ערפל המלחמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערפל המלחמה: 11 שיעורים מחייו של רוברט ס' מקנמארה
Fog of war.jpg
שם במקור: The Fog of War: Eleven Lessons from the Life of Robert S. McNamara
בימוי: ארול מוריס
הפקה: ארול מוריס, מייקל ויליאמס, ז'ולי אהלברג
תסריט: ארול מוריס
עריכה: דאג האבל, צ'ילד קינג
שחקנים ראשיים: רוברט מקנמארה
מוזיקה: פיליפ גלאס
צילום: רוברט צ'אפל (ראיונות), פיטר דונהיו
חברת הפצה: Sony Pictures Classics
הקרנת בכורה: 21 במאי 2003 (בפסטיבל קאן, 9 בדצמבר 2003
משך הקרנה: 107 דקות
שפת הסרט: אנגלית
דף הסרט ב-IMDb

ערפל המלחמה: 11 שיעורים מחייו של רוברט ס' מקנמארהאנגלית: The Fog of War: Eleven Lessons from the Life of Robert S. McNamara) הוא סרט תיעודי אמריקאי משנת 2003 אודות חייו ותקופתו של מזכיר ההגנה של ארצות הברית רוברט מקנמארה. הסרט גם מציג את אבחנותיו לגבי טבע המלחמה המודרנית. במאי הסרט הוא ארול מוריס והפסקול המקורי הולחן בידי פיליפ גלאס. הכותרת מתייחסת למונח ערפל קרב, המתאר את הקושי בקבלת החלטות בעיצומו של קונפליקט.

הסרט זכה בפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר לשנת 2003. ובפרס ספיריט העצמאי לסרט הקולנוע התיעודי הטוב ביותר (Independent Spirit Award for Best Documentary Feature). ‏[1] הסרט הוקרן במסלול הלא תחרותי של פסטיבל קאן. ‏[2]

הרעיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארול מוריס השתמש בצילומי ארכיב, בהקלטות הקבינט של ארצות הברית ובריאיון עם רוברט מקנמארה בן השמונים וחמש. "ערפל המלחמה" מציג את חייו, החל מלידתו במהלך מלחמת העולם הראשונה וזכרונותיו מהחיילים האמריקאיים ששבו מאירופה. הוא ממשיך בלימודיו האקדמיים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ובאוניברסיטת הרווארד. "ערפל המלחמה" מקדיש תשומת לב לשירותו כקצין בחילות האוויר של צבא ארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה, ובעבודתו בתום המלחמה בחברת פורד עד להתמנותו לנשיא החברה.

הסרט מתמקד בשבע שנות כהונתו כמזכיר ההגנה של ארצות הברית, תחת הנשיאים ג'ון פיצג'רלד קנדי ולינדון ג'ונסון (בכלל זה מעורבותו במשבר הטילים בקובה ובמלחמת וייטנאם).

ב-2004 בנאומו באוניברסיטת קליפורניה בברקלי סיפר ארול מוריס כי קיבל את ההשראה לסרטו התיעודי מספרו של מקנמארה (אותו כתב במשותף עם ג'יימס ג'י בלייט), "רוחו של וילסון: הפחתת הסיכון לקונפליקט, הרג וקטסטרופה במאה העשרים ואחת"Wilson's Ghost: Reducing the Risk of Conflict, Killing, and) Catastrophe in the 21st Century,2001). ‏[3] מוריס ראיין את מקנמארה לאורך עשרים שעות, אותן ערך לסרט בן שעתיים.

הסרט כולל 11 שיעורים מתוך הספר "במבט לאחור: הטרגדיה של השיעורים מוייטנאם" In Retrospect: The Tragedy and Lessons of Vietnam (1995) ודן בהם בצורת ראיונות. באירוע בברקלי מקנמארה לא הסכים עם פרשנותו של מוריס ב"ערפל מלחמה". כהשלמה להם הוא הוסיף 10 שיעורים משלו והם נכללים בDVD של הסרט.

כשנשאל לגבי ישימותם של 11 השיעורים בספר "במבט לאחור" לפלישת ארצות הברית לעיראק, סירב מקנמארה לענות על כך. הוא טען שמזכירי הגנה לשעבר לא צריכים לחוות דעה לגבי מדיניותם של מזכירי הגנה מכהנים. הוא הציע שאנשים אחרים יכולים לדון בסוגיה הזו, אבל לא הוא, וציין שהשיעורים מתייחסים למלחמה באופן כללי, ולא למלחמה ספציפית.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נסוב בעיקר סביב הריאיון עם רוברט מקנמארה, מזכיר ההגנה לשעבר של ארצות הברית. הבמאי ארול מוריס ראיין את מקנמארה במשך עשרים שעות. ארול מוריס השתמש במכשיר שפיתח בשם "מראיינטרון" (Interrotron), שמאפשר למרואיין להסתכל ישירות לתוך המצלמה. בראיונות מקנמארה משוחח אודות היבטים שונים של הביטחון הלאומי ובאילו אופנים השפיעו והושפעו מהנסיבות. הסרט התיעודי חוקר מאורעות בני זמננו בהיסטוריה האמריקאית וגם עוסק בחייו של מקנמארה וכיצד הגיע בן המשפחה האמריקאית הצנועה להיות פוליטיקאי בעל כוח והשפעה עצומים. מקנמארה עבד עם הנשיאים ג'ון פיצג'רלד קנדי ולינדון ג'ונסון ועם הגנרל קרטיס לה מיי, והייתה לו גישה למסמכים ממשלתיים רבים. דעותיו, ניסיונותיו האישיים והלקחים שלמד כשכיהן כמזכיר ההגנה, עשויים לספק לקהל הצופים פילוסופיה מאירת עיניים ונקודת מבט על ההיסטוריה האמריקאית. "ערפל מלחמה" מכסה אירועים משמעותיים כגון מלחמת העולם השנייה, מלחמת וייטנאם, משבר הטילים בקובה ורבים אחרים להם מקנמארה היה עד ובהם לקח חלק. מקובל לסבור שמקנמארה הוא "אדריכל" מלחמת וייטנאם; מלחמה שגבתה מספר עצום של קורבנות, ונערכה מול אויב שזלזלו מאוד בנחישותו. הריאיון של מקנמארה, ביחד עם תצלומי ארכיון, מציג מבט מקרוב בסוגיות הביטחון הלאומי והיחסים הבינלאומיים של ארצות הברית; והבנה לגבי הסיבות להיווצרותם של קונפליקטים, והלקחים שניתן ללמוד מהקונפליקטים הללו.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מקנמארה: לה מיי היה ממוקד רק בדבר אחד - השמדת מטרות. רוב הגנרלים בחיל האוויר יכולים לספר לך כמה מטוסים היו להם, כמה טונות של פצצות הם הפילו, או מה שזה לא יהיה. ברם, הוא היה האדם היחידי שהכרתי בפיקוד העליון של חיל האוויר שהתמקד אך ורק באובדן כוח האדם ליחידה שהרסה מטרות. שירתתי באי גואם תחת פיקודו במרץ 1945... באותו הלילה, שרפנו למוות 100,000 אזרחים יפניים בטוקיו: גברים, נשים וילדים. הייתי חלק ממכניזם שבמובן מסוים המליץ על כך. ניתחתי מבצעי הפצצה, ובדקתי כיצד ניתן להפוך אותם ליעילים יותר. כלומר, לא יעילים יותר במובן של להרוג יותר, אלא יעילים יותר מבחינת החלשת האויב. אני זוכר שקראתי שגנרל שרמן במלחמת האזרחים האמריקנית... ראש עיריית אטלנטה התחנן בפניו לחוס על העיר. ושרמן אמר בפשטות לראש העיר, ממש לפני שהוא שרף אותה: "מלחמה היא אכזרית. מלחמה היא אכזריות." כך לה מיי הרגיש.
  • מקנמארה: כמעט בלתי אפשרי לאנשים כיום לשים עצמם באותה תקופה בעבר. במהלך שבע שנות כהונתי כמזכיר ההגנה, היינו על סיפה של מלחמה עם ברית המועצות בשלוש הזדמנויות שונות. 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה במהלך שבע שנות כהונתי כמזכיר ההגנה, חייתי את המלחמה הקרה... לעזאזאל, זו הייתה מלחמה חמה!
  • מקנמארה: שירתתי לבקשתו של הנשיא (ג'ונסון), שנבחר בידי העם האמריקאי. והייתה זו האחריות שלי לנסות ולסייע בידו לבצע את תפקידו בדרך שהוא האמין שתאמה את האינטרסים של העם. האמנו באידאלים מסוימים, בכך שיש לנו אחריות מסוימת. מה נכון מוסרית בתקופת מלחמה בכמה רוע אנחנו צריכים לנקוט על מנת להביא לכך שיהיה טוב ? כדי לעסוק בכך באותה תקופה אתה חייב להתעסק עם רוע, אולם לצמצם אותו. אנשים אינם מבינים שבאותה עת קיבלנו המלצות ועמדנו בפני לחצים שיכלו להביא לידי מלחמה עם סין ולסכן אותנו במלחמה גרעינית. והוא (ג'ונסון) היה נחוש בדעתו למנוע זאת. אני טוען שהיו לו סיבות לעשות את מה שהוא עשה.
  • ארול מוריס: כיצד אורח חשיבתך השתנה באותה תקופה (מלחמת וייטנאם) ?
  • מקנמארה: אני לא חושב שחשיבתי השתנתה. היינו בתקופת המלחמה הקרה וזאת הייתה פעילות של המלחמה הקרה.
  • ארול מוריס: כשאתה מדבר על האחריות שהייתה לכם במלחמת וייטנאם, מי נשא על כתפיו את האחריות ?
  • מקנמארה: הייתה זו אחריותו של הנשיא.
  • ארול מוריס: אחרי שעזבת את ממשל ג'ונסון, למה לא דיברת בגלוי נגד מלחמת וייטנאם ?
  • מקנמארה: אני לא מתכוון לאמר יותר ממה שאמרתי. אלו סוג השאלות שמכניסות אותך לצרות. אתה לא יודע מה שאני יודע על עד כמה המילים שלי עלולות לחולל סערה. הרבה אנשים אינם מבינים נכון את המלחמה, אינם מבינים נכון אותי. הרבה אנשים חושבים שאני בן זונה.
  • ארול מוריס: בשלב זה, כמה אמריקאים נהרגו בוייטנאם?
  • מקנמארה: בערך 25,000. פחות מחצי מהמספר שנהרגו לבסוף: 58,000.
  • ארול מוריס: האם אתה חש באיזה מובן אחראי למלחמה ? האם אתה מרגיש אשם ?
  • מקנמארה: אני לא מעוניין להמשיך הלאה בדיון הזה. הוא רק יעורר מחלוקת. אני לא רוצה לאמר דבר נוסף על וייטנאם. זה כל כך מסובך שכל מה שאני אגיד ידרוש הסבר נוסף ומידע נוסף.
  • ארול מוריס: האם אתה מרגיש שידונו אותך לכף החובה, אם תעשה כן ואם לא תעשה כן, לא מה משנה מה תגיד ?
  • מקנמארה: כן, אתה צודק. ואני מעדיף שישפטו אותי אם אני לא מוסיף על כך.

קבלת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורות על הסרט היו חיוביות מאוד. הסרט זכה בציון משוקלל של 98% באתר Rotten Tomatoes, ‏[4] ולכן קיבל דירוג של "Certified Fresh" . מבקר הקולנוע רוג'ר איברט מהעיתון שיקגו סאן-טיימס כתב: "אף על פי שמקנמארה מצולם באמצעות המראיינטרון, הסרט רחוק מלהציג מונולוג. מוריס ניחן ביכולת מופלאה להפיח חיים בנושא מופשט, וכאן הוא נעזר בגרפים, שרטוטים ואמצעים חזותיים על מנת לחדד ולהדגים את דבריו של מקנמארה.” ‏[5] פיטר בIMDb כתב: "רוברט מקנמארה: טוב-לב או רשע ?" התשובה היא בעיני המתבונן ומעט מאוד מוחות מסוגלים (או מוכנים) לחשוב מעבר לשני הקצוות הללו. יש לקוות שזהו רק סימן לרוח תקופתנו, ויום אחד יבוא לכך קץ ואנשים יוכלו להעריך את הסרט הזה בשל מה שהוא: "זכרונותיו" (הסלקטיביים) של מקנמארה, אותם ערך אדם אחר. זוהי אינה בהכרח האמת, וגם לא בהכרח גרסה מתוקנת של ההיסטוריה. זהו רק מקנמארה משוחח על ניסיון חייו בדרכו שלו, מסיבותיו שלו. וזה מרתק. ‏[6]

אולם, כמה מהביקורות לא היו כה מחמיאות. צ'ארלס טיילור מהאתר Salon כתב: "ארול מוריס מנסה לפענח במדויק את רוברט מקנמארה, רב האמן בשחמט של מלחמת וייטנאם, והתוצאה מרתקת – אם כי מטרידה, מאוד מבלבלת ומאוד חשובה אמנותית." ביקורתו מדגישה בבירור את העובדה שהסרט התיעודי הזה מעורפל בעזרת אמצעים טכניים מיותרים רבים שניתן היה להימנע מהם. למרות זאת, קורט הולמן מהעיתון Creative Loafing מחזיק בדעה חיובית למדי בדבר הטכניקות שננקטו בסרט. הוא כותב: "מוריס משתמש בכלי אותו הוא מכנה "מראיינטרון", שמאפשר למרואיין להתבונן ישירות לתוך המצלמה ולראות את מוריס על גבי מוניטור קטן. אמצעי זה בסרט מאפשר למרואיינים לשמור על קשר עין עם הצופים." ‏[7]

11 השיעורים מחייו של רוברט ס' מקנמארה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנושאים אלה בחר ארול מוריס והם מובלטים בסרט, מקנמארה לא בחר בהם:

1. גלה אמפתיה כלפי האויב.

2. רציונליות לא תציל אותנו.

3. יש משהו שהוא מעבר לאני.

4. מקסם את היעילות.

5. פרופורציונליות צריכה להיות קו מנחה במלחמה.

6. השג את הנתונים.

7. אמונה ומראה עיניים מטעים לעתים קרובות.

8. היה מוכן לבחון מחדש את הנחות היסוד שלך.

9. על מנת לעשות טוב, ייתכן שתצטרך לעסוק ברע.

10. אף פעם אל תגיד לעולם לא.

11. אינך יכול לשנות את הטבע האנושי.

10 שיעורים נוספים מרוברט ס' מקנמארה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנושאים אלה בחר מקנמארה להוסיף לסרט התיעודי; הם נכללים בתוספות לDVD:

1. הגזע האנושי לא ישים קץ למלחמות במאה הזאת, אבל אנחנו יכולים לצמצם את האכזריות של המלחמה – את כמות ההרג – בכך שנדבוק בעקרונותיה של "מלחמה צודקת", במיוחד בעקרון ה"מידתיות".

2. הצירופים המעורפלים של הנטייה האנושית לשגות ונשק גרעיני יובילו אותנו להשמדת אומות.

3. אנחנו (ארצות הברית) האומה החזקה ביותר בעולם – כלכלית, פוליטית, וצבאית – וסביר להניח שנישאר כאלה במשך עשרות השנים הבאות. אולם איננו יודעים הכול. אם איננו יכולים לשכנע אומות אחרות בעלות אינטרסים דומים וערכים דומים בנחיצות השימוש בכוח, אסור לנו לנקוט בכך באורח חד-צדדי, אלא אם כן יווצר הצורך הבלתי סביר להגן ישירות על יבשת אמריקה, אלסקה והוואי.

4. עקרונות מוסריים מהווים לעתים מדריכים שנויים במחלוקת למדיניות חוץ ומדיניות ביטחון, אבל בוודאי אנחנו יכולים להסכים לקבוע אותם כמטרה מרכזית של מדיניות החוץ של ארצות הברית וכן, של מדיניות החוץ של ארצות הברית ברחבי תבל: ההימנעות מכך, במאה הזאת של שפיכות דמים – הביאה ל-160 מיליון הרוגים - כתוצאה מקונפליקטים במאה העשרים.

5. אנחנו, האומה העשירה ביותר בתבל, כשלנו באחריותנו לעניים שלנו ולאוכלוסיות המוחלשות ברחבי העולם לסייע להם לדאוג לרווחתם במונחים הבסיסיים ביותר של תזונה, השכלה, בריאות ותעסוקה.

6.. מנהלי תאגידים צריכים להכיר בכך שאין סתירה בין לב רחום לכובד ראש. אף שהם נושאים באחריות לבעלי מניותיהם, יש להם בה בעת גם אחריות לעובדים שלהם, ללקוחותיהם ולחברה ככלל.

7. הנשיא קנדי האמין שאחריותו העיקרית של הנשיא – ואכן זוהי אחריותו העיקרית של הנשיא - למנוע מהאומה מלהגיע למלחמה, במידת האפשר.

8. מלחמה היא כלי כהה ליישוב סכסוכים בין או בתוך אומות, וסנקציות כלכליות יעילות רק לעתים רחוקות. לכן, עלינו לבנות מערכת משפטית המבוססת על בית משפט בינלאומי – שארצות הברית סירבה לתמוך בו – שימנע מאנשים בודדים לבצע פשעים כנגד האנושות.

9. אם אנחנו רוצים לפעול ביעילות נגד טרוריסטים ברחבי תבל, עלינו לפתח רגש של אמפתיה – אני לא מתכוון "סימפתיה", אלא "הבנה" – על מנת להתמודד עם ההתקפות המופנות כלפינו וכלפי העולם המערבי.

10. אחת מהסכנות העיקריות שבפניהן אנו עומדים כיום היא הסכנה שטרוריסטים יקבלו גישה לנשק להשמדה המונית כתוצאה מההפצה של נשק להשמדה המונית. אנו בארצות הברית תורמים להפצת הנשק הזה.

11 שיעורים של רוברט ס' מקנמארה ממלחמת וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקוחים מתוך ספרו של רוברט מקנמארה "במבט לאחור: הטרגדיה של השיעורים מוייטנאם" (In Retrospect: The Tragedy and Lessons of Vietnam): ‏[8]

1. טעינו בשיפוט אז – וכך אנו עושים מאז – בכוונות הגיאופוליטיות של יריבינו... ואנחנו מגזימים בסכנות לארצות הברית מפעולות אלה.

2. הסתכלנו על האנשים והמנהיגים של דרום וייטנאם במונחים של ניסיוננו שלנו... טעינו לגמרי בהבנתנו את הכוחות הפוליטיים בתוך ארץ זו.

3. לא הערכנו נכונה את כוחם של כוחות הלאומיות בהנעת אנשים להילחם ולמות על אמונותיהם וערכיהם.

4. זלזלנו בידידים ובאויבים כאחד, כפי שניתן לראות בבורותנו המוקה בהיסטוריה, תרבות ופוליטיקה של עמי האזור, ושל האופי וההרגלים של מנהיגיהם.

5. נכשלנו אז – ואנחנו נכשלים מאז – להבחין במגבלות הנשק, הכוחות, והדוקטרינות המודרניים והחדשניים.

6. נכשלנו בהבאת הקונגרס והעם האמריקאי לדיון וויכוח מלאים ופתוחים על הטיעונים בעד ונגד השימוש בכוח צבאי גדול... לפני שאנחנו יוזמים פעולה כזו.

7. אחרי שנוקטים בפעולה, ולא צופים אירועים שנכפים על תוכניותינו המתוכננות – אנחנו לא יורדים לעובי הקורה של מה שקרה, ולמה עשינו מה שעשינו.

8. איננו מבינים שאנשינו ומנהיגינו אינם יודעים הכול. יש להעמיד במבחן את כושר השיפוט שלנו בדבר טובתם של עמים ואומות אחרים, על ידי הבאתם לדיון פתוח בפורומים בינלאומיים. אלוהים לא נתן לנו את הזכות לקבוע את גורלה של כל אומה כפי שאנחנו היינו רוצים לראות אותה.

9. איננו הולכים לפי העיקרון שהפעולות הצבאיות האמריקאית... צריכות להתבצע בשיתוף פעולה עם כוחות בינלאומיים שזוכים לתמיכה מלאה מהקהילה הבינלאומית.

10. נכשלנו להבין שביחסים בינלאומיים, כמו בהיבטים אחרים של החיים, יכולות להיווצר בעיות שאין להן פתרונות מיידים... ייתכן שאנחנו צריכים לחיות בעולם לא מושלם.

11. ביסוד רבות מהטעויות הללו מונחות כשלוננו להכשיר את הדרג הניהולי להתמודד ביעילות עם סוגיות פוליטיות וצבאיות סבוכות ומורכבות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות בעברית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]