יצחק אברבנאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי יצחק בן יהודה אַבְּרַבַּנְאֵל, דון איסק אברבנאל
Isaac Abrabanel.jpg
תאריך לידה ה'קצ"ז
תאריך פטירה כ"ט בתשרי ה'רס"ט
השתייכות רבני פורטוגל, רבני ספרד (בעיקר קסטיליה ואראגון), רבני איטליה
נושאים שבהם עסק תנ"ך, אמונה, השקפה, פילוסופיה
תפקידים נוספים שר אוצר, מדינאי
רבותיו רבי יוסף בן אברהם חיון
תלמידיו בנו, רבי דון יהודה אברבנאל
חיבוריו פירוש לתנ"ך, "זבח פסח" על הגדה של פסח, "מגדל הישועות", "מעייני הישועה", "משמיע ישועה", "ישועות משיחו", "ראש אמנה"

רבי יצחק בן יהודה אַבְּרַבַּנְאֵל או דון איסק אברבנאל (בספרדית: Don Isaac Abravanel בפורטוגזית: Dom Isaac Abravanel ‏ (1437 - 23 בספטמבר 1508), מדינאי יהודי, פילוסוף, פרשן מקרא וכלכלן, ממנהיגי היהדות הבולטים בתקופת גירוש ספרד. ידוע בפירושו על התורה וכן בהיותו שר האוצר בממלכות קסטיליה ואראגון במשך שמונה שנים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דון יצחק היה בן משפחת אברְבֶ‏נְאֵל או אַ‏בְרַ‏בַ‏‏נְאֵל, שיש הדורשים את משמעות השם כך: אָב-רָב, בֵּנ-אֵל. הוא עצמו כתב כי שם משפחתו "אברבניאל".[1] יחוסה של המשפחה הגיע לפי מסורת משפחתית עד לדוד המלך. לפי אותה מסורת המשפחה הגיעה לספרד מיד לאחר חורבן בית המקדש הראשון. למשפחה היה חותם מיוחד ומגילת יוחסין של שבט יהודה[2]. בין בני משפחתו: יהודה בן שמואל או יוסף אברבנאל שחי בסביליה והיה שר האוצר של מלך פורטוגל.

לאחר גירוש ספרד התיישבו בני המשפחה במאות ה-15 וה-16 בהולנד, אנגליה, בלבנט ועוד[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דון יצחק אברבנאל נולד בליסבון שבפורטוגל לדון יהודה. למד תורה מרבו המובהק, רבי יוסף בן אברהם חיון. למד פילוסופיה מרבו רבי יוסף אבן שם טוב[3] לפי הספרים שהיו ידועים בימיו. בנערותו חיבר את הספר "עטרת זקנים" הכולל, ביאור לפרשת "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ" ‏‏שבפרשת כי תשא[4]. יחד עם חיבור זה חיבר גם את הספר "צורת היסודות", הכולל השקפות פילוסופיות על העולם והטבע, וכן על ההשגחה הפרטית, הישארות הנפש ויסודות הדת. הוא החל לכתוב פרוש לספר דברים בשם "מרכבת המשנה", אך נאלץ לעזוב את עבודתו הספרותית בגלל בחירתו לשר האוצר על ידי אפונסו החמישי, מלך פורטוגל (משרה אותה מילא קודם לכן אביו דון יהודה).

דון יצחק סייע לפדיון 250 שבויים יהודים אשר נמצאו בעיר ארזילה (Arzila) במרוקו עם כיבושה על ידי הפורטוגזים בשנת 1471. הוא אסף כסף לפדיונם, דאג למחסורם במשך שנתיים, עד אשר נקלטו בספרד. בשנת 1483 העלילו עליו כי הוא עומד לבגוד במדינתו, פורטוגל. ולכן ביקש מקלט בטולדו בספרד, מושב משפחתו בעבר, משם ניסה להסביר למלך פורטוגל ז'ואו השני את חפותו. הדבר לא עלה בידו והמלך החרים את כל רכושו. באותה התקופה חידש את כתיבת הפירוש לתנ"ך, וסיים את חיבור הפירושים לספרים: יהושע, שופטים ושמואל. במהלך החיבור של פירושו לספר מלכים נקרא על ידי המלכים הקתוליים פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה שמינו אותו לתפקיד שר האוצר של הממלכות קסטיליה ואראגון. בתפקיד זה שרת שמונה שנים[2].

בשנת 1492 ניסה יצחק אברבנאל לפעול למניעת גירוש ספרד אך בסופו של דבר נכשל, והוא גלה יחד עם בני עמו לאיטליה, והתיישב בעיר נאפולי. גם שם מונה לשר האוצר. בשנת 1495 נאלץ להימלט לסיציליה וכל רכושו הוחרם. בהמשך הגיע לאי קורפו ללא כל רכוש. בשנת 1496 עבר למונופולי, עיירה ליד בארי. כאן סיים בערב פסח 1496 את כתיבת ספרו "זבח פסח". בשנת 1503 נקרא לונציה, שם ניסה לפשר בין מנהיגי העיר לבין סוחרי פורטוגל בנושא המסחר בבשמים, שם גם נפטר בגיל 71. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הישן בפדובה. המצבה על קברו נהרסה בשנת 1509[2].

אחד מבניו הוא רבי דון יהודה אברבנאל.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר על תולדות חייו של דון יצחק אברבנאל

בשנותיו באיטליה התמסר להשלמת הפירוש לספרי התנ"ך. יצירתו הייתה לאחד הנכסים החשובים בפרשנות המקרא. גישתו המיוחדת הייתה בכך שמצא לנכון להסתייע בלימוד אורחות החיים והליכות המדינה שהיו נהוגות בארץ ישראל, ולא עסק רק בדקדוקי השפה וההגיון. הוא הצליח לתאר את חיי העם היהודי בארצו, הליכותיו, מנהגיו ומשטרו. היא הכיר גם את פרשני המקרא הלא-יהודיים, ושילב את פירושיהם כאשר מצא לנכון בפירושיו.

הוא נהג לכתוב מבוא לכל ספר וספר בתנ"ך. במבוא היה הסבר על מועד כתיבתו של הספר, סגנון לשונו ותוכנו. פירושו על המקרא מתאפיין במבנה דומה לפרשנים אחרים בימי הביניים (כמו האלשיך והאור החיים), בהעמסת שאלות רבות בנושא אחד, ומאמר ארוך - כמענה עליהן. פירושו ידוע גם כארוך יחסית‏[5].

השקפותיו על תחיית המתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבוא לספר ישעיהו הוא הרחיב לדון בנושא תחיית המתים והביע את השקפתו על כך. בין השאר הוא הגיע למסקנה כי תחיית המתים תכלול גם את הגוף, במצבו כפי שהיה בעת פטירתו, בנוסף לנשמה, אחרת מדובר בגלגול נשמות. הוא מבחין בתחיית המתים בין עם ישראל לבין אומות העולם. בין השקפותיו בנושא תחיית המתים:

  • "בדור התחיה לא יהיו עוד מלכים ולא שרים בין בני אדם, אבל יהיו כולם שווין כמו שהיו בתחילת הבריאה."
  • "בדור התחייה יתבטלו כל מיני עבודה זרה וכל מיני צלמים ופסלים מן העולם, וגם אמונת ישו תתבטל, כי איש הוא ולא אל."
  • "שיהיה זמן התחייה בזמן קיבוץ הגלויות או קרוב אליו".

מעייני הישועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברבנאל סבר כי האמונה בביאת המשיח, כפי שנמסרה על ידי חכמי התלמוד, היא יסוד חשוב בדת היהודית. בספרו "מעייני הישועה" הוא האריך לדון בספר דניאל. בשני ספרים נוספים, "משמיע ישועה" ו"ישועות משיחו", הוא מבאר את מאמרי התלמוד והמדרש על ימי הגאולה, מתוך מטרה לערער את האמונה הנוצרית. בנוסף, כתב ספר חשוב אודות הדוגמות (עיקרים) בעולם היהודי ובכלל, ששמו הוא "ראש אמנה".

זבח פסח[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיבור נכתב בצרוף להגדה של פסח שהודפסה בקושטא בשנת 1505. עיקרה הוא חיבור של מאה שאלות על ליל הסדר. בפירושו אין הוא עונה על כל השאלות שנשאלו, ומספר שאלות נותרו ללא מענה.

ראש אמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר דן בעיקרי האמונה, והוא כולל 24 פרקים. בפרק הראשון מובאים י"ג העיקרים של הרמב"ם. הפרק השני עוסק בדעות החכמים שבאו אחריו, כמו רבי חסדאי קרשקש. הפרק השלישי דן בספקות ובהסתייגויות שיש בעיקרים. הפרקים הבאים עוסקים בעיקרים עצמם. כתיבת הספר הסתיימה בשנת 1496 והוא הודפס בקושטא בשנת 1505 בתוספת "שירים שעשה החכם הר' יהודה אברבנאל בן השר המחבר על ספר ראש אמנה". הספר הוהדר מחדש על ידי מנחם קלנר בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן בתוספת מבוא מפורט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת חייו של יצחק אברבנאל על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בפירושו לזכריה, יד ז
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 אוצר ישראל כרך א', עמודים 99 ואילך
  3. ^ ראה בפירושו לספר שמות פרק כה "הרב האלהי הר' יוסף שם טוב זצ"ל אשר שמעתי בבחרותי חכמה מפיו בהרבה ממאמריו"
  4. ^ ‏ספר שמות, כ"ג, כ'‏
  5. ^ ידועה בדיחה על ספריו, שאסור להתחיל ללמוד אברבנאל בערב, כי הקורא יקרא את כל השאלות, וירדם, בלא שישמע את התשובות. באופן זה יהפוך לכופר.