וכל יחידת דיור מכונה "גֶ‏ה גאר" ובה שלושה חדרי מגורים ואזור שירות בחצר. מספר יחידות דיור מקושרות מכונות "גֶ‏ה אבאד" ובעבר התגוררו בכולן בני משפחה אחת.
  • "בתים "הודים" נבנו לראשונה על ידי מהגרים מהודו לאחר 1887 והם שוכנים בעיקר בחלקיה הגבוהים של העיר. לבתים אלה שתי קומות ובראשונה ורנדה הפונה אל החזית שבצד הרחוב או בזו הפונה אל החצר. 12 בתים כאלה שוכנים גם במרכזה של העיר.
  • הסגנון המעורב הוא שילוב של שני הסגנון המסורתי והסגנון ההודי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה פנורמית של הרר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבה של הבי.בי.סי על חמשת אתרי המורשת שנבחרו באפריקה בשנת 2006
  2. ^ פול האנז, "מסעות באתיופיה: לטייל באתיופיה 1969–1972", עמוד 188.


דגל גאורגיה
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית באתיופיה

אקסוםפאסיל גמב, מרחצאות פאסילידס וקוסקאםהרר ג'וגול העיר ההיסטורית המבוצרתעמק נהר האוואש התחתוןעמק נהר האומו התחתוןהכנסיות החצובות בסלע בלליבלההפארק הלאומי הרי סימןטייההנוף התרבותי של קונסו