דידייה דרוגבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דידייה דרוגבה
DidiFinale12.jpg
דרוגבה במדי צ'לסי, גמר ליגת האלופות 2012
מידע אישי
שם מלא דידייה איב דרוגבה טבילי
תאריך לידה 11 במרץ 1978
מקום לידה אבידג'אן שבחוף השנהב
גובה 1.89 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1996 - 1997
1997 - 1998
לוולואה
לה מאן
מועדונים מקצועיים*
1998 - 2002
2002 - 2003
2003 - 2004
2004 - 2012
2012 - 2013
2013 - 2014
2014 -
לה מאן
גנגאן
אולימפיק מרסיי
צ'לסי
שאנגחאי שינואה
גלאטסראיי
צ'לסי
64 (12)
45 (20)
35 (19)
226 (100)
11 (8)
36 (15)
0 (0)
נבחרת לאומית**
2002 - חוף השנהב 98 (62)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 25 ביולי 2014
** המידע על מספר ההופעות והשערים בנבחרת נכון לתאריך
2 בפברואר 2014

דידייה איב דרוגבה טבילי (צרפתית: Didier Yves Drogba Tébily; נולד ב-11 במרץ 1978 באבידג'אן) הוא כדורגלן מחוף השנהב המשחק בעמדת החלוץ בצ'לסי ובנבחרת חוף השנהב, בה הוא מתפקד גם כקפטן. נחשב לאחד משחקני ההתקפה הטובים ביותר בעולם כיום ומחזיק בתואר מלך השערים של נבחרת חוף השנהב בכל הזמנים. כמו כן, הוא מדורג רביעי בטבלת מלכי השערים של צ'לסי בכל הזמנים עם 157 שערים בכל המסגרות.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרוגבה נולד באבידג'אן שבחוף השנהב וכבר בגיל חמש נשלח על ידי הוריו לצרפת, שם התגורר אצל דודו, מישל גובה, כדורגלן מקצועי. הוא חזר לבית הוריו שלוש שנים לאחר מכן בעקבות געגועים למשפחתו. אמו כינתה אותו "טיטו" על שם יוסיפ ברוז טיטו, מנהיג יוגוסלביה שאותו העריצה.‏[1] הוא החל לשחק כדורגל במגרש חניה בעיר מגוריו, אך לאחר ששני הוריו איבדו את עבודתם, שב לצרפת.‏[2] בשנת 1991 גם הוריו עברו לגור בצרפת, תחילה בעיר ואן ולאחר מכן באנטוני שבפרברי פריז, שם חזר דרוגבה בן ה-15 לחיות איתם.‏[3] בשלב זה החל דרוגבה לשחק כדורגל בצורה מסודרת, כאשר הצטרף לקבוצת הנוער של המועדון החצי מקצועי, לוולואה.

למרות שהפגין יכולת מצוינת במשחקיו בלוולואה והרשים את מאמנו בגישתו המקצועית, לא הועלה לסגל הקבוצה הבוגרת לאחר שלא הרשים את מאמן הקבוצה, ז'אקי לונקר.‏[4] לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר, נאלץ לחפש קבוצה חדשה ולבסוף חתם בלה מאן, אך פציעה חמורה השביתה אותו למשך כל העונה.‏[2] גם בעונה שלאחר מכן המשיך להיות מושבת ומאמנו בעבר, מארק וסטרלופ אף אמר כי "יקח לדרוגבה כארבע שנים לחזור לכושר".‏[5] עם זאת, דרוגבה הצליח לחזור לכושר מהר מהצפוי ולקראת סיום עונת 1998/1999 חתם על חוזה רשמי בקבוצת הבוגרים של לה מאן ובגיל 21 שיחק את משחקו הרשמי הראשון בקריירה. בשנת 2010 דרוגבה חלה במחלת המלריה אך החלים ממנה וחזר למגרשים.

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לה מאן, שבעונה שלפני הגעתו של דרוגבה ניצלה מירידה רק בזכות ניצחון במחזור הסיום, השתפרה מאוד עם צירופו ובזכות יכולת קבוצתית טובה סיימה את העונה במקום התשיעי, כאשר ארבע נקודות בלבד מפרידות בינה לבין המקום החמישי. דרוגבה שחזר לשחק אחרי שנתיים וחצי הפגין יכולת מצוינת וסיים את העונה עם שבעה שערים ב-30 משחקים. בעונה שלאחר מכן נפצע שוב ואיבד את מקומו בהרכב לדניאל קוזין. גם כאשר שב לשחק לא בלט וסיים את העונה ללא שערי ליגה ב-11 משחקים.

במחצית עונת 2001/2002 נקנה כרטיסו בסכום של 80,000 פאונד על ידי קבוצת הליגה הראשונה גנגאן,‏[2] לאחר שכבש חמישה שערים ב-21 משחקים הראשונים של העונה והיה אחד השחקנים הבולטים בליגת המשנה. בסך הכל סיים דרוגבה את שלוש שנותיו בלה מאן עם 12 שערים ב-64 משחקי ליגה. עד לסיום עונת 2001/2002 כבש שלושה שערים ב-11 הופעות במדי גנגאן וסייע לה להישאר בליגה הראשונה. אף על פי כן, צוות האימון של הקבוצה לא התרשם מדרוגבה, אך עם זאת הוא המשיך לפתוח בהרכב גם בעונה הבאה וכבש 17 שערים שמיקמו אותו במקום השלישי בטבלת מלך השערים של הליגה הצרפתית, כאשר רק לפאולטה ושבאני נונדה יותר כיבושים ממנו. יחד עם פלורן מאלודה הוא הוביל את גנגאן למקום השביעי בליגה, הישג השיא של הקבוצה בכל הזמנים.‏[2]

בעונת 2003/2004 עבר לשחק באולימפיק מרסיי תמורת 3.3 מיליון פאונד. במרסיי הפך דרוגבה לאחד משחקני ההתקפה הטובים באירופה ועם 19 שערים ב-35 משחקי ליגה נבחר לשחקן השנה בליגה הצרפתית ושוב דורג שלישי בטבלת מלך השערים של הליגה. כמו כן, השער שכבש בניצחון 0-1 על מונפלייה נבחר לשער העונה בצרפת. במקביל להצטיינותו בליגה, הפגין את עונת השיא שלו במפעלים האירופים. עם חמישה שערים בשבעה משחקים בליגת האלופות הוביל את מרסיי למקום השלישי בבית המוקדם, ממנו העפילה הקבוצה לסיבוב השלישי של גביע אופ"א. עם שישה שערים נוספים בתשעת משחקיו בגביע אופ"א דרוגבה הוביל את קבוצתו עד לגמר המפעל כשבדרך הם מדיחים בין היתר קבוצות אירופיות בכירות כגון ליברפול ואינטר מילאנו. עם זאת, משחק קבוצתי חלש בגמר נגד ולנסיה והפסד 2-0 סיים את העונה האירופית המופלאה של מרסיי ללא תואר.

תקופתו בצ'לסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרוגבה ידוע בבעיטותיו החזקות והמדויקות שהעניקו לו שערים מרהיבים רבים במהלך הקריירה

ביולי 2004 עבר דרוגבה לשחק בקבוצת הצמרת האנגלית צ'לסי תמורת סכום שיא של 24 מיליון פאונד. לצ'לסי הגיע דרוגבה כחלק מה"מהפכה" שביצע מאמנה החדש של הקבוצה ז'וזה מוריניו, שמלבד דרוגבה החתים מספר שחקנים צעירים ומוכשרים נוספים ושיחרר 14 משחקני הקבוצה בעונה הקודמת. דרוגבה השתלב במהרה בצ'לסי ועל אף פציעה בשריר הבטן הישר שהשביתה אותו ממשחק למשך למעלה מחודשיים, הוביל את צ'לסי לזכייה באליפות הפרמייר ליג לראשונה מזה 50 שנה. כמו כן, כבש את השער השני בניצחון 2-3 על ליברפול בגמר גביע הליגה האנגלית והוביל את קבוצתו לזכייה בתואר לאחר ההארכה. גם בליגת האלופות הפגין יכולת הבקעה נהדרת ועם חמישה שערים בתשעה משחקים כולל שניים בצמד המשחקים מול באיירן מינכן ברבע הגמר, הוביל את צ'לסי להישג השיא שלה במפעל עד אז, חצי הגמר בו הפסידה לליברפול. בסך הכל סיים את עונתו הראשונה באנגליה עם 16 שערים ב-41 משחקים בכל המסגרות. גם בעונה הבאה, 2005/2006, הפגין יכולת מצוינת וכבר בתחילתה הוביל את צ'לסי לזכייה במגן הקהילה עם צמד שערים בניצחון 1-2 על ארסנל. בהמשך הוביל את הקבוצה לזכייה נוספת באליפות הפרמייר ליג, כאשר הוא מסיים את העונה עם 12 שערי ליגה מתוך 16 שערים בכל המסגרות.

דרוגבה זכה להצלחה רבה גם בעונת 2006/2007, בה כבש 33 שערים בכל המסגרות, מתוכם 20 שערים בליגה האנגלית, נתון שהקנה לו זכייה בתואר מלך השערים של הפרמייר ליג. בין רגעי השיא של דרוגבה במהלך העונה בלטו שעריו ממרחק רב במשחקים נגד ליברפול, אברטון וברצלונה ושעריו בניצחון 1-2 על ארסנל בגמר גביע הליגה. כמו כן, פעמיים בעונה זו הבקיע שלושער; פעם נגד ווטפורד ופעם נגד לבסקי סופיה בשלב הבתים של ליגת האלופות. במשחקו האחרון בעונה זו, גמר הגביע האנגלי נגד מנצ'סטר יונייטד, לה הפסידה צ'לסי את האליפות מספר ימים קודם לכן, הבקיע דרוגבה את השער היחיד בניצחון 0-1, במה שהיה לשער הראשון שהובקע באצטדיון ומבלי החדש. בכך הפך דרוגבה לשחקן השלישי בלבד יחד עם נורמן וייטסייד ומארק יוז שכובש גם בגמר גביע הליגה וגם בגמר הגביע באותה העונה ולראשון שמבקיע בשני הגמרים וגם מנצח בהם.

בינואר 2007 נבחר דרוגבה לשחקן השנה בחוף השנהב ובמרץ אותה שנה זכה לראשונה בקריירה בתואר כדורגלן השנה באפריקה לשנת 2006 לאחר שצבר 79 נקודות בהצבעת קונפדרציית הכדורגל של אפריקה, שלוש נקודות בלבד יותר מסגנו סמואל אטו הקמרוני שצבר 76 נקודות. כמו כן, זכה דרוגבה לשבחים רבים מצד התאחדות שחקני הכדורגל האנגלית שכללה אותו בנבחרת העונה בפרמייר ליג ודירגה אותו שני בבחירות לכדורגלן השנה בליגה האנגלית, אחרי כריסטיאנו רונאלדו שזכה בתואר.

דרוגבה ורובין ואן פרסי במשחקה של צ'לסי נגד ארסנל במרץ 2008

עונת 2007/2008 התחילה בצורה רעה במיוחד עבור דרוגבה, כאשר כבר עם פתיחתה, ז'וזה מוריניו, מאמנו האהוב, עזב את צ'לסי ועבר לאינטר מילאנו. בהמשך ספג פציעה בברך שהשביתה אותו למשך כחודש ומיד לאחר חזרתו למשחק נאלץ לעזוב את צ'לסי שוב לטובת ייצוג נבחרתו בגביע אפריקה לאומות. בעקבות כך, שב לשחק באופן קבוע רק בפברואר 2008, אך עם זאת השתלב במהרה ואף כבש את שער היתרון של צ'לסי בהפסד 2-1 לטוטנהאם הוטספר בגמר גביע הליגה. בהמשך, דרוגבה כבש צמד שערים במשחק הגומלין מול ליברפול בחצי גמר ליגת האלופות, אותו ניצחה צ'לסי 2-3 (3-4 בסיכום שני המשחקים) והעפילה לגמר הטורניר לראשונה בתולדותיה. עוד באותו משחק דרוגבה הפך למלך השערים של צ'לסי באירופה בכל הזמנים לאחר שכבש את שערו ה-18 ועבר את השיאן הקודם, פיטר אוזגוד שהבקיע 16 שערים. עם זאת, במהלך משחק הגמר נגד מנצ'סטר יונייטד ספג כרטיס אדום לאחר שסטר לנמניה וידיץ' בפניו והורחק מיידית, בכך הפך לשחקן השני בלבד שסופג כרטיס אדום בגמר ליגת האלופות לאחר ינס להמן בגמר 2006. צ'לסי הפסידה לבסוף 6-5 בדו-קרב בעיטות עונשין.

עם תחילת עונת 2008/2009 שוב סבל דרוגבה מבעיות בברך, והושבת ממשחק למשך למעלה מארבעה חודשים.‏[6] אף על פי כן, שב לכושרו במהרה, אך מיעט לקבל דקות משחק ממאמן צ'לסי דאז, פיליפה סקולארי. עם מינויו של חוס הידינק למאמן הקבוצה בפברואר 2009 דרוגבה שב להרכב ובחמשת המשחקים הבאים הבקיע ארבעה שערים.‏[7] בהמשך הבקיע ארבעה שערים בארבעת המשחקים נגד יובנטוס וליברפול בשמינית ורבע הגמר ליגת האלופות בהתאמה והוביל את צ'לסי לחצי הגמר בפעם השלישית ברציפות. רק ארבעה ימים לאחר מכן הבקיע את שער הניצחון של קבוצתו ב-1-2 על ארסנל בחצי גמר הגביע האנגלי. למרות היכולת המצוינת, דרוגבה לא הצליח למנוע את הדחתה של צ'לסי בחצי גמר ליגת האלופות לאחר שזו סיימה בתיקו 1-1 את משחק הגומלין נגד ברצלונה (0-0 במשחק הראשון) והודחה בעקבות שערי חוץ. לאחר המשחק טען דרוגבה שהשופט טום הנינג קיפח את צ'לסי ולאחר שספג כרטיס צהוב צעק קללות לעבר המצלמה בשידור חי.‏[8] בעקבות התנהגותו החליטה אופ"א להשעות אותו מששת משחקיה הבאים של צ'לסי באירופה, כאשר בשני האחרונים היה בהשעייה על תנאי. מאוחר יותר העונש קוצר במשחק אחד בעקבות ערעור שהגישה צ'לסי.‏[9] על אף התקרית, דרוגבה הוביל את צ'לסי לזכייה נוספת בגביע האנגלי לאחר שכבש את השער הראשון בניצחון 1-2 על אברטון בגמר.

עונת 2009/2010 הייתה אחת הטובות של דרוגבה בקריירה. הוא החל אותה עם זכייה במגן הקהילה לאחר ניצחון על מנצ'סטר יונייטד ובהמשך הוביל את צ'לסי לזכייה שלישית בתקופתו באליפות הפרמייר ליג. כמו כן, הוא זכה בתואר מלך השערים של הליגה עם 29 שערים, כולל שלושער בניצחון 0-8 על ויגאן את'לטיק במחזור הסיום. על אף היכולת העילאית, צ'לסי הודחה מליגת האלופות כבר בשמינית הגמר לאחר הפסד 3-1 בסיכום שני המשחקים נגד האלופה הנכנסת, אינטר מילאנו.

גם את עונת 2010/2011 החל דרוגבה בצורה מצוינת, עם שלושער בניצחון 0-6 על וסט ברומיץ' אלביון במשחק הפתיחה של הפרמייר ליג. במשחק הבא נגד ויגאן את'לטיק שוב הוביל את קבוצתו לניצחון 0-6, הפעם עם שלושה בישולים.

את עונת 2011/2012 החל דרוגבה ביכולת טובה, אך ללא מזל, במחזור השלישי של הפרמייר ליג במשחק נגד נוריץ' סיטי דרוגבה עלה לכדור גובה, קיבל מכה חזקה בסנטר מהשוער ג'ון רודי, איבד את ההכרה ונפל בחוזקה על הקרקע, בעקבות זה שבר את אפו וקיבל זעזוע מוח בדרגה קשה. דרוגבה טופל במשך מספר דקות על המגרש ולבסוף הורד על אלונקה עם מסכת חמצן.‏[10][11] בגמר ליגת האלופות בעונת 2011/2012 הבקיע את שער השוויון לטובת צ'לסי, ואת השער המכריע בדו-קרב פנדלים, שהעניק לצ'לסי את גביע ליגת האלופות הראשון בתולדותיה.

לאחר צ'לסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 20 ביוני 2012 חתם דרוגבה בשאנגחאי שנחואה הסינית על חוזה לשנתיים וחצי. דרוגבה שיתף פעולה יחד עם ניקולא אנלקה בחוד ההתקפה והרוויח כ-200 אלף ליש"ט לשבוע.

ב-28 בינואר 2013 חתם דרוגבה בגלאטסראיי הטורקית על חוזה לשנה וחצי. שם הוא משתף פעולה יחד עם וסלי סניידר.

ב-21 בינואר 2014 זכה דרוגבה בתואר שחקן השנה של טורקיה. ב-19 במאי 2014, עם תום חוזהו עזב דרוגבה את גלאטסראיי.

ב-25 ביולי 2014, חזר דרוגבה לקדנציה שנייה בצ'לסי כשחתם על חוזה לעונה אחת.‏[12]

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בספטמבר 2002 ערך דרוגבה את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת חוף השנהב במשחק נגד דרום אפריקה וכחצי שנה לאחר מכן כבש את שערו הראשון במדי הנבחרת, בניצחון 0-3 על קמרון. בהמשך כבש שלושער במשחק נגד בורונדי במוקדמות גביע אפריקה לאומות ועם תשעה שערים במוקדמות מונדיאל 2006 הוביל את נבחרתו להעפלה לטורניר לראשונה בהיסטוריה. בפברואר 2006 דרוגבה מונה לקפטן הנבחרת לקראת הופעתה ה-18 בגביע אפריקה לאומות. בטורניר עצמו הוביל את חוף השנהב עד לגמר, כאשר הוא מבקיע את שערי הניצחון במשחקים נגד מרוקו וליבריה, את בעיטת העונשין המכריעה בניצחון 11-12 בדו-קרב בעיטות עונשין נגד קמרון ברבע הגמר ואת השער היחיד בניצחון 0-1 על ניגריה בחצי הגמר. עם זאת בדו-קרב בעיטות העונשין נגד מצרים במשחק הגמר (0-0 בסיום ההארכה), דרוגבה לא הצליח להבקיע את הבעיטה המכריעה וחוף השנהב נוצחה 4-2.

במונדיאל 2006 הוגרלה חוף השנהב לשחק ב"בית המוות" יחד עם סרביה ומונטנגרו, הולנד וארגנטינה. ב-11 ביוני 2006 כבש דרוגבה את שערו הראשון במונדיאל במה שהיה גם לשער המונדיאל הראשון של נבחרתו בכל הזמנים. עם זאת, חוף השנהב הפסידה במשחק 1-2 לארגנטינה והודחה מהטורניר לאחר הפסד בתוצאה דומה במשחק השני נגד הולנד. במשחק הסיום של שלב הבתים נגד סרביה ומונטנגרו, בו דרוגבה לא שותף עקב השעייה, הצליחה חוף השנהב להשיג ניצחון ראשון במונדיאל לאחר שחזרה מפיגור 2-0 וניצחה 2-3.

בגביע אפריקה לאומות 2008 הוגרלה חוף השנהב לבית קל יחסית יחד עם ניגריה, מאלי ובנין. דרוגבה הבקיע שני שערים בשלב הבתים, אחד בניצחון 1-4 על בנין במחזור הפתיחה ואחד נוסף בניצחון 0-3 על מאלי. בניצחון 0-5 על גינאה ברבע הגמר כבש את השער השני של נבחרתו במשחק והראשון מבין ארבעה שהבקיעה חוף השנהב ב-12 הדקות האחרונות. בחצי הגמר פגשה הנבחרת את מצרים לשחזור גמר 2006, אך הפעם לא הצליחה להוות יריב שקול והובסה 4-1. גם במשחק על המקום השלישי נגד גאנה לא הרשימה וסיימה את הטורניר במקום הרביעי לאחר הפסד 4-2.

דרוגבה כבש שישה שערים בחמישה משחקים במוקדמות מונדיאל 2010 והוביל את נבחרתו להעפלה שנייה ברציפות לטורניר הגמר. בשלב הבתים של גביע אפריקה לאומות 2010 הוגרלה חוף השנהב לבית יחד עם גאנה, בורקינה פאסו וטוגו, אך לאחר שהאחרונה פרשה מהטורניר, ניצחון 1-3 על גאנה עם שער של דרוגבה בדקה ה-90 ותיקו 0-0 במשחק השני נגד בורקינה פאסו הספיק לנבחרת כדי לעלות לרבע הגמר מהמקום הראשון. עם זאת, חוף השנהב כשלה שוב ברגע המכריע ולאחר שכבר כבשה שער יתרון בדקה ה-89 במשחק נגד אלג'יריה ברבע הגמר, ספגה שער שוויון בדקה האחרונה של תוספת הזמן ולבסוף הודחה לאחר שער נוסף של אלג'יריה בהארכה. מעט לאחר הטורניר, ב-10 במרץ 2010 זכה בפעם השנייה בקריירה בתואר כדורגלן השנה באפריקה לשנת 2009.

ב-4 ביוני 2010 דרוגבה נפצע במשחק הכנה למונדיאל 2010 נגד יפן, לאחר שבהתנגשות עם מגנה של יפן, טוליו, שבר את עצם הגומד בידו הימנית והשתתפותו במונדיאל הוטלה בספק.‏[13] כשבוע לאחר מכן, פיפ"א התירה לו בהשתתף במשחק הפתיחה נגד פורטוגל בתנאי שילבש מגן גבס על ידו השבורה.‏[14] המשחק עצמו הסתיים בשיווין 0-0, כאשר דרוגבה נכנס כמחליף בדקה ה-65. במשחק השני הפך דרוגבה לשחקן האפריקאי הראשון שמבקיע במשחק נגד ברזיל במונדיאל, כאשר כבש את השער היחיד של נבחרתו בהפסד 3-1.‏[15] למרות ניצחון קל על צפון קוריאה במחזור הסיום (0-3), תיקו במשחק המקביל בין ברזיל לפורטוגל מיקם את חוף השנהב במקום השלישי בבית וקבע הדחה שנייה ברציפות בשלב הבתים.

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-11 באוגוסט 2011‏‏[16][17]

מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון עונה ליגה גביע1 אירופה סך הכל
הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
לה מאן 1998/1999 2 0 0 0 0 0 2 0
1999/2000 30 7 2 0 0 0 32 7
2000/2001 11 0 3 1 0 0 14 1
2001/2002 21 5 3 2 0 0 24 7
סך הכל 64 12 8 3 0 0 72 15
גנגאן 2001/2002 11 3 5 0 0 0 11 3
2002/2003 34 17 5 4 0 0 39 21
סך הכל 45 20 5 4 0 0 50 24
אולימפיק מרסיי 2003/2004 35 19 4 2 16 11 55 32
סך הכל 35 19 4 2 16 11 55 32
צ'לסי 2004/2005 26 10 6 1 9 5 41 16
2005/2006 29 12 5 3 7 1 41 16
2006/2007 36 20 12 7 12 6 60 33
2007/2008 19 8 2 1 11 6 32 15
2008/2009 24 5 8 4 10 5 42 14
2009/2010 32 29 7 5 5 3 44 37
2010/2011 36 11 3 0 7 2 46 13
סך הכל 202 95 43 21 61 28 306 144
סך הכל בקריירה 346 146 60 30 77 39 483 215
  1. כולל הגביע הצרפתי, גביע הליגה הצרפתית, הגביע האנגלי, גביע הפוטבול ליג ומגן הקהילה.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת שנה ידידות טורנירים בינלאומיים סך הכל
הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
חוף השנהב 2002 0 0 1 0 1 0
2003 4 1 3 3 7 4
2004 3 3 4 3 7 6
2005 3 1 5 6 8 7
2006 7 4 7 4 14 8
2007 6 3 2 1 8 4
2008 2 1 6 3 8 4
2009 2 2 5 6 7 8
2010 5 2 5 2 10 4
2011 2 1 2 4 4 5
2012 4 2 10 7 14 9
2013 2 1 7 3 9 4
2014 3 3 3 0 6 3
סך הכל בקריירה 42 23 62 43 104 65

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרוגבה (משמאל), מייקל אסיין וג'ון אובי מיקל חוגגים את זכייתה של צ'לסי באליפות הפרמייר ליג לעונת 2009/2010
קבוצתיים
אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבה באתר vitalfootball.co.uk
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 כתבה באתר הגארדיאן
  3. ^ ביוגרפיה - צעירותו של דרוגבה באתר הרשמי של השחקן
  4. ^ ביוגרפיה - תחילת דרכו של דרוגבה בכדורגל באתר הרשמי של השחקן
  5. ^ כתבה באתר הגארדיאן
  6. ^ כתבה באתר Sky Sports
  7. ^ כתבה באתר הדיילי טלגרף
  8. ^ כתבה באתר האינדפנדנט
  9. ^ הידיעה על השעייתו של דורגבה באתר ה-BBC
  10. ^ 1:3 לצ'לסי על נוריץ', פציעת ראש קשה לדרוגבה באתר ONE
  11. ^ פציעת ראש קשה לדרוגבה באתר ה-BBC
  12. ^ דרוגבה חוזר לצ'לסי: "זו הייתה החלטה קלה", באתר ynet‏, 25 ביולי 2014
  13. ^ כתבה באתר הגארדיאן
  14. ^ כתבה באתר ה-ESPN
  15. ^ סיכום המשחק בין פורטוגל לחוף השנהב באתר ה-BBC
  16. ^ מידע באתר Soccerbase
  17. ^ דידייה דרוגבה באתר Football Database
דידייה דרוגבה
הקודם:
פאולטה
שחקן העונה בליגה הצרפתית
2004
הבא:
מייקל אסיין
הקודם:
מוחמד אבו טריקה
כדורגלן השנה באפריקה של ה-BBC
2009
הבא:
אסמואה ג'יאן
הקודם:
תיירי הנרי
מלך השערים של הפרמייר ליג
2007
הבא:
כריסטיאנו רונאלדו
הקודם:
ניקולא אנלקה
מלך השערים של הפרמייר ליג
2010
הבא:
דימיטאר ברבאטוב & קרלוס טבס


זוכי פרס כדורגלן השנה באפריקה

1970: קייטה | 1971: סנדיי | 1972: סוליימנה | 1973: בוואנגה | 1974: מוקילה | 1975: פאראס | 1976: מילה | 1977: דיהאב | 1978: ראזאק | 1979: נ'קונו | 1980: מנגה אונגונה | 1981: באלומי | 1982: נ'קונו | 1983: אל-חאטיב | 1984: טאופילה | 1985: טימומי | 1986: זאקי | 1987: מאג'ר | 1988: בוואליה | 1989: ואה | 1990: מילה | 1991: פלה | 1992: פלה | 1993: פלה/יקיני | 1994: ואה/אמוניקה | 1995: ואה | 1996: קאנו | 1997: איקפבה | 1998: חאג'י | 1999: קאנו | 2000: מבומה | 2001: דיוף | 2002: דיוף | 2003: אטו | 2004: אטו | 2005: אטו | 2006: דרוגבה | 2007: קאנוטה | 2008: אדבאיור | 2009: דרוגבה | 2010: אטו | 2011: טורה | 2012: טורה | 2013: טורה