חברת עזרה של יהודי גרמניה
חברת עזרה של יהודי גרמניה (בגרמנית: Hilfsverein der Deutschen Juden, בקיצור "עזרה") הייתה ארגון יהודי-גרמני לא ציוני, שפעלה בראשית המאה ה-20 לסיוע פילנתרופי ליהודי מזרח אירופה וארץ ישראל ולקידום התרבות הגרמנית בקרב היהודים מחוץ לגרמניה. מילאה תפקיד מרכזי במלחמת השפות ובסכסוך שנלווה להקמת הטכניון בחיפה. החברה נוסדה בברלין בשנת 1901[1] על ידי ד"ר פאול נתן. מלבדו עמדו בראשה ג'יימס סימון (שהיה נשיאה עד 1932), אויגן לנדאו ומקס ורבורג.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית המאה העשרים נאבקו ביניהן המעצמות באירופה הן במישור האימפריאליסטי - קולוניאליסטי והן בתחום ההשפעה התרבותית. יהודים במדינות השונות הזדהו לרוב עם השלטונות ותרמו לשאיפות ההתפשטות של המדינה בה היו אזרחים. חברת "עזרה" שהייתה ארגון יהודי-גרמני לא ציוני, קמה כחלק מהזדהות זו, במטרה לסייע להתפשטות התרבות הגרמנית בקרב היהודים, ובפרט בארץ ישראל, וזאת בנוסף לרגש הסולידריות והעזרה ההדדית היהודית שהכתיבו לה פעילות סיוע ותמיכה ליהודים באשר הם.
גרמניה כמעצמה ניסתה להתקרב אל הסולטאן העות'מאני כתחליף להשפעה הצרפתית, "עזרה" השתלבה גם בתחום זה בפעילותה והתחרתה ב"אליאנס" של כי"ח.
פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
_%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A6-PHG-1016561.png)
לחברה היו שני מוקדי פעולה עיקריים:
- עזרה ליהודי מזרח אירופה הן על ידי ארגון הגירה לארצות הברית והן בהכשרת הדור הצעיר למקצועות שיפתחו בפניהם מקורות תעסוקה חדשים. לאחר פוגרום קישינב ארגנה "עזרה" סיוע ליהודי רוסיה. ב-1905 הגישה סיוע כספי לקבוצות ההגנה של "הבונד" ושל הציונים. במהלך מלחמת העולם הראשונה עסקה "עזרה" בפעולות סיוע במזרח אירופה.
- קידום התרבות הגרמנית אצל היהודים שמחוץ לגרמניה, במיוחד בבלקנים ובמזרח התיכון, כמשקל נגד להפצת התרבות הצרפתית על ידי חברת אליאנס.
מדיניותה המוצהרת של חברת "אליאנס" הייתה להנחיל את התרבות הצרפתית באמצעות לימודים בשפה הצרפתית, דבר שתכופות גרם לתלישות בין החניכים לבין סביבתם. לעומתה, דגלה חברת "עזרה" בסיוע לחניכים להשתלב בחיי הכלכלה של ארצם, ולפיכך לשון ההוראה בבתי הספר שהקימה "עזרה" לא הייתה הגרמנית אלא שפת המקום. מרכז פעולתה החינוכית של חברת "עזרה" היה בארץ ישראל והיא הקימה גני ילדים על פי שיטת פרידריך פרבל ובתי ספר לילדים יהודים ברחבי הארץ. לשון ההוראה בגני הילדים ובכיתות הנמוכות של בתי הספר אלה הייתה בעיקר עברית, בעוד לימודי המדעים והמתמטיקה בכיתות הגבוהות יותר ניתנו בגרמנית.
הטכניון ומלחמת השפות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלחמת השפות
- ערך מורחב – הטכניון
בחודשים ספטמבר-דצמבר 1907 סייר מייסד "עזרה", ד"ר פאול נתן, בארץ ישראל, כדי לראות את בתי הספר ש"עזרה" הקימה. בזמן שהייתו עלה בדעתו רעיון להקים "טכניקום" ובית ספר ריאלי לידו - מוסד לימודי עליון במתכונת של בית ספר טכני, שיהיה גולת הכותרת של פעולתה החינוכית של חברת "עזרה". רעיון זה הוא ראשיתם של הטכניון ובית הספר הריאלי בחיפה, שלחברת "עזרה" חלק עיקרי בהקמתו. פאול נתן היה זה שהחליט על מיקום המוסד והצליח לגייס תרומות לרכישת הקרקע, חומרי הבנייה והציוד.
בשנת 1913 משהלכו והושלמו כל המבנים העיקריים של המוסד החדש פרץ סכסוך קשה בין הנהלת עזרה לבין המוסדות הציונים שעד אז תמכו במפעלו בהתלהבות. שורש הבעיה היה שפת הלימוד של המוסד החדש.
על פי תכנונו המקורי של ד"ר נתן, שפת הלימוד של המקצועות שילמדו בבית הספר הטכני הייתה אמורה להיות גרמנית. הסיבות לכך היו, ששפת ספרי הלימוד היא ממילא השפה הגרמנית, וגם חלקו הגדול של הציוד, איתו יעבדו התלמידים - יגיע מגרמניה. היישוב היהודי בארץ ישראל, לעומתו, דרש שהלימודים יתקיימו בעברית. מאבק זה נודע בשם מלחמת השפות. המריבות על השפה הכשילו את הניסיון למצוא תורמים להמשך הפרויקט, ואנשי חברת עזרה הפסיקו את בניית הטכניון ודחו את פתיחת המוסד. התוצאה הישירה של מלחמת השפות, הייתה התגברות העוינות כלפי חברת "עזרה" בארץ ישראל. לאור זאת, נכנעה החברה לדרישות הציונים ובישיבה שנערכה ב-22 בפברואר 1914 הודיעה חברת "עזרה" ששפת הלימוד בטכניקום (שמו של הטכניון באותה עת) תהיה עברית, ולא גרמנית.
פתרון משבר שפת הלימוד לא גרם לסיום משבר המימון של השלמת הטכניקום; שבועיים אחרי ישיבת המוסד האחרונה פרצה מלחמת העולם הראשונה. חברת "עזרה" דרשה כי מוסד הטכניקום יוכרז כפושט רגל. לטכניקום היו שני נושים עיקריים, הקרן הקיימת לישראל שהחוב כלפיה התבטל בשל היותה רשומה בארץ אויב (אנגליה), וחברת "עזרה"' שבסיס המטה שלה היה בגרמניה - בת ברית לטורקיה במלחמה. תוך ניצול ההזדמנות קנתה חברת עזרה את המוסד, אך לא זכתה להפעילו. הגלגל התהפך עם סיום מלחמת העולם הראשונה.
בסיום המלחמה שבה הובסה גרמניה היה מצבה הכלכלי של חברת "עזרה" בכי רע, וההסתדרות הציונית, ניצלה את ההזדמנות וקנתה את הטכניקום מחברת "עזרה" ב-6 בפברואר 1920.
"עזרה" פורקה רשמית ב-1939, על אף שהמשיכה לפעול עד 1941.
החל משנת 1905 ועד למלחמת השפות, "עזרה" סייעה בהקמת גני ילדים בארץ ישראל ובהכשרת גננות בירושלים[2].
_.-PHPS-1339916.png)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה רינות, חברת העזרה ליהודי גרמניה ביצירה ובמאבק, תשל"ב
- ישעיהו פרידמן, חברת 'עזרה', משרד-החוץ הגרמני והפולמוס עם הציונים, 1901–1918 , קתדרה 20, יולי 1981
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על "עזרה" באתר בית הספר הריאלי(הקישור אינו פעיל)
- "עזרה" באנציקלופדיה של השואה באתר יד ושם
העזרה ליהודי גרמניה (חברה), דף שער בספרייה הלאומית
