הגן של פינצי קונטיני

הגן של פינצי קונטיני
Il giardino dei Finzi-Contini
	כרזת הסרט באיטלקית
מבוסס על	The Garden of the Finzi-Continis
בימוי	ויטוריו דה סיקה
הופק בידי	ארתור כהן, ג'אני הכט לוקארי, ארתור בראונר
תסריט	ויטוריו בוניצ'לי; אוגו פירו; ע"פ ספרו של ג'ורג'ו באסאני
עריכה	אדריאנה נובלי
שחקנים ראשיים	לינו קפוליקיו; דומיניק סנדה; פביו טסטי; רומולו ואלי
מוזיקה	מנואל דה סיקה
צילום	אניו גוארניארי
מדינה	איטליה, גרמניה המערבית
חברה מפיצה	נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	2 בדצמבר 1970
משך הקרנה	94 דקות
שפת הסרט	איטלקית
סוגה	סרט דרמה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית
פרסים	פרס אוסקר לסרט הבין-לאומי הטוב ביותר; פרס דב הזהב; פרס דוד די דונטלו לסרט הטוב ביותר ;
	דף הסרט ב־IMDb

הגן של פינצי קונטיני (באיטלקית: Il giardino dei Finzi-Contini) הוא סרט קולנוע איטלקי מ-1970 בבימויו של ויטוריו דה סיקה, המהווה עיבוד קולנועי לספרו האוטוביוגרפי של ג'ורג'ו באסאני מ-1962, "גן פינצי-קונטיני". הסרט מתאר את מערכות היחסים של המספר (המגולם בידי לינו קפוליקיו) עם ילדי משפחת פינצי-קונטיני, בתקופה שבין עלייתו של מוסוליני לשלטון לתחילתה של מלחמת העולם השנייה.

פרטי עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסרט מתייחס לגן גדול ומוקף בחומה הצמוד לביתה של משפחה יהודית אמידה בפרארה שבאיטליה, בתקופת עלייתו של הפשיזם באיטליה. הגן מהווה מעין מקדש של תמימות עבור ילדי המשפחה מיקול ואלברטו, המגן עליהם מפני ההתפתחויות הקשות שבעולם החיצוני. ג'ורג'ו, נער יהודי המשתייך לבני המעמד הבינוני בעיר, הוא אחד מבני העיר הבודדים הזוכים להיכנס לאחוזה ולבלות עם ילדי המשפחה בגן. ג'ורג'ו מאוהב במיקול הגחמנית וקלת הדעת, שיחסיה עם אחיה אלברטו עלולים להתפרש כקרובים מדי. אלברטו מצידו נמשך אל מלנאטה יפה התואר, אורח קבוע אחר בגן שהופך לחברו של אלברטו רק לשם התקרבות אל מיקול.

הסרט מדגיש את הניגודיות שבין האווירה החופשית והמתירנית שבגן לבין ההפרה השיטתית של זכויותיהם של יהודי העיר. כך למשל לג'ורג'ו המוכשר לא מתאפשר ללמוד באופן מסודר והוא נאלץ לעשות שימוש בספרייתם העשירה של בני משפחת פינצי-קונטיני, בעוד שברור כי לימודיו לא יישאו פרי והוא בין כה וכה ייאלץ לעזוב את המדינה. הסרט מסתיים בהצגת דמויותיהם של בני המשפחה וחבריהם המשחקים בגן, כאשר ברקע נשמעת תפילת "אל מלא רחמים".

הפקה וחשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט, שנחשב בדרך כלל ליצירתו הגדולה האחרונה של דה סיקה,^[1] חזר הבמאי לשיטת העבודה שנקט בסרטיו הנאו-ריאליסטיים המוקדמים, כאשר ליהק לסרט בעיקר שחקנים ללא ניסיון משחק קודם, שחלקם היו תושבי העיר פרארה במציאות. הסרט צולם בפרארה, והקרנת הבכורה שלו הייתה בישראל, בנוכחות נשיא המדינה, זלמן שזר.^[2] בדומה לספרו של באסאני, הסרט סייע רבות בהנצחתה של שואת יהודי איטליה.^[3]

"הגן של פינצי קונטיני" זכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר^[4] ובפרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין, והיה מועמד לפרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר. זהו הסרט הרביעי והאחרון בבימויו של דה סיקה שזכה בפרס אוסקר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא הגן של פינצי קונטיני בוויקישיתוף

"הגן של פינצי קונטיני", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הגן של פינצי קונטיני", באתר נטפליקס
"הגן של פינצי קונטיני", באתר AllMovie (באנגלית)
"הגן של פינצי קונטיני", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"הגן של פינצי קונטיני", באתר אידיבי
"הגן של פינצי קונטיני", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
משה נתן, "קדיש" על עולם שהלך לבלי שוב, מעריב, 26 במאי 1972

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ גרי מוריס, הגן של פינצי קונטיני, מגזין "Bright Lights Film" (באנגלית)
^ הקרנת הבכורה העולמית של "הגן של פינצ'י קונטיני", דבר, 3 בדצמבר 1970
^ ניצה פרילוק, משחק טניס ב"גן פינצי-קונטיני" בפרארה, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2007
^ "גן פינצי קונטיני" - הסרט הזר הטוב ביותר, מעריב, 12 באפריל 1972

[1] גרי מוריס, הגן של פינצי קונטיני, מגזין "Bright Lights Film" (באנגלית)

[2] הקרנת הבכורה העולמית של "הגן של פינצ'י קונטיני", דבר, 3 בדצמבר 1970

[3] ניצה פרילוק, משחק טניס ב"גן פינצי-קונטיני" בפרארה, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2007

[4] "גן פינצי קונטיני" - הסרט הזר הטוב ביותר, מעריב, 12 באפריל 1972

[1]

[2]

[3]

[4]

פרס אוסקר לסרט הבין-לאומי הטוב ביותר
1947‏-1955 (לשם כבוד)	מצחצחי הנעליים (1947) • מר וינסנט (1948) • גונבי האופניים (1949) • מעבר לחומות (1950) • רשומון (1951) • משחקים אסורים (1952) • (לא הוענק פרס) (1953) • השער לגיהנום (1954) • מיאמוטו מוסאשי (1955)
1956‏-1960	לה סטרדה (1956) • לילות כביריה (1957) • זה הדוד שלי (1958) • אורפאו נגרו (1959) • מעיין הבתולים (1960)
1961‏-1980	מבעד לזכוכית האפלה (1961) • רק בימי ראשון (1962) • שמונה וחצי (1963) • אתמול היום ומחר (1964) • החנות ברחוב הראשי (1965) • גבר ואישה (1966) • רכבות נשמרות היטב (1967) • מלחמה ושלום (1968) • Z‏ (1969) • חקירתו של אזרח העומד מעל לכל חשד (1970) • הגן של פינצי קונטיני (1971) • סוד הקסם הבורגני (1972) • לילה אמריקאי (1973) • זיכרונות (1974) • שומר היערות (1975) • שחור ולבן בצבעים (1976) • כל החיים לפניו (1977) • הכינו את הממחטות (1978) • תוף הפח (1979) • מוסקבה אינה מאמינה בדמעות (1980)
1981‏-2000	מפיסטו (1981) • לאהוב מחדש (1982) • פאני ואלכסנדר (1983) • מהלכים מסוכנים (1984) • הסיפור האמיתי (1985) • התנקשות (1986) • החגיגה של באבט (1987) • פלה הכובש (1988) • סינמה פרדיסו (1989) • מסע של תקווה (1990) • מדיטראנו (1991) • הודו-סין (1992) • הפיתוי היפה ביותר של חיי (1993) • שמש בוגדנית (1994) • שושלת אנטוניה (1995) • קוליה (1996) • שאלה של אופי (1997) • החיים יפים (1998) • הכל אודות אמא (1999) • נמר, דרקון (2000)
2001‏-2020	שטח הפקר (2001) • אי שם באפריקה (2002) • שיחות נפש (2003) • הים שבפנים (2004) • צוצי (2005) • חיים של אחרים (2006) • הזייפנים (2007) • פרידות (2008) • הסוד שבעיניים (2009) • בעולם טוב יותר (2010) • פרידה (2011) • אהבה (2012) • יפה לנצח (2013) • אידה (2014) • הבן של שאול (2015) • הסוכן (2016) • אישה פנטסטית (2017) • רומא (2018) • פרזיטים (2019) • עוד סיבוב (2020)
2021-היום	הנהגת של מר יוסוקה (2021) • במערב אין כל חדש (2022) • אזור העניין (2023)