אינדיאנה פייסרס

אינדיאנה פייסרס
Indiana Pacers

מידע כללי
תאריך ייסוד	1967
מדינה
אולם ביתי	באנקרס לייף פילדהאוס (18,165 מושבים)
מיקום	אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית
ליגה	ליגת ה-NBA
אזור	האזור המזרחי
בית	הבית המרכזי
בעלים	הרברט סיימון
נשיא	קווין פריצ'רד
מנכ"ל	צ'אד ביוקנן
מאמן	ריק קרלייל
צבעי תלבושת	צהוב, לבן, כחול
תארים
אליפויות אזוריות 1 2000
תלבושת
מדי בית וחוץ של אינדיאנה פייסרס
תלבושת בית תלבושת חוץ
אתר הקבוצה

אינדיאנה פייסרס (אנגלית: Indiana Pacers) היא קבוצת כדורסל מהעיר אינדיאנפוליס שבאינדיאנה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית המרכזי שבאזור המזרח, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם באנקרס לייף פילדהאוס.

אינדיאנה פייסרס נוסדה בשנת 1967 כחברה בליגת ה-ABA, בה היא זכתה בשלוש אליפויות, בשנת 1976 עברה לשחק בליגת ה-NBA. הפייסרס העפילו לגמר ה-NBA פעם אחת בלבד, ומעולם לא זכו באליפות

היסטוריה

1967–1976: שושלת ה-ABA

בתחילת שנת 1967, קבוצה של שישה משקיעים (ביניהם עורך הדין ריצ'רד טינקהם, ג'ון ד'בו, צ'אק ד'בו, סוכן הספורט צ'אק בארנס ובוב קולינס) אספו את חסכונותיהם כדי לרכוש מועדון בליגת ה-ABA.

במשך שבע השנים הראשונות, שיחק המועדון באינדיאנפוליס סטייט פיירגראונד קולסאום, שעתה נקרא פפסי קולסאום. בשנת 1974, עבר המועדון לאולם המפואר מרקט סקוור ארנה בעיר התחתית באינדיאנפוליס, שם נשארו במשך 25 שנה.

בשלב מוקדם בעונתם השנייה של הפייסרס, הפך מאמנה הבולט של אינדיאנה הוזרס, בוב לאונרד, למאמן הראשי, והחליף את לארי סטברמן. הקבוצה נעזרה בכמה שחקנים משפיעים: מל דניאלס, ג'ורג' מקגיניס, בוב נטוליקי, ריק מאונט ורוג'ר בראון. הפייסרס הפכו לקבוצה המצליחה ביותר בתולדות ליגת ה-ABA, וזכו בשלוש אליפויות בארבע שנים. בסך הכל הופיעו הפייסרס בחמש סדרות גמר ליגת ה-ABA במשך תשע שנות קיומה של הליגה; הישג אליו לא הגיע אף אחד ממועדוני הליגה האחרים.

1976–1987: המאבקים בשנות ה-NBA הראשונות

מל דניאלס, כוכב הקבוצה בין השנים 1968–1974

הפייסרס היו לאחד מארבעת המועדונים שהצטרפו לליגת ה-NBA במיזוג ה-ABA וה-NBA בשנת 1976. בעונת 1976/1977 הצטרפו אל הפייסרס במהלך המיזוג המועדונים ניו יורק נטס, דנוור נאגטס וסן אנטוניו ספרס מליגת ה-ABA. מבחינה כלכלית היו הפייסרס בעמדה הנחותה ביותר מבין ארבעת המועדונים החדשים פליטי ה-ABA; הם אף היו חלשים כלכלית מקבוצת ה-ABA האחרונה שנותרה מחוץ למיזוג, קנטקי קולונלס.

הצרות הכלכליות של הפייסרס החלו עוד בתקופת ימי הזוהר של המועדון בליגת ה-ABA; כבר בשלב זה, בעונה האחרונה של הליגה, הם החלו למכור כמה מכוכביהם. בנוסף נחלשו הפייסרס כלכלית עקב המחיר הגבוה שאותו נאלצו לשלם כדי להצטרף ל-NBA. הליגה דרשה סכום של 3.2 מיליון דולר כדמי כניסה מכל אחד ממועדוני ליגת ה-ABA לשעבר. כיוון שליגת ה-NBA הסכימה לקבל רק קבוצות ליגת ABA במהלך מיזוג ליגות ה-NBA-ABA, הפייסרס ושלושת המועדונים האחרים ששרדו נאלצו לפצות כלכלית את שני המועדונים הפעילים האחרונים מליגת ה-ABA שלא נטלו חלק בתהליך המיזוג. ממועדוני ה-NBA החדשים נמנעו גם תמלוגי הטלוויזיה למשך ארבע העונות הראשונות. הקבוצה קיבלה תרומה של 100,000 דולר מקבוצה של אנשי עסקים מקומיים כדי להמשיך את קיומו של המועדון לאורך חודש יוני 1977. המועדון הודיע אלא אם כן היקף מכירות הכרטיסים יגיע ל-8,000 עד לסוף חודש יולי 1977, המועדון ימכר לבעלים שעלול להוציא את המועדון מהעיר. רשת הטלוויזיה WTTV, שהייתה תחנת הדגל בשידור משחקיה של אינדיאנה פייסרס באותו הזמן, ערכה משדר התרמה בליל ה-7 ביולי 1977, ולאורך יום המחרת, 10 דקות לפני שמשדר היה אמור לרדת מהאוויר, הוכרז כי המועדון הצליח להגיע למטרת המכירות של 8,000 כרטיסים. בחלקו עקב עזרת תחנת הטלוויזיה, עלה ממוצע הצופים של הפייסרס ל-7,615 במהלך עונת 1976/1977 ול-10,982 במהלך עונת 1977/1978.

הפייסרס סיימו את עונת הפתיחה שלהם בליגת ה-NBA עם מאזן של 36:46. כוכבי הקבוצה בילי נייט ודון ביוז יצגו את המועדון במשחק האולסטאר. למרות זאת, עונה זו הייתה אחת מנקודות האור הבודדות במהלך 13 העונות הראשונות של המועדון בליגה. במהלך תקופה זו, הצליח המועדון לסיים רק שלוש עונות במאזן חיובי, ורק שתי הופעות בפלייאוף.

חוסר עקביות שנה אחר שנה הפך להרגל בעשור הבא של המועדון, לאחר שהעבירו את נייט ובוס לפני שעונת 1977/78 החלה. המועדון רכש את אדריאן דאנטלי בתמורה לנייט, אך דאנטלי (שהציג ממוצע של כמעט 27 נקודות למשחק) הוחלף בחודש דצמבר, בעוד הקלע המוביל השני של הפייסרס, ג'ון ויליאמסון הועבר בחודש ינואר.

בשנותיו הראשונות של המועדון בליגת ה-NBA יצאה ידו על התחתונה בשניים מהטריידים שמתוארים כ"חד-צדדיים" בהיסטוריה של הליגה. בשנת 1980, הם העבירו את אלכס אינגליש לדנוור נאגטס וקיבלו בתמורה את כוכב ה-ABA לשעבר ג'ורג' מקגיניס. מקגיניס היה הרבה מעבר לשיאו, ותרם תרומה שולית במהלך שתי שנות חזרתו לקבוצה. לעומת זאת אינגליש הפך לאחד מהקלעים הגדולים ביותר בתולדות ליגת ה-NBA. שנה לאחר מכן, הם העבירו את בחירת הדראפט שלהם לשנת 1984 לפורטלנד טרייל בלייזרס תמורת הסנטר תום אוונס. אוונס שיחק רק עונה אחת במועדון עם השפעה שולית. טרייד זה נראה הרסני יותר שלוש שנים מאוחר יותר. את עונת 1983/84, סיימו הפייסרס עם המאזן הגרוע ביותר באזור המזרח, שנתן לפייסרס את הבחירה השנייה בדראפט – בחירה שאותה ניצלו הבלייזרס, באופן מפורסם, כדי לבחור את סם בואי בעוד מייקל ג'ורדן עדיין היה פנוי. כתוצאה מהטרייד בעבור אוונס, נותרו הפייסרס כצופים מהצד על אחד מהדראפטים העמוקים ביותר בתולדות ליגת ה-NBA – דראפט שכלל בתוכו כמה מהכוכבים העתידיים של הליגה, בהם האקים אולאג'ואן, סם פרקינס, צ'ארלס בארקלי וג'ון סטוקטון.

בדראפט של שנת 1982 נבחר קלארק קלוג על ידי הפייסרס והראה ניצוצות של הבטחה גדולה, כשהוא מסיים במקום השני בהצבעה על רוקי השנה, אך הפייסרס סיימו את עונת 1982/83 עם המאזן הגרוע ביותר בתולדותיהם 20:62, ונצחו רק 26 משחקים בעונה שלאחר מכן. לאחר שנצחו 22 משחקים בעונת 1984/85 ו-26 משחקים בעונת 1985/86, החליף ג'ק רמזי את ג'ורג' אירווין כמאמן הקבוצה והוליך את המועדון, בעונת 1986/87, למאזן 41:41 ולהופעת הפלייאוף השנייה בלבד של המועדון כקבוצת NBA. צ'אק פרסון, שכיונויו היה "רובאי" עקב יכולתו לקלוע נקודות מטווח ארוך, הוביל את הקבוצה בנקודות בעונת הרוקי שלו וזכה בפרס רוקי השנה. ניצחון הפלייאוף הראשון בהיסטוריית המועדון הושג בסיבוב הראשן במשחק הרביעי, בסדרה של הטוב מחמישה משחקים, מול אטלנטה הוקס, אך היה זה ניצחונם היחיד בסדרה, כאשר אטלנטה גברה על הפייסרס בחמישה משחקים.

1987-2003: עידן רג'י מילר

רג'י מילר (מימין), כוכב הקבוצה בין השנים 1987–2005

רג'י מילר נבחר על ידי הפייסרס בדראפט של שנת 1987, מתחיל את הקריירה שלו כגיבוי לג'ון לונג. אוהדים רבים לא הסכימו עם בחירתו של מילר בכוכבה של קבוצת המכללות אינדיאנה הוייזרס סטיב אלפורד. הפייסרס החמיצו את הפלייאוף של עונת 1987/88, ובחרו את ריק סמיתס בדראפט של שנת 1988, וסבלו בעונת 1988/89 מיכולת איומה, כאשר המאמן ג'ק רמזי הודח מתפקידו לאחר פתיחת עונה של 0:7. מל דניאלס וג'ורג' אירווין מילאו את מקומו באופן זמני לפני שדיק ורסצ'ה לקח את הקבוצה, שהייתה אז במאזן של 6:23, למאזן של 28:54 בסיומה של העונה. בחודש פברואר 1989 הצליח המועדון לערוך טרייד שהשתלם בסופו של דבר: הם העבירו את הרב ויליאמס הוותיק לדאלאס מאבריקס תמורת מי שלימים יהפוך לשחקן השישי של העונה, דטלף שרמפף.

לארי בראון הוחתם לעמדת המאמן לעונת 1993/94, והג'נרל מנג'ר של הפייסרס, דוני וולש, השלים טרייד (שספג בקורות רבות באותו הזמן) בו שלח את דטלף שרמפף לסיאטל סופרסוניקס בתמורה לדריק מקי ואת ג'רלד פאדיו. אך הפייסרס, שהחלו את העונה באופן ממוצע, צברו תאוצה במהלך חודש אפריל, מנצחים בשמונת המשחקים האחרונים לעונה ומסיימים במאזן שיא למועדון בליגת ה-NBA‏, 47 ניצחונות. הפייסרס חלפו בסערה בסיבוב הראשון של הפלייאוף על אורלנדו מג'יק עם שאקיל אוניל, שהעניק למועדון ניצחון ראשון בתולדותיו בסדרת פלייאוף. הפייסרס המשיכו גרמו להפתעה גדולה כאשר גברו על אטלנטה הוקס, המדורגת ראשונה, בחצי גמר המזרח.

היה זה במהלך סדרת גמר המזרח של שנת 1994 שהפייסרס – ובמיוחד רג'י מילר – הפכו לשם דבר במזרח. כאשר הסדרה הייתה בשוויון 2:2 יצאו הפייסרס למשחק חמישי בניו יורק, מילר הציג את אחד ממשחקיו הרבים שהפכו לאגדה בליגת ה-NBA. כאשר הפייסרס נקלעים לפיגור של 15 נקודות נגד הניקס במהלך הרבע הרביעי, קלע מילר 25 נקודות, כולל חמש שלשות. באופן שזכה לפרסום רב, סימן מילר סימן של חניקה, לעברו של האוהד המפורסם ביותר של הניקס, ספייק לי, כאשר הוא מוביל את הפייסרס לניצחון. בסופו של דבר התאוששו הניקס וניצחו בסדרה בשבעה משחקים, אך רג'י מילר הפך לכוכב ה-NBA בין לילה. מילר היה לאחד הקפטנים והקלע המוביל של נבחרת ארצות הברית באליפות העולם בכדורסל 1994.

מארק ג'קסון הצטרף אל המועדון בטרייד עם לוס אנג'לס קליפרס, נותן לפייסרס יציבות בעמדת הרכז, שהייתה חסרה לקבוצה בשנים הקודמות. הפייסרס נהנו ממאזן של בעונת 1994/95, 52:30 שנתן למועדון את אליפות הבית המרכזי לראשונה בתולדותיהם ואת עונת 50+ הניצחונות לראשונה מאז ימי ליגת ה-ABA. הקבוצה הביסה את אטלנטה הוקס בסיבוב הראשון של הפלייאוף, לפני שנפגשו שוב עם יריבתם הגדולה, ניו יורק ניקס, בחצי גמר המזרח. שוב, סיפק רג'י מילר את הזיקוקים לסדרה. הפעם נקלעו הפייסרס לפיגור של 6 נקודות כאשר נותרו 16.4 שניות לסיום המשחק הראשון, מילר קלע 8 נקודות ב-8.9 שניות והבטיח ניצחון בשתי נקודות. הפייסרס הצליחו לגבור על הניקס בשבעה משחקים ולעלות לגמר המזרח, שם פגשו את אורלנדו מג'יק אותה הצליחו למשוך לשבעה משחקים לפני שנפלו.

בעונת 1997/98 בחרו הפייסרס את לארי בירד כמאמן הקבוצה, תחת הדרכתו הם שברו את שיא הניצחונות של המועדון כאשר סיימו את העונה במאזן של 58:24 – שיפור דרמטי של 19 ניצחונות מעונת 1996/97. כריס מאלין הצטרף למועדון במהלך הפגרה ומייד הפך לבורג מרכזי בקבוצה ולסמול פרוורד הפותח. עוזר המאמן ריק קרלייל, שהיה אחראי על ההתקפה, ודרק הארטר שאימן את ההגנה, היו המפתחות להוצאת המיטב מסגל שחקני הקבוצה, דוגמת דייל דייוויס, אנטוניו דייוויס ודריק מקי. רג'י מילר וריק סמיתס הגיעו לסגל נבחרת האולסטאר של המזרח באותה עונה, ובפלייאוף, גברו הפייסרס על קליבלנד קאבלירס ועל ניו יורק ניקס לפני שנפלו בפני שיקגו בולס בגמר המזרח, בסדרה של שבעה משחקים.

עונת 1998/99, שהייתה מקוצרת עקב שביתת השחקנים, זכו הפייסר שוב באליפות הבית המרכזי עם מאזן של 33:17 וגברו על מילווקי באקס ופילדלפיה 76' לפני שנפלו בפני ניו יורק ניקס בגמר המזרח, בשישה משחקים. בעונת 1999/2000, הפייסרס העבירו את הפאוור פורוורד הפופולרי אנטוניו דייוויס לטורונטו ראפטורס בתמורה לבחירת הסיבוב הראשון ג'ונתן בנדר, שנשאר עד להיום כטרייד שנוי במחלוקת בקרב אוהדי הפייסרס. אך בפלייאוף, לאחר מאזן של 56:26 במהלך העונה הרגילה, שרדו הפייסרס את הסדרה מול מילווקי באקס העקשניים, גברו על פילדלפיה 76' בסיבוב השני ולבסוף הצליחו לשבור את מחסור גמר ה-NBA, לאחר שגברו על ניו יורק ניקס בשישה משחקים בגמר המזרח.

הופעתם הראשונה בגמר ליגת ה-NBA הפגישה את אינדיאנה פייסרס עם לוס אנג'לס לייקרס. הלייקרס ניפצו את תקוות האליפות של הפייסרס לאחר שגברו עליהם בשישה משחקים. אך, הפייסרס הצליחו לגרום לתבוסת הפלייאוף הגדולה ביותר בתולדות לוס אנג'לס לייקרס, לאחר שגברו עליהם בפער של 33 נקודות במשחק החמישי בסדרה.

בעונת 2001/02 ערכו הפייסר טרייד ענק עם שיקגו בולס ששלח את ג'יילן רוז וטרוויס בסט לשיקגו בתמורה לבראד מילר, רון ארטסט, קווין אולי ורון מרסר. בראד מילר ורון ארטסט הפכו בשנים הבאות לשחקני אולסטאר בעבור הפייסרס. הטרייד הפיח רוח חיים חדשה בפייסרס המדשדשים, והקבוצה הצליחה לחזור אל משחקי הפלייאוף, שם גררו את המדורגת ראשונה, ניו ג'רזי נטס לחמישה משחקים, לפני שהפסידו במשחק החמישי והמכריע בהארכה כפולה. באותה העונה ערך ג'רמיין אוניל הופעה ראשונה מיני רבות במשחק האולסטאר, מוחק את הספקות שליוו את הטרייד שהעביר אותו לאינדיאנה מפורטלנד, תמורת סוס העבודה הוותיק, דייל דייוויס.

2003–2010: התגרה וההתדרדרות

ערך מורחב – קטטת פייסרס-פיסטונס

ב-19 בנובמבר 2004 נערך משחק בין אינדיאנה פייסרס לדטרויט פיסטונס באולם הפאלאס של אובורן הילס שבדטרויט. לקראת סיום המשחק כאשר הפייסרס היו בדרכם לניצחון, ביצע שחקן פייסרס, רון ארטסט, עברה קשה על בן וולאס. וולאס הגיב במכה חזקה לעברו של ארטסט והדבר התדרדר לתגרה מלאה בין שחקני שתי הקבוצות, כאשר גם כמה אוהדים ומספר שחקני אינדיאנה נוטלים חלק. בעוד ארטסט שוכב על שולחן המזכירות השליך אוהד הפיסטונס, ג'ון גרין, ספל בירה לעברו, פעולה שגרמה לארטסט להסתער אל עבר היציעים. סטיבן ג'קסון התלווה אל ארטסט בפריצה אל היציעים בעוד ג'רמיין אוניל חבט באוהד שהתפרץ אל הפרקט. המשחק הופסק כאשר נותרו 46 שניות לסיום ושחקני הפייסרס ירדו מהפרקט כאשר הם זוכים למקלחת של בירה ושאר משקאות קלים שהומטרו לפרקט מהיציעים.

כמה מהשחקנים המעורבים ספגו עונשי השעיה מקומישינר הליגה, דייוויד סטרן. ארטסט הושעה עד לסוף העונה הרגילה וממשחקי הפלייאוף, ובסך הכל 73 משחקים – ההשעיה הארוכה ביותר שספג שחקן לתקרית שהתרחשה בתחומי המגרש בהיסטוריה של הליגה. השעיות אחרות כללו את סטיבן ג'קסון שהושעה מ-30 משחקים, ג'רמיין אוניל שהושעה מ-25 משחקים, בן וולאס שהושעה מ-6 משחקים ושחקן הפייסרס אנתוני ג'ונסון שהושעה מ-5 משחקים. השעייתו של אוניל קוצרה לאחר מכן ל-15 משחקים על ידי הבורר רוג'ר קפלן, החלטה שהושארה על כנה על ידי השופט המחוזי ג'ורג' דניאלס. נגד אוניל הוגשו שני כתבי אישום בגין תקיפה והכאה, בעוד נגד ארטסט, ג'קסון, ג'ונסון, ודייוויד האריסון הוגש כתב אישום אחד.

לאחר התגרה וההשעיות שבעקבותיה, נפלו הפייסרס במאזנם. הם הפכו מקבוצה המועמדת לאליפות לקבוצה לסביב ה-50% ההצלחה. הפיסטונס הפכו בסופו של דבר לאלופי הבית המרכזי. למרות הקשיים מההשעיות ומכמה פציעות, השיגו הפייסרס את הכרטיס השיש לפלייאוף המזרח עם מאזן של 4:38. סיבה מוצקה לסיום החזק של העונה הייתה חזרתו לקבוצה של דייל דייוויס ששוחר על ידי ניו אורלינס הורנטס לאחר שהועבר לשם מגולדן סטייט ווריורס. הוא השתתף ב-25 המשחקים האחרונים של העונה הרגילה ובכל משחקי הפלייאוף, תורם נוכחות חזקה בעמדת הסנטר. חתימתו המחודש של דייוויס בקבוצה חפפה את פציעתו של ג'רמיין אוניל שהותירה אותו מחוץ למגרש למשך כל העונה הרגילה, המשחק הראשון ממנו נעדר אוניל היה גם המשחק הראשון בו הופיע מחדש דייוויס במדי הקבוצה.

למרותה צרות אותן עבר המועדון, הצליחו הפייסרס להגיע אל הפלייאוף בפעם השלוש עשרה בארבע עשרה השנים האחרונות. בסיבוב הראשון, גברה אינדיאנה על אלופת הבית האטלנטי, בוסטון סלטיקס, בשבעה משחקים, כאשר הם מנצחים במשחק השביעי בבוסטון בהפרש ניכר 97:70. הפייסרס התקדמו לסיבוב השני בו פגשו את דטרויט פיסטונס, בשחזור של גמר אזור המזרח שנה אחת קודם לכן, הסדרה החזירה את הקבוצות לאולם הפאלאס של אובורן הילס בדטרויט, שהיה זירת ההתרחשות לתגרה שרבים העריכו כי סיימה את העונה עבור הפייסרס. לאחר שהפסידו במשחק הראשון, חזרו הפייסרס ונצחו את שני המשחקים הבאים בסדרה ועלו ליתרון 2:1. אך, הפייסרס לא הצליחו לשמור על היתרון והפסידו בשלושת המשחקים הבאים, ומפסידים בסדרה 2:4. המשחק האחרון בסדרה (משחק מספר 6) נערך ב-19 במאי 2005; רג'י מילר, בהופעתו האחרונה בקריירה, סיים את המשחק עם 27 נקודות וקיבל מחיאות כפיים סוערות כאשר הקהל עומד על רגליו. למרות מאמצו של מילר, הפייסרס הפסידו, שולחים את מילר לפרישה מבלי שזכה בתואר אליפות במהלך 18 שנות הקריירה שלו במדי הפייסרס. חולצתה של מילר ועליה המספר 31 הוצאה לגמלאות על ידי הפייסרס ב-30 במרץ 2006 כאשר הפייסרס שיחקו נגד פיניקס סאנס.

למרות אובדנו של מילר, הסגה של ארטסט, ופציעות מפתח מרובות הצליחו הפייסרס להגיע אל הפלייאוף בשנת 2004 בפעם ה-14 ב-15 עונות. הפייסרס גם היו לקבוצת החוץ היחידה שנצחה את משחק מספר 1 בסיבוב הראשון. אך ניו ג'רזי ניצחה במשחק השני ואזנה את הסדרה לפני שהקבוצות נפגשו באינדיאנה. במשחק מספר 3 בסדרה קלע ג'רמיין אוניל 37 נקודות כאשר הפייסרס חזרו להוביל 2:1 בסדרה. אך, הנטס נצחו את משחקים 3 ו-4 ועלו ליתרון 3:2 בסדרה. במשחק השיש שנערך בניו ג'רזי קלע אנתוני ג'ונסון 40 נקודות, אך תצוגה זו הייתה ללא הועיל כי העונה של הפייסרס הגיעה לסיומה לאחר שניו ג'רזי ניצחה במשחק 96:90.

את עונת 2006/07 סיימו הפייסרס כאחת העונות הגרועות ביותר בתולדות המועדון. לפייסרס, שסיימו את העונה הרגילה במאזן 35:47, כמעט לא הצליחו בדבר. נקודת המפנה של העונה היו 11 הפסדים רצופים שהחלו בסביבות פגרת האולסטאר. פציעות של ג'רמיין אוניל ומרקיז דניאלס, חסרונו של פויינט גארד שיגבה את הפציעות, טרייד שנערך במחצית העונה ושינה את הכימיה בתוך הקבוצה, יכולות הגנתיות ירודות, והיות קבוצת ההתקפה הגרועה ביותר בליגה היו לסיבות העיקריות להחלשותה של הקבוצה. ההפסד ב-15 באפריל לניו ג'רזי נטס חיסל את סיכויי העפלה לפלייאוף של הפייסרס לראשונה מאז עונת 1996/97.

ב-25 באפריל 2007, הודיע המועדון על פיטוריו של המאמן ריק קרלייל, כאשר מאזן ביום העונה השלילי, לראשונה מזה עשור, היה לאחת הסיבות המרכזיות לפיטוריו. נשיא המועדון, לארי בירד, הודיע כי לקרלייל הייתה ההזדמנות להישאר במועדון בתפקיד אחר. מאוחר יותר, בחר קרלייל לעזוב ולקח את תפקיד הפרשן ברשת ESPN לפני שחזר לתפקיד מאמן דאלאס מאבריקס בשנת 2008. ב-31 במאי 2007, מונה ג'ים אובראיין ליורשו של קרלייל. אובראיין הבהיר כי מטרתו היא להחזיר את הפייסרס אל הפלייאוף בעונת 2007/08, אך הוא כשל במטרה זו לכל אורך כהונתו. כמו כן הוא הודיע כי הוא מעדיף משחק קצבי ובעל מהלכים מהירים, בניגוד לקודמו קרלייל שהעדיף סגנון אימון איטי, קפדני, ומדויק. פרשנים רבים שמו לב כי סגנון זה, בעודו מתקיים באותו הזמן, נכשל להפיק מאזן ניצחונות חיובי וחוסר יכולתו של אובראיין לשנות את סגנונו שיתאים יותר לכישרונות העומדים לרשותו פגעו בקבוצה.

אף על פי שהחמיצו את הפלייאוף עונה שנייה ברציפות לראשונה מאז שנות ה-80, הציגה עונת 2007/08 סימנים רבים לצמיחה בקבוצה, בייחוד לקראת סוף העונה. הסחות דעת משפטיות שנגרמו על ידי ג'מאל טינסלי, מרקיז דניאלס, ושון ויליאמס במהלך העונה לתרמו למאבקי הפייסרס, פציעותיהם של אוניל וטינסלי פגעו ביכולות ההגנתיות של הקבוצה והותירו כמעט את כל תפקידי הפויינט גארד בידיו של הרכש החדש, טרוויס דינר, שזכה לדקות מינימליות בקבוצות העבר בהן שיחק. למרות זאת, השיגה הקבוצה מאזן של 36:46 בסיום העונה הרגילה, וסיום עונה חזק, שכללו ניסיון נואש להשיג את הכרטיס השמיני לפלייאוף המזרח מאטלנטה הוקס, ושיפור דרמטי ביכולות הפורוורדים דני גריינג'ר, ומייק דאנליבי. גם גריינג'ר וגם דאנליבי השתתפו בהצבעה על השחקן המשתפר של העונה, כאשר דאנליבי מסיים בין עשרת הראשונים. השניים היו גם לצמד השחקנים הראשון של הפייסרס הקולע 1500 נקודות כל אחד, מאז עשו זאת רג'י מילר ודטלף שרמפף בתחילת שנות ה-90.

בחודש אפריל של עונת 2007/08, סגן נשיא המועדון דוני וולש עזב את המועדון והצטרף לניו יורק ניקס. כל תפקידיו של וולש הועברו לנשיא על פעולות הכדורסל, לארי בירד.

במהלך עונת 2009/10, סבל הפורוורד של הפייסרס, טיילר האנסברו (נבחר בדראפט של שנת 2009) מפציה באוזן שהשביתה אותו עד לסוף העונה ובהיעדרו של הסנטר, ג'ף פוסטר, נפלו הפייסרס למאזן של מתחת ל-50% הצלחה ונעדרו מהפלייאוף לעונה רביעית ברציפות. למרות עונה מאכזבת נוספת הצליחו הפייסרס לגבור בכל מפגשי העונה הרגילה על יריבתם המרה, דטרויט פיסטונס הדועכת, לראשונה מזה 5 שנים, ועל ניו ג'רזי נטס לראשונה מזה 20 שנה. הקבוצה הראתה סימני חיים מחודשים לקראת סוף העונה, כאשר נצחה כמעט בכל 14 המשחקים האחרונים.

2010–הווה: דני גריינג'ר ועידן חדש

בדראפט ה-NBA‏ 2010 צירפה אינדיאנה שניים משחקניה הבולטים בשנים הבאות: פול ג'ורג' (בחירה עשירית), ו (בחירה מספר 40).

ב-11 באוגוסט 2010, רכשו הפייסרס את הגארד דארן קוליסון ואת ג'יימס פוזי, מניו אורלינס הורנטס בטרייד שכלל ארבע קבוצות, וחמישה שחקנים. טרוי מרפי הועבר לניו ג'רזי נטס באותה העסקה. בתוספת לבסיס הצעיר בראשותו של דני גריינג'ר ורוי היברט, הרכש החדש דארן קולינס הוסיף רכז יציב לראשונה מאז ימיו של מארק ג'קסון בתחילת שנות ה-2000. באחד המשחקים הראשונים של עונת 2010/2011, ב-9 בנובמבר מול דנוור נאגטס, קלעו הפייסרס 54 נקודות ברבע השלישי, כשהם קולעים 20 מ-21 הזריקות שלקחו, בדרך לניצחון 144–113. בהובלתו של מייק דאנליבי עם 24 נקודות, קבעו הפייסרס שיא נקודות לרבע אחד, והתקרבו עד כדי 4 נקודות (58) משיא הנקודות של ה-NBA שנקבע במהלך שנות ה-70.

למרות כל ההתקדמות, הופצו ספקולציות כי המאמן ג'ים אובראיין אינו האדם המתאים להוביל את המועדון חזרה אל הפלייאוף. חוסר שביעות רצון הולך וגובר הובע גם בחדר ההלבשה וגם ביציעים, לגבי התעקשותו של אובראיין לא לבצע שינוי בשיטת האימון. גם רוטציית השחקנים בה השתמש גרמה לתמיהה בקרב המקומיים, ובכללם כתב עיתונות. התעקשותו של אובראיין על מתן דקות רבות לפוזי הוותיק על חשבון שחקנים צעירים והחלטות ניהול משחק שהתבררו כמוטעות, הביאו להפסדים במשחקים צמודים ולחוסר שביעות רצון בקרב הקהל המקומי. חוסר יכולתו של אובראיין לפתח את השחקנים הצעירים פגע קשות במוניטין שלו, שחקנים כמו פול ג'ורג' וטיילר האנסברו, שרבים חשבו כי הם מרכיבים מרכזיים בניסיון החזרה של הפייסרס אל הפלייאוף, זכו לדקות מועטות בלבד, ובמשחקים רבים אף לא עלו לשחק כלל.

ב-30 בינואר 2011 שוחרר אובראיין מתפקידו כמאמן הפייסרס ובמקומו מונה עוזרו פרנק ווגל למאמן זמני. עם סיום מועד ההעברות של הליגה ב-24 בפברואר 2011, דיווחו מספר רשתות שידור כי הפייסרס הסכימו לטרייד הכולל שלוש קבוצות שישלח את ג'וש מקרוברטס לממפיס גריזליס ואת ברנדון ראש לניו אורלינס הורנטס, בעוד הפייסרס יקבלו את או. ג'יי. מאיו מהגריזליס בתמורה, וההורנטס ישלחו שחקן שלא נקבע לגריזליס. אך, מועד העברות פקע בשעה 15:00 (זמן מזרח), והניירת בעבור הטרייד הגיע אל המשרדים המרכזים של ה-NBA רק ב-15:02. עקב כך, לא אושרה ההעברה על ידי הנהלת הליגה וכל השחקנים נשארו בקבוצותיהם.

ב-6 באפריל 2011, לאחר ניצחון על וושינגטון ויזארדס, הצליחו הפייסרס להעפיל למשחקי הפלייאוף לראשונה מאז שנת 2006. בסיבוב הראשון, נוצחו הפייסרס על ידי המדורגת ראשונה, שיקגו בולס בחמישה משחקים בסדרה קשה. למרות היתרון הברור של שיקגו לפני הסדרה, שלוש מתוך ארבעת ההפסדים של אינדיאנה היו צמודים, כאשר הפסידו בשלושת המשחקים הראשונים בהפרש ממוצע של 5 נקודות.

את עונת 2011/2012 סיימה אינדיאנה במאזן 42–24, הטוב ביותר שלהם מאז עונת 2003/2004. בסיבוב הראשון בפלייאוף ניצחו הפייסרס את אורלנדו מג'יק, ניצחונם הראשון בפלייאוף מאז 2005. בחצי גמר המזרח כבר הובילו הפייסרס 2–1 על מיאמי היט, לפני שנכנעו בסדרה כולה 4–2.

את עונת 2012/2013, סיימה אינדיאנה במקום השלישי במזרח עם מאזן 49–32. בפלייאוף עברו הפייסרס את אטלנטה הוקס בסיבוב הראשון ואת ניו יורק ניקס בסיבוב השני. בגמר במזרח ניצבה אינדיאנה בפני אלופת ה-NBA מיאמי היט; הסדרה הגיעה למשחק שביעי כאשר כל קבוצה מנצחת לסירוגין, לבסוף נכנעו הפייסרס 99–76 במשחק השביעי ו-4–3 בסדרה כולה.

את עונת 2013/2014 סיימו הפייסרס במאזן 56–28, ובמקום הראשון במזרח. אך אחרי פגרת האולסטאר הפייסרס לא היו אותה קבוצה שטרפה את הליגה בחצי הראשון של העונה ובקושי רב הם הצליחו לחלץ את המקום הראשון. בשני סיבובי הפלייאוף הראשונים גברה הקבוצה על אטלנטה הוקס ווושינגטון ויזארדס, בהתאמה, בטרם הודחה פעם נוספת על ידי ההיט בסדרת הגמר.

אולם ביתי

• אינדיאנה סטייט פיירגראונד קולסאום (1967–1974)
• מרקט סקוור ארנה (1974–1999)
• קונסקו פילדהאוס (1999–הווה)

האינדיאנה פייסרס משחקים את משחקי הבית שלהם בבנקרס לייף פילדהאוס (קונסקו פילדהאוס לשעבר), לשם עברו החל בשנת 1999. הבנקרס לייף פילדהאוס ממוקם בעיר התחתית של אינדיאנפוליס ומאכלס 18,165 למשחקי הכדורסל, האולם מארח גם הופעות רבות כמו גם את משחקיהן של הפייסרס ואינדיאנה פיבר. האולם הוא בבעלותה של עיריית אינדיאנפוליס, אינדיאנה ובנייתו החלה ב-22 ביולי,1997, האולם נחנך ב-6 בנובמבר 1999. הקונסקו פילדהאוס מארח גם את טורניר הכדורסל של ליגת ה-Big Ten, ואירח בשנת 2011 את הפיינל פור של טורניר הכדורסל של ה-NCAA לנשים. הפילהאוס נחשב לאחד מהאולמות הטובים ביותר בליגת ה-NBA. לפני שעברו לקונסקו פילדהאוס שיחקו הפייסרס במרקט סקוור ארנה, בין השנים 1974–1999, ובאינדיאנה סטייט פיירגראונד קולסאום (כיום ידוע כפפסי קולסאום), בין השנים 1967–1974.

פירוש השם

פייסר- סוס במרוץ שתפקידו קביעת קצב המרוץ. השם נקבע כמחווה להיסטוריית מרוצי סוסים של מדינת אינדיאנה, ולמרוץ האינדיאנפוליס 500 בה נעשה שימוש ב"מכונית פייסר".

מדים

מדי קבוצת אינדיאנה פייסרס: לבן-משחקי בית, כחול-משחקי חוץ, זהב-תלבושת אלטרנטיבית

צבעי המדים של אינדיאנה פייסר הם כחול ים, זהב, כסף, ולבן. הפייסרס לובשים את המדים הלבנים עם פסים בצבע זהב וכחול למשחקי הבית. למשחקי החוץ לובשים הפייסרס מדים כחולים עם פס זהב. בנוסף יש לפייסרס סט מדים שלישי (בו משתמשים במקרה של זהות צבעים עם הקבוצה היריבה במשחקי החוץ) והם בצבע זהב עם פס כחול. במהלך עונת 1983/84 לבשו הפייסרס מדים בצבע זהב עם פסים כחולים ולבנים למשחקי הבית.

לוגואים

• 
  סמל הקבוצה בין השנים 1967–1976
• 
  סמל הקבוצה בין השנים 1976–1990
• 
  סמל הקבוצה בין השנים 1990–2005
• 
  סמל הקבוצה בין השנים 2005–2017
• 
  סמל הקבוצה מאז שנת 2017

מאמני הקבוצה

במהלך השנים העסיק המועדון 15 מאמנים; לארי סטברמן היה הראשון שאימן את הקבוצה בשנת 1967, כאשר הקבוצה שיחקה בליגת ה-ABA. המאמן בובי לאונרד מחזיק במספר הניצחונות הרב ביותר בתולדות המועדון עם 529 ניצחונות במהלך 12 שנות אימון הקבוצה. לארי בראון הגיע לפייסרס בשנת 1993 והוביל אותם להופעות פלייאוף רבות לאחר רכישת הכוכב רג'י מילר. לארי בירד לקח את שרביט האימון בשנת 1997 והוביל את הפייסרס להופעת גמר ה-NBA היחידה שלהם, בעונת 1999/2000.

בליגת ה-ABA

#	מאמן	שנים	עונה סדירה				פלייאוף				הישגים	הערות
			משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה
1	לארי סטברמן	1967–1968	87	40	47	0.460	3	0	3	0.000
2	בובי לאונרד	1968–1976	657	387	270	0.589	116	69	47	0.595	3 זכיות באליפות ה-ABA‏ (1970, 1972, 1973)

בליגת ה-NBA

#	מאמן	שנים	עונה סדירה				פלייאוף				הישגים	הערות
			משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה
2	בובי לאונרד	1976–1980	328	142	186	0.433	—	—	—	—
3	ג'ק מקיני	1980–1984	328	125	203	0.381	2	0	2	0.000	מאמן השנה ב-NBA‏ (1981)
4	ג'ורג' אירווין	1984–1986	164	48	116	0.293	—	—	—	—
5	ג'ק רמזי	1986–1988	171	79	92	0.462	4	1	3	0.250	אחד מעשרת המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA
6	מל דניאלס	1988	2	0	2	0.000	—	—	—	—
—	ג'ורג' אירווין (2)	1988–1989	20	6	14	0.300	—	—	—	—
7	דיק ורסצ'ה	1989–1990	160	73	87	0.456	—	—	—	—
8	בוב היל	1990–1993	221	113	108	0.511	12	3	9	0.250
9	לארי בראון	1993–1997	328	190	138	0.579	38	22	16	0.579
10	לארי בירד	1997–2000	214	147	67	0.687	52	32	20	0.615	מאמן השנה ב-NBA‏ (1998)
11	אייזיאה תומאס	2000–2003	246	131	115	0.533	15	5	10	0.333
12	ריק קרלייל	2003–2007	328	181	147	0.552	35	18	17	0.514
13	ג'ים אובראיין	2007–2010	290	121	169	0.417	—	—	—	—
14	פרנק ווגל	2010–2016	431	250	181	0.580	54	28	26	0.519
15	נייט מקמילן	2016–2020	319	183	136	0.574	19	3	16	0.158
16	נייט ביורקגרן	2020–2021	72	34	38	0.472	—	—	—	—
—	ריק קרלייל	2021–הווה	164	60	104	0.366	—	—	—	—

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)

ג'נרל מנג'ר	תקופה	הישגים
מייק סטורן	1967–1970	–
ג'ון וייסרט	1970–1975	–
סליק לאונרד	1975–1980	–
דיק ורטליב	1980–1981	–
רוברט סלירס	1981–1986	–
דוני ולש	1986–2003	–
לארי בירד	2003–2012	זכייה בפרס מנהל העונה (2012)
דוני ולש	2012–2013	–
לארי בירד	2013–2017	–
קווין פריצ'רד	2017–הווה	–

הישגים ופרסים

שיאים למשחק בודד

• חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 57, רג'י מילר מול שארלוט הורנטס, 28 בנובמבר 1992.

ריבאונדים: 29, הרב ויליאמס מול דנוור נאגטס, 23 בינואר 1989.

אסיסטים: 23, ג'מאל טינסלי מול וושינגטון ויזארדס, 22 בנובמבר 2001.

חטיפות: 9, דאדלי בראדלי מול קליבלנד קאבלירס, 29 בנובמבר 1980.

חסימות: 11, רוי היברט מול ניו אורלינס הורנטס, 21 בנובמבר 2012.

שיאי קריירה בקבוצה

• הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 1. רג'י מילר – 25,279 2. ריק סמיתס – 12,871 3. בילי נייט – 10,780 4. רוג'ר בראון – 10,058 5. ג'רמיין אוניל – 9,580

ריבאונדים: 1. מל דניאלס – 7,643 2. דייל דייוויס – 6,006 3. ריק סמיתס – 5,277 4. ג'ף פוסטר – 5,248 5. ג'ורג' מקגיניס – 5,219

אסיסטים: 1. רג'י מילר – 4,141 2. ורן פלמינג – 4,038 3. מארק ג'קסון – 3,294 4. ג'מאל טינסלי – 2,786 5. דון ביוז – 2,737

חטיפות: 1. רג'י מילר – 1,505 2. דון ביוז – 1,177 3. ורן פלמינג – 885 4. ג'ורג' מקגיניס – 752 5. פול ג'ורג' – 740

חסימות: 1. מיילס טרנר – 1,268 2. ג'רמיין אוניל – 1,245 3. ריק סמיתס – 1,111 4. הרב ויליאמס – 1,094 5. רוי היברט – 990

פרסים אישיים

שחקן ההגנה של העונה ב-NBA רון ארטסט – 2004 רוקי השנה ב-NBA צ'אק פרסון – 1987 השחקן השישי של העונה ב-NBA דטלף שרמפף – 1991, 1992 השחקן המשתפר של העונה ב-NBA ג'יילן רוז – 2000 ג'רמיין אוניל – 2002 דני גריינג'ר – 2009 פול ג'ורג' – 2013 ויקטור אולדיפו – 2018 מנהל השנה ב-NBA לארי בירד – 2012 מאמן השנה ב-NBA ג'ק מקיני – 1981 לארי בירד – 1998 מאמנים במשחק האולסטאר של ה-NBA לארי בירד – 1998 אייזיאה תומאס – 2003 ריק קרלייל – 2004 פרנק ווגל – 2014

חמישיית העונה השנייה ב-NBA ג'רמיין אוניל – 2004 חמישיית העונה השלישית ב-NBA רג'י מילר – 1995, 1996, 1998 ג'רמיין אוניל – 2002, 2003 רון ארטסט – 2004 פול ג'ורג' – 2013, 2014, 2016 ויקטור אולדיפו – 2018 חמישיית ההגנה הראשונה ב-NBA דון ביוז – 1977–1980 רון ארטסט – 2004, 2005 פול ג'ורג' – 2014 ויקטור אולדיפו – 2018 חמישיית ההגנה השנייה ב-NBA דאדלי בראדלי – 1981 מייקל ויליאמס – 1992 דריק מקי – 1995, 1996 רון ארטסט – 2003 פול ג'ורג' – 2013, 2016 רוי היברט – 2014 חמישיית הרוקיז הראשונה ב-NBA קלארק קלוג – 1983 סטיב סטיפנוביץ' – 1984 צ'אק פרסון – 1987 ריק סמיתס – 1989 בנדיקט מת'ורין - 2023 חמישיית הרוקיז השנייה ב-NBA ג'מאל טינסלי – 2002 דני גריינג'ר – 2006 פול ג'ורג' – 2011 מיילס טרנר – 2016 כריס דוארטה - 2022

שחקנים במשחק האולסטאר של ה-ABA בוב נטוליקי - 1968–1971 רוג'ר בראון - 1968, 1970–1972 פרדי לואיס - 1968, 1970, 1972 מל דניאלס - 1969–1974 ג'ורג' מקגיניס - 1973–1975 בילי נייט - 1976 דון ביוז - 1976 שחקנים במשחק האולסטאר של ה-NBA בילי נייט - 1977 דון ביוז - 1977 רג'י מילר - 1990, 1995, 1996, 1998, 2000 דטלף שרמפף - 1993 ריק סמיתס - 1998 דייל דייוויס - 2000 ג'רמיין אוניל - 2002–2007 בראד מילר - 2003 רון ארטסט - 2004 דני גריינג'ר - 2009 רוי היברט - 2012, 2014 פול ג'ורג' - 2013, 2014, 2016, 2017 ויקטור אולדיפו - 2018, 2019 דומנטאס סאבוניס - 2020, 2021 טייריס הליברטון - 2023, 2024

MVP של העונה ב-ABA מל דניאלס - 1969, 1971 ג'ורג' מקגיניס - 1975 MVP של פלייאוף ה-ABA רוג'ר בראון – 1970 פרדי לואיס – 1972 ג'ורג' מקגיניס – 1973 MVP של משחק האולסטאר של ה-ABA מל דניאלס – 1971 חמישיית העונה הראשונה ב-ABA מל דניאלס – 1969–1971 רוג'ר בראון – 1971 ג'ורג' מקגיניס – 1974, 1975 בילי נייט – 1976 חמישיית העונה השנייה ב-ABA רוג'ר בראון – 1968, 1970 בוב נטוליקי – 1970 ג'ורג' מקגיניס – 1973 מל דניאלס – 1973 דון ביוז – 1976 חמישיית ההגנה ב-ABA דון ביוז – 1975, 1976 חמישיית הרוקיז ב-ABA בוב נטוליקי – 1968 ג'ורג' מקגיניס – 1972 בילי נייט – 1975

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות

מספר	שחקן	תפקיד	שנים בקבוצה	שנת הפרשה
30	ג'ורג' מקגיניס	פאוור פורוורד	1975–1971, 1982–1980	1985
31	רג'י מילר	קלע	2005–1987	2006
34	מל דניאלס	סנטר	1974–1968	1985
35	רוג'ר בראון	סמול פורוורד	1974–1967, 1975	2013
529	בובי לאונרד	מאמן	1980–1968	2014

סגל שחקנים בעונת 2023/2024

סגל אינדיאנה פייסרס
שחקנים	מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא SG/SF 00 בנדיקט מת'ורין 1.96 מטרים 19 ביוני 2002 אוניברסיטת אריזונה PG 0 טייריס הליברטון 1.96 מטרים 29 בפברואר 2000 אוניברסיטת המדינה של איווה PF 1 אובי טופין 2.06 מטרים 4 במרץ 1998 אוניברסיטת דייטון PG 2 אנדרו נמבהארד 1.93 מטרים 16 בינואר 2000 אוניברסיטת גונזגה PF 5 ג'ראס ווקר 2.01 מטרים 4 בספטמבר 2003 אוניברסיטת יוסטון PG 9 טי. ג'יי. מקונל 1.85 מטרים 25 במרץ 1992 אוניברסיטת אריזונה SG/SF 10 קנדל בראון 2.01 מטרים 11 במאי 2003 אוניברסיטת ביילור SF/PF 16 ג'יימס ג'ונסון 2.01 מטרים 20 בפברואר 1987 אוניברסיטת וייק פורסט SF/PF 20 דאג מקדרמוט 1.98 מטרים 3 בינואר 1992 אוניברסיטת קרייטון C 22 אייזיאה ג'קסון 2.06 מטרים 10 בינואר 2002 אוניברסיטת קנטקי SG/SF 23 ארון ניסמית' 1.98 מטרים 16 באוקטובר 1999 אוניברסיטת ואנדרבילט PF/C 25 ג'יילן סמית' 2.06 מטרים 16 במרץ 2000 אוניברסיטת מרילנד SG 26 בן שפרד 1.98 מטרים 16 ביולי 2001 אוניברסיטת בלמונט C 33 מיילס טרנר 2.11 מטרים 24 במרץ 1996 אוניברסיטת טקסס באוסטין PF 43 פסקל סיאקם 2.03 מטרים 4 בפברואר 1994 אוניברסיטת המדינה של ניו מקסיקו PG/SG 21 אייזיאה וונג (כ) 1.91 מטרים 28 בינואר 2001 אוניברסיטת מיאמי SG 29 קוונטון ג'קסון (כ) 1.96 מטרים 15 בספטמבר 1998 אוניברסיטת טקסס A&M PF/C 44 אוסקר שיבוויי (כ) 2.03 מטרים 27 בנובמבר 1999 אוניברסיטת קנטקי	מאמן: ריק קרלייל מקרא ק - קפטן כ - שחקן החתום על חוזה כפול ד - בחירת דראפט שטרם הוחתמה ח - שחקן חופשי שחוזהו בקבוצה הסתיים * - בית ספר תיכון סגל הקבוצה באתר הרשמי עודכן בתאריך: 7 במרץ 2024

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אינדיאנה פייסרס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אינדיאנה פייסרס (באנגלית)

• אינדיאנה פייסרס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אינדיאנה פייסרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)