אוויטה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוויטה
Evita.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Evita
מבוסס על: המחזמר "אוויטה" מאת אנדרו לויד וובר וטים רייס
בימוי: אלן פארקר
הפקה: אלן פארקר
רוברט סטיגווד
תסריט: אלן פארקר
אוליבר סטון
עריכה: גארי המבלינג
שחקנים ראשיים: מדונה
אנטוניו בנדרס
ג'ונתן פרייס
ג'ימי נייל
מוזיקה: אנדרו לויד וובר (לחן)
טים רייס (מילים)
חברת הפצה: Hollywood Pictures
מדינה: Flag of the United States.svg ארצות הברית
אולפן: Cinergi Pictures
הקרנת בכורה: 25 בדצמבר 1996
משך הקרנה: 134 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: $55,000,000
הכנסות: $141,047,179
פרסים: זכייה בפרס אוסקר עבור המוזיקה ושיר הנושא
זכייה בפרס גלובוס הזהב עבור הסרט הטוב ביותר, שיר הנושא והשחקנית הטובה ביותר
דף הסרט ב-IMDb

אוויטה (במקור: Evita), הינו סרט מוזיקלי אמריקאי משנת 1996 בבימויו של אלן פארקר בכיכובם של מדונה, אנטוניו בנדרס, ג'ונתן פרייס וג'ימי נייל. עלילת הסרט מתארת את סיפור חייה ומותה של אווה דוארטה, לימים - אווה דוארטה דה פרון, החל מהיותה ילדה צעירה מן המעמד הנמוך, ועד להפיכה לגברת הראשונה ולמנהיגה הרוחנית של ארגנטינה. הסרט, אשר מורכב כמעט כולו שירה, מבוסס על המחזמר "אוויטה" מאת אנדרו לויד וובר וטים רייס.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתחיל בתאריך 26 ביולי 1952, עם ההודעה על מותה של אווה פרון (מדונה), הגברת הראשונה של ארגנטינה, הלוויה ציבורית והצגת דמותו של צ'ה (אנטוניו בנדרס), דמות המספר, בפני קהל צופי הסרט. צ'ה, אשר מתאר לאורך הסרט את סיפור עלייתה של אווה לשלטון, מחלתה ומותה, מופיע בתחפושות שונות ומשמש כמצפון של אווה וכמבקר שלה.

הסרט חוזר אל ילדות של אווה, כאשר היא נערה צעירה המנסה להשתתף בהלוויה של אביה בעיירה קטנה אשר בבואנוס איירס, עם אמה ואחיה. אבל אשתו האחת של אביה ובני משפחתה (אשר מעמדם החברתי גבוה יותר) אוסרים על אווה מלהיכנס ומוציאים אותה החוצה, כשהיא צורחת כי זהו אביה.

בשנת 1934, בהיותה בת 15, אווה מחליט לעזוב את העיירה, ולחפש חיים טובים יותר. היא תופסת טרמפ לבואנוס איירס ביחד עם זמר טנגו אוגוסטין מגאלדי (ג'ימי נייל), שאיתו היא מנהלת רומן. לאחר שמגאלדי עוזב אותה, היא מתקדמת, באמצעות קיומן של מספר מערכות יחסים עם גברים, כאשר בכל פעם - הגבר הבא הוא אדם בעל יותר ויותר השפעה מהקודם. אווה הופכת לדוגמנית ולשחקנית רדיו, עד למפגש הגורלי שלה עם הקולונל חואן פרון (ג'ונתן פרייס), בשעת אירוע התרמה. הקשר שלו עם אווה פרון מקנה לו פופולאריות בקרב הציבור, שכן היא ממעמד הפועלים (כפי שפרון עצמו). אווה מנצלת את תוכנית הרדיו שלה על מנת לקדם את פרון, גם כאשר הממשל כולא אותו, בניסיון לגמד את המומנטום הפוליטי שלו. גלי התמיכה שמייצרת אווה מאלצים את כוחות הממשלה לשחרר פרון, וביחד עם אווה הם זוכים לתמיכה ציבורית מהעם. פרון זוכה בבחירות לנשיאות בשנת 1946, ואווה מבטיחה כי הממשלה החדשה תשרת את "חסרי החולצות" (עובדים עניים).

אווה מקים תשתית ומפיצה סיוע, בעוד מקורביו של פרון בוזזים את הקופה הציבורית. החברה הארגנטינית היא מאוד מעמדית, ולכן הקצונה הצבאית והאליטות החברתיות מתעבים את השורשים המשותפים של אווה ואת זיקתה לעניים. אוויטה, במהלך סיור בעולם, הופכת חולה וממהרת לשוב לארגנטינה. לקראת סוף חייה, היא מבינה כי היא חולה סופנית, וטוענת כי החיים שלה היו קצרים כי היא זרחה כמו "אש מבריקה" ומסייעת לפרון להתכונן להמשך חייו בלעדיה. קהל גדול מקיף את קאסה רוסאדה במשמרת נרות תפילה להחלמתה, עד אשר האור של החדר שלה נכבה, דבר המסמן את מותה, בגיל 33. ההלוויה של אווה מוצגת שוב. צ'ה מתקרב אל הארון שלה, ומנשק אותו/אותה.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/ית שם הדמות הערות
מדונה אווה פרון
אנטוניו בנדרס צ'ה דמות המספר
ג'ונתן פרייס חואן פרון
ג'ימי נייל אוגוסטין מגאלדי

ביקורות ותגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה לביקורות מעורבות, ציון 61% באתר ריכוז הביקורות Rotten Tomatoes, מתוך 31 ביקורות‏[1].

מועמדויות וזכיות בפרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Evita‎", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)