יוסף אגסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף אגסי

יוסף אגסי (נולד ב-7 במאי 1927), פילוסוף ישראלי, פרופסור אמריטוס בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף אגסי נולד וגדל בירושלים למשפחה חרדית מהיישוב הישן. סבו, אבי אמו, יהושע מאיר רייכמן היה עסקן ציבור, מראשי אגודת ישראל, ממייסדי ישיבת עץ חיים ובית החולים ביקור חולים. בילדותו התחנך אגסי ב'חדר' חרדי והמשיך בבית הספר תחכמוני ובישיבת מרכז הרב.

בגיל חמש עשרה עזב את הדת. בשנים 1946 - 1951 למד פיזיקה, מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1952 קיבל תואר מוסמך בפיזיקה. בעת לימודיו הכיר את אשתו לעתיד, יהודית, נכדתו של מרטין בובר, בת בנו רפאל. באותה תקופה הצטרף לקבוצה פוליטית-מרקסיסטית, שבין חבריה נמנו יהודית בובר, שמואל אטינגר ויוסף פרמינגר. כעבור זמן ההתלהבות מהרעיון המרקסיסטי הלכה והצטננה וחברי הקבוצה החליטו לפרקה מרצון.

בשנים 1952 - 1956 למד לדוקטורט בבית הספר לכלכלה של לונדון בהנחיית הפילוסוף של המדע קרל פופר.

בשנות השישים שימש ראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטה של הונג קונג. בשנים 1971-1996 כיהן כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. כן החזיק במשרת פרופסור באוניברסיטת בוסטון ואחר כך באוניברסיטת יורק שבטורונטו.

לקראת הבחירות לכנסת ה-18 שובץ במקום ה-5 ברשימת מפלגת הישראלים לכנסת זו.

בשנת 2008 הצטרף יחד עם אשתו לקבוצת אזרחים ישראלים שהגישה עתירה לבית המשפט בדרישה לשנות את רישום הלאום בתעודת הזהות מ"יהודי" ל"ישראלי". בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את העתירה על הסף וטען כי הסוגיה "אינה שפיטה". הערעור בפני בית המשפט העליון נדחה גם הוא.

יוסף ויהודית אגסי מתגוררים בהרצליה, ולהם בן - אהרון, ובת - תרצה, שנפטרה ממחלת הסרטן.

אגסי רואה עצמו כתלמידם של סוקרטס ואפלטון תחילה, ולאחר מכן כתלמידו, ממשיכו ומבקרו של פופר. הוא ניסה לחדד את דעותיו תוך הוספת שינויים קלים.

עיקרי דעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. המדע תלוי בבחינות אמפיריות של תורותיו. אך אישוש אמפירי של ניבויים אינו קריטי במדע כלל, אלא רק במסגרת הטכנולוגיה המדעית. המטפיזיקה חשובה עבור המחקר המדעי הרבה יותר מהאישוש האמפירי אך פחות מהפרכות. התפתחות של רעיונות במדע חשובה גם כשלעצמה, אך גם משום שהיא מולידה ניסויים ותצפיות אשר הפרכתן מעוררת חשיבה מחודשת.
  2. האמת המדעית אינה אמת מוחלטת אלא קירוב לה. על-כך פופר הסכים עם איינשטיין כהיסק מהמהפכה האיינשטיינית. הידע המדעי הוא תאוריה אודות העולם, ראי שלו, הגם שאינו ראי מדויק. המדע הוא גם תוכנית-מחקר אינסופית לצמצום אי-הידע. מבחינה זאת רעיונותיו של אגסי דומים לרעיונות שפיתחו לאחר מכן מתמטיקאים, כמו ממציא תורת הפרקטלים, בנואה מנדלברוט והמתמטיקאי ואיש המחשבים סטפן וולפרם: מושג היסוד המתמטי אינו הנוסחה או המשוואה, אלא התוכנית. הוא סבור למשל כי ניתן לתאר את היקום טוב יותר כתוכנת מחשב מאשר כנוסחת תנועה מסוימת.
  3. אגסי ממליץ על כתיבה מדעית ביקורתית. לשם כך עליה להכיל שאלה ודיון סביבה. חידוד השאלה הוא חלק חשוב של מחקר מדעי. אחר כך רצוי אם אפשר להציג לפחות שתי תשובות מנוגדות לשאלה ואפילו רצוי, אם אפשר, שאחת מהתשובות תהיה מנוגדת לדעת הכותב.
  4. כפי שאיינשטיין ציין, ניצני האלטרנטיבה האיינשטיינית לניוטון התקיימו אצל לייבניץ מאתיים שנה לפני כן. חלק גדול מהמחקר הקלאסי בפיזיקה היה ניסיון שילוב של דעות ניוטון ולייבניץ, בלי לומר זאת במפורש (כמו במחקרים של מופורטואה ושל המילטון).
  5. החשיבה הדיכוטומית נובעת ממוגבלות פוזיטיביסטית. בדיון ברוב השאלות העומדות על הפרק, העולם אינו נראה שחור ולבן, אלא ספקטרלי. הנטייה לראות את העולם בשחור ולבן מקורה בדיכוטומיה היוונית בין אמת לפי הטבע ואמת לפי המוסכמות ותורת העצם הבנויה עליה. דיכוטומיה זו ותורה זו חשובות ביותר אך ברטרנד ראסל ואיינשטיין ביטלו אותה לחלוטין. בכך בטל גם הפוזיטיביזם.
  6. אגסי הוא מודרניסט ביקורתי. לדעתו הפוסטמודרניזם הוא ניסוח מחודש של הרומנטיקה. שניהם מהווים פתרון לבעיה אמיתית ועמוקה שהמודרניזם הדוגמטי שלפני איינשטיין לא הצליח לפתור: ידיעה מדעית ללא וודאות כיצד היא מן האפשר?

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אגסי, יוסף. אלברט איינשטיין אחדות וריבוי. משרד הביטחון - ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת 1989.
  • אגסי, יוסף. בין דת ולאום: לקראת זהות לאומית ישראלית. תל אביב, פפירוס, מהדורה ראשונה 1984, מהדורה שנייה 1993.
  • פופר קרל. החברה הפתוחה ואויביה. עורך יוסף אגסי. ירושלים, שלם, תשס"ג 2003.
  • אגסי, יוסף. מבוא לפילוסופיה מודרנית. משרד הביטחון, תשנ"ו 1996.
  • מגבלות השכל: על מחשבה, מדע ואמונה, ישעיהו ליבוביץ ויוסף אגסי משוחחים. ירושלים, כתר, 1997.
  • אגסי, יוסף. המהפכה המתמדת: מיוון ועד איינשטיין. תל אביב, דביר, תשל"ז.
  • יוסף אגסי ויהודית בובר אגסי, משה ברנט. מיהו ישראלי. רחובות, כיוונים, תשנ"א 1991.
  • אגסי, יוסף. מכתבים לאחותי: אודות הפילוסופיה בת זמננו, בהדגשה על הפילוסופיה של החינוך ושל המדע, ועל אודות מלחמת יום הכיפורים. עומר, 1977. מהדורה חדשה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2000.
  • יוסף אגסי, דב רפל. פילוסופיה של החינוך. תל אביב, משרד הביטחון, אוניברסיטה משודרת, תשל"ט 1979.
  • אגסי, יוסף. הפילוסופיה של הטכנולוגיה. תל אביב, משרד הביטחון, אוניברסיטה משודרת, תש"ן 1990.
  • יהודה פריד ויוסף אגסי. פרנויה: עיונים בדיאגנוזה. תל אביב, הקבוץ המאוחד 1997.
  • ישעיהו ליבוביץ, יוסף אגסי. שיחות על הפילוסופיה של המדע. משרד הביטחון, אוניברסיטה משודרת, תשנ"ו 1996.
  • משה ברנט, יוסף אגסי, יהודית בובר אגסי. תודעה לאומית ישראלית. תל אביב, המרכז לפתוח על שם פנחס ספיר, 1988.
  • אגסי, יוסף. תולדות הפילוסופיה מביקון עד קנט 1800-1600, קורס מבוא. תל אביב, רמות, תשנ"ג, 1993.
  • אגסי, יוסף. הנאורות החדשה, הוצאת מודן, אוניברסיטה משודרת, 2012.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נורמליזציה ישראלית לפי יוסף אגסי, מאת יהושע רש, בתוך כיוונים, 27, 1985.
  • כשאת אומרת "הפרדת דת ומדינה" למה את מתכוונת? "הפרדת דת ומדינה" בהגותם של ישעיהו ליבוביץ ויוסף אגסי, מאת חמי בן-נון, בתוך שערי משפט, ג', 2, 2003.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]