אייב פורטאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אייב פורטאס
Abe Fortas
אייב פורטאס
אייב פורטאס
לידה 19 ביוני 1910
ממפיס, טנסי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 באפריל 1982 (בגיל 71)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות סדאר היל, סיוטלנד, מרילנד ארצות הברית
השכלה
  • בית הספר למשפט של ייל
  • קולג' רודס
  • South Side High School עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שופט, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה US Democratic Party Logo.svg  המפלגה הדמוקרטית
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית
4 באוקטובר 196514 במאי 1969
(3 שנים ו־31 שבועות)
תחת נשיא בית המשפט העליון ארל וורן
נשיא ממנה לינדון ג'ונסון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אייב פורטאסאנגלית: Abraham Fortas,‏ 19 ביוני 1910 - 5 באפריל 1982) היה עורך דין יהודי אמריקאי, שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית בשנים 19651969.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייב פורטאס, 1968

אייב פורטאס נולד ב-1910 בממפיס, טנסי, הצעיר בחמשת ילדיהם של ויליאם/וולף ורחל/ריי (לבית ברזנסקי/ברסון) פורטאס, זוג מהגרים יהודים, ילידי ליטא ורוסיה, שהגרו לארצות הברית דרך אנגליה. האב היה נגר, יצרן ארונות[1][2].

פורטאס הצעיר היה כנר מוכשר ואף הקים להקת ג'אז בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון, אולם הוא היה עוד יותר מוכשר בלימודיו וסיים את התיכון כבר בגיל 15, במקום השני בכיתתו. הוא קיבל מלגה וב-1926 החל ללמוד בקולג' המקומי בממפיס.

את הקולג' הוא סיים במקום הראשון בכיתתו וב-1930, בן עשרים התקבל לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל, הצעיר בסטודנטים למשפטים שם. גם את לימודי המשפטים סיים בהצטיינות במקום השני בכיתתו, ב-1933.

בתקופת לימודיו היה עורך כתב העת המשפטי של ייל, Yale Law Journal ועם סיום הלימודים מונה למרצה בייל, בעזרת אחד ממוריו בבית הספר למשפטים, ויליאם אורוויל דאגלס.

פקיד בכיר בממשל רוזוולט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים שלאחר מכן עבד פורטאס כמרצה בייל במקביל לעבודה בממשל הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט במסגרת הניו דיל. דאגלס, שהביא למינויו כמרצה בייל היה גם האיש שהביא אותו לממשל רוזוולט. בתקופה זו פגש וב-1935 נישא לקרוליין אגר, כלכלנית שעבדה כמוהו באותה מסגרת. לא נולדו להם ילדים.

ב-1937 מונה דאגלס, פטרונו של פורטאס לראש הוועדה לניירות ערך ולבורסות (ארצות הברית), שהוקמה על ידי רוזוולט ארבע שנים קודם לכן. דאגלס משך אחריו גם את פורטאס אל הגוף החדש הזה.

כעבור שנתיים, כשמונה דאגלס לשופט בבית המשפט העליון נטש פורטאס את משרת ההוראה בייל והתמקד בשרות הציבורי בממשל רוזוולט. ב-1941 הוא מונה לראש מחלקת החשמל במשרד הפנים ושנה אחר כך לתת שר הפנים והוא בן 31 בלבד.

הוא כיהן בתפקיד זה כארבע שנים, עד לתום מלחמת העולם השנייה.

עורך דין פרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית 1946 פרש פורטאס והקים משרד עורכי דין פרטי ביחד עם תורמן ארנולד. המשרד הפך מהר מאוד לאחד הגדולים בוושינגטון ונחשב כיום לאחד הגדולים בעולם (קרוי כיום - ארנולד ופורטר (אנ')).

בין התיקים הידועים ביותר שלו במסגרת זו היה הערעור שהגיש לבית המשפט העליון ב-1948, בגין פסיקה נגד המועמד לסנאט, לינדון ג'ונסון. יריבו הדמוקרטי של ג'ונסון האשים אותו בשחיתות בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית. פורטאס זכה עבור ג'ונסון וגם הכיר כתוצאה מכך את מי שיהיה כעבור 15 שנה נשיא ארצות הברית וימנה אותו לבית המשפט העליון.

מקרה ידוע אחר אירע כעבור כשנתיים, כאשר פורטאס ייצג את אוון לאטימור, פקיד ממשל בכיר שהואשם על ידי הסנטור ג'וזף מקארתי בכך שהוא סוכן קומוניסטי. פורטאס הגן על לאטימור, במסגרת ועדות שונות בסנאט, כנגד התקפות מקארתי שהיה אז בשיא כוחו. הוא הוסיף כך רבות, לשם, שהחל לרכוש לעצמו כלוחם זכויות אדם.

פורטאס טיפל גם בכמה תיקי זכויות אדם נוספים, שזכו לתשומת לב ציבורית רבה. בין השאר ייצג ב-1953 את מונטי דורהאם והביא לקביעת "כלל דורהאם" (אנ'), שאיפשר להוכיח בפני ביהמ"ש באמצעות פסיכיאטרים את חוסר השפיות של נאשם. וב-1963 הוא ייצג את קלארנס ארל גדעון והביא לקביעת בית המשפט העליון בתיק גדעון נ. ויינרייט (אנ'), לפיה נאשם עני זכאי לייצוג משפטי על חשבון המדינה לא רק בתיקים פדרליים.

בית המשפט העליון וההתפטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1965 מינה ג'ונסון את פורטאס לשופט בית המשפט העליון במקומו של ארתור גולדברג, אולם פורטאס הספיק לכהן רק שלוש וחצי שנים (4 באוקטובר 1965 - 14 במאי 1969) בטרם נאלץ להתפטר מתפקידו. בתקופת כהונתו הקצרה הוא השתייך לצד הליברלי של בית המשפט.

ביוני 1968, כחצי שנה לפני תום כהונתו כנשיא, לינדון ג'ונסון מהמפלגה הדמוקרטית הציע את פורטאס כמחליפו של ארל וורן לתפקיד נשיא בית המשפט העליון. המפלגה הרפובליקנית התנגדה לאישור מינויו של פורטאס לתפקיד זה, בדיוק בשל דעותיו הליברליות שגרמו לג'ונסון להציעו מלכתחילה. היא הצליחה למשוך את הדיונים בסנאט במשך חודשים ארוכים ובמרוצת אותם דיונים מפרכים נחשפו כמה בעיות אתיות - פיננסיות בהתנהגותו של פורטאס. בין השאר הסכים לקבל כספים בגין הרצאות שנתן בתקופת שירותו בבית המשפט העליון ועוד.

באוקטובר 1968 נאלץ פורטאס לוותר על מועמדותו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון ובמאי 1969 התפטר גם מהשיפוט בכלל.

הוא ניסה לחזור למשרד עורכי הדין הפרטי שהקים, אך בשל אותן בעיות אתיות - פיננסיות שהתגלו בעת הדיונים בסנאט על מינויו לנשיא בית המשפט העליון סירבו השותפים במשרד לקבלו חזרה. ב-1970 הוא הקים משרד עורכי דין חדש ובמשך 12 השנים שלאחר מכן עבד כעו"ד פרטי במסגרתו, עד פטירתו ב-1982 ממפרצת באאורטה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אייב פורטאס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]