אליעזר דון יחיא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
הרב אליעזר דון-יחיא
הרב אליעזר דון יחיא
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה ד' בתמוז תקצ"ח
פטירה ד' בתמוז תרפ"ו (בגיל 87)
השתייכות רבנים אשכנזים, רבני מזרח אירופה, רבני לטביה
תחומי עיסוק תלמוד, הלכה
רבותיו אביו, הרב שבתאי, הרב אהרון זליג ציוני
תלמידיו בנו הרב בנציון, אחיינו הרב יהודה לייב דון יחיא, הרב קוק
חיבוריו שו"ת "אבן שתייה", "טעם מגדים"

הרב אליעזר דון יחיא (ד' בתמוז תקצ"ח, 27 ביוני 1838 - ד' בתמוז תרפ"ו, 16 ביוני 1926) היה רב העיר לוצין, שבלטביה, ומרבותיו של הרב קוק. בן למשפחת דון יחיא.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בדריסא לרב שבתי דון יחיא, רב העיר, ולמלכה, בתו של הרב נפתלי ציוני מלוצין. שורשיה העתיקים של משפחת דון יחיא הם מספרד, וידוע על קשר משפחתי שלהם לרבי יצחק אברבנאל. למד אצל דודו הרב אהרון זליג ציוני, רבה של לוצין, ואף נשא את בתו לאשה בשנת ה'תרי"ט. בשנת ה'תרכ"ד התמנה לרב בעיר וויאן שבפלך קובנה. בקובנה פתח בית מדרש להוראה ודיינות.

לאחר מותו של הרב ציוני בשנת ה'תרל"ז, נבחר למלא את מקומו כרבה של קהילת לוצין, תפקיד בו נשא כחמישים שנה.

הרב אליעזר התבקש להעניק הסכמות לספרים שונים, לצד גדולי דורו, כרבי חיים עוזר גרודזינסקי[1] ורבי יוסף רוזין, ה"רוגצ'ובר"[2].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכדו, שבתי דון-יחייא ("דניאל"), עלה לארץ ושימש כעורך עיתון הצופה, וכיהן תקופה קצרה כחבר הכנסת מטעם המפד"ל.

יחסו להתיישבות בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבה עמוקה יקדה בליבו כל ימי חייו לארץ ישראל ולבוניה. הוא השפיע על רבים מבני משפחתו ובני עירו לעלות לארץ ולהתיישב בה ישיבת קבע. בעת שנתפרסמה הצהרת בלפור, קרא לעצרת חג בבית הכנסת ואמר שיעור בהלכה על מצוות התלויות בארץ. כמו כן, פרסם בשנת תרפ"א מכתב התעוררות אל יהודי לטביה, למען ירימו תרומותיהם לבניין הארץ. בראשית מכתבו הוא מסביר את היסוד ההלכתי-רוחני של יישוב ארץ ישראל, מדגיש את חיובו מן התורה, וקורא ליהודים לעלות לארץ.

הוא היה מרבה לדרוש בשבחה של ארץ ישראל והציונות הדתית בבית הכנסת ובשיחות עם אנשי קהילתו. אחר פטירתו רשמו ציוני לטביה לאות הערצה את שמו בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבן שתיה[5] (נדפס בווילנה תרנ"ג) - ספר שו"ת על נושאים מארבעת חלקי השולחן ערוך. במאה וארבעים פרקיו של הספר הוא מברר סוגיות, מפענח דברי ראשונים ומתפלפל בדברי האחרונים. הרב יצחק אלחנן ספקטור בהסכמתו לסֶפֶר מרבה בשבח את המחבר, לו הוא קורא "הגאון המובהק והמפורסם", ומעריך את הספר: ”הדברים נאמרים בחריפות ובבקיאות רבה, ובהסברות ישרות בש"ס ובפוסקים”. הרב חזקיהו מדיני, בעל "שדי חמד", מביא פעמים מספר את פסקיו של בעל "אבן שתייה". גם הרב קוק בספרו "חבש פאר" מביא את דברי "אבן שתייה" ומתפלפל בו
  • טעם מגדים[6] - תמצית דברי פרי מגדים לשולחן ערוך, עם הערות והארות
  • שו"ת מהרש"א דון יחיא - שאלות ותשובות כמתכונת ספר "אבן שתייה".
  • דרשות בענייני הלכה, לשבת הגדול ולשבת שובה (שני כתבי היד אבדו בחורבן לוצין בתקופת השואה).

תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנו, הרב בן ציון.
  • אחיינו, רבי יהודה לייב דון יחיא, מחבר שו"ת "ביכורי יהודה".
  • הרב אברהם יצחק הכהן קוק למד אצלו בנעוריו, בגיל 15 (בין השנים תרל"ח-תר"ם, 1878-1880), והושפע רבות מאישיותו ומדרך לימודו. הרב קוק מתאר במילים חמות, בהסכמתו לספר "הרב אליעזר דון-יחיא" (ירושלים תרצ"ב), בהיותו כבן 67, כיצד אינו יכול לשכוח "את מאור הפנים, גדלות הנשמה, אוצר הטוב והנעימות, ישרוּת השכל והרחבת הדעת" שאפיינו את הרב אליעזר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסכמה לספר "משאת בנימין", מאת הרב בנימין אייזנשטאט, וילנא תרפ"ה.
  2. ^ הסכמה לספר "חידושי בר נחמני", מאת הרב דוב נחמן הורוויץ, פיטרקוב תרע"ד.
  3. ^ ספר 'מקדשי שביעי', עמ' ק"י.
  4. ^ ראו: 'ציוני, ישראל', אנציקלופדיה של הציונות הדתית, יצחק רפאל וגאולה בת יהודה (עורכים), כרך ה, מוסד הרב קוק תשמ"ד, עמ' 21-22
  5. ^ אליעזר דון יחיא, אבן שתיה, (נדפס בווילנה תרנ"ג), באתר היברובוקס
  6. ^ אליעזר דון יחיא, טעם מגדים, באתר היברובוקס