תותח קרופ 75

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תותח שדה קרופ 75 מ"מ
Krupp75mm-pic005.jpg

תותח קרופ 75 בראשון לציון
מדינה גרמניה, האימפריה העות'מאנית, דנמרק, הולנד, ארגנטינה, ישראל
שנה 1903 / 1923
מערכה מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות
קליבר 75 מ"מ L/30
אורך קנה 2.250 מ'
משקל 1070 ק"ג
צוות 7
סוגי תחמיש נפיץ, רסיק אויר, עשן
משקל פגז 6.5 ק"ג
בלם לוע אין
זווית צידוד ° 4
זווית עלרוד ° 8 - /° 16 +
קצב אש 8 פגזים לדקה
מהירות לוע 546 מטר לשנייה
טווח מקסימלי 8000 מטר

תותח קרופ‏ 75 הוא תותח שדה גרמני תוצרת קרופ (Krupp) בקוטר 75 מ"מ מסוף המאה ה-19 שזכה לפרסום מיוחד בתקופת מלחמת העולם הראשונה. זה היה תותח השדה הנפוץ ביותר בצבא העות'מאני ערב ובמשך תקופת מלחמת העולם הראשונה. בשלבים המתקדמים של מלחמת העצמאות ובשנים הראשונות אחריה, הוא היה התותח הנפוץ ביותר בצה"ל עד להגעת תותחי ה-25 ליטראות הבריטים.

תכנון ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 יצרה חברת שניידר הצרפתית תותחים בקוטר 75 מ"מ. חברת קרופ הגרמנית החלה בפיתוח תותח בקוטר זהה ב-1870. בשנת 1873 אימץ הצבא האיפריאלי הגרמני את התותח. החידוש הגדול: טעינה דרך הבריח (Breach Loading) בניגוד לטעינה דרך הקנה שהייתה נהוגה עד אז אצל רוב יצרני התותחים (Muzzle Loading).

אחד מ- 90 התותחים מהדגם הרומני שנתפס שלל בואדי עוג'ה, ספטמבר 1918

התותח נקרא : BL 75 mm Flakenone L/27 with Limber. הדגם נקרא C/73 כלומר מודל 1873, כאשר BL= Breach Loading ו-L/27 = מגדיר את אורך הקנה ( 27 × הקוטר ). Limber = עגלת תחמושת נגררת. הדגם הראשוני הזה יוצר ללא מגן קדמי.

על בסיס הנסיון המצטבר של הצבא האימפריאלי הגרמני החלה חברת קרופ לשווק את התותח גם לארצות חוץ בקטרים שונים. בשנת 1881 הזמינה מדינת אורנג' החופשית (שבתוך דרום אפריקה) 14 תותחים במפעלי קרופ שבאסן, גרמניה. (Orange Free State Of Sauth Africa). ששת התותחים הראשונים הראשונים התקבלו בשנת 1892. תותחים אלה מילאו תפקיד מרכזי במלחמת הבורים. ב-27 בפברואר 1900 כיתרו כוחות בריטים, אוסטראלים וניו זילנדים את הצבא הבורי. הלוחמים הבורים שנשארו עם תותחים ללא תחמושת חיבלו בהם והשליכום לנהר. כשנה לאחר מכן נחתמה שביתת הנשק ובשנת 1902 הוחלט לשלוח את אחד התותחים, (תותח מספר 4 ) לניו זילנד כדי שישמש כמצבת זיכרון לנופלים הניו זילנדים. תותח זה הוא אחד מתוך שבעה בלבד מדגם זה ששרדו בעולם. התותח מוצב בגני קוק בעיר וונגני (Wanganui), ניו זילנד.

בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 החלה חברת קרופ לפתח דגם חדש. התותחים הראשונים יוצרו בשנת 1903 ולכן נקראו דגם M03 או M1903 - 75. כל דגמי תותחי קרופ בקוטר 75 מ"מ, היו מיועדים ליצוא בלבד.

בשנת 1910 מכרה חברת קרופ לצבא העות'מאני שני מיני תותחים בקוטר זהה של 75 מ"מ: אחד במשקל כללי של 1071 ק"ג ושני במשקל כללי של 995 ק"ג. אחד תותח שדה רגיל ושני תותח הרים קל. השוני במשקלם של התותחים הזהים נבע מהפילוסופיה הגרמנית שיש לשמור על קליבר אחיד אך לנסות ולהפחית במשקל התותח המיועד ללוחמה בהרים (נקרא תותח הרים) ומיועד לגרירה על ידי סוסים, לעומת תותח השדה. גם הפגז של תותח ההרים היה קל יותר במשקלו (5 ק"ג) לעומת משקל הפגז של תותח השדה - 6.5 ק"ג.

התותח המקורי הסטנדרטי צויד בכוונת קשתית שתוכננה על בסיס הכוונת הישנה של תותח השניידר הצרפתי. (Schneider - Creusot).בההמשך נוספה כוונת פנורמה.

מודל 1904 1910 קל 1910 כבד
קליבר 74.6 מ"מ 75 מ"מ 75 מ"מ
משקל פגז 14 פאונד 14.3 פאונד 14.3 פאונד
מהירות לוע 1590 רגל לשנייה 1640 רגל לשנייה 1800 רגל לשנייה
אורך קנה 30 קליברים  ? 30 קליברים
מנגנון בלימת רתע בלם קפיצי בלם קפיצי בלם קפיצי
משקל בעת ירי 985.5 ק"ג 995 ק"ג 1066.5 ק"ג
משקל הפגז  ? 5 ק"ג 6.5 ק"ג

התותח נמכר (פרט לטורקיה) למדינות הבאות: רומניה, הולנד, דנמרק, בולגריה, ברזיל. חלק קטן מהתותחים שנמכרו לברזיל הועברו לפרגוואי.

סימון התותחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב התותחים סומנו על ידי חברת קרופ היצרנית בסמל המסחרי שהוטבע משני צידי הכיתוב. הסמל הורכב משלושה עיגולים המשתלבים זה בזה. ביניהם הופיע בדרך כלל הכיתוב: ALFRED KRUPP, ESSEN ובהמשך שנת ייצור התותח. בצידי הבריח או מתחתיו הופיע בדרך כלל המספר הסידורי של התותח. (ראו תמונה משמאל).

תותח מספר 57, שנת ייצור 1904. על בריח התותח מופיע הסימון הייחודי של חברת קרופ: שלושת העיגולים

שירות מבצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה ובזמן המלחמה, היה זה התותח שיוצר בכמויות הגדולות ביותר לעומת כל שאר סוגי ויצרני התותחים האחרים ועל כן גם היה הנפוץ ביותר. שלוש מדינות רכשו את זכויות הייצור ויצרו את התותח באופן עצמאי. השלוש הן: בלגיה, איטליה ויפן.

הלקוח הגדול ביותר של מפעלי קרופ לתותח, הייתה טורקיה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עצמה, בה לחמה האימפריה הטורקית יחד עם גרמניה נגד בנות הברית, סיפקו הגרמנים לטורקים את רוב מגוון כלי הנשק לרבות תותחים. תותח ה-75 היה אחד הנפוצים ביותר בשימוש הטורקים. גם בולגריה רכשה כמות מסוימת של תותחים עוד לפני 1905 ובשנת 1911 תפסו הכוחות הבולגרים בקרבות עם הטורקים 200 - 300 תותחים.

גם צבא רומניה רכש כמות גדולה יחסית של תותחים (כ- מאה יחידות). תותחים אלה ניתנים לזיהוי עקב הסימון המיוחד שהוטבע בהם של בית המלוכה הרומני והמלך קארל הראשון. (ראו תמונה משמאל).

קנה תותח עם הטבעה מיוחדת עבור בית המלוכה הרומני

החל משנת 1916 הפעיל הצבא הטורקי שלוש דויזיות חי"ר בחזית הרומנית. דויזיות אלה לכדו עשרות תותחים שיוצרו עבור הצבא הרומני. תותחים אלה הוטמעו והוכנסו לשימוש מלא ביחידות הארטילריה הטורקית. אחת משלוש דויזיות אלה, הדויזיה ה- 26 נשלחה לחזית הפלסטינית במרץ 1917 יחד עם התותחים שלה. תשעה תותחים "רומנים" כאלה שנלקחו שלל עם כיבוש ב"ש, היו למעשה הראשונים שנלכדו בפלשתינה על ידי יחידות הפרשיפ האוסטרלים. בהמשך הם לכדו בספטמבר 1918 כ- 90 תותחים בואדי עוגה ו- 17 באל - זיזה. שלושה תותחים מאל-זיזה הועברו לאוסטרליה ומשמשים עד היום כמצבות זיכרון לנופלים מיחידת הפרשים הקלים האוסטרלים.

בעת תנועה מנהלתית נגרר התותח על ידי 4-6 סוסים. הסוסים גררו עגלת תחמושת (Limber) שמאחוריה נגרר התותח. לקראת הפעלה מבצעית, נותקה העגלה מהתותח והוצבה לידו כאשר היצול שלה היה בקו ישר למעלה. כך ניתן היה להוציא במהירות את הפגזים מתוכה לשימוש מיידי בתותח.

להלן רשימת קצב אספקת התותחים בקוטר 75 מ"מ לצבא הטורקי של האימפריה העות'מאנית בשנים 1875 - 1914 :

שנה כמות דגם
1875 100 L/27 FK C/73 Krupp
1885 39 L/27 FK C/80 Krupp
1886 20 L/27 FK C/80 Krupp
1893 6 L/13 SK Krupp
1898 1 L/30 Krupp
1903 2 L/6.4 GbMs Krupp
1903 96 L/30 Fk c/03 Krupp
1908 108 * שניידר 75 (תוצרת צרפתית)
1910 90 L/30 FK/11 Krupp
1912 1 L/28 Bak Krupp
1914 54 L/30 FK Krupp
1914 40 L/30 FK Krupp (תותחים אלה יוצרו עבור ברזיל והופנו לטורקיה)
1914 450 L/13 Gbk ייצור טורקי עצמאי במפעלי Tophane
1914 12 L/30 FK ייצור טורקי עצמאי במפעלי Tophane
1914 16 L/14 ייצור טורקי עצמאי במפעלי Tophane
  • היות שמפעלי קרופ בגרמניה לא הצליחו לספק את דרישות הטורקים והיות והתחמושת הייתה זהה, ביצעו הטורקים הזמנה אחת יוצאת דופן זו במפעלי שנידר בצרפת.
  • המספר L/30 לדוגמה, מציין את אורך הקנה ביחס לקוטרו. כך למשל מספר זה מוגדר כ-30 קליברים שמביא לקנה באורך של 225 ס"מ ( 75 מ"מ קוטר * 30 פעמים).

מקור המידע לייצור התותחים הטורקי העצמאי: GENERALKURMAY HARP TARIHI BASKANLIGI: "Turk Kuvvetllri Tarihi III Cilt 6 Kisim(1908-1920) Ankara: Bsimeri 1971 p/ 444 the Terkish Arsenal "Tophane" Manufacture

במרץ 1917 מנה למשל הכוח הטורקי שבחזית עזה 20 תותחים שפעלו במסגרת של חמש סוללות: 2 אוסטריות, 2 גרמניות ואחת טורקית. אחד הקרבות המפורסמים בו השתמשו הטורקים בתותח הזה היה בקרב כיבוש באר שבע שחל בנובמבר 1917. קרב זה בו תקפו כוחות אנז"ק (הכוחות הרכובים האוסטראלים והניו זילנדים) רכובים על סוסים את המתחם הטורקי של באר שבע, התפרסם עקב העובדה שהטורקים מרוב בהלה שכחו להוריד את הגררות שעל המקלעים וגם של התותחים וכך התאפשר לרוכבים לנוע ולהתקרב מתחת למתחי התותחים.

בשונה ממרעומים מודרניים, בקרופ נקבע זמן הפיצוץ על ידי טבעת פירוטכנית שהפעילה שרשרת ניפוץ. סיבוב הטבעת קבע את מקום תחילת הבעירה של הטבעת ובהתאם לכך את זמן הפיצוץ.

הפלמחניק עודד זלצר ליד תותח עם גלגלי עץ משוחזרים, אחד מ- 50 התותחים שנרכשו על ידי צה"ל בשנת 1948. צילום: באר שבע 2006

התחמושת של הקרופ התאימה גם לתותחי 75 מ"מ תוצרת שניידר הצרפתית.

לפי אחד המקורות הטורקיים סופקו לצבא הטורקי לפני המלחמה ובזמן המלחמה מגוון של תותחים.

להלן התותחים שסופקו לפני המלחמה:

כמות קוטר (מ"מ) יצרן דגם
648 75 Krupp תותח שדה L/30 M-03
48 75 Krupp תותח שדה L/30 M-10
40 75 Krupp תותח הרים קל
4 75 Rheinmetal L/16 M-10
146 75 Krupp תותח הרים L/14 M-05
108 75 Schneider תותח הרים L/16.7 M.P.D.
18 105 Krupp הוביצר L/14
18 150 Krupp הוביצר L/30

להלן התותחים שסופקו בזמן המלחמה:

כמות קוטר (במ"מ) יצרן דגם התותח
18 75 Rheinmetal M-1914 L/16
28 77 Rheinmetal M-1915 L/17
96 77 Krupp תותחי שדה L/27
16 77 Rheinmetal תותחי שדה L/35
98 105 Krupp תותחי שדה L/16
16 105 Rheinmetal תותחי שדה L/22
8 105 Krupp תותחי שדה L/12
13 150 Krupp תותחי שדה L/14
144 75 Skoda תותחי שדה M-15 (סופק על ידי אוסטריה)

ניתן לראות מהטבלאות הנ"ל שבעוד שלפני המלחמה היווה הדגם בעל הקוטר של 75 מ"מ את עיקר ההזמנות הטורקיות, הרי שבמהלך המלחמה החלו הטורקים בייצור עצמאי של תותח ה- 75 מ"מ, העתק של הקרופ הגרמני, בעוד שהתותחים שהוזמנו מגרמניה היו כבר בעלי קטרים גדולים יותר לאור צרכי ודרישות הצבא.

כמות מסוימת של דגמי 1913 (M13) וכן של דגמי 1914 (M14) שיוצרה עבור הצבא הסיני, נמכרה לאימפריה האוסטרו-הונגרית.

תותחים דומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התותח יוצר תחת רישיון בשלוש מדינות שונות: בלגיה, שיצרה תותח בלגי בקוטר זהה שנקרא M1905 והיה עותק של הקרופ הגרמני M1903 שהיה בשימוש הטורקים; איטליה, שייצרה תותח איטלקי שכונה M1906; ויפן.

  • התותח הבלגי נקרא: Model 1905 75 mm. דגם זה היה זהה לדגם 1903 הגרמני. בתחילה נרכשו התותחים בשלמותם מגרמניה. בהמשך נרכשו התותחים בחלקים מגרמניה שהורכבו בבלגיה, כאשר הקנה יוצר במפעל בבלגיה ממתכות שיובאו במיוחד מאנגליה.

בשנת 1914 היו לצבא הבלגי 18 בריגדות כאשר בכל אחת היו 3 סוללות תותחים. רובם אבדו בהתקפות הגרמניות הראשונות ומשלב זה ואילך השתמש הצבא הבלגי בתותחי 75 מ"מ תוצרת צרפתית. לאחר מלחמת העולם הראשונה יוצרו התותחים הבלגים עם מספר שיפורים.

  • התותח האיטלקי. התותח האיטלקי כונה בשם: (1906) Cannone 75/27 mod.06. האיטלקים יצרו שתי סדרות בשנים 1906 וכן בשנת 1911 (mod.11). הדגם האיטלקי יוצר עם כרעיים נפתחים. זה היה חידוש עולמי שאפשר לירות בזווית גבוהה מאד. על כן השתמשו בתותחים בזמן המלחמה גם כנשק נגד מטוסים. בשנים 1911 - 1914 ייצרו האיטלקים כ-600 תותחים. אחד החידושים המצליחים של התותח היה הכרעיים הנפתחים (Split Trail), חידוש שהועתק על ידי יצרני תותחים לפני ובמשך מלחמת העולם השנייה. גם התותחים שיוצרו באיטליה עברו מספר שיפורים לאחר מלחמת העולם הראשונה. אחד השיפורים הבולטים שבוצעו, היה התקנת גלגלי גומי פניאומטים במקום גלגלי העץ כדי להגדיל את הניידות ומהירות הנסיעה תוך גרירה באמצעות מכוניות.
  • התותח היפני נקרא מודל 38 (Type 38). התותחים יוצרו במפעלי אוסקה, יפן משנת 1907 עד 1914, יוצרו 2000 יחידות. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה יצרו היפנים כ-400 תותחים נוספים עם כרעיים משופרות (כנראה נפתחות בדומה לדגם האיטלקי) שאפשרו את הגדלת זווית הירי.

שירות בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התותח נרכש על ידי צה"ל תוך כדי מלחמת העצמאות ושימש כנשק הארטילרי העיקרי של צה"ל עד סוף שנות ה-50 של המאה ה-20. אחד הקרבות המפורסמים בהם שימש התותח הוא בקרבות על משטרת עיראק-סווידאן היא מצודת יואב. בקרב זה ירה התותח בכינון ישיר כאשר השתמשו בתחמושת רסיק אויר.

תותח קרופ 75 בשרות צה"ל עם גלגלי עץ אורגינלים באימון ירי, 1949

בספטמבר 1948 נרכשו 38 תותחים. בנובמבר 1948 נרכשו עוד 12 תותחים. סה"כ - 50 תותחים. התותחים נרכשו כפי שייוצרו במקור עם גלגלי עץ גדולים בקוטר של 130 ס"מ. גלגלי העץ הגבילו את מהירות הנסיעה שהייתה מתאימה לגרירה על ידי סוסים או רכבים מתקופת מלחמת העולם הראשונה, אבל הייתה איטית מדי לתקופת מלחמת העצמאות. על כן הם הוחלפו בגלגלי גומי פניאומטים. חלקם הוחלפו במהלך המלחמה וחלקם לאחר המלחמה.

קרופ צה"לי עם גלגלים פניאומטים בתצוגת ירי, 1950

גם מהירות הלוע של דגם ההרים הקל, הייתה נמוכה מזו של תותח השדה.

קוטר גלגלי הגומי היה כמחצית הקוטר של גלגלי העץ. שינוי זה הצריך גם שינוי במבנה הצירים של הגלגלים, והורדת גוף התותח כולו, דבר שגרם למיגבלה של ירי בזווית מקסימלית של 10 מעלות. במידה והזווית לא הספיקה, היו חופרים מתחת ליצול ועל ידי כך הגדילו את זווית הירי ואת הטווח, או שהרימו את התותח על מתקן מיוחד. תוך כדי המלחמה נרכשו עבור התותחים האלה 80,715 פגזים.

בעקבות תחקיר שנערך בעזרת ארכיון קרופ בגרמניה, התקבל המידע המפרט את משלוחי התותחים בשנת 1904 ותחילת 1905 כפי שמופיע בטבלה הבאה:

כמות ארץ מזמינה דגם תותח
8 יחידות שבדיה M04 L/30
84 יחידות רומניה M04 L/30
60 יחידות הולנד M04 L/30
462 יחידות טורקיה M04 L/30

על סמך טבלה זו, על סמך תכתובת עם מקורות באוסטרליה ובהסתמך על המספרים הסידוריים שהיו על התותחים שנרכשו ב-1948 על ידי המדינה, נראה ש-50 התותחים שנרכשו על ידי צה"ל, היו מתוך אותם 84 תותחים שסופקו בזמנו לרומניה.

  • אורך הקנה: 30 קליברים * 75 מ"מ.
  • משקל התותחים: 975 - 1070 ק"ג.
  • טווח הירי: 6.5 - 8 ק"מ.

מתקון על טנקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949 היו ברשות צה"ל כ-30 טנקי שרמן מסוג M4 שרמן שנרכשו באיטליה עם תותחים שחובלו במתכוון. כדי להתגבר על קשיים רבים שהיו בהשגת תותחי טנקים חלופיים מסוג 75 מ"מ M-3, הוחלט לעשות נסיון ולהתקין בהם את תותח הקרופ 75 מ"מ. נסיון בטנק אחד הוכח כמוצלח בצורה חלקית היות שהכינון של התותח נעשה בעזרת המערכת המקורית של הטנק, דבר שגרם לחוסר דיוק בטווח הירי. אולם מחוסר ברירה הוחלט להמשיך ובסופו של תהליך הותקנו עד מאי 1950 בסך הכל שישה טנקים עם תותחי הקרופ. כעבור שלושה חדשים נרכשו בצרפת 50 תותחי טנקים 75 מ"מ מקוריים מסוג M3 ובכך הסתיימו נסיונות התקנת תותחי הקרופ על טנקים.


לאחר הוצאתו משירות קרבי מבצעי, שימש התותח להדרכה בבית הספר לתותחנות שדה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה בעולם (מלחמת עולם ראשונה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר רב של תותחים טורקים נתפסו על ידי הכוחות האוסטראלים בארץ בשנת 1918 שקיבלו אותם כאות ניצחון מהפיקוד הבריטי בפלשתינה. תותחים אלה הושטו לאוסטרליה והוצבו ברחבי המדינה כאותות זיכרון לנופלים.

הנצחה בארץ (מלחמת העצמאות)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הוצאת התותח באופן סופי מצה"ל, פוזרו התותחים כמטרות בשטחי אימונים ברחבי הארץ. חלק אחר הוצב בגנים ציבוריים ובאתרי הנצחה.

תצוגה מוזיאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר תותחים הוצבו כתצוגה מוזיאלית. כך למשל ניתן למצוא אותם במוזיאון המלחמה הטורקי, במוזיאונים באוסטרליה, במוזיאונים בריטים וכן בארץ במוזיאון צה"ל ביפו, במוזיאון התותחנים של בית התותחן בזיכרון יעקב, במוזיאון בית הגדודים באביחיל ועוד. אחד התותחים בעל מספר סידורי 488 דגם 03/M שנלכד על ידי הרגימנט היומנארי הבריטי באזור הכפר הוג' (ליד דורות), מוצג במוזיאון הבריטי בעיר וורויק (Warwick, England).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]