ראדה עאמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראדה עאמר
غادة عامر
Ghada Amer
לידה 1963 (בת 61 בערך)
קהיר, מצריםמצרים מצרים
מקום לימודים Villa Arson École Nationale Supérieure d'Art בניס, צרפת
תקופת הפעילות מ-1986
תחום יצירה ציור רקמה וצבע על בד, הדפס, מיצב, פיסול
זרם באמנות עכשווי
הושפעה על ידי רוזמרי טרוקל
יצירות ידועות
  • חמש נשים בעבודה
  • האנציקלופדיה של ההנאה והעונג
https://ghadaamer.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראדה עאמר (בערבית: غادة عامر; באנגלית: Ghada Amer, נולדה ב-1963, קהיר, מצרים[1]) היא אמנית עכשווית, חלק ניכר מעבודותיה עוסק בסוגיות של מגדר ומיניות.[2] עיקר העבודה שלה כולל ציורים בשכבות רבות של צבע על רקמות המבליטות רישומי גופן של נשים, המעניקים לדימויים אופי פורנוגרפי.[3]

בגיל 11 עאמר היגרה עם הוריה ממצרים לצרפת[4] והתחנכה בפריז ובניס.[5][6] משנת 1996 היא חיה ועובדת בניו יורק.

ביוגרפיה והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עאמר נולדה בקהיר, מצרים וחייתה בצרפת במשך עשרים שנה. היא אינה מחשיבה את עצמה כמצרית, אפריקאית או צרפתית.[7] כשגדלה בקהיר, אמה, שהייתה אגרונומית, שתפרה לעצמה חליפות עסקים ונשים מקומיות היו מתאספות בביתה לעיתים קרובות כדי לתפור לעצמן גם חליפות.[8] אביה של עאמר, מוחמד עאמר, היה דיפלומט ובמסגרת תפקידיו העביר את המשפחה פעמים רבות, לא רק לצרפת אלא למדינות כמו לוב, מרוקו ואלג'יריה. עבור ראדה, החשיפה הזו לתרבויות שונות היו בסופו של דבר הפרטים הביוגרפיים החשובים ביותר הדרושים לה להבנת האמנות שלה.[7] העיסוק באמנות החל אצל עאמר כתוצאה מהתלהבות מגלויות ואיורים סנטימנטליים, רומנטיים. הנושא המועדף עליה היו תמונות אידיליות של נשים מאוהבות.[7] מאחר שהיה לה חופש אמנותי מוחלט במצרים, עאמר החליטה להפוך לאמן, לאחר שחשה שהיא שולטת באמנות שלה. "היינו צריכים ללמוד פרספקטיבה, ייצוג, והצלחתי לשלוט בזה לחלוטין",[9] קבעה ראדה בראיון.

עאמר למדה בבית ספר Villa Arson École Nationale Supérieure d'Art בניס, צרפת, שם קיבלה את תואר הראשון BFA שלה בציור בשנת 1986 ובשנת 1989, היא קיבלה את התואר השני ה-MFA מאותו מוסד. בזמן שלמדה בצרפת היא פגשה את האמן האיראני רזה פרחונדה, הם התיידדו ומאוחר יותר עבדו יחד.[10][11] בשנת 1987 בין שני התארים, עאמר למדה בארצות הברית בבית הספר של המוזיאון לאמנויות שבאוניברסיטת טאפטס בבוסטון, מסצ'וסטס.[12] היא גם למדה בפריז במכון ללימודים גבוהים לאמנויות פלסטיות (אנ') במשך זמן מה.[12] בשנת 1996, עאמר ופרחונדה עברו לניו יורק.[13]

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמנית, עאמר ידועה בציור דימויים מופשטים על בד, המשלבים ציור עם עבודת רקמה.[5] עבודתה עוסקת לעיתים קרובות בסוגיות של נשיות, מיניות נשית, זהויות פוסט-קולוניאליות ותרבות האסלאם.[14] היא מפורסמת בעיקר בזכות ציוריה בקנה מידה גדול, שבהם תמונות רקומות של נשים בתנוחות אוטו-ארוטיות (שמקורן במגזינים העוסקים בפורנו) המונחות על גבי טפטופים מונוכרומטיים מופשטים ושטיפות של צבע אקרילי.[15]

כסטודנטית לתארים BFA ו-MFA, היא התבשרה ששיעורי הציור בבית הספר לאמנות שמורים לסטודנטים גברים, ואז היא התחייבה למצוא את השפה האמנותית הנשית שלה כדי לדבר באמצעותה על נשים, כאישה.[12] "פתאום, הבנתי שאני אישה. החלטתי לדבר על זה - ולצייר בו זמנית. זה מה שאני עושה. זה לצייר עם המצפון שאני אישה״.[9] עאמר היא אמנית וציירת חדשנית, עכשווית ופרובוקטיבית, היא השתמשה בתפירה וברקמה - מיומנויות שהיא למדה מאמא וסבתא שלה. עבודות המזוהות בדרך כלל כ"עבודת נשים" - כמדיום לחגיגת נשים והשימוש בהן בעולם האמנות. גישתה של עאמר למדיומים ונושאים מנקודת מבט נשית באה לידי ביטוי לאורך הקריירה שלה.[12]

עאמר מחפשת במיוחד נשים שמצטלמות בצורה ארוטית או מעורבות במעשים פורנוגרפיים מפורשים. ברגע שהיא מוצאת אותן, היא רושמת את הנשים על נייר וולום (אנ') או קלף בעיפרון לשימוש עתידי, כאשר בסופו של דבר היא מעבירה את הרישומים לבד או שהיא משתמשת בהן כחומר מקור לעבודות על נייר.[12] הסגנון הפורמלי שלה הוא רקמה, מדיום שנבחר על ידי האמנית הפמיניסטית מאז שנות ה-70 ככלי פוליטי.[12] עבודתה פמיניסטית,[6][16] המערערת על ז'אנר הציור הגברי המסורתי, ואת דחייתו את הנורמות של המיניות הנשית.[16] יצירתה כוללת ציור, רישום, פיסול, מיצג ומיצב.[17] כשעאמר חזרה לצרפת מבוסטון, היא הוקסמה מרוזמרי טרוקל (אנ'). "היא המציאה בהצלחה שפה לנשים המשתמשות בסריגה, ואהבתי גם את השימוש שלה בסמלים מסחריים ופוליטיים".[9] הרילוקיישנים המרובים שעאמר עברה בא לידי ביטוי בעבודתה. הציור שלה מושפע מהרעיון של שינוי משמעויות וניכוס שפות ההפשטה והאקספרסיוניזם. עבודתה מאמצת דימויים שהם "לא פּוֹלִיטִיקָלִי קוֹרֶקְט" למטרות חתרניות.

RFGA[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברים עאמר ורזה פרקחונדה שיתפו פעולה בציור והדפסים, תחת השם "RFGA" (Reza Farkhondeh & Ghada Amer ) החל מתחילת שנות ה-2000.[11][10] עאמר יצרה דימויים ויזואליים של מיניות נשית, ופרקחונדה הוסיף והשלים דימויים בעלי צורות מיופיו של מהטבע.[13] שיתוף הפעולה נוצר לאחר שפרקחונדה צייר על אחד מהבדים של עאמר, היא אהבה את התרומה שלו ובעוד שזה התחיל כמשחק, זה הפך מאוחר יותר להסכם הדדי.[10]

ציורי רקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1991, טכניקות התפירת והרקמה באו להציג את שיגרת יומן של הנשים בציוריה של עאמר. עאמר ציירה נשים המבצעות משימות שנועדו לנשים כמו טיפול בילדים, ניקיון הבית ובישול. השיגרה היום יומית נתפרה כשרטוטי קווים תפורים בקפידה על הבדים.[9] היא פיתחה את שפת הציור הנשית שלה על ידי שימוש ברקמה וג'ל על קנבס כמדיום.[9] הסדרה חמש נשים עובדות - Cinq Femmes Au Travail מתחילה ביצירות בהן נשים מבצעות מטלות יומיומיות או פעילויות שגרתיות נשיות, בהמשך עאמר פיתחת את הנושא וציירה "נשים משועממות" כפי שזה מאפיין אותה.[12] בשנת 1993 הסתיימה בפתאומיות ההתעניינות של עאמר בנושא של נשים בפעילויות שגרתיות ביתיות.[9] שנה לאחר מכן, היא החלה לתאר נושאים פורנוגרפיים, תמונות של נשים עירומות באקסטזה או עם נשים אחרות כדי להימנע מרעיונות של ניצול והחפצה שנקשרו לתמונות הללו. "מיניות תמיד עלתה בראשי כי אסור לשכוח שאני באה מחברה שבה המיניות היא טאבו לחלוטין ולא מוזכרת. ומכיוון שכל מה שאסור תמיד רצוי, תמיד נמשכתי לתפיסה הזו. לכן, הדיבור על אהבה באמנות שלי מרמז על היבט מאוד מיני".[18] בשנת 2000 היא המשיכה בעבודתה בציור תמונות של נשים ממגזינים כמו Hustler ו-Club. בעבודות כמו Coleurs Noires ו-The Slightly Smaller Colored Square Painting היא ציירה ותפרה דמויות מאוננות באופן סדרתי וכיסתה חלקית את התמונות הארוטיות על ידי חוטים סבוכים ומדיום ג'ל. היא הסבירה ש"פורנוגרפיה היא נקודת המוצא של התמונה, ואז היא הופכת אותה למשהו אחר". הדמיון הרדיקלי שלה בפורנוגרפיה, שמקורו במסורת של יצירת גברים עבור גברים, מציג[19] את הרצונות והפנטזיות הנשיות הארוטיות.[19] עאמר, העמידה בחשיבות שנייה בעבודתה את הנושאים קשורים להתעניינותה המוקדמת בפוליטיקה ובאסתטיקה של הטקסט הכתוב והמודפס, החל בחפצים פיסוליים ובמייצבים מכוסים בטקסטים רקומים שחוזרים על עצמם.[20]

פיסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שעאמר ידועה בעיקר בזכות הבדים הרקומים שלה, היא עסקה גם בהדפס, רישום, פיסול ומיצב. בשנת 2001, ראדה עאמר יצרה את "האנציקלופדיה של ההנאה והעונג" - Encyclopedia of Pleasure, מיצב פיסולי הכולל חמישים וארבע קופסאות, מכוסות בד, ורקומות בטקסטים על יופי ומיניות נשית. המיצב כלל טקסט בערבית מהמאה ה-12 מאת עלי אבן נסר אל ח'טיב,[6] שהיה מדריך ספרותי ורפואי המקטלג את ההנאה המינית לגברים ונשים כאחד, שהופק במהלך תקופת תור הזהב של האסלאם, מאידך, המדריך הספרותי האנציקלופדיה של ההנאה (אנ') אסור בתקופה המודרנית. להכנת היצירה, עאמר בחרה קטעים מהטקסט המדברים על מיניות ויופי נשיים. לאחר מכן היא רקמה בחוט זהב על בדים שכיסו חמישים וארבע הקופסאות.[19] פסל נוסף שלה "נקרא 100 מילות אהבה". זהו פסל כדורי פתוח שמבנהו מורכב מרשת של אלמנטים שטוחים, ליניאריים וזורמים שהם למעשה מאה מילים שונות לאהבה בשפה הערבית, הכתובות גם בכתב ערבי.[20] עאמר בחנה את האפשרויות הגלומות בשפה הפיסולית החדשה שלה, ש-100 מילות אהבה, כגון Baiser #1 ו-Baiser #2, ו-Blue Bra Girls מציעים. דרכים שונות שבהן מניפולציה על קו, צורה וצבע יכולים להניב מגוון אינסופי של קומפוזיציות ועיצוב, אפילו במגבלה של הצורה הכדורית.[20]

מיצבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עאמר יצרה מייצבים למתחמים ציבוריים כמו Love Park (1999) בסנטה פה, ניו מקסיקו. היה זה אחד מפרויקטי הגן שלה, סדרה של מייצבים במתחם הציבורי שהיא החלה כניסיון לתרגם את רעיון "עבודת נשים" מרקמה על קנבס למקבילה פיסולית.[12] המייצב, "איכויות נשים" המורכב מכתובות עשויות משמונה ערוגות פרחים, בשטח מוזיאון המטרופוליטן לאמנות שבניו-יורק. עאמר שאלה אנשים שעברו ליד המוזיאון אילו תכונות הם מייחסים לנשים. מילים כמו "צייתנית", "מתוקה", "ריסים ארוכים" ו"בתולה" היו כמה משמות התואר הנפוצים ביותר ששימשו לתיאור "תכונות של נשים".[12] בעקבות אירועי 11 בספטמבר 2001, עאמר החלה לחקור את הנושא הטעון של הטרור האסלאמי. המייצב "שפת הטרור" (2005) מורכב מטפט ורוד בוהק מעוטר בכתרי זהב ודוגמת סריג שלתוכו היא רשמה הגדרות רבות של המילה טרור. בשפה הערבית אין הגדרה למילה טרור. היא הכינה צלחות, כוסות, מפיות ומגשים עם המשפט "טרור אינו מופיע במילונים ערביים". במייצב "הסלון המעוגל"-La Salon Courbé (2007) היא עסקה בנושאים שבמחלוקת דומים. היא התקינה חדר סלון מעוצב בצורה מהודרת הנמצא בדרך כלל בבתים אלגנטיים ברחבי מצרים. עם זאת, הסצנה הביתית לא הייתה מזמינה כפי שנראתה. במרכז הסלון היא פרסה שטיח שעליו רקמה את המשמעות היחידה בערבית שהיא מצאה למילה טרור.[19] אימוץ דמויות נשיות עירומות או עירומות למחצה על ידי עאמר מהווה מרכיב ציורי שחוזר על עצמו ביצירתה, התופס מיימד אידאולוגי ופוליטי שהוא הכל מלבד דיסקרטי או דו-משמעי.[21]

במהלך הקריירה שלה שנמשכה יותר מעשרים שנה, עבודתה של עאמר עסקה בנושא נשים וסטריאוטיפים הקשורים לנשים, כמו גם בזהות האמריקאית-מוסלמית. למרות ההבדלים בין החינוך האסלאמי שלה לבין מודלים מערביים של התנהגות, עבודתה של עאמר מטפלת בבעיות אוניברסליות, כמו דיכוי נשים, הרווחות בתרבויות רבות. עבודתה של עאמר עוקבת אחר מסורת ארוכת שנים של פרקטיקות ביקורתיות כנגד הרעלה, אשר, מייצגת סמל גלוי ביותר של הכוחות המוצבים נגד אמנציפציה של נשים.[21] על ידי עידוד נשים להשתמש בגופן ככלי של עונג וכמכשירי כוח, עאמר מחברת את עצמה למותג "פוליטיקה מגדרית" המעמיד אותה אמצע במחלוקת חריפה. בשנות ה-90, יוהנה דרוקר (אנ'), אמיליה ג'ונס (אנ'), חיפשו דרכים חדשות לחשוב על הנאה חזותית מבלי לוותר על המיניות הנשית. באותן שנים עאמר עברה ממציצנות ואימצה את האקסהיביציוניזם, "אני חושבת שנשים אוהבות להראות את גופן וגברים אוהבים להסתכל עליהן. בעבודותיה מאותן שנים יש רמז לאוננות נשים, הגורמת הנאה."[14] כניעתן של נשים לעריצות חיי הבית, חגיגת המיניות וההנאה הנשית, חוסר ההבנה של האהבה, הטיפשות שבמלחמה ואלימות, וחיפוש כולל אחר יופי פורמלי, מהווים את הטריטוריה שהיא חוקרת ומבטאת באמנות שלה.[22]

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיה של עאמר הוצגו בתערוכות יחיד רבות.

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצירותיה הוצגו בתערוכות קבוצתיות רבות בניו יורק;
  • בשנת 1997 השתתפה בביאנלה ביוהנסבורג,
  • בשנת 2000 בביאנלה של ויטני,
  • בשנת 2006 בתערוכה "ללא גבולות: 17 דרכים להתבוננות", במוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק,
  • בשנת 2008 בתערוכה "השדים, חוטים ומעשיות: גובלנים של אמנים עכשוויים, בגלריית המחלבה, לונדון,
  • בשנת 2009 "נגד הדרה חברתית", בביאנלה השלישית במוסקבה.[12]
  • בשנת 2003, יצירתה של עאמר נכללה ב-Looking Both Ways: Art of the African Contemporary Diaspora במוזיאון לאמנות אפריקאית בקווינס.[26]
  • בשנת 2008, הוצגה רטרוספקטיבה של עבודתה, שאצרה מאורה ריילי, במוזיאון ברוקלין לאמנות,[27] במרכז אליזבת א. סאקלר לאמנות פמיניסטית במוזיאון.
  • בשנים 2014 ו-2015, עבודתה נכללה בתערוכה הנודדת "הקומדיה האלוהית: גן עדן וגיהנום". בתערוכה השתתפו אמנים אפריקאים עכשוויים, שאצר סיימון נג'מי (אנ').[28]

אוספים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2009: Artist-in-Residence, Leroy Nieman Center for Print Studies, Columbia University, New York[12]
  • 2008 : Artist-in-Residence, University of North Carolina, Chapel Hill, Artist-in-Residence, Pace Prints Chelsea, New York[12]
  • 2007: Smithsonian Artist Research Fellowship Program, Washington, D.C., Artist-in-Residence, Singapore Tyler Print Institute, Singapore[12]
  • 2005: Artist-in-Residence, H&R Block Artspace at Kansas City Art Institute, Kansas City, Missouri[12]
  • 1999: Artist-in-Residence, School of the Art Institute of Chicago, Chicago, UNESCO Prize, 48th International Art Exhibition, La Biennale di Venezia, Venice, Italy[12]
  • 1997: Pollock-Krasner Foundation Grant, New York> 1996: Artist-in-Residence, University of North Carolina, Chapel Hill[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Great women artists. Phaidon Press. 2019. p. 31. ISBN 978-0714878775.
  2. ^ "How Ghada Amer Uses Seduction to Expose Sexism". Hyperallergic (באנגלית אמריקאית). 2018-05-10. נבדק ב-2019-06-07.
  3. ^ "Ghada Amer: Defusing the power of erotic images". New York Times Arts Review. 12 במרץ 2007. נבדק ב-1 בפברואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ "About". Ghada Amer. www.ghadaamer.com [artist's website]. נבדק ב-2016-10-04.
  5. ^ 1 2 Okeke-Agulu, Chika. "Amer, Ghada". Grove Art Online. Oxford University Press. נבדק ב-8 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 Posner, Helaine (2013). "Bad Girls: Ghada Amer". In Heartney, Eleanor (ed.). The Reckoning: Women Artists of the New Millennium. New York: Prestel. pp. 24–29. ISBN 978-3-7913-4759-2.
  7. ^ 1 2 3 Farrell, Laurie (2003). "Ghada Amer: Recalculating Exchange Rates Powers and Poetics in the Works of Ghada Amer". Looking Both Ways : Art of the Conteporary Diaspora: 50–61.
  8. ^ Vine, Richard (2018-09-01). "Ghada Amer". Art in America (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2019-10-30.
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 Maura Reilly, “D as in Drips: A Conversation with Ghada Amer,” Ghada Amer, exhibition catalogue (New York: Cheim & Reid, 2010).
  10. ^ 1 2 3 Walsh, Meeka (2009). "The Thread of Painting". Border Crossings Mag, Volume 11 (באנגלית). נבדק ב-2020-09-10.
  11. ^ 1 2 "Ghada Amer & Reza Farkhondeh". Institute of Contemporary Art Indian Ocean (ICAIO) (באנגלית). נבדק ב-2020-09-10.
  12. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 Reilly, Maura (2010). Ghada Amer. Gregory R. Miller & Co., New York. ISBN 978-0-9800242-0-3.
  13. ^ 1 2 "Variations on a difficult blue". The Mail & Guardian (באנגלית). 2018-01-19. נבדק ב-2020-09-10.
  14. ^ 1 2 Auricchio, Laura (Winter 2001). "Works in Translation: Ghada Amer's Hybrid Pleasures". Art Journal. 60 (4): 26–37. doi:10.1080/00043249.2001.10792091. ISSN 0004-3249.
  15. ^ Guralnik, Orna (2010-04-15). "Love Has No End: Ghada Amer". Studies in Gender and Sexuality (באנגלית). 11 (2): 101–110. doi:10.1080/15240651003666490. ISSN 1524-0657.
  16. ^ 1 2 Oguibe, Olu (1 פבר' 2014). Love and Desire: The Art of Ghada Amer. pp. 63–74. {{cite book}}: (עזרה)
  17. ^ Enright, Robert; Walsh, Meeka (1 פבר' 2014). The Thread of Painting. pp. 24–37. {{cite book}}: (עזרה)
  18. ^ Taraud, Estelle (2002-01-01). "Interview with Ghada Amer". Studies in 20th & 21st Century Literature (באנגלית). 26 (1). doi:10.4148/2334-4415.1530. ISSN 2334-4415free{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: postscript (link)
  19. ^ 1 2 3 4 Heartney, Eleanor. Reckoning: Women Artists of the New Millennium. Prestel. pp. 24–29.
  20. ^ 1 2 3 Okeke-Agulu, C. (2013-03-01). "Ghada Amer's New Sculpture". Nka: Journal of Contemporary African Art (באנגלית). 2013 (32): 30–35. doi:10.1215/10757163-2142350. ISSN 1075-7163.
  21. ^ 1 2 Okeke-Agulu, Chika (2009). "Politics by Other Means: Two Egyptian Artists, GAZBIA SIRRY and GHADA AMER". Nka: Journal of Contemporary African Art (באנגלית). 2009 (25): 8–29. doi:10.1215/10757163-2009-25-8. ISSN 1075-7163.
  22. ^ Ozler, Levent (1 בינואר 2008). "Ghada Amer: Love Has No End". Dexigner. אורכב מ-המקור ב-14 בינואר 2017. נבדק ב-8 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Ghada Amer - Artists - Cheim Read, www.cheimread.com
  24. ^ "Ghada Amer". Cheim & Read. נבדק ב-7 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "September 2006". Art News. 10 במאי 2005. נבדק ב-8 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ Cotter, Holland (21 בנובמבר 2003). "ART REVIEW; An African Diaspora Show Asks: What Is Africanness? What Is Diaspora?". The New York Times. נבדק ב-8 במרץ 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Rosenberg, Karen (20 ביוני 2008). "Art Review: Veiled or Naked: Scrutinizing Women's Roles". New York Times. נבדק ב-7 במרץ 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ "THE DIVINE COMEDY: Heaven, Purgatory and Hell Revisited by Contemporary African Artists". Exhibitions. Savannah College of Art and Design. נבדק ב-8 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ 1 2 3 4 5 6 "Ghada Amer: Biography". Brooklyn Museum. נבדק ב-1 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Ghada Amer Website Biography. Retrieved 7 March 2015.
  31. ^ "LES FLÂNEUSES, Ghada Amer ^ Minneapolis Institute of Art". collections.artsmia.org. נבדק ב-2018-03-08.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ראדה עאמר".
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ראדה_עאמר&oldid=37345510"