חשודים כג'ק המרטש

איור שפורסם בתקופת הרציחות השם ללעג את מאמצי המשטרה למצוא את ג'ק המרטש

עשרות תאוריות שונות הוצעו בדבר זהותו האפשרית של ג'ק המרטש אולם אף אחת מהן אינה נתמכת על ידי ראיות מוצקות שלא ניתן להטיל בהן דופי. לא ניתן לקבוע עובדות חד משמעיות בנוגע לג'ק המרטש אך מניתוח עדויותיהם של עשרות עדי ראייה ומניתוח אופי הרציחות, הצליחו החוקרים להגיע למספר מסקנות סבירות על הרוצח:

• מדובר בגבר לבן, בגיל בין 20 ל-40.
• האיש בגובה ממוצע או פחות מהממוצע, ובעל שפם ומראה מכובד.
• סיכוי גבוה שהיה לו חדר באחת האכסניות ברובע המזרחי.
• ייתכן שהיה בעל ידע ברפואה.
• ייתכן שהיה אזרח זר או מהגר.
• היה ימני, כלומר, הסכין שבה השתמש כדי לרצוח הוחזקה בידו הימנית.
• עבד בעבודה קבועה מאחר שכל הרציחות בוצעו בסופי שבוע.
• לא היה נשוי ולכן הייתה לו אפשרות לשוטט ברחובות בלילות באופן חופשי.
• ייתכן שמת, נעצר או התאשפז בבית חולים פסיכיאטרי דבר שגרם להפסקת הרציחות.

נכון להיום אין אדם אחד שנחשב לחשוד המרכזי בפרשה, אבל בכל זאת כמה חשודים התבלטו במיוחד עם השנים.

דוח מק'נתן

סר מלוויל מק'נתן

ביוני 1889 מונה סר מלוויל מק'נתן לתפקיד סגן מפקד מחלק הפשעים של הסקוטלנד יארד. למרות שבאופן רשמי רציחות המרטש הסתיימו זה מכבר החקירה עדיין הייתה בעיצומה. מק'נתן לא היה מעורב ישירות בחקירה אך בדומה לרבים מעמיתיו הוא הביע בה עניין ומתוקף תפקידו הרם ניתנה לו גישה לכל חומר החקירה שהיה מצוי בידי המשטרה באותה תקופה. ב-23 בפברואר 1894 לאחר שביצע סוג של חקירה פרטית משלו, הוציא מק'נתן דוח סודי שבו שטח את רשמיו על החקירה. הדוח פורסם לראשונה ב-1959 והתפרסם במלואו רק ב-2002. מק'נתן ניסה למצוא הסבר מתקבל על הדעת להפסקתם הפתאומית של מעשי הרצח:

חשוב לציין כי הפראות שברציחות גדלה עם כל קורבן ונראה היה כי תאבונו של הרוצח רק הולך וגדל ולכן זה נראה לא סביר שהרציחות פסקו פתאום בנובמבר 1888... הסבר שמתקבל על הדעת הרבה יותר הוא שמוחו של הרוצח קרס לגמרי אחרי הרצח המזעזע במילר'ס קורט והוא התאבד מיד אחריו או לחלופין נמצא חולה בנפשו ואולץ להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי.

מק'נתן המשיך וציין שלושה חשודים בולטים שכל אחד מהם, הוא האמין, יכול היה להיות המרטש. מק'נתן כתב את הדוח מזיכרונו בעיקר, ולכן הדוח רצוף בשגיאות בעובדות בסיסיות רבות. אף על פי כן, שלושת החשודים של מק'נתן הביאו לפולמוס נרחב שנמשך עד היום.

ג'ון דרויט מונטגיו

ביוגרפיה

ג'ון דרויט מונטגיו (באנגלית: Montague John Druitt) נולד באנגליה ב-15 באוגוסט 1857. ב-1880 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת אוקספורד היוקרתית והחל לעבוד כמורה בפנימייה. בזמנו החופשי נהג ללמוד משפטים ובהמשך אף הוסמך כעורך דין מורשה. עם הזמן דרויט התקדם בסולם החברתי ובמהרה התבסס כלכלית ואף החל לעסוק בענפי ספורט שונים עד שבשנת 1888 חייו השתנו מקצה לקצה. אימו אולצה להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי עקב הזיות פרנואידיות ודיכאון קשה והוא פוטר מעבודתו בפנימייה. דרויט שקע בדיכאון קשה ובתחילת חודש דצמבר אבדו עקבותיו. ב-31 בדצמבר, נמצאה גופתו כשהיא צפה בנהר התמזה. חקירה מהירה של המשטרה מצאה כי הוא התאבד. התאבדויות ומחלות נפש לא היו נדירות במשפחתו של דרויט ומלבד אימו מספר קרובי משפחה נוספים התאבדו או אושפזו בבתי חולים פסיכיאטרים. דרויט השאיר מכתב התאבדות בו כתב שהוא זיהה את אותם התסמינים שהופיעו אצל אימו לפני שאושפזה, והחליט שהמעשה הנכון בשבילו יהיה להתאבד.

הקשר לג'ק המרטש

דרויט היה החשוד המועדף על מק'נתן והוא כתב עליו:

נאמר עליו כי היה רופא שהגיע ממשפחה טובה. הוא נעלם זמן קצר לאחר הרצח במילר'ס קורט וגופתו נמצאה בנהר התמזה ב-31 בדצמבר כשבעה שבועות לאחר הרצח. הוא היה סוטה מין ומהמידע האישי שקיים בידי נראה כי גם למשפחתו לא היו הרבה ספקות כי הוא המרטש.

ברם, מהראיות שניתן להשיג כיום קשה להבין מדוע דרויט נחשב כחשוד על ידי מק'נתן. חוקרים רבים שחקרו את חייו של דרויט לא הצליחו לאשר את הטענה כי משפחתו חשדה בו. לא נמצאו גם ראיות לטענתו לכך שדרויט היה סוטה מין או אפילו אדם אלים. ישנן ראיות כי דרויט פוטר מעבודתו מכיוון שנחשף כי הוא הומוסקסואל דבר שבאותה תקופה אומנם נחשב כסטיה מינית אך לא כך כיום. יש אף חוקרים הטוענים כי אם אכן היה הומוסקסואל הדבר רק מחליש את הסברה שהוא המרטש. מלבד זאת מק'נתן טעה במספר עובדות חשובות. דרויט לא היה רופא אלא עורך דין, וכל הראיות מעידות על כך שהוא התאבד כארבעה שבועות לפני שנמצאה גופתו ולא שבעה כפי שטען. משתמע מכך כי דרויט המשיך בשגרת חיו לפחות שלושה שבועות לאחר הרצח במיל'רס קורט ולא יצא מדעתו מיד אחריו כפי שהאמין מק'נתן. נוסף לכל אלה, דרויט לא גר ברובע המזרחי ואין ראיות לכך שהוא נהג לשהות שם. לדרויט גם היה אליבי בנוגע לרצח של צ'אפמן שהיה מקשה עליו עד לרמה של חוסר סבירות לבצע את הרצח.

עם זאת, מספר חוקרים הצביעו על העובדה שדרויט דומה לתיאור הכללי של המרטש שמסרו מרבית עדי הראיה. כמו כן למק'נתן, מתוקף תפקידו, הייתה גישה לכל חומר החקירה, ויש הטוענים כי ייתכן שהיה בידיו מידע שאבד עם השנים שגרם לו לבסס את חשדו כנגד דרויט.

אהרון קוסמינסקי

ביוגרפיה

אהרון קוסמינסקי (באנגלית: Aaron Kosminski), ספר במקצועו, נולד בפולין בשנת 1864 או 1865 למשפחה יהודית. מעט מאוד ידוע על חייו של קוסמינסקי. על פי העדויות הקיימות נראה כי מסיבה שאינה ידועה קוסמינסקי חי את מרבית חייו ללא אביו. בתחילת שנות ה-80 בעקבות הפוגרומים הרבים שהחלו לפקוד את יהודי פולין היגר קוסמינסקי ללונדון ביחד עם אחיותיו הגדולות והשתלב במהרה בקהילה היהודית בעיר. מנקודת זמן זו ועד שנת 1890, אין עדויות מאומתות לגבי מעשיו של קוסמינסקי. ידוע כי ב-12 ביולי 1890 בעקבות הידרדרות במצבו הנפשי, הוא אושפז לראשונה בבית חולים פסיכיאטרי. שלושה ימים לאחר מכן הוא השתחרר לחזקתו של אחיו ששמו אינו ידוע. בפברואר 1891 הוא נמצא חולה בנפשו ונאמר כי אין תקווה שהוא יחלים. קוסמינסקי אולץ להתאשפז פעם נוספת בבית חולים פסיכיאטרי, הפעם לשארית ימיו. הוא נפטר בשנת 1919.

הקשר לג'ק המרטש

יהודי ממוצא פולני ותושב וייטצ'אפל. אדם זה איבד את שפיות דעתו בעקבות עיסוקיו המתמידים במידות רעות. הוא נודע כבעל שנאה עזה לנשים בכלל ויצאניות בפרט ונוסף לכל אלה היו לו גם נטיות רצחניות חזקות. הוא אולץ להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי במרץ 1889. היו הרבה נסיבות שנקשרו באיש זה שהפכו אותו לחשוד מרכזי.

דונלד סוואנסון

כך תואר קוסמינסקי בדוח של מק'נתן. עובדות נוספות המחזקות את טענותיו מגיעות בדמותן של מספר הערות שהתגלו בשוליים של ספר ב-1987. על פי הסברה המקובלת, ההערות נכתבו על ידי דונלד סוואנסון שהיה אחראי על תיאום חקירת רציחות וייטצ'אפל במשך כחודש אחד בין ה-1 בספטמבר ל-6 באוקטובר 1888. סוואנסון טען כי קוסמינסקי נתפס על חם, וזוהה בוודאות על ידי אדם אחד בעת ביצוע אחד ממעשי הרצח המיוחסים למרטש. הסיבה שקוסמינסקי לא נעצר מיד לפי טענתו של סוואנסון, נבעה מכך שעד הראיה שזיהה אותו היה יהודי, והוא סירב להעיד נגד קוסמינסקי שהיה גם כן יהודי שכן ידע שעדותו תחתום את גורלו של קוסמינסקי. סוואנסון טען כי מסיבה זו קוסמינסקי אולץ להתאשפז בסופו של דבר בבית חולים פסיכיאטרי, ושם טען כי הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן.

קיימות סתירות ואי דיוקים היסטוריים רבים לטענותיהם של מק'נתן וסוואנסון. קוסמינסקי אכן אושפז בבית חולים פסיכיאטרי אך הדבר קרה ב-1891 ולא ב-1889 כפי שטען מק'נתן דבר שמשאיר ללא הסבר למה קוסמינסקי, אם אכן היה הרוצח, הפסיק את הרציחות באופן כה פתאומי. אי דיוק נוסף נוגע לתאריך מותו של קוסמינסקי שנפטר ב-1919 למעלה מ-28 שנה לאחר שהתאשפז וזאת בניגוד לטענותיו של סוואנסון בדבר מוות מהיר לכאורה, זמן קצר לאחר האשפוז. במשך כל השנים שבהן היה מאושפז בבית החולים, נרשמו רק שתי תקריות אלימות זניחות, מצידו של קוסמינסקי. על פי עדויות הרופאים שטיפלו בו, שיגעונו של קוסמינסקי התאפיין בשמיעת קולות שלא קיימים, פראנויה, פחד מקבלת אוכל מאנשים אחרים וסירוב להתקלח. הרופאים סיכמו בחוות דעתם כי קוסמינסקי אינו מסוכן ואין לו נטיות אובדניות.

קיימות עובדות נוספות המחלישות את החשד כי קוסמינסקי היה המרטש. אף על פי שקוסמינסקי דמה באופן כללי לתיאורו של המרטש והוא אכן, ככל הנראה, התגורר בווייטצ'אפל, אין עדויות לכך שהיה לו ידע כלשהו ברפואה, ולמרות מאמצים שנעשו במהלך השנים, לא נודעה זהותו של האדם שלטענת סוואנסון זיהה את קוסמינסקי. חוקרים גם לא הצליחו למצוא ביסוס לטענותיו של מק'נתן בדבר נסיבות מרשיעות לכאורה שנקשרו בשמו של קוסמינסקי.

למרות זאת מספר חוקרים העלו מספר השערות שלדעתם מחזקות את הסברה כי קוסמינסקי היה המרטש. לטענתם ייתכן שמצבו הנפשי של קוסמינסקי הידרדר בעקבות זוועות הפוגרומים להם נחשף בצעירותו וגרמו לו להפוך לאדם אלים. אם קוסמינסקי אכן היה המרטש הדבר נותן פרשנות מעניינת לגרפיטי ברחוב גולסטון שיכולה להתפרש כסוג של תחינה שלא יאשימו את היהודים הנובעת מהפחד שהיה לו מהישנותן של זוועות הפוגרומים. קיימת סברה כי אם ילדותו אכן עברה עליו ללא דמות סמכותית של אב ובחברתן של נשים מבוגרות ממנו, הדבר עלול היה לפתח אצל קוסמינסקי רגשות שנאה כלפי המין הנשי. משפטו של מק'נתן בדבר עיסוקו של קוסמינסקי במידות רעות מפורש לרוב כאוננות בלתי נשלטת, דבר שיכול להצביע לכך שקוסמינסקי, היה נוסף לכל גם חולה מין, עובדה שמיוחסת למרטש. מספר חוקרי FBI מודרניים ציינו כי אם תוכח נכונות השערות אלה, קוסמינסקי ימצא מתאים מאוד לפרופיל של רוצח סדרתי.

בשנת 2014 טען חוקר בריטי בשם ראסל אדוארדס כי עלה בידו להוכיח, באמצעות צעיף שהשתייך לדבריו לנרצחת קתרין אדווס, כי המרטש היה קוסמינסקי. אדוארס טען כי הצעיף, שהיה ספוג בדמה של אדוארדס, הכיל גם עקבות זרע שזוהו בבדיקת דנ"א כשייכים לקוסמינסקי. חוקרים אחרים ביקרו את הממצא והעלו תהיות לגבי אמיתותו של הבגד ואם אכן היה אחד מפרטי הלבוש של אדווס. בנוסף נטען כי בדיקת ה-DNA שבוצעה כביכול, פורסמה בצהובון ועל כן לא עברה ביקורת עמיתים כמקובל במקרים מסוג זה, ומומחי בדיקות דנ"א הביעו ספק באמיתות הקביעה שכן הצעיף עבר ידיים רבות וסביר להניח ש"זוהם" בשרידי DNA של אנשים רבים ובהם גם קרוביה של אדווס. כמו כן, מסע הפרסום למכירת ספרו של אדוארדס המציג כביכול את פתרון התעלומה, אינו מוסיף לאמינותו.

מייקל אוסטרוג

ביוגרפיה

מייקל אוסטרוג (באנגלית: Michael Ostrog) נולד ברוסיה בשנת 1833. בצעירותו היגר לאנגליה. עם השנים נודע אוסטרוג כעבריין והורשע מספר רב של פעמים בעבירות מסוג הונאה וגנבה, ובילה חלק נכבד מחייו מאחורי סורג ובריח. ב-1874, לאחר שנתפס והורשע פעם נוספת בגנבה הוא נשלח לתקופת מאסר של עשר שנים. ב-1883 הוא שוחרר, אך מספר שנים לאחר מכן הוא הורשע בגנבה פעם נוספת והוחזר למאסר. ב-10 במרץ 1888 שוחרר אוסטרוג מהכלא, אך המשיך לבצע עבירות פעוטות בגינן נעצר פעם נוספת. בדיונים רבים בבית המשפט, נהג אוסטרוג להפגין התנהגות חריגה, וקיימת סברה כי עשה זאת על מנת לשכנע את הסובבים אותו כי אינו שפוי. ב-1891 הועבר אוסטרוג מהכלא לבית חולים פסיכיאטרי שם החל לראשונה להתחזות לרופא יהודי. ב-1904 הוא שוחרר ממאסר בפעם האחרונה ועל פי העדויות הקיימות הצטרף למיסיון נוצרי. זו העדות ההיסטורית האחרונה הקיימת על אוסטרוג, תאריך מותו ומעשיו אחרי שנה זו אינם ידועים.

הקשר לג'ק המרטש

אוסטרוג הוא האחרון מבין שלושת החשודים שהוזכרו במזכרו של מק'נתן ועל פי המקובל החשוד הכי פחות סביר מכולם.

רופא רוסי, אסיר ומטורף רצחני. נאמר עליו כי נהג להתייחס באכזריות כלפי נשים ובמשך זמן רב היה ידוע לכל כי הוא מסתובב עם סכיני מנתחים וכלים אחרים. עברו הפלילי היה עשיר ביותר ואף פעם לא עלה בידיו לספק אליבי מספק על הדעת באשר למעשיו בזמן הרציחות.

טענות אלה של מק'נתן עומדת בסתירה למחקר ההיסטורי על חייו, ושעל פיו מתקבל הרושם כי אוסטרוג היה עבריין פעוט. מרבית החוקרים לא מתייחסים ברצינות לטענותיו של אוסטרוג בדבר היותו רופא וטוענים כי הוא היה איש בעל שמות ופרצופים רבים שבעבר הציג עצמו, בין היתר, כאציל פולני מרושש. אין שום עדות היסטורית לכך שאוסטרוג אי פעם תקף אישה או נהג להסתובב עם סכין מנתחים כפי שטען מק'נתן. גם מראהו של אוסטרוג שהיה אדם גבוה (1.80 מטר) ובן 55 בזמן הרציחות לא תואם את התיאור שנמסר על ידי מרבית עדי הראיה. אולם העדויות החשובות ביותר כנגד הטענה שאוסטרוג היה המרטש מצביעות על כך שהוא שהה במעצר, בצרפת, בעת שבוצעו מעשי הרצח שמיוחסים למרטש. אם עובדה זו נכונה הדבר היה חייב להיות ידוע למק'נתן, ולכן העובדה שאוסטרוג הוזכר בכל זאת כאחד החשודים היא תעלומה בעיני מרבית החוקרים.

חשודים נוספים

ג'ורג' צ'אפמן

ביוגרפיה

ג'ורג' צ'אפמן (באנגלית: George Chapman) נולד ב-14 בדצמבר 1865 בעיירה קטנה בפולין בשם סברין אנטוניוביץ' קלוסווסקי. בנעוריו רכש ידע רפואי כאשר נרשם לקורס קצר בן שלושה חודשים בכירורגיה מעשית בבית חולים בוורשה ואף עבד כעוזר מנתח במשך מספר שנים. עדויות שנמצאו מתקופה זו מתארות את קלוסווסקי כאדם שקדן שלמד את מדע הכירורגיה בהתלהבות רבה. ב-1887 או 1888 עזב קלוסווסקי את פולין והיגר לאנגליה מסיבות שאינן ידועות. הוא השתקע בלונדון ופצח בקריירה חדשה כספר. הוא פתח מספרה בווייטצ'אפל וב-1889 נשא לאישה את לוסי בדרסקי. שנה לאחר מכן היגרו בני הזוג לארצות הברית, אך נפרדו זה מזה בחלוף תקופה מסוימת, לאחר שנחשף אופיו האלים של קלוסווסקי, שנהג להכות קשות את בת זוגו.

קלוסווסקי מצא את דרכו חזרה לאנגליה שם המשיך לעבוד כספר ופגש במי שהייתה לאשתו השנייה, אנני צ'אפמן (אין קשר לקורבנו השני של המרטש). גם קשר זה לא החזיק מעמד והזוג נפרד כשנה לאחר מכן, אך לא לפני שקלוסווסקי שינה את שמו לג'ורג' צ'אפמן ובכך בחר לאמץ את שם משפחתה של זוגתו. זמן קצר לאחר מכן, הכיר צ'אפמן את מרי ספינק, שהפכה לבת זוגו השלישית. בדומה למערכות היחסים הקודמות בחייו, צ'אפמן החל להכות ולהתעלל בספינק על בסיס קבוע. ספינק החלה לסבול מכאבי בטן קשים מהם נפטרה ב-1897. אשתו הבאה, בסי טיילור, סבלה גם היא מהתעללות פיזית קשה מידיו של צ'אפמן. בדומה לספינק גם היא החלה לסבול מכאבי בטן ונפטרה בשנת 1901. גורלה של אשתו הבאה של צ'אפמן, מוד מארש, היה זהה אך הפעם עלה לראשונה חשד מצד רשויות החוק למעשים פלילים. לאחר שמארש מתה ב-1902, גופתה נבדקה ונמצא בה כמות קטלנית של אנטימון. מדובר בחומר רעיל שכאשר ניתן בכמויות קטנות לאורך זמן הוא גורם למוות איטי ומלא ייסורים. גופות נשותיו האחרות של צ'אפמן הוצאו מקברן ונבדקו גם הן. הממצאים היו זהים. צ'אפמן הואשם ברצח על ידי הרעלת שלוש מנשותיו ונמצא אשם. הוא נידון למוות והוצא להורג בתלייה בכלאו ב-7 באפריל 1903.

הקשר לג'ק המרטש

פרדריק אברליין

צ'אפמן היה אחד החשודים המרכזים והמועדפים ביותר על פרדריק אברליין, אחד החוקרים הראשיים בפרשה. אברליין שטח את חשדותיו בנוגע לצ'אפמן בראיון שנתן לעיתון מקומי ב-1903:

יש מספר דברים אשר גורמים לי להאמין כי צ'אפמן הוא האיש, ואתם חייבים להבין כי מעולם לא האמנו לכל הסיפורים הללו על כך שג'ק המרטש מת או שהוא משוגע או שום דבר דומה לכך. לדוגמה, תאריך הגעתו של צ'אפמן לאנגליה תואם לתאריך תחילת הרציחות בוייטצ'אפל. קיים גם צירוף מקרים מוזר הנובע מהעובדה כי הרציחות פסקו בלונדון ברגע שהוא עבר לאמריקה, כאשר רציחות דומות החלו להתבצע שם לאחר הגעתו. העובדה שהוא למד רפואה וכירורגיה ברוסיה לפני הגעתו לאנגליה מתועדת היטב, ומעניין להדגיש כי סדרת הרציחות הראשונה הייתה פרי עבודתו של מנתח מקצועי בעוד שמקרי ההרעלה האחרונים הוכחו כעבודתו של אדם בעל ידע רחב ברפואה. נוסף לכך אסור להתעלם מהסיפור שסופר על ידי אשתו של צ'אפמן בנוגע לניסיון לרצוח אותה בעזרת סכין ארוכה כאשר הם חיו באמריקה.

המקרה שאליו מתייחס אברליין נחשף לראשונה בעדות שמסרה אשתו הראשונה של צ'אפמן, לוסי בדרסקי, במשפטו. היא טענה כי יום אחד בעת שהייתם בחנות שלהם בארצות הברית התפתח ויכוח עז בינה לבין צ'פאמן. במהלך הוויכוח, היא טענה, צ'אפמן תפס אותה בפתאומיות, זרק אותה למיטה, והצמיד את פניו לפניה כדי למנוע ממנה לצעוק והחל לחנוק אותה. בדיוק באותו הרגע נכנס לקוח לחנות וצ'אפמן עזב אותה מיד, ופנה לתת לו שירות. לאחר שצ'אפמן עזב אותה, בדרסקי טענה כי היא מצאה סכין משוננת וארוכה מתחת לכרית. מאוחר יותר, היא טענה, צ'אפמן הודה כי תכנן להרוג אותה, ואף הצביע למקום שבו התכוון לקבור את גופתה, והסביר איך היה מתרץ לשכנים את היעלמותה.

פרט נוסף שאליו התייחס אברליין בראיון היה רצח של יצאנית בארצות הברית שהיה בעל מאפיינים דומים לאלה של המרטש. הרוצח לא נתפס מעולם ויש רבים, שבדומה לאברליין תולים את חשדם בצ'אפמן שייתכן שהגיע לארצות הברית זמן קצר לפני הרצח. מלבד זאת לצ'אפמן היו מאפיינים שרבים מאמינים שהיו למרטש. הוא היה רווק בזמן הרציחות, הייתה לו עבודה קבועה דבר שהשאיר לו זמן חופשי להסתובב ברחובות רק בסופי שבוע, הוא היה ידוע במזגו החם, היה אלים כלפי נשים, וכפי שהתברר הוא היה מסוגל לרצח.

המתנגדים לעומת זאת טוענים כי הסקוטלנד יארד מעולם לא חשד, ולא חקר את צ'אפמן במעורבות ברציחות המרטש למרות שנחקרו מאות חשודים אחרים. גם גילו של צ'אפמן שהיה בן 23 בתקופת הרציחות לא תואם לגיל שמסרו מרבית עדי הראיה שעמד על בין 30 ל-40. אולם הטענה המרכזית של המתנגדים מתייחסת למודוס אופרנדי של צ'אפמן שהוא שונה מאוד מזו של המרטש. צ'פמן הרעיל נשים שהוא הכיר באיטיות ולאורך זמן, בעוד שהמרטש רצח נשים שלא הכיר במהירות ובאלימות אכזרית. מומחים בתחום טוענים כי שינוי קיצוני כל כך במודוס אופרנדי של רוצחים סדרתיים הוא נדיר ביותר.

פרנסיס ג'יי טומבלטי

ביוגרפיה

פרנסיס ג'יי טומבלטי (באנגלית: Francis Tumblety), ידוע גם בכינוי ד"ר טי, נולד בשנת 1830 בקנדה או אירלנד. למרות שקיימת מחלוקת בנוגע למקום הולדתו, ידוע כי את ילדותו כמו גם את מרבית חייו הוא העביר בארצות הברית. בנעוריו עבד בבית מרקחת מקומי. לאחר שהגיע לבגרות, החל טומבלטי לנסוע בכל רחבי ארצות הברית וקנדה, ולמכור תרופות מעשה ידיו, תוך שהוא מתחזה לרופא. קריירה זו כרופא אליל נחלה הצלחה וטומבלטי צבר הון לא מבוטל. מזלו החל להשתנות לאחר שהחלו התנגשויותיו הראשונות עם רשויות החוק וזאת לאחר שהתברר שחלק מחוליו מתו לאחר נטילת תרופות שנרשמו על ידו. לא ניתן לדעת אם דבר זה נעשה בכוונה שכן טומבלטי, החל במנוסה ובסופו של דבר הצליח להתחמק מחקירה, והמשיך בעסקיו במקום אחר.

בתקופה זו החלה לעלות על פני השטח שנאתו העזה כלפי המין הנשי. טומבלטי נהג לנאום ארוכות על שנאתו העזה כלפי הנשים, ובמיוחד כלפי יצאניות. הוא אף החזיק אוסף של איברי נשים, אותו נהג להציג לראווה בהזדמנויות רבות. על פי המסופר באחת הפעמים טומבלטי הסביר לאחד ממכריו כי העוינות שלו כלפי נשים החלה לקנן אצלו לאחר שגילה כי אשתו בוגדת בו. לא ידוע הרבה על חייו הפרטיים של טומבלטי אך נראה כי את מרבית חייו הוא בילה בגפו, וקיימות עדויות רבות המעידות על כך שייתכן שהיה הומוסקסואל. ביוני 1888, הגיע טומבלטי לאנגליה שם נעצר ב-7 בנובמבר בחשד לפעילות הומוסקסואלית אסורה ובחשד למעורבות ברציחות וייטצ'אפל. הוא שוחרר בערבות והצליח לברוח בחזרה לארצות הברית. הוא לא נעצר בשנית ולא הוסגר בחזרה לאנגליה שכן לא נמצאו ראיות מוצקות כנגדו שקשרו אותו לפשעים בהם הואשם. הוא נפטר בשנת 1903 כאדם אמיד, ונקבר בעיר רוצ'סטר שבמדינת ניו יורק.

הקשר לג'ק המרטש

טומבלטי נודע לשמצה בזמנו בארצות הברית ומעלליו שכללו רומנים עם גברים צעירים, שערוריות שנגעו לעיסוקו כרופא אליל, חשדות בדבר אחריותו לרציחות וייטצ'אפל ואף האשמת שווא במעורבות ברצח הנשיא לינקולן, פורסמו ברבים בעיתונים של אותה תקופה. למרות זאת, מסיבה שאינה ידועה, התקשורת באנגליה התעלמה כמעט לחלוטין מקיומו בדיווחיה על חשודים ברציחות וייטצ'אפל. שמו של טומבלטי כחשוד משמעותי בפרשה עלה לראשונה בשנת 1993 לאחר שסטיוארט אוונס, אחד המומחים המודרניים הבולטים בתחום, מצא מכתב שנכתב ב-1913 על ידי ג'ון ליטלצ'ילד, חוקר בסקוטלנד יארד בתקופת הרציחות. במכתב נכתב:

אחד החשודים הבולטים, לעניות דעתי, היה רופא אליל אמריקאי בשם טומבלטי שנודע גם בכינוי ד"ר טי. הוא נודע בביקוריו התכופים בלונדון שהביאו להתעניינות ולדאגה בסקוטלנד יארד. למרות שהוא היה חולה מין הוא לא נודע כסאדיסט (דבר שללא ספק המרטש כן היה). למרות זאת, קיימות עדויות רבות המצביעות על כך כי שנאתו כלפי המין הנשי הייתה גדולה במידה מעוררת השתאות.

בשנים האחרונות, טומבלטי הפך לאחד החשודים הבולטים ברציחות הבלתי פתורות. אוונס ותומכיו מצביעים על מספר עובדות שמחזקות את הסברה כי הוא היה המרטש. שנאתו כלפי המין הנשי ואוסף איברי הנשים שכביכול החזיק ברשותו תואמות לפרופיל של רוצח סדרתי של נשים, הם טוענים. נוסף לכל הוא היה בלונדון בזמן מעשי הרצח, ואף נעצר בחשד למעורבות בהם. אם מתייחסים רק לחמש הרציחות הקנוניות העובדות מצביעות על כך שלאחר שנמלט מאנגליה הרציחות פסקו. מלבד זאת, קיימות ראיות המצביעות על כך כי מספר חוקרים בולטים בסקוטלנד יארד, מלבד ליטלצ'ילד, חשדו כי הוא המרטש ומספר מכריו בארצות הברית חלקו גם הם חשד זהה. נטען גם כי טומבלטי שהיה אדם אמיד היה גם ככל הנראה ערמומי וחמקן, שכן הצליח להתחמק מחקירת רשויות החוק באנגליה ובארצות הברית במשך מרבית חייו.

המתנגדים טוענים לעומת זאת כי בדומה למרבית החשודים האחרים לא קיימות שום ראיות מוצקות הקושרות אותו לרציחות. מעבר לכך קיימות מספר עובדות הפוגעות בתשתית הראייתית נגד טומבלטי. הוא היה בן 55, מבוגר בהרבה מהגיל שאותו ציינו מרבית עדי הראיה שדיווחו כי ראו את המרטש, אין עדויות המצביעות על כך שהיה לו ידע רפואי כלשהו, אף על פי שנהג להציג עצמו כרופא, ולמרות שנאתו המוצהרת כלפי נשים, אין ראיות המצביעות על כך שהוא היה אלים כלפיהן. נוסף לכך, אין ראיות לכך שהוא היה סוטה מין על פי הסטנדרטים של היום, וחשוב יותר, מחקרים מצביעים על כך שרוצחים סדרתיים הומוסקסואלים נוהגים לבחור לרוב את קורבנותיהם לפי נטיות מינם, ולא מביעים עניין ביצאניות מהמין השני. טומבלטי, אם אכן היה הומוסקסואל, היה צריך לסטות בצורה יוצאת דופן מהסברה המקובלת אם אכן היה המרטש.

ג'וזף בארנט

ביוגרפיה

ג'וזף בארנט (באנגלית: Joseph Barnett) נולד באנגליה בשנת 1858. בארנט גדל בלונדון ובמשך מרבית חייו התגורר לא הרחק משכונת וייטצ'אפל. לאחר מות אביו ונטישת אמו את הבית הוא גודל על ידי אחיו הבוגרים. בארנט פגש לראשונה את מרי ג'יין קלי, קורבנו החמישי והאחרון של המרטש, ב-8 באפריל 1887. השניים התאהבו במהרה ועברו לגור ביחד. בתקופת הרציחות הזוג גר יחדיו במילר'ס קורט. ב-30 באוקטובר 1888 התגלו חילוקי דעות קשים בין בני הזוג, ככל הנראה עקב הסכמתה של קלי לאפשר ליצאנית חסרת בית לחלוק איתם את החדר. על פי העדויות לשניים הייתה מריבה שבמהלכה עזב בארנט את החדר בכעס. בימים שלאחר מכן הוא עשה ניסיונות להתפייס עם קלי. ב-9 בנובמבר נמצא גופתה של קלי כשהיא מרוטשת קשות. בארנט נחקר ומסר עדות מפורטת במשטרה שבה פירט את כל הידוע לו על קלי. מרבית העובדות הידועות על חייה של קלי מקורם בעיקר בעדות זו. בארנט נפטר בשנת 1926.

הקשר לג'ק המרטש

בארנט הוצג לראשונה כחשוד ברציחות המרטש בשנות ה-70 של המאה ה-20. במהלך השנים בוצע מחקר מקיף על ידי מספר חוקרים על מנת לבסס טענה זו. על פי התאוריה שפותחה, בארנט היה מאוהב נואשות בקלי, והעובדה כי הייתה יצאנית לא הייתה לרוחו. בארנט נשבע לפרנס את קלי לבדו ולהוציא אותה מחיי הזנות, אך ביוני 1888 הוא איבד את מקום עבודתו, וכך גם חלומו לפרנס את קלי הגיע לקיצו. לאחר שראה כי קלי ממשיכה לעסוק בזנות הוא החל לרצוח יצאניות במטרה לגרום לה לפחד לצאת לרחובות ולזנוח את עיסוקה. מזימתו ככל הנראה לא הצליחה וקלי המשיכה בעבודתה כיצאנית למרות הכל. המתח הגיע לשיאו במריבה של הזוג ב-30 באוקטובר וייתכן כי בארנט החל להאמין כי אהבתו לקלי היא חד צדדית. בזעמו הוא הגיע למילר'ס קורט, מספר ימים לאחר מכן, ורצח אותה באכזריות רבה.

למרות שמדובר בתאוריה חסרת כל ביסוס עובדתי, קיימות מספר נסיבות וראיות עקיפות שנראה כי תומכות בתאוריה זו. אם נכונה התאוריה, היא עונה על השאלה למה המרטש הפסיק את מעשי הרצח לאחר מותה של קלי. הדבר מסביר גם למה דלת חדרה של קלי הייתה נעולה כאשר השוטרים הגיעו למקום. ייתכן שלבארנט היה מפתח לחדר והוא נעל את הדלת עם יציאתו מהחדר. נוסף לכל בארנט התאים לתיאור שמסרו עדי הראיה והוא גם מתאים לפרופיל הכללי שיצר ה-FBI על ג'ק המרטש.

אף על פי שהתאוריה זכתה לפופולריות בשנים האחרונות, היא ממשיכה להישען בעיקר על ראיות נסיבתיות. אין עדויות לכך שהסקוטלנד יארד חשד אי פעם בבארנט במעורבות ברציחות, וזאת למרות שהוא נחקר מספר שעות על ידם. ייתכן שבארנט שיקר בהצלחה בעדותו ומסר פרטים כוזבים על חייה של קלי ועל מעשיו ביום הרצח, ובכך הצליח להתל בחוקריו ולהסיר ממנו את החשד. ללא ראיות מוצקות כלשהן לא ניתן לאשר או להפריך טענה זו כמו גם טענות אחרות.

ג'יימס מייבריק

ביוגרפיה

ג'יימס מייבריק (באנגלית: James Maybrick) נולד ב-25 באוקטובר 1838 בעיר ליברפול שבבריטניה. הוא החל לעבוד בעסקי הכותנה והקים חברה שעסקה במכירות כותנה. עבודה זו דרשה ממנו נסיעות תכופות לארצות הברית. ב-1871 החליט מייבריק להתיישב בווירג'יניה שבארצות הברית במטרה לפתוח סניף של חברתו במדינה. בזמן שהותו שם, הוא נדבק במחלת המלריה, ועבר טיפולים בתרופות שהכילו ארסן שהיו מקובלות באותה תקופה, אך הביאו להתמכרותו של מייבריק לתרופה לשארית ימיו. ב-1880 חזר מייבריק לבריטניה. במסעו חזרה על סיפונה של אוניה הוא פגש בפלורנס אליזבת' צ'אנדלר בת ה-18. למרות פער הגילאים הגדול, השניים התאהבו, התחתנו לאחר שנה, ונולדו להם שני ילדים. מייבריק המשיך לחלק את זמנו בין ארצות הברית לבריטניה דבר שככל הנראה הביא למתיחות עם אשתו. השניים החלו לבגוד אחד בשני, מייבריק ניהל רומנים עם מספר פילגשים ואשתו החזירה לו באותה המטבע. בריאותו של מייבריק החלה להתרופף בפתאומיות ב-27 באפריל 1889, והוא מת ב-15 ימים לאחר מכן ב-11 במאי. נסיבות מותו העלו חשד מצד קרובי משפחתו ורשויות החוק פתחו בחקירה שבסופה נקבע כי מייבריק מת מהרעלת ארסן. אשתו, פלורנס, הואשמה ברצח, ולאחר משפט סנסציוני שהגינותו הייתה נתונה במחלוקת כבדה היא הורשעה ונידונה למוות. עונשה הומתק בסופו של דבר למאסר עולם, והיא שוחררה מהכלא ב-1904 לאחר בחינה מחודשת של המקרה על ידי הרשויות.

הקשר לג'ק המרטש

בשנת 1992, התפרסם בציבור מסמך שנטען כי הוא יומנו האישי של מייבריק שבו הוא מודה כביכול בכך שהוא המרטש. היומן פורסם על ידי מייקל בארנט, מובטל המתגורר בליברפול שטען כי הוא קיבל אותו מחברו, טוני דברו (Tony Devereux), בעת שהשניים ישבו בפאב. למרות שביומן לא מוזכר במפורש שמו של מייבריק, מקריאת העובדות ביומן והצלבתן עם הפרטים הידועים על חייו של מייבריק לא נשאר מקום לספק כי אכן מדובר בו. ביומן מתוארים מעשיו של מייבריק במשך תקופה של מספר חודשים, הכוללות גם את תקופת הרציחות, עד למותו. מייבריק מתוודה ביומנו כביכול כי הוא הרוצח האחראי לחמש הרציחות הקנוניות, ובאחריות לרצח שתי נשים אחרות שנכון להיום זהותן אינה ידועה.

הדעה המקובלת בקרב מרבית החוקרים כיום היא שהיומן הוא זיוף מודרני. מסקנה זו התקבלה לאחר שנמצא כי ביומן כתובות עובדות שגויות רבות בקשר למרטש ולרציחות שהתרחשו רק במאה ה-20. ביומן נרשמו גם מקומות וציוני דרך רבים שלא היו קיימים בימיי חייו של מייבריק. היומן עצמו יוצר אומנם בתקופה הוויקטוריאנית, אך מסיבה לא מובנת חסרים בו 20 הדפים הראשונים, ומבדיקה מהירה שבוצעה התברר כי ניתן לקנות יומן דומה אצל סוחרי עתיקות רבים. בדיקות מדעיות שבוצעו על הדיו ביומן הצביעו על כך שייתכן כי הוא נכתב בפרק זמן של מספר ימים ולא חודשים, וכי הדבר נעשה לא במאה ה-19, אלא רק שנים ספורות לפני פרסומו. מומחים שבדקו את כתב היד ציינו כי הוא מתאים יותר לזה המקובל בתקופה המודרנית מאשר בתקופה הוויקטוריאנית. מלבד היומן הוצג גם שעון כיס שעליו הופיעו ראשי התיבות של מייבריק, ג'.מ. וחרוט שעליו נרשם "אני ג'ק", ולידו ראשי התיבות של כל חמשת הקורבנות הקנוניות. בדיקות שבוצעו בשעון מצאו כי החריטות ישנות מאוד אך קיימת מחלוקת באשר לטיבן של בדיקות אלה.

בינואר 1995, בארנט הושבע על שני תצהירים נפרדים שבהם הוא מודה כביכול כי הוא מחברו של היומן, וכי היומן עצמו נכתב על ידי אשתו בהנחייתו ובהכתבתו. למרות זאת זמן קצר לאחר מכן, בארנט חזר בו מהודאתו וחזר לטעון כי היומן אותנטי. טוני דברו, חברו של בארנט שממנו הוא כביכול קיבל את היומן, לא הסביר כיצד הגיע היומן לרשותו, והוא נפטר לפני שניתן היה לחוקרו. למשפחתו של דברו לא הייתה כל ידיעה על קיומו של היומן, והם לא יכלו לספק תשובות בנושא. למרות זאת קיים עדיין מיעוט של חוקרים מכובדים שטוענים כי היומן אמיתי. לטענתם הסימפטומים של התמכרות לארסן שממנה סבל מייבריק כתובים בצורה מפורטת ביותר, ברמה שידועה רק לאנשים מעטים. כמו כן הם טוענים כי חלק מהפרטים על הרציחות שנכתבו ביומן היו חסויים, ולא ידועים לציבור הרחב לפני שפורסם היומן. נטען עוד כי באחת התמונות המקוריות מזירת אחת הרציחות נראו כתובים ראשי התיבות פ.מ. על אחד הקירות. לטענתם, ראשי תיבות אלה שייכים לאשתו של ג'יימס מייבריק, פלורנס, וכי ייתכן שהיא הייתה המניע הראשוני לרציחות.

מייבריק חלה ומת זמן קצר לאחר תום הרציחות, עובדה המסבירה, אם אכן היה המרטש, למה פסקו הרציחות בפתאומיות. למרות זאת מניעו של מייבריק לביצוע הרציחות לא ברור. לא נמצאו עדויות לכך שמייבריק היה אדם אלים או חם מזג, וגילו בעת הרציחות שעמד על 50, הוא גבוה מהגיל שאותו מייחסים למרטש.

פרדריק ביילי דימינג

בשנת 2011 חוקר זיהוי פלילי ובלש הסקוטלנד יארד לשעבר, רובין נאפר, יחד עם צוות חוקרים, טענו כי רוצח אנגלי בשם פרדריק ביילי דימינג, שחי ונתפס פעמים אחדות על פשעים חמורים באוסטרליה, דרום אפריקה, ברזיל ואנגליה הוא ג'ק המרטש. בנוסף לפשעיו, היה דימינג נשוי לפחות לשתי נשים בו זמנית והיה בעל לפחות עשרים זהויות בדויות לאורך שנות חייו.

דימינג הורשע ברצח האשה שהייתה מוכרת למשפחתו כאשתו וארבעת ילדיהם. מספר חודשים לאחר מכן רצח דימינג גם את אשתו השנייה. הרציחות בוצעו לאחר שדימינג הוביל את הנשים מאנגליה לאוסטרליה. לדברי נאפר, משטרת אנגליה טעתה בכך שחשבה שדימינג היה עצור בעת ביצוע מעשי הרצח בווייטצ'אפל או בכך שהוא היה בדרום אפריקה שכן נטען כי חוקרים הוכיחו שהוא לא היה עצור בתקופה זו ונטען כי אף עדות כתובה המורה על כך שאכן חזר לאנגליה מדרום אפריקה באותה תקופה. אחיו ואחותו העידו במשפטו. בשנת 2012 ממשלת ויקטוריה (אחת מארבע המדינות של אוסטרליה) פתחה תערוכה עם ממצאים לגבי הרוצח, ובהן מכתבים, עדויות וגם תעודות מזויפות שנמצאו בידו כשנעצר באוסטרליה.

נאפר וצוותו טענו גם שהבול על "מכתב בוס יקר" הודבק ברוקה של אשה. נאפר גרס כי מדובר במכתב אותנטי של ג'ק המרטש ומאחר שלדבריו נשללה האפשרות שפקידת דואר תדביק את הבול עבורו, שיער נאפר שמדובר ברוקה של אשתו של דימינג אותה כאמור רצח כמה חודשים לאחר מכן.

ה.ה. הולמס

ה.ה הולמס היה רוצח סדרתי אמריקאי אשר הפעיל מלון עינויים בשיקגו, תאוריה שהועלתה ניסתה לראות בו את ג'ק המרטש. אם כי לדעת רוב החוקרים תאוריה זו לא סבירה.

ראו גם

• ממעמקי הגיהנום

לקריאה נוספת

• פטרישיה קורנוול, ג'ק המרטש - דיוקן של רוצח
• Jack the Ripper: First American Serial Killer by Stewart Evans and Paul Gainey
• Jack the Ripper: The Simple Truth by Bruce Paley

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חשודים כג'ק המרטש בוויקישיתוף

• אסף אוני, החוקר הראשי היה משוכנע: ג'ק המרטש היה יהודי-פולני, באתר הארץ, 14 ביולי 2006
• אלכס דורון, מעריב, ג'ק המרטשת, באתר nrg‏, 18 במאי 2006
• איי.פי, אחרי 120 שנה: האם נחשפה זהות ג'ק המרטש?, באתר ynet, 3 במאי 2007
• האם נחשפה זהותו של ג'ק המרטש?, באתר וואלה, 19 בנובמבר 2008
• AFP, ‏מחקר חדש טוען כי חשף את זהותו של 'ג'ק המרטש', בעיתון מקור ראשון, 18 ביולי 2023