משבר הטילים בקובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צילום אוויר של משטח שיגור הטילים בקובה

משבר הטילים בקובה היה עימות בין ארצות הברית לברית המועצות בסוגיית הצבתם של טילים גרעיניים רוסיים בקובה. המשבר החל ב-15 באוקטובר 1962, ונמשך 13 ימים. הנחה מקובלת היא כי מעולם לא הייתה "המלחמה הקרה" קרובה להפוך למלחמה של ממש כמו במהלכו.

הרקע למשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1959 הצליח מורד צעיר, פידל קסטרו, להדיח את הרודן בטיסטה ששלט בקובה מאז שנות ה-30. בטיסטה היה פרו-אמריקני מושחת, אשר דרדר את כלכלת קובה והביא לפערים גדולים בין העניים והעשירים. נשיא ארצות הברית, דווייט אייזנהאואר, הכיר מיד בשלטון קסטרו, אך קסטרו הקים משטר קומוניסטי והחל במגעים עם ברית המועצות. ארצות הברית הגיבה בהטלת חרם על יבוא סוכר מקובה. היחסים הלכו והדרדרו, עד כדי כך ששליט ברית המועצות, ניקיטה חרושצ'וב, הכריז כי אם ארצות הברית תאיים על קובה, הוא יגן בכל מחיר על האי, אפילו בנשק גרעיני. אייזנהאואר מיהר לנתק את הקשרים הדיפלומטיים עם קובה.

הנשיא החדש של ארצות הברית, ג'ון פ' קנדי, החליט להגיב באופן חריף יותר. ב-17 באפריל 1961 ניסו כוחות של גולים קובניים, בסיוע ה-CIA, לנחות בקובה (הפלישה למפרץ החזירים) ולארגן מרד נגד קסטרו. הפולשים התגלו על ידי הקובנים ונהדפו בקלות. המרד נכשל כישלון חרוץ.

קובה, השוכנת במרחק של כ-240 קילומטרים בלבד מחופי פלורידה, הפכה לבסיס טילים סובייטי. ברית המועצות רצתה לאיים בכך על ארצות הברית מקרוב, כתגובה להצבת טילים אמריקאיים בעלי ראשי נפץ גרעיניים באיטליה וכמו כן בטורקיה (אפריל 1962) השוכנת כ-2,000 ק"מ ממוסקבה ובעלת גבול משותף עם ברית המועצות. התוכנית הייתה לחדור דרך קובה למדינות דרום אמריקה, ולהפוך את המדינה לקלף מיקוח לגבי שאלת ברלין.

מהלך המשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 באוקטובר 1962 גילו מטוסי צילום אמריקניים כי בקובה נבנים אתרי שיגור טילים מסוג R-14 ו-R-12. ב-19 באוקטובר גילו טיסות הצילום שארבעה אתרים הפכו למבצעיים. בשידור טלוויזיה ב-22 באוקטובר הודיע הנשיא קנדי על הימצאותם של טילים גרעיניים סובייטיים בקובה, וקבע שכל התקפה מצד קובה תיחשב להתקפה מצד ברית המועצות, על כל המשתמע מכך.

הממשל האמריקני בראשות קנדי החליט לסלק את הטילים מקובה, אך חשש כי פעולה התקפית, כגון הפצצת בסיסי הטילים, עלולה להידרדר לעימות גרעיני עם ברית המועצות. בהתייעצות עם עוזריו החליט קנדי להטיל על קובה סגר ימי, בו לקחו חלק אלפי כלי שיט ומטוסים. הסובייטים הודיעו כי ספינותיהם יתעלמו מן המצור, אך למעשה גם הן נעצרו ואולצו לסגת.

ב-23 באוקטובר וב-24 באוקטובר שלח חרושצ'וב לנשיא קנדי מכתבים בהם הצביע על אופיים ההרתעתי של הטילים, וטען שפניה של ברית המועצות לשלום. ב-26 באוקטובר הציעה ברית המועצות להוציא את טיליה מקובה, בתמורה להתחייבות של ארצות הברית שלא לפלוש לקובה ולא לתמוך בפלישה כזו. ב-27 באוקטובר העלתה ברית המועצות דרישה נוספת: פינוי בסיסי הטילים האמריקניים מטורקיה. המשבר החריף באותו יום כאשר מטוס צילום אמריקני מדגם יו-2 הופל מעל קובה. באותה עת התקרבו ספינות סוחר רוסיות לאזור המצור הימי.

הנשיא קנדי, שלא רצה בעימות חם, הודיע בפומבי שהוא מקבל את התנאי הסובייטי הראשון לסילוק הטילים, ובחשאי קיבל גם את התנאי השני. חרושצ'וב נאות לסיים את העימות. הספינות הסובייטיות פנו לאחור, וב-28 באוקטובר הודיע חרושצ'וב כי הורה להוציא את הטילים מקובה. בעקבות סילוק הטילים הורה הנשיא קנדי, ב-20 בנובמבר 1962, להסיר את המצור הימי מעל קובה; לאחר כמה חודשים קיים גם את התנאי השני בהסכם, והוציא את הטילים האמריקאים מטורקיה.

משבר הצוללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוק אמריקאי מעל צוללת פוקסטרוט B-59 במי קובה, בעת משבר הטילים בקובה, 29 באוקטובר 1962

רק ב-2002 נודע כי הצי הסובייטי שלח ארבע צוללות מדגם פוקסטרוט למימי קובה. משחתות הצי האמריקני הטילו פצצות עומק, בעקבותיהן נאלצו בין ה-26 ל-29 באוקטובר 1962 שלוש מהצוללות לצוף על פני המים. באחת הצוללות, שסימונה B-59, היה מוטען טורפדו בעל ראש נפץ גרעיני של 15 קילוטון. עקב זיהוי הצוללות התפתח ויכוח דרמטי בצוללת, כאשר מפקד הכלי, ולנטין סביטסקי, והקומיסר הפוליטי על סיפונה, איוון סמיונוביץ' מדלניקוב, דרשו לחמש את הטורפדו ולהכינו לירי מבצעי בעוד הקצין הראשון, ואסילי ארחיפוב, התנגד בנחרצות והצליח לבסוף לשכנעם להימנע מכך[1] [2].

תוצאות המשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

משבר הטילים בקובה היה הישג טקטי אך כישלון אסטרטגי של ברית המועצות. אמנם המשבר גרם לארצות הברית לשנות את הסטטוס קוו בו טילים גרעיניים שלה מוצבים בטורקיה השכנה לברית המועצות, אך הוא גם הוכיח כי ארצות הברית היא עדיין מנהיגת העולם המערבי ואינה מוותרת לסובייטים. בכך מימשה ארצות הברית את מדיניות הבלימה ונתנה תוקף לדברי קנדי שהזהיר את הרוסים מלפגוע בארצות הברית או בכל מדינה אחרת בעולם המערבי.

המשבר חיזק את מעמדו של קנדי כנשיא ארצות הברית, והוכיח כי על אף גילו הצעיר הוא ניחן בשיקול דעת בהתמודדות עם מצבים מסובכים. לעומת זאת היווה המשבר מכה קשה לחרושצ'וב, אשר אף שילם בכיסאו זמן לא רב לאחר מכן: ב-1964 הוא הודח משלטונו בברית המועצות.

ככל שהדבר יישמע אבסורדי, משבר הטילים תרם לתחילת ההפשרה ביחסי ארצות הברית וברית המועצות, שכן מנהיגיהן הבינו כמה קרובה עלולה להיות התלקחות גרעינית שתוצאותיה קטסטרופליות. בעקבות המשבר החלו להיווצר קשרים כלכליים בין ברית המועצות לארצות הברית, שהתבטאו במכירת חיטה אמריקנית לברית המועצות, ובהתקנת קו טלפון אדום בין הקרמלין לבית הלבן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]