עודד ליפשיץ (מחזאי)
 | |
| לידה |
22 בנובמבר 1981 (בן 42) קריית אתא, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים | |
| פרסים והוקרה |
פרס ברנשטיין |
  | |
עודד ליפשיץ (נולד ב-22 בנובמבר 1981) הוא מחזאי ובמאי ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עודד ליפשיץ נולד בקריית אתא. בהיותו בן שש עבר ליישוב נופית, שאז הוקם, שם למד בבית הספר היסודי. בתיכון למד במגמת התיאטרון בקריית טבעון, שם החל להתפתח עניינו בעולם התיאטרון. בצה"ל שירת כלוחם בהנדסה קרבית ואחר-כך היה מש"ק מודיעין. בתקופת שירותו הצבאי כתב ספר שפורסם מספר שנים לאחר שחרורו בהוצאת גוונים בשם "שמש תחת ים" (2004).
לאחר שחרורו מצה"ל נסע למסעות ארוכים, בארצות הברית, דרום אמריקה ובמזרח הרחוק, טייל רבות בהודו, שם הכיר והתנסה במדיטציה בודהיסטית. כששב לישראל ב-2006 החל ללמוד תיאטרון וספרות באוניברסיטת תל אביב. הוא למד במשך שנה במסלול לכתיבת שירה בחוג לספרות ואחר-כך עזב מסלול זה והתמקד בכתיבה לתיאטרון. ב-2007 כתב את המחזה "סוניה ובובק" אותו אימצה הדרמטורגית ורדה פיש, וטס יחד עם הבמאי יגיל אלירז להציגו בפסטיבל בארצות הברית, כששבו לישראל "סוניה ובובק" הציג בתיאטרון תמונע בבימויו של אלירז. ב-2008 ליפשיץ כתב וביים את המחזה "כיסא", מחזה פוסטמודרני ומקוטע לשישה שחקנים, הדן במערכת היחסים המטפורית של השחקן והחוויה התיאטרלית. ההצגה הציגה בתחילה בתיאטרון האוניברסיטה ואחר-כך בתיאטרון הערבי-עברי ביפו. ליפשיץ גם הלחין את המוזיקה למחזה ושיחק בו.
ב-2009 כתב וביים בפסטיבל Smallבמה 7 את ההצגה "צוצי". ההצגה זכתה בשלושת פרסי הפסטיבל: ההצגה, המחזה והשחקן (יערה רשף) הטובים ביותר. ליפשיץ גם הלחין הצגה זו וניגן בה. ההצגה השתתפה כחלק מרפרטואר תיאטרון תמונע. באותה שנה ביים את "נושים" של סטרינדברג, מחזה בן שלוש מערכות. ליפשיץ חילק את המחזה למקטעים רבים וערבב ביניהם. במקביל פרופסור עדנה שביט ביימה את המחזה פרי עטו "הילדה שהיא בעצם מריצה". זו הייתה הפעם השנייה בלבד שהחליטה לביים מחזה שכתב תלמיד משלה, לאחר שביימה ארבעים שנה לפני-כן את מחזהו הראשון של חנוך לוין, "את ואני והמלחמה הבאה"[1].
ב-2010 כתב וביים את המחזה "רקוויאם לדניאל", מחזה העוסק באובדן של הורים השוכלים את בנם, המחזה השתתף בפסטיבל אקט 2 בחיפה. בהצגה שיחקו מיכאל כורש ואסתי קוסוביצקי.
ב-2011 כתב וביים את ההפקה "פרפטואום מובילה", כמורה בחוג לתיאטרון שעלתה בתיאטרון האוניברסיטה עם תלמידי ובוגרי החוג, כחלק מעבודת הגמר שלו לתואר השני. העבודה שהתגבשה, בשונה ממחזותיו האחרים של ליפשיץ, מתוך עבודת אנסמבל, התחקתה אחר חוקיות ושגרת חייהן של 12 דמויות, כאשר השחקנים הפועלים על הבמה משחקים באופן סינכרוני.
ב-2010 כתב את המחזה "אפשר לעשות עם זה משהו" שהשתתף וזכה בפרס ציון לשבח במסגרת פסטיבל צו קריאה 5 בצוותא 2010[2]. באותה שנה כתב את המחזה "הנה עולה האור מאחוריי" שתורגם לגרמנית, השתתף וזכה בפרס בתחרות המחזות 'שוק המחזות 2010' בהיידלברג ולאחר מכן השתתף וזכה בפרס ראשון ב'פותחים במה' של תיאטרון בית ליסין[3]. המחזה גם עלה באפריל 2012 בקריאה מבוימת בתיאטרון טריסטיאן בייטס בלונדון, במסגרת פסטיבל מחזאות ישראלית צעירה בActors center. הוא הוצג באנגלית בהשתתפות שחקנים מקומיים[4]. המחזה עלה שוב, בבימוי מרט פרחומובסקי, בתיאטרון תמונע ב-2014[5].
ב-2011 סיים את התואר השני ומאז מלמד בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. במסגרת לימודי התיאטרון זכה במלגת הצטיינות מטעם קרן דוד דוידוב 2008, במלגת לימודים מלאה של הקרן לשנת 2009, ובמלגות הצטיינות (דקאן) בשנים 2010 – 2011. ליפשיץ השתלם במסגרת לימודיו אצל המחזאית הגרמניה דאה לוהר ואצל הבמאית הגרמניה כריסטינה פרידריך והשתלם במסגרת סדנה אצל הבמאי הפולני ולודז'ימייז' סטנייבסקי.
ב-2009 החל לעבוד עם קבוצת שחקנים במסגרת בית המדרש הקונסרבטיבי "עיון", על פרשנותם הדרמטית של טקסטים מקראיים. הצגתו הראשונה עם הקבוצה, "ים יבשה", זכתה לציון לשבח של סל תרבות והוצגה בבתי הספר. כיום ליפשיץ עובד עם הקבוצה במרכז הקונסרבטיבי החדש "נווה שכטר" שבנווה צדק.
בספטמבר 2010 הוזמן ושימש כעוזר במאי בוורשה אצל הבמאי הפולני הנודע קשישטוף ורליקובסקי.
ליפשיץ כתב את המחזה "קיגלר: חייו ומותו", המחזה עלה באוקטובר 2012 בפסטיבל עכו, ובתיאטרון אנסמבל הרצליה בבימויו של ליפשיץ[6].
באוגוסט 2012 זכה בפרס ברנשטיין על המחזה "אלברט"[7]
במרץ 2013 נבחר בין עשרה זוכים ב"נקודת פתיחה", תוכנית מפעל הפיס למחזאות מקורית[8]. בנובמבר 2013, גיליון של כתב העת "תיאטרון" הוקדש ליצירתו של ליפשיץ[9].
אודות מחזות נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוניה ובובק
סיפורה של אלמנה בשם ליליאן הנאבקת בבעלה שנפטר וכעת שב לפקוד אותה ומתחנן לחיים מחודשים לצדה. ליליאן, במאבקה זה, בודה עולם מדומיין, זהו עולמם של סוניה ובובק, המשתקף כבבואה למאבקה שלה עם בעלה. בובק, בעלה של סוניה, נטש אותה לפני עשור, וכעת שב כדי להיאבק על זכות ההחזקה בבנם המשותף. המחזה מתרחש ביום הולדתו העשירי לכאורה של הבן, מועד בו על בני הזוג להכריע בדבר גורלו, ועל ליליאן לדון את בעלה המנוח לחסד או לשכחה.
כסא
קולאז' של קטעים דרמטיים הנסובים סביב מאבקם הנצחי של איש וכסא; האיש המנסה בכוח תשוקתו לגרום לכיסא לרחף באוויר, והכיסא הנאבק בכוח חומריותו להישאר על הקרקע. מחזה מטאדרמטי העוסק באשליית קסם התיאטרון, פרפרזה לסיפורו של סטניסלבסקי בו מסופר כיצד העמיד שחקן מול כיסא וביקש מהשחקן לגרום לכיסא לרחף באוויר בכוח תשוקתו.
צוצי
צוצי היא סטודנטית העוזבת את ביתם המשותף שלה ושל חברה כאשר היא מתאהבת במוכר פרחים המשנה את חייה. בעקבות המפגש מתחולל רצף של תמורות גם בחייהם של הסובבים את צוצי, המאלץ אותם לערוך מחדש את תפישת עולמם.
ים יבשה
פרשנות מדרשית לשלושה סיפורים מהתנ"ך: גירוש גן עדן, סיפור יציאת מצרים וספר יונה.
הילדה שהיא בעצם מריצה
מסעה של ילדה הנכנסת אל עולם זר ומנוכר המעצב אותה לאט לאט לפי חוקיו, בעוד היא מנסה להיאבק על מנת למצוא את זהותה הפנימית שלה. סביבתה החיצונית סוגרת עליה והופכת אותה הלכה למעשה - למריצה, ילדה שמטרתה לשאת עוברים ושבים ממקום למקום על גבה. כך בהדרגה היא מוותרת על עצמאותה שלה ושאיפתה לאינדיבידואליות. המחזה מציג את הידרדרותו הרוחנית, האנושית והנפשית של אדם שאינו מסוגל להיחלץ מהעולם התחום אל תוכו נולד. [10]
רקוויאם לדניאל
מחזה אפוקליפטי על אובדן. חלקו הראשון של המחזה עוסק בשני הורים השוכלים את בנם, כמה שנים לאחר מותו ומנהלים מאבק גלוי ביניהם על זכויות הזיכרון והשכחה. חלקו השני מציג את שני ההורים לפני מות בנם. ההורים מקבלים מכתבים מהילד הנמצא בחזית. המכתבים הנשלחים בתחילה על ידי הילד ומתארים את חזרתו הביתה, מקבלים בהדרגה אופי מיסטי ומופשט, המסגיר את גורלו.
אפשר לעשות עם זה משהו
ארבעה צעירים שמערכות היחסים ביניהם מסתבכות זו בזו. המחזה מציג את ניסיונן של כל אחת מהדמויות להתמודד עם דימויה שלה לזוגיות, בין אידיאל וחיי השגרה. אייל ודנה הם זוג נורמטיבי-ריאלי העושה דרכו בחיי הזוגיות, אל מולם מופיעים רענן ופלונית, דמויות המהוות מעין אלטר אגו פנטסטסי המציב לאייל ודנה מראה על חייהם היומיומיים. מערכות היחסים נעשות מורכבות כאשר הפנטסטי תופס את מקומו של השגרתי, ולהפך.
הנה עולה האור מאחורי
מחזה אורבני העוסק בזוגיות ומתנהל בתוך בניין קומות לאורך לילה אחד. שלושה זוגות של צעירים יוצאים למסע בהיסח הדעת מסדרונותיו החשוכים של בניין באמצע הלילה, כל דמות בדרכה, על מנת לממש את תשוקותיהם שבמחשכי לבם. שלוש דמויות נוספות מופיעות במהלך המחזה, האלמנה, המתמודדת עם זכרונותיה מבעלה שנפטר, שומרו של הבניין, המגלם את דמות המספר ודמות אביו של המחזאי, המשוחח על בנו הכותב את המחזה. לקראת חלקו השני של המחזה חלה תפנית בקצב ובהתרחשות והמחזה הופך בהדרגה למעין מחזה בתוך מחזה, כאשר כל אחת מהדמויות מצליחה להשתחרר לרגעים מכבלי הסיפור ולהשקיף על עצמה מהצד. אמנם לאחר מכן מסכמות הדמויות את התהליך שעברו ומגיעות למסקנה ששינוי אמיתי הוא אינו בגדר האפשר.
פרפטואום מובילה
פרפטואום מובילה היא מכונה מתמדת. פרויקט יצירתי בשיתוף עם השחקנים העוקב אחר 12 דמויות במהלך שגרת יומן. מבנהו של המחזה הוא מבנה סינכרוני בה כל אחת מהדמויות מנהלת מערכת של פגישות עם סביבתה במקביל לחייהן של הדמויות האחרות. העלילה מתנהלת לאורכם של שמונה ימים, בהם מתפתחות מערכות היחסים בין הדמויות עד שמגיעות לנקודת שיא ונקודת היפוך, המובילה בסופו של דבר, ביום האחרון, למפגש עם נקודת ההתחלה.
כתיבה ובימוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
2012
- המחזה "קיגלר: חייו ומותו" עלה באוקטובר בבימוי המחבר בפסטיבל עכו ועלה בתיאטרון אנסמבל הרצליה[11][12].
ערך מורחב – קיגלר: חייו ומותו
- באוגוסט 2012 זכה בפרס ברנשטיין לספרות על המחזה "אלברט".
- המחזה "הנה עולה האור מאחורי" עלה בקריאה מבוימת באפריל בפסטיבל תיאטרון בActors center, בלונדון.
2010 – 2011
- כתב את המחזה "הנה עולה האור מאחוריי" שהשתתף וזכה בפרס בתחרות המחזות 'שוק המחזות 2010' בהיידלברג ולאחר מכן השתתף וזכה בפרס ראשון ב'פותחים במה' של תיאטרון בית ליסין 2010.
- כתב את המחזה "אפשר לעשות עם זה משהו" שזכה בפרס ציון לשבח במסגרת פסטיבל 'צו קריאה 5#' בצוותא 2010 בבימויה של טל ברנר.
- כתב וביים את ההצגה "ים-יבשה" בשיתוף מדרשת עיון ההצגה קיבלה 'ציון לשבח' מאת נציגי סל תרבות ורצה בבתי ספר בארץ.
- כתב וביים את ההפקה "פרפטואום מובילה", כמורה בחוג לתיאטרון שעלתה עם תלמידי ובוגרי החוג.
- כתב וביים את המחזה "רקוויאם לדניאל" שהשתתף בפסטיבל אקט 2 בחיפה.
2008 – 2009
- כתב את המחזה "הילדה שהיא בעצם מריצה" בבימויה של עדנה שביט, כהפקה של החוג לתיאטרון. (2009)
- כתב את המחזה" סוניה ובובק" שעלה בפסטיבל 5th international play festival באוהיו (2007) בשיתוף שחקנים וצוות מקומיים. המחזה זכה במקום הראשון בתחרות כתיבת מחזות של החוג לתיאטרון, והועלה במסגרת הפרס כקריאה מבוימת במסגרת פסטיבל עתיד התיאטרון 2 בצוותא. ב-2008 עלה המחזה כהפקת בית של תיאטרון תמונע, כחלק מההצגה 'ביחד'.
- כתב וביים את המחזה "כיסא" במסגרת פרויקט במה לבנה באוניברסיטת תל אביב. ההצגה עלתה כהצגה אורחת בתיאטרון הערבי עברי ביפו. (2009)
- כתב וביים את המחזה "צוצי" עבור פסטיבל Smallבמה 7. ההצגה זכתה בשלושת פרסי הפסטיבל: ההצגה, המחזה והשחקן (יערה רשף) הטובים ביותר. ההצגה השתתפה כחלק מרפרטואר תיאטרון תמונע.
- כתב את המחזה "עכשיו מול הקיר", שעלה בתיאטרון צוותא על ידי קבוצת תיאטרון התנועה "הקופסה". (2008).
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיליון 35 של כתב העת תיאטרון: רבעון לתיאטרון עכשווי, בעריכתם של פרופ' גד קינר וד"ר חיים נגיד, הוקדש ליצירתו של עודד ליפשיץ והוא כולל ריאיון מקיף ומספר מחזות:
- הנה עולה האור מעליו - עמ' 4 - 10.
- באתי אל העולם (מערכה ראשונה), עמ' 11 - 38.
- איש גבוה אישה שמנה, עמ' 39 - 53.
- כסא, עמ' 54 - 79.
- סוניה ובובק, עמ' 80 - 94.
- רקוויאם לדניאל, עמ' 95 - 110.
- המחזה הילדה שהיא בעצם מריצה ראה אור בכתב העת "תיאטרון", גיליון מספר 26, עמ' 83 - 125.
- ליפשיץ כתב את ספר השירה שמש תחת ים (הוצאת גוונים, 2004).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עודד ליפשיץ - האתר האישי והרשמי המכיל רבות מיצירותיו
- עודד ליפשיץ, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- שרית פוקס, הנמצא היורש לחנוך לוין?, באתר nrg, 3 ביולי 2009
- יעל געתון, העיר תל אביב, עודד ליפשיץ: "האמנות האמיתית לא תקרה בתיאטרון הרפרטוארי", באתר הארץ, 24 ביוני 2010
- מרט פרחומובסקי, הילד שהוא בעצם תיאטרון – ראיון עם עודד ליפשיץ, המחזאי של “הילדה שהיא בעצם מריצה”, באתר "במחשבה שנייה", 15 במאי 2009
- יוסי רן, נושים (עודד ליפשיץ על-פי סטרינדברג), באתר תרבות הפנאי, 7 ביוני 2009
- לילך גביש, ריאיון: חוויה אורבנית נטולת אמונה, באתר הבמה, 24 באוגוסט 2010
תמר רותם, למה לא צומח כאן נסים אלוני חדש, באתר הארץ, 3 ביולי 2013
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יאיר אשכנזי, החדשנות התיאטרלית, החיבה לגברים צעירים והעימות עם רפול: חייה של הבמאית עדנה שביט היו מחזה בלתי שגרתי, באתר הארץ, 17 ביולי 2015
- ^ ציפי שוחט, המחזאי רון גואטה זכה במקום הראשון בפסטיבל "צו קריאה" בצוותא, באתר הארץ, 28 ביוני 2010
- ^ טל לוין, עכבר העיר, הוכרזו הזוכים בפסטיבל פותחים במה, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2010
- ^ ציפי שוחט, חמישה מחזות ישראלים מקוריים יעלו בלונדון בבימוי בריטי, באתר הארץ, 10 באפריל 2012
- ^ "אפשר לעשות עם זה משהו" באתר תיאטרון תמונע
- ^ מיכאל הנדלזלץ, על החיים ועל המוות, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2012
- ^ מיה סלע, פרס ברנשטיין יוענק למתן חרמוני ועודד ליפשיץ, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2012.
- ^ נבחרו המחזאים זוכי מפעל הפיס, באתר הבמה, 18 במרץ 2013
- ^ תמר רותם, הגיליון החדש של כתב העת "תיאטרון" הוקדש ליצירתו של עודד ליפשיץ, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2013
- ^ המחזה "הילדה שהיא בעצם מריצה" ראה אור בתוך: פרופ' גד קינר וד"ר חיים נגיד (עורכים), תיאטרון: רבעון לתיאטרון עכשווי, גיליון מספר 26, עמ' 125-83.
- ^ ההצגה "קיגלר", באתר פסטיבל עכו
- ^ ציפי שוחט, הצגות פוליטיות בעונה של אנסמבל הרצליה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2011