סמואל אטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמואל אטו
Samuel Eto'o 2011 September.jpg

אטו במדי אנז'י
מידע אישי
שם מלא סמואל אטו פילס
תאריך לידה 10 במרץ 1981
מקום לידה דואלה שבקמרון
גובה 1.80 מטר
עמדה חלוץ
מועדונים מקצועיים*
1997 - 2000
1997 - 1998
1998
1999
2000 - 2004
2004 - 2009
2009 - 2011
2011 - 2013
2013 - 2014
ריאל מדריד
← סי.די לג'נדס
אספניול
ריאל מיורקה
ריאל מיורקה
ברצלונה
אינטר מילאנו
אנז'י מחצ'קלה
צ'לסי
3 (0)
28 (3)
0 (0)
13 (6)
120 (48)
145 (108)
67 (33)
53 (25)
21 (9)
נבחרת לאומית**
1996 - קמרון 118 (56)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 19 באפריל 2014
** המידע על מספר ההופעות והשערים בנבחרת נכון לתאריך
13 ביוני 2014

סמואל אטו פילסאנגלית: Samuel Eto'o Fils; נולד ב-10 במרץ 1981 בקמרון) הוא כדורגלן קמרוני המשחק בעמדת החלוץ בצ'לסי ובנבחרת קמרון.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 חתם סמואל אטו על חוזה בן 6 שנים במועדון ריאל מדריד, אך נשיא ריאל פלורנטינו פרז דחה אותו בטענה שכבר יש לו את אחד החלוצים הטובים בליגה (ראול גונזאלס). אטו שיחק בקבוצה רק 3 משחקים ולאחר מכן הושאל למספר קבוצות, כאשר בשנת 1999 הוא הושאל לקבוצת מיורקה שם שיחק ב-13 משחקים וכבש 6 שערים. לבסוף שוחרר אטו מריאל מדריד כשהוא מקבל ממנה 24 מיליון אירו ובשנת 2000 חתם בקבוצת מיורקה.

משנת 2004 שיחק אטו בברצלונה איתה זכה באליפות ספרד בעונות 2005\2004 ו-2006\2005 ובליגת האלופות בשנת 2006. בשנה זו היה אף מלך השערים בספרד, עם 26 שערים.

בשנת 2005 במהלך חגיגות האליפות של ברצלונה, אטו קרא משפטי גנאי כלפי ריאל מדריד כנקמה אישית ובמטרה להלהיב את אוהדי ברצלונה ונענש בחומרה.

ב-אוקטובר 2006 הוא נפצע במשחק נגד ורדר ברמן במסגרת ליגת האלופות והחמיץ את רוב משחקי העונה ושב לשחק ב-4 בפברואר 2007.

בשנת 2007 אטו סירב להיכנס כמחליף בדקה ה-85 בניצחון ברצלונה 2:0 על ראסינג סנטאנדר. אטו תקף את פרנק רייקארד ואת רונאלדיניו, וכינה אותם "אנשים רעים".‏[1] לבסוף יישרו ביניהם את ההדורים.

אף על פי שמאמנה החדש של הקבוצה, ז'וזפ גוארדיאולה, הצהיר כי אטו נמצא מחוץ לתוכניותיו לעונה הקרובה, נשאר אטו בברצלונה. אטו היה משחקניה הבולטים בפתיחת עונת 2008/09, כבש 13 שערים ב-10 משחקים, כולל רביעייה מול ויאדוליד. הוא סיים את העונה עם 30 שערים בסך הכול בליגה ו-36 שערים בכל המסגרות, וסייע לקבוצתו לזכות בטרבל של אליפות ספרד, גביע המלך הספרדי וליגת האלופות.

בקיץ 2009 שבו הדיבורים על התנגדותו של ז'וזפ גווארדיולה שאטו ימשיך בקבוצה, וכשלאטו נותרה עוד עונה אחת בחוזה, הוא רצה לחדשו לאורך זמן בשכר גבוה. תחילה ניסו הצדדים להגיע להסכם, אך עד מהרה העדיפה ברצלונה למצוא לאטו קבוצה חדשה.

לבסוף נרקמה עסקה בין ברצלונה לבין אינטר מילאנו, שבה סמואל אטו יעבור לאינטר תמורת מעבר הפוך של זלאטן איברהימוביץ' לברצלונה בתוספת סכום של 45 מיליון אירו[2].

את משחקו הראשון במדים של אינטר, שיחק אטו במונאקו מול הקבוצה המקומית כאשר נכנס כחילוף במחצית. משחקו הרשמי הראשון של הקמרוני באינטר היה במסגרת הסופר קאפ האיטלקי בו כבש אטו שער מול לאציו בהפסדה של אינטר 2-1. את המשך העונה סיפק אטו עם שערים נוספים מול קבוצות הליגה האיטלקית.

ב-16 במרץ 2010 נכנס אטו לליבם של אוהדי אינטר כאשר כבש שער מול צ'לסי במסגרת שמינית גמר ליגת האלופות. שבוע לאחר מכן, במסגרת משחק ליגה מול ליבורנו אטו כבש צמד כשאחד משעריו היה במספרת ובכך רשם את שערי הליגה הראשונים שלו ב-2010. ב-22 במאי 2010 הפך אטו לשחקן הראשון בהיסטוריה שזוכה ב-2 טרבלים ברציפות, אחרי שאינטר מילאנו ניצחה את באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות 2-0. תואר זה התווסף לגביע האיטלקי ולאליפות איטליה.

את עונת 2010/2011 פתח הקמרוני בצורה טובה, כשכבש שלושער בניצחון 4:0 נגד ורדר ברמן בליגת האלופות בנוסף לבישול, ובמחזור לאחר מכן כבש צמד בניצחון 4:3 של אינטר נגד טוטנהאם בנוסף ל-2 בישולים. במשך אותה עונה בליגה הוא כבש צמדים נגד פאלרמו, נגד בארי, נגד בולוניה, נגד רומא ונגד גנואה.

באוגוסט 2011 עבר למועדון הרוסי אנז'י מחצ'קלה. אטו חתם על חוזה לשלוש עונות, ושכרו נקבע על 20.5 מיליון יורו לעונה. העסקה שלשלה לאינטר מילאנו, 27 מיליון יורו. ב-27 באוגוסט הופיע סמואל לראשונה במדי קבוצתו החדשה במשחק מול פ.צ. רוסטוב, כאשר הוא נכנס בדקה ה-58. כבר אחרי 22 דקות במשחק הוא כבש את שער הבכורה שלו בקבוצה והציל את אנז'י מהפסד (המשחק נגמר בתוצאה 1-1).

ב-29 באוגוסט 2013 חתם לעונה אחת בצ'לסי. אטו ירוויח בצ'לסי סכום של 8 מיליון אירו. הבקיע את שערו הראשון בקבוצה ב-19 באוקטובר נגד קארדיף סיטי. ב-30 ביוני 2014 חוזהו הסתיים ועזב את הקבוצה.

נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 17, אטו היה השחקן הצעיר ביותר במונדיאל 1998 כששיחק בהופעת הבכורה במדי נבחרת קמרון נגד נבחרת איטליה. הוא שיחק עם נבחרתו גם במונדיאל 2002, כמו כן הוא זכה עם נבחרת קמרון בשלושה טורנירים משמעותיים: גביע אפריקה לאומות בשנים 2000, 2002 ובמדליית הזהב באולימפיאדת 2000.

אטו נבחר לכדורגלן השנה באפריקה בשנים 2003, 2004, 2005 וב-2010. בכך הפך לשחקן שזכה בפרס זה במספר הפעמים הרבות ביותר (עקף את ג'ורג' ואה ואת עבדי פלה). כמו כן אטו הוא השחקן היחידי אשר זכה בפרס זה במשך 3 שנים רצופות מאז שהפרס מוענק על ידי קונפדרציית הכדורגל של אפריקה.

ב-8 בספטמבר 2013, אחרי שנבחרת קמרון עלתה לשלב הפלייאוף במוקדמות המונדיאל 2014, הודיע אטו כי הוא פורש ממדי הנבחרת הלאומית. עם זאת, חזר בו אטו ובאוקטובר 2013 הודיע כי הוא מצטרף להכנות למשחק נגד נבחרת תוניסיה בשלב פלייאוף המונדיאל.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריאל מיורקה
ברצלונה
אינטר מילאנו
קמרון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


זוכי פרס כדורגלן השנה באפריקה

1970: קייטה | 1971: סנדיי | 1972: סוליימנה | 1973: בוואנגה | 1974: מוקילה | 1975: פאראס | 1976: מילה | 1977: דיהאב | 1978: ראזאק | 1979: נ'קונו | 1980: מנגה אונגונה | 1981: באלומי | 1982: נ'קונו | 1983: אל-חאטיב | 1984: טאופילה | 1985: טימומי | 1986: זאקי | 1987: מאג'ר | 1988: בוואליה | 1989: ואה | 1990: מילה | 1991: פלה | 1992: פלה | 1993: פלה/יקיני | 1994: ואה/אמוניקה | 1995: ואה | 1996: קאנו | 1997: איקפבה | 1998: חאג'י | 1999: קאנו | 2000: מבומה | 2001: דיוף | 2002: דיוף | 2003: אטו | 2004: אטו | 2005: אטו | 2006: דרוגבה | 2007: קאנוטה | 2008: אדבאיור | 2009: דרוגבה | 2010: אטו | 2011: טורה | 2012: טורה | 2013: טורה