יהודית בובר אגסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהודית בובר אגסי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 17 ביוני 1924 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 ביולי 2018 (בגיל 94) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי סוציולוגיה
מקום לימודים
מוסדות
בן או בת זוג יוסף אגסי עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יהודית בּוּבֶּר אגסי (17 ביוני 192415 ביולי 2018) הייתה פרופסור לסוציולוגיה ומומחית למעמד האישה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בגרמניה לרפאל בובר, בנו של מרטין בובר ומרגרט בובר-נוימן. בשנת 1938 עלתה ארצה עם משפחתה. בשנות הארבעים למדה היסטוריה, סוציולוגיה וחינוך באוניברסיטה העברית. בעת לימודיה הכירה את הפילוסוף יוסף אגסי.

באותה תקופה הצטרפה לקומוניסטים העבריים, קבוצה פוליטית-מרקסיסטית, שעם חבריה נמנו יוסף אגסי, אליעזר פרמינגר, שמואל אטינגר (לימים פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית), וחווה (אווקה) ואשר רשף. כעבור זמן ההתלהבות מהרעיון המרקסיסטי הלכה והצטננה, וחברי הקבוצה החליטו לפרקה מרצון[1].

בשנת 1949 נישאה ליוסף אגסי, והשניים התגוררו בירושלים. היא המשיכה בלימודיה וקיבלה תואר מוסמך בהיסטוריה, סוציולוגיה וחינוך. בשנות החמישים נסעה עם בעלה ללונדון להמשך לימודיהם, שם השלימה עבודת דוקטורט בסוציולוגיה.

אגסי שימשה מרצה באוניברסיטאות בישראל ובשאר העולם. עיקר עיסוקה במעמד האישה ובסוציולוגיה של עבודת נשים[2]. היא פרסמה עשרות מאמרים בנושא. בין השאר, היא מנתחת את אפליית הנשים בשוק העבודה ובפוליטיקה ומציעה דרכים לשינוי[3]. בנוסף היא פרסמה ספר מקיף על נשים בתקופת השואה.

בבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 שובצה במקום השלישי ברשימת ר"ץ לכנסת, אחרי חברי הכנסת שולמית אלוני, ובועז מואב[1]. לאחר שבבחירות הקודמות זכתה בשלושה מנדטים, ב-1977 ר"ץ זכתה רק למנדט אחד ובובר אגסי לא נכנסה לכנסת.

בשנת 2008 הצטרפה יחד עם בעלה לקבוצת אזרחים ישראלים בראשות פרופ' עוזי אורנן שהגישה עתירה לבית המשפט בדרישה לשנות את רישום הלאום בתעודת הזהות מ"יהודי" ל"ישראלי". בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את העתירה על הסף וטען כי הסוגיה "אינה שפיטה". בערעור שהוגש לבית המשפט העליון השופטים העירו, בפסק דין עוזי אורנן נגד משרד הפנים, שאמנם זו אינה סוגיה מתאימה לדיון בבית המשפט, אך קבעו שהיא שפיטה. עם זאת דחו את העתירה[4].

הוצבה במקומות סמליים, 99 ו-103, ברשימת מרצ בבחירות לכנסת התשע עשרה ובבחירות לכנסת העשרים, בהתאמה.

לבובר אגסי ולבעלה יוסף נולדו שני ילדים, תרצה, שמתה ב-2008 ממחלת הסרטן, ואהרון.

עד מותה התגוררה בהרצליה. נפטרה בשנת 2018, והובאה למנוחות בבית העלמין "בשביל מנוחה נכונה" בראשון לציון.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה ברנט, יוסף אגסי, יהודית בובר-אגסי. תודעה לאומית ישראלית. תל אביב, המרכז לפתוח על שם פנחס ספיר, 1988.
  • יוסף אגסי ויהודית בובר-אגסי, משה ברנט. מיהו ישראלי. רחובות, כיוונים, 1991.
  • יהודית בובר אגסי, האסירות היהודיות של רוונסבריק מי הן היו?, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2011.
  • ספר יהודית: נשים בין הפטיש לסדן: אוטוביוגרפיה ולקט מאמרים מאת יהודית בובר אגסי, עריכה: רותי היימן, עריכת לשון: איילה רבס-שמחוני, רמת גן: עלו-עט הוצאה לאור, 2020.

באנגלית וגרמנית:

  • Mass media in Indonesia, 1969
  • The characteristics of typical women's jobs and the attitudes of women to those jobs: a comparative multinational study, 1978
  • Women on the job: the attitudes of women to their work, 1979
  • Comparing the work attitudes of women and men, 1982
  • The Redesign of working time: promise or threat?, 1989
  • (ed.) Plädoyer für Freiheit und Menschlichkeit: Vorträge aus 35 Jahren by Margarete Buber-Neumann, 1999
  • (ed.) Martin Buber on psychology and psychotherapy: essays, letters, and dialogue by Martin Buber, 1999
  • The Jewish women prisoners of Ravensbrück: who were they?, 2006
  • (ed.) Schriften zur Psychologie und Psychotherapie by Martin Buber, 2008
  • The Jewish women prisoners of Ravensbruck: who were they?, 2012

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]