מיכאל שומאכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאל שומאכר
Michael Schumacher-I'm the man (cropped).jpg
לאום Flag of Germany.svg גרמני
תאריך לידה 3 בינואר 1969 (בן 45)
מקום לידה גרמניה
קריירת פורמולה 1
אליפויות 7
מרוצי גרנד פרי 249
ניצחונות 91
פודיומים 154
נקודות בקריירה 1,441
זינוקים מפול פוזישן 68
הקפות מהירות 76
קבוצות ג'ורדן (1991)
בנטון (1991 - 1995)
פרארי (1996 - 2006)
מרצדס (2010 - 2012)

מיכאל שומאכרגרמנית: Michael Schumacher; נולד ב-3 בינואר 1969) הוא נהג פורמולה 1 גרמני שהתחרה בין השנים 19912006, וחזר להתחרות בשנים 20102012. שומאכר נחשב על ידי רבים לאחד מגדולי נהגי הפורמולה 1 בכל הזמנים. שומאכר זכה שבע פעמים בתואר אלוף עולם, ושבר כמעט כל שיא אפשרי בפורמולה 1 כשהעיקרי מביניהם הוא מספר הניצחונות בקריירה.

בסוף 2013 נפגע קשה בראשו בתאונת סקי, ונכנס לתרדמת, ביוני 2014 יצא מהתרדמת והועבר לשיקום.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שומאכר נולד בהירט הרמילהיים שליד קלן, גרמניה. הוא הצטרף לסבב ב-1991 וערך את הופעת הבכורה שלו במדי ג'ורדן בגרנד פרי הבלגי והרשים כשדורג למקום השביעי במקצה הדירוג. המרוץ עצמו היה פחות טוב והוא נאלץ לפרוש, אך כולם זיהו את הכישרון שבו. קבוצת בנטון לקחה אותו לקבוצתה והניצחון הראשון שלו הגיע שנה אחר כך, שוב במרוץ הבלגי.

ב-1994 הדהים שומאכר כשבמרוצים הראשונים הוא היה מהיר מאיירטון סנה האגדי. סנה נהרג על המסלול באותה עונה, מה שסלל את הדרך לאליפות ראשונה של הנהג הגרמני ואליפות ראשונה לקבוצת בנטון. אבל זו הייתה אליפות שנויה במחלוקת. מיכאל שומאכר ודיימון היל נאבקו על האליפות במרוץ האחרון באוסטרליה, ושומאכר הצעיר לא עמד בלחץ. למרות שהוא הוביל במשך 32 הקפות, הוא התנגש בקיר. אבל ממש לפני שהמכונית שבקה הוא הצליח להתנגש בהיל שניסה לעוקפו. היל דידה אל הפיט ופרש, שומאכר הוכתר בפעם הראשונה כאלוף עולם במדי בנטון. הם חזרו על ההישג ב-1995 בה דיימון היל שוב היה המתחרה העיקרי.

ב-1996 החליט שומאכר לשנות כיוון והצטרף לקבוצת פרארי. המקצוענות והאנשים שהוא הביא עמו הפכו את הקבוצה לקבוצת צמרת. בעונה הראשונה שלו בקבוצה הוא אמנם ניצח שלוש פעמים, אך בעיות שונות מנעו ממנו להתמודד על האליפות.

ב-1997 התמודד והפסיד בצורה מבישה לז'אק וילנב הקנדי. שני הנהגים הגיעו למרוץ האחרון כששומאכר מוביל בנקודה. במקרה ששניהם לא היו זוכים בנקודות, האליפות הייתה שייכת לנהג הגרמני. וזה בדיוק מה שהוא ניסה לעשות כאשר ז'אק וילנייב ניסה לעוקפו. שומאכר הסיט את ההגה בפנייה חדה לכיוונו של וילנייב במטרה להוציאו מהמסלול, אבל מי שנזרק מהמסלול היה שומאכר עצמו, ווילנייב הצליח להמשיך ולזכות באליפות. שומאכר הפסיד את האליפות ואת התואר ספורטאי הגון.

ב-1998 הוא הפסיד את האליפות למיקה האקינן הפיני מקבוצת מקלארן. הקבוצה האנגלית שלטה ללא עוררין באותה עונה, אבל למרות זאת הצליח שומאכר להגיע למרוץ האחרון ביפן עם סיכוי קל לזכות באליפות. הוא לא עמד בלחץ, וטעות שלו לקראת הזינוק שילחה אותו לסוף והוא נאלץ לזנק אחרון. היה זה מרוץ מדהים מבחינתו כשהוא עוקף נהגים רבים, והוא טיפס עד המקום השלישי, אך לבסוף נאלץ לפרוש עקב בעיה בצמיג.

ב-1999 הוא שוב הפסיד את האליפות למיקה האקינן, אבל הפעם האשמה הייתה תלויה בפציעה שאילצה אותו להחמיץ כמה מרוצים.

בשנת 2000 הוא סוף סוף השיג אליפות ראשונה עבור פרארי מאז 1979.‏‏‏[1] אחריה באו אליפויות ב-2001, 2002, 2003 ו-2004.

ב-2005 פרארי לא הצליחו לייצר מכונית תחרותית ושומאכר איבד את האליפות לכוכב הספרדי העולה פרננדו אלונסו.‏‏‏[2]

ב-2006, עונתו האחרונה בפורמולה 1, ניהל שומאכר מאבק צמוד על האליפות עם פרננדו אלונסו. למרוץ האחרון של העונה בברזיל הגיע שומאכר כשהוא בפיגור של 10 נקודות מאחורי אלונסו. האפשרות היחידה של שומאכר לזכות בתואר הייתה לנצח במרוץ ולקוות שאלונסו לא ישיג אפילו נקודה. במקצה הדרוג השיג שומאכר רק את המקום העשירי ואילו אלונסו דורג רביעי. המרוץ עצמו היה אחד הגדולים בקריירה של הנהג הגרמני: שומאכר פתח מצוין את המרוץ ועלה למקום החמישי, אולם אז בעיה בצמיג הרכב דרדרה אותו למקום האחרון. שומאכר לא הרים ידיים ועקף נהגים רבים עד למקום ה-4 שבו סיים את המרוץ. זה לא הספיק לאליפות אולם הוכיח את הכשרון האדיר של שומאכר. אלונסו סיים במקום השני וזכה באליפות.‏‏‏[3] בסיום אותה עונה החליט שומאכר לפרוש ממרוץ פעיל והפך ליועץ בקבוצת פרארי.‏‏‏[4]

ביולי 2009, בעקבות פציעתו של פליפה מאסה, נהגה של קבוצת פרארי, בגרנד פרי הונגריה, דווח על ידי דובר הקבוצה כי שומאכר יחזור להתחרות בקבוצה ויימלא את מקומו של מאסה עד להחלמתו וחזרתו למרוצים.‏‏‏‏‏[5] שומאכר החל באימונים אינטנסיביים לקראת חזרתו למרוצים, אולם בשל כאבים בצווארו, זכר לתאונת אופנוע שעבר מספר חודשים לפני כן, הוא הודיע שלא יוכל לשוב להתחרות.‏‏‏[6]

בדצמבר 2009 הודיע שומאכר על שובו למרוצי פורמולה 1 בשנת 2010, בקבוצת מרצדס. הוא חתם על חוזה לשלוש שנים.‏[7]

לאחר שמרצדס החתימה את לואיס המילטון כמחליפו של שומאכר לעונת 2013, שומאכר הודיע ב-4 באוקטובר 2012 כי יפרוש בסיום עונת 2012.‏[8]

תאונת סקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 2013 נפגע קשה בראשו בתאונת סקי, אשר התרחשה כאשר גלש באתר הסקי מריבל שבקרבת הגבול השווייצרי.‏[9][10]

בתחילת אפריל 2014 דיווחה לעיתונות סבין קם, מנהלתו האישית של שומאכר, שהוא הראה סימני הכרה חלקיים ומשפחתו דיווחה על סימנים מעודדים נוספים.‏[11] ביוני 2014 שומאכר יצא מהתרדמת, שוחרר מבית החולים והועבר לשיקום.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שומאכר נשוי לקורינה ולזוג שני ילדים. אחיו הוא נהג המרוצים ראלף שומאכר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


אלופי פורמולה 1 בשנים 1990–2009

1990 איירטון סנה1991 איירטון סנה1992 נייג'ל מנסל1993 אלן פרוסט1994 מיכאל שומאכר1995 מיכאל שומאכר1996 דיימון היל1997 ז'אק וילנב1998 מיקה הקינן1999 מיקה הקינן2000 מיכאל שומאכר2001 מיכאל שומאכר2002 מיכאל שומאכר2003 מיכאל שומאכר2004 מיכאל שומאכר2005 פרננדו אלונסו2006 פרננדו אלונסו2007 קימי רייקונן2008 לואיס המילטון2009 ג'נסון באטן


אלופי 1950–1969אלופי 1970–1989אלופי 1990–2009