טיירה דל פואגו (פרובינציה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טיירה דל פואגו, אנטארקטיקה ואיי האוקיינוס האטלנטי הדרומי (פרובינציה)
Tierra del Fuego, Antártida e Islas del Atlántico Sur
Escudo de la Provincia de Tierra del Fuego.svg
Bandera de la Provincia de Tierra del Fuego.svg
Parcnationaldelaterredefeubeagle.jpg
חוף תעלת ביגל
מדינה / טריטוריה ארגנטינה
חבל ארץ ארץ האש
נפות בפרובינציה 4 (2 בפועל)
ערים בפרובינציה 2
בירת הפרובינציה אושואיה
שטח 21,263 קמ"ר
תאריך ייסוד 1990
אוכלוסייה
 ‑ בפרובינציה
 ‑ צפיפות

101,079‏  (נכון ל-2001)
4.75 נפש לקמ"ר (נכון ל-2001)
http://www.tierradelfuego.gov.ar/
מיקומה של פרובינציית טיירה דל פואגו בארגנטינה
(למפת טיירה דל פואגו רגילה)

פרובינציית טיירה דל פואגו, אנטארקטיקה ואיי האוקיינוס האטלנטי הדרומיספרדית: Provincia de Tierra del Fuego, Antártida e Islas del Atlántico Sur; מכונה בקיצור "טיירה דל פואגו") היא הפרובינציה הדרומית ביותר בארגנטינה. היא כוללת את חלקה של ארגנטינה בארץ האש, ובאופן פורמלי כוללת גם שטחים נוספים שארגנטינה טוענת לריבונות עליהם, טענות שאינן מוכרות בידי אף מדינה אחרת:

שטחה של הפרובינציה לפי טענות הריבונות של ארגנטינה הוא 1,002,445 קמ"ר. שטחה דה פקטו הוא 21,263, והיא הפרובינציה הקטנה ביותר בארגנטינה, פרט למחוז הפדרלי של בואנוס איירס. אוכלוסייתה של הפרובינציה אף היא הקטנה בארגנטינה - כ-101 אלף נפש. בירת הפרובינציה היא אושואיה, העיר הדרומית ביותר בעולם.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכר שהקימו בונים, הפארק הלאומי טיירה דל פואגו

ארגנטינה מחזיקה בחלקה המזרחי של ארץ האש. לפרובינציה צורה של משולש ישר-זווית, כאשר במערב הגבול עם צ'ילה, בדרום תעלת ביגל ובצפון-מזרח האוקיינוס האטלנטי. חלקה הצפוני של הפרובינציה מישורי, ומכוסה בצמחייה עשבונית-נמוכה. חלקה הדרומי של הפרובינציה הררי יותר, ומכוסה יערות. ההר הגבוה ביותר הוא הר קוֹרנוּ, שגובהו 1,490 מ' מעל פני הים.

אגם פגנאנו המאורך מהווה גבול טבעי בין הרכס הדרומי לבין האזור הצפוני. שטחו של האגם 645 קמ"ר, מהם 606 קמ"ר בשטחה של ארגנטינה. כן זורמים בפרובינציה מספר נהרות, לא גדולים במיוחד.

האקלים בטיירה דל פואגו קר ויבש. הטמפרטורה הממוצעת היא 5.3°C, וכמות המשקעים נעה בין 300 מ"מ בצפון ל-600 מ"מ בדרום. תנאים אלה מאפשרים את קיומם של קרחונים.

בפרובינציה פארק לאומי אחד, הפארק הלאומי טיירה דל פואגו, המשתרע על פני 630 קמ"ר בקצה הדרום-מערבי של הפרובינציה, מערבית לאושואיה ובסמוך לגבול הצ'יליאני.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושב יליד בן הסלקנאם, 1904

תושביה הראשונים של טיירה דל פואגו הגיעו אליה לפני כ-12 אלף שנים. פרדיננד מגלן היה האירופי הראשון שהגיע אליה, ב-1520, במהלך ניסיונותיו למצוא נתיב ימי לאסיה. בעת שהגיע, חיו בטיירה דל פואגו כ-10,000 תושבים, בני האלאקאלוף, הסלקנאם, היאמאנה והמנקאנק. מגלן כינה את המקום טיירה דל פואגו (מילולית: "ארץ האש"), בשל המדורות הרבות שהדליקו תושביה לצורכי חימום, ושנצפו מספינותיו. מרבית האוכלוסייה המקומית נכחדה במהרה כתוצאה מחשיפה למחלות כאבעבועות שחורות וחצבת שהביאו עמם האירופאים, ובמחצית השנייה של המאה ה-16 נותרו רק כ-350 מהם.

ב-1555 הגיע לטיירה דל פואגו חואן דה אלדרטה במטרה להקים באי יישוב, ובעקבותיו הגיע גם פדרו סרמיינטו דה גמבואה. תנאי מזג האוויר הקשים והתקפות של שודדי ים אנגלים שיבשו את תוכניותיהם. מגלי ארצות וחוקרים רבים עגנו בחופיה של טיירה דל פואגו לאורך השנים, ובהם גבריאל דה קסטיה, רוברט פיצרוי, צ'ארלס דרווין ואף ז'ול ורן, אך האי נותר בלתי מיושב עד המחצית השנייה של המאה ה-19.

ב-1862 הוקם בסיס ראשון על איסלה דה לוס אסטאדוס, אי המצוי מזרחית לטיירה דל פואגו. מיסיונרים אנגליקנים ייסדו את אושואיה ב-1869 כשהקימו בה מיסיון, וזמן קצר אחר כך הקימו מיסיונרים סלסיאנים את ריו גראנדה. ב-1881 הסכימו ביניהן ארגנטינה וצ'ילה על חלוקת האי ביניהן, וב-1884 נוצרה הטריטוריה של טיירה דל פואגו, כחלק מפרובינציית פטגוניה, שהשתרעה על פני הפרובינציות סנטה קרוס, צ'ובוט, ריו נגרו ונאוקן של ימינו. כמה מהאיים שמדרום לתעלת ביגל נותרו במחלוקת בין צ'ילה לארגנטינה, והיא הוכרעה רק בבוררות בריטית ב-1977. הכרעת הבריטים לטובת צ'ילה עוגנה באמנה ב-1985.

ב-1883 התגלה זהב בטיירה דל פואגו, ולראשונה החלו לפקוד אותה מהגרים, רבים מהם ממוצא קרואטי. מרבצי הזהב התבררו בסופו של דבר כדלים למדי, וכבר ב-1910 הופסקה הכרייה. עם זאת, מרבית המהגרים בחרו להישאר בטיירה דל פואגו, והחלו להקים חוות לגידול כבשים. בשלב זה החלו להגיע מהגרים ממקומות נוספים - סקוטים, בסקים, איטלקים, גליסיאנים ואף צ'יליאנים.

ב-1943 הקים חיל הים הארגנטינאי בסיסים בריו גראנדה ובאושואיה. בערים אלה הוקמו גם שדות תעופה והתשתיות שופרו. כתוצאה מכך, הואץ הגידול באוכלוסייה. ב-1955 בוטלה הפרובינציה של פטגוניה, והיא חולקה לארבע פרובינציות. טיירה דל פואגו הייתה אמורה בתחילה להיות חלק מפרובינציית סנטה קרוס, אך בסופו של דבר הוחלט להותירה במעמד של "טריטוריה לאומית". רק ב-1990 קיבלה הטריטוריה מעמד של פרובינציה.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדלור בסמוך לאושואיה

אוכלוסיית טיירה דל פואגו היא הקטנה ביותר מבין הפרובינציות בארגנטינה. בשנת 2001 התגוררו בה כ-101 אלף תושבים, כמעט כולם מרוכזים בשתי הערים בפרובינציה: ריו גראנדה שבחוף הצפון-מזרחי (כ-53 אלף תושבים) ואושואיה שלחוף תעלת ביגל (כ-45 אלף תושבים).

מבחינה מינהלית, מחולקת הפרובינציה לארבעה דפרטמנטוס, אם כי רק לשניים מהם יש משמעות מעשית, השניים האחרים הם אנטארקטיקה הארגנטינית ואיי האוקיינוס האטלנטי הדרומי, שכאמור אינם בריבונותה של ארגנטינה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמ"ג בטיירה דל פואגו עמד ב-2006 על 2.6 מיליארד דולרים, שהם כ-25,700 דולר לנפש. שיעור זה הוא השני בגובהו בארגנטינה, אחרי בואנוס איירס, והוא גבוה כמעט פי שלושה מהממוצע הארצי.

במטרה לעודד את ההתיישבות בפרובינציה, מעניקה ממשלת ארגנטינה מאז 1972 סובסידיות והקלות במס למפעלים בה. עיקר התעשייה מרוכזת סביב ריו גראנדה, והיא כוללת בעיקר מוצרי אלקטרוניקה ומכשירי חשמל ביתיים. בין המפעלים, מפעל של חברת סמסונג מפעל לייצור טלוויזיות מטכנולוגיית HDTV.

נפט וגז טבעי מהווים כ-20% מהתוצר בטיירה דל פואגו, וקידוחים נעשים גם בעומק האוקיינוס האטלנטי, אף בקרבה יחסית לאיי פוקלנד.

חווה לגידול כבשים, 1943

ענף החקלאות הבולט ביותר הוא גידול כבשים, והפרובינציה מספקת כ-5% מהצמר בארגנטינה. בחופי האי פעילות דייג ענפה, בעיקר של חסילונים וסרטנים.

נופיה של טיירה דל פואגו מושכים אליה תיירים רבים. האתרים הבולטים הם הפארק הלאומי טיירה דל פואגו, אגם פגנאנו ואושואיה. נמלהּ של אושואיה משמש גם תיירים בדרכם לאנטארקטיקה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]