פראק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פראק ערב רשמי משנת 1885, ארוך מאחור וקצר מלפנים, עד היום משמש זמרי קונצרטים וקוסמים

פְרָאק הוא שם כולל לכמה סוגים של בגד עליון, מהודר ורישמי לגברים. נהוג היה ללבוש אותו בשילוב עם כובע צילינדר. הפראק החל להיות נפוץ בשנת 1730, והפך פופולרי יותר בשלהי המאה ה-18. את הפיכתו לפופולרי מקובל לזקוף לזכותו של הנסיך אלברט - בן זוגה של המלכה ויקטוריה. לבוש אחר שכונה "פראק" היה ידוע במאה ה-18, אך לא היה קשר בינו לפראק הידוע בימינו.

ארכו של הפראק עד למטה מהברך, והוא מכופתר לכל אורכו. הוא מסתיים בחלקו העליון בצווארון גבוה המתקפל לצדדים, ויש לו חזית כפולה (מכופתר חזית על חזית). שרווליו ארוכים, הוא שסוע מאחור החל ממרכז הגב, ומעליו 2 או 3 כפתורים לקישוט. הפראק מתאפיין בכך שהדשים והצוארון שלו עשויים מפיסת אריג נפרדת מגוף המעיל, ובכך שהיקף המותניים שלו צר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינסטון צ'רצ'יל לובש פראק וחובש צילנדר 1912
לוצ'אנו פברוטי מופיע עם פראק חתוך מלפנים

הפראק הקדום היה בגד בסגנון כפרי, שהפך שכיח בסביבות שנת 1730. משנת 1780 הפך הפראק לבגד עירוני ופופולרי יותר, ולקראת סוף המאה ה-18 החלו לתפור אותו במתכונת של חזית רגילה ושובל אחורי. פראק הופיע כבגד לשימוש צבאי בסביבות 1816, והתאפיין בצווארון גבוה שכונה "צווארון צבאי - פרוסי". בתחילת המאה ה-19 נחשב כבר ללבוש אזרחי בלתי-פורמלי - אך נפוץ, והפך פופולרי יותר משנת 1830 ואילך. הפראק הפך פופולרי בתקופה הוויקטוריאנית והאדוארדית, וכונה מעיל בסגנון הנסיך אלברט.

עם הופעתו שימש הפראק כבגד עבודה בלתי רשמי, ולקראת סוף שנות העשרים של המאה ה-19, החלו לתפור את הפראק עם חתך מותני צר, כדי להפוך אותו לאופנתי יותר - באנגליה, אירופה וארצות הברית. גזרה זאת דמוית שעון חול, המשיכה להיות נפוצה בשנות הארבעים של המאה ה-19, ובתחילת שנות החמישים התבסס מעמדו של הפראק כלבוש פורמלי. במהלך רוב התקופה הוויקטוריאנית הפך הפראק לבגד-טרקלינים מהודר שנועד לאירועים כחתונות ולוויות.

מראשית שנות השמונים של המאה ה-19, ובמהלך התקופה האדוארדית, החל מעיל רכיבה חדש שנקרא Newmarket coat, לתפוס את מקומו של הפראק. מעיל זה התחבב על הדור הצעיר, והחל דוחק את רגליו של הפראק כלבוש האופנתי לשעות היום. הפראק הפך ללבוש של אנשים מבוגרים, ובהדרגה החלו להשתמש בו רק בטקסים, והוא הפך ללבוש אנכרוניסטי של דיפלומטים ומשפטנים.

פראק אינו לבוש נפוץ בימינו בקרב ההמון, למעט בציבור החרדי. באנגליה הוא משמש, בתוספת וסט ומכנסיים, לאירועים רשמיים, כגון חתונות שמבקשים לשוות להן נופך ויקטוריאני. הפראק מקובל גם בהופעות של זמרי אופרה ומנצחים.

בתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1934 נבנה בתל אביב ביריד המזרח, ארמון "תוצרת הארץ" שהשתרע על פני 3,400 מ"ר, ושנבנה בסגנון הבינלאומי באדריכלות. בטקס הפתיחה של הארמון הוצג מחזה על ראשית העיר, שחיבר הסופר והמשורר עמנואל הרוסי במיוחד לאירוע. המוזמנים לאירוע זה התבקשו לבוא בתלבושת רשמית של מעיל פראק וצילינדר‏‏.[1]

בחוברת "זכויות שרים" בהוצאת ממשלת ישראל מופיע כי שר זכאי לביגוד רשמי (פראק, מורנינג קוט, טוקסידו) לפי קבלות.‏‏[2]

מסופר על דוד בן-גוריון ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל, שבדרך כלל נהג ללכת בלבוש חאקי, שכאשר נסע לפגישות רשמיות - לבוש בפראק וצילינדר, היה מתנצל, בהומור, על כך שהוא לבוש בבגדי עבודה.‏‏[3]

בפואמה היידית "אין מלכות פון צלם" (במלכות הצלב), בה מבקש המשורר אורי צבי גרינברג להמחיש את השתוקקות היהודי העולה לישראל, להשתחרר מהתדמית הרישמית האירופאית, וללבוש את החזות האקזוטית המזרחית. הוא שם בפיו את המילים המבקשות להשליך את הפראק:

Cquote2.svg

טוט מיר אן אין א ברייטער אראבער-אבאייע, פארווארפט אויף מיין אקסל א טלית
פלאקערט אויף מיט א מאל דער פארלאשן-געווארענער מזרח אין ארעמען בלאט מיר
און - נאט אייך דעם פראק, און דעם שניפס, און די לאק שיך
ואס איך האב געקויפט אין איי - רא - פע.

Cquote3.svg
במלכות הצלב, אצ"ג‏
תרגום:
הלבישוני עבאיית-ערב רחבה, והשליכו טלית על כתף לי
כי לפתע ניצת המזרח הכבוי, להבה בדמי העני
וקחו לכם את הפראק, והפרפר ונעלי הלכה,
אשר קניתי לי באירופה.

לבוש חרדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פראק בסגנון החרדי

בציבור החרדי-ליטאי, הפראק הוא פריט לבוש חשוב וסמל-סטאטוס רבני. נוהגים ללבוש אותו רבנים, פוסקים, ראשי ישיבות, משגיחים ומגידי שיעור. הפראק הפך נפוץ בשנים האחרונות גם בקרב ראשי ישיבות ורבנים ספרדיים, שבארצותיהם לבוש זה לא היה נהוג כלל ועיקר. בקרב רבנים, לבוש הפראק מלווה לעתים גם בחבישת כובע הומבורג.

חתנים רבים בני המגזר הליטאי נוהגים ללבוש פראק בחתונתם. לאחר החתונה משמש הפראק בדרך כלל את הגברים הנשואים בחגים ובאירועים מיוחדים.

לדעת חלק מהפוסקים חייב בציצית מכיוון שיש לו ארבע כנפות‏[4]. לדבריהם, השסע האחורי ארוך דיו כדי להחשיב את שני קצותיו לשתי כנפות - בנוסף לשתיים הקדמיות. כדי לפטור את הצורך בחיבור ציציות אל קצות הפראק, יש שנוהגים לעגל אחד משני קצות השסע, מה שגורם לבגד להיחשב כבגד בעל שלוש כנפות בלבד הפטור מציצית‏‏.[5]

אצל חסידי חב"ד מכונה הפראק בשמו הרוסי - "סירטוק". נוהגים ללבשו בשבתות וחגים, שמחות ואירועים מיוחדים, ומשתדלים שיהיה עשוי חלקו ממשי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏נועם דביר, בעלת הארמון, וואלה - תל אביב‏.
  2. ^ חוברת זכויות שרים מהדורה-23 מעודכן לשנת 2009,‏ עמוד 9.
  3. ^ הלבוש הסיני, בולטין - ביטאון איגוד יוצאי סין - גיליון 383, עמוד 27, מאמר בשם הלבוש הסיני. (מהמאמר עולה כי 50 שנה לפני בן-גוריון, נאמרה הלצה זאת על ידי ד"ר סון יאט-סן הסיני).‏
  4. ^ בגד בעל ארבע כנפות מחויב על פי ההלכה בציצית.
  5. ^ כ"כנף" נחשבת פינה מרובעת בלבד - לא עגולה. ‏הרב מרדכי אליהו, הלכות ציצית,‏ אתר ישיבת בית אל.