פרנסואה פיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנסואה פיון
François Fillon
לידה 4 במרץ 1954 (בן 70)
לה מאן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפתצרפת צרפת
השכלה
  • אוניברסיטת מיין
  • המכון למדע המדינה פריז
  • Château des Perrays
  • אוניברסיטת רנה דקארט
  • Paris Cité University
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הרפובליקנים
בת זוג פנלופי קתרין קלארק
ראש ממשלת צרפת ה־19
17 במאי 200715 במאי 2012
(5 שנים)
תחת נשיא צרפת ניקולא סרקוזי
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי (21 בנובמבר 2007)
  • קצין גבוה בלגיון הכבוד (2012)
  • הצלב הגדול של מסדר השמש העולה (29 באפריל 2013)
  • עיטור שלושת הכוכבים
  • אביר הצלב הגדול של מסדר פרחי הפאולוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרנסואה פִיּוֹןצרפתית: François Fillon; נולד ב-4 במרץ 1954) הוא פוליטיקאי צרפתי, שכיהן כראש ממשלה בכל תקופת הנשיאות של ניקולא סרקוזי בשנים 2007–2012.

נבחר למועמד מפלגת "הרפובליקנים" לקראת בחירות לנשיאות צרפת 2017. בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות סיים במקום השלישי ולא העפיל לסיבוב השני.

הורשע במעילה בכספי ציבור ונגזרו עליו שנת מאסר, שלוש שנות מאסר על תנאי, קנס ועשר שנות קלון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיון נולד בלה מאן שבצרפת כבן הבכור מבין ארבעת הבנים של מישל פיון, נוטריון, ואן לבית סולה (Soulet), היסטוריונית ממוצא בסקי. הוא גדל בסראן-פולטורט, כפר במחוז סארט. למד במכללה סן מישל-דה פרה (College Saint- Michel-des-Perrais) ביישוב פרינייה-לה-פולן (Parigné-le-Pôlin). עבר ללמוד בתיכון הישועי נוטר דאם דה סנט-קרואה בלה מאן. עורר שערורייה כשבשנת 1971 עמד בראש קבוצת תלמידים ודחף את מורתם לאנגלית להתפטר. בהמשך הושעה מבית הספר אולם אחרי עצרת הזדהות של חבריו לכיתה הוחזר לשיעורים. כעבור שנה הוא סיים את בחינות הבגרות.

פיון סיים תואר שני במשפטים (1976) ולאחר מכן המשיך בלימודים מתקדמים (תעודת DEA) במשפט ציבורי ובמדע המדינה. בתום לימודיו החל לעבוד כעוזר פרלמנטרי לחבר האספה הלאומית ז'ול לה-טול. פיון עבד עם לה-טול גם במהלך כהונותיו כשר התחבורה ושר ההגנה ובשנת 1981 עבר לעבוד כעוזר של שר התעשייה מישל גירו והיה ממונה על קשר המשרד עם הפרלמנט.

המשך הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1993 ל-1995 כיהן פיון כשר החינוך הגבוה והמחקר. ממאי לנובמבר 1995 כיהן כשר לטכנולוגיות מידע ודואר. בין נובמבר 1995 ל-1997 כיהן כשר הדואר, התקשורת והחלל. בין 2002 ל-2004 כיהן כשר לעניינים חברתיים, עבודה וסולידריות. מ-2004 ל-2005 כיהן כשר החינוך הלאומי, החינוך הגבוה והמחקר.

כראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיון עמד בראש שלוש ממשלות; שלושתן בתקופתו של הנשיא ניקולא סרקוזי. פיון נחשב למקורב לסרקוזי ואף היה אחראי על ניהול קמפיין הבחירות שלו לנשיאות.[1] פיון החליף בתפקיד ראש הממשלה את דומיניק דה וילפן.

הבחירות לנשיאות צרפת 2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיבוב הראשון של פריימריס של מפלגת הרפובליקנים, שנערכו ב-20 בנובמבר 2016, נבחר במקום הראשון לפני אלן ז'ופה וניקולא סרקוזי. בסיבוב שני של הפריימריז שנערך ב-27 בנובמבר 2016 ניצח את ז'ופה, ונבחר למועמד המפלגה בבחירות לנשיאות צרפת 2017. בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות סיים במקום השלישי ולא העפיל לסיבוב השני, ובו תמך במקרון.

עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיון נחשב כשמרן רפורמיסט. לדעת פרשנים הוא יותר שמרני מאשר מורו ורבו פיליפ סוגין. כמועמד לנשיאות פיון התכוון להקטין את המגזר הציבורי ולקצץ 500,000 משרות. פיון הושווה למרגרט תאצ'ר הודות לשאיפתו להפחית בגודלה של מעורבות המדינה בכלכלה. פיון אמר ב-2016 כי ברצונו שתוכנית הבריאות תעבוד טוב יותר בתשלומים מופחתים. תומך בהעלאת גיל הפרישה ל-65. כחבר האספה הלאומית הצביע נגד חקיקה המכירה בנישואים חד-מיניים. פיון מתנגד להפלות באופן אישי.

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיון תומך בריסוק הקבוצות הקשורות בסלפיזם והאחים המוסלמים ומזהיר בתקיפות כנגד האיום של הטוטלטריות האיסלמית. הוא קרא לדיאלוג עם סוריה תחת משטרו של בשאר אל-אסד ועם הפדרציה הרוסית בהנהגתו של ולדימיר פוטין. פוטין תואר כידיד של פיון אם כי פיון עצמו דוחה תיאור זה.[2] בשנת 2014 בהרצאה במכללה האקדמית נתניה אמר כי מי שיאיים על ישראל ייחשף לאיום קשה מצד צרפת.[3] בתגובה לוועידת פריז ב-15 בינואר 2017 שכונסה בהמשך להחלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, אמר פיון כי לא ייצא ממנה שום דבר רציני.[4][5]

פיון מחזיק ביחסים קרובים וטובים עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ותומך בשיתוף פעולה עם רוסיה ובהסרת הסנקציות שהוטלו עליה בשל הסיפוח הלא-חוקי של חצי האי קרים.

עסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2021, מונה פיון כחבר במועצת המנהלים של סיבור אחזקות, החברה הפטרוכימית המשולבת הגדולה ביותר ברוסיה. הוא התפטר מתפקידו בפברואר 2022, בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה.

פלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 במרץ 2017 זומן לחקירה בחשד ששילם משכורות לבני משפחתו מכספי המדינה בעד עבודה שלא ביצעו.[6] עד להתפוצצות הפרשה היה פיון המועמד המוביל לזכייה בנשיאות צרפת.[7] ביוני 2020 הורשע במעילה בכספי ציבור ונגזרו עליו 5 שנות מאסר (שלוש מהן על תנאי) וקנס, לאחר שהעסיק את אשתו כעוזרת פרלמנטרית בשכר של מיליון אירו לשנה[8]. בית המשפט לערעורים שינה את העונש לשנה בכלא ושלוש על תנאי. הוא גם אסר על פייון להתמנות לתפקיד ציבורי במשך עשר שנים.[9][10]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיון נשוי לפנלופה קאתרין לבית קלארק מאז 1980, ולהם חמישה ילדים. פנלופה היא ילידת ויילס. הם הכירו בלה-מאן בשנת הגישור של פנלופה שלימדה אנגלית. אחיו הצעיר פייר, מומחה לרפואת עיניים ונשוי לאחותה הצעירה של פנלופה, ג'יין. אחיו הקטן, דומיניק פיון, הוא פסנתרן מוכשר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנסואה פיון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סרקוזי הציג את ממשלתו; קושנר שר החוץ, באתר ynet, 18 במאי 2007
  2. ^ "François Fillon, Thatcherite with a thing for Russia". POLITICO (באנגלית אמריקאית). 2016-11-21. נבדק ב-2017-03-04.
  3. ^ http://www.netanya.ac.il/AboutUs/WhoWeAre/News/Pages/france-pion.aspx, www.netanya.ac.il (ארכיון)
  4. ^ News1 | ועידה מיותרת בפריז, באתר www.news1.co.il
  5. ^ "ועידה מיותרת בפריז". JCPA.org.il (באנגלית אמריקאית). 2017-01-12. נבדק ב-2017-03-04.
  6. ^ אלי לאון, חקירה נגד פיון, באתר ישראל היום, ‏02/03/2017
  7. ^ התחזית הכלכלית ל-2017: אירופה תהיה ההפתעה הגדולה בשווקים, באתר פורבס ישראל
  8. ^ רויטרס‏, צרפת: 5 שנות מאסר לרה"מ לשעבר פרנסואה פיון שהורשע במעילת כספי ציבור, באתר וואלה!‏, 29 ביוני 2020
  9. ^ צרפת: גזר דינו של רה"מ לשעבר פרנסואה פילון קוצר - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, ‏2022-05-09
  10. ^ French court upholds one-year sentence for ex-PM Fillon in ‘fake jobs’ scandal, France 24, ‏2022-05-09 (באנגלית)