אוליבר ונדל הולמס הבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוליבר ונדל הולמס הבן
Oliver Wendell Holmes, Jr.
Oliver Wendell Holmes Jr circa 1930.jpg
לידה 8 במרץ 1841
בוסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 במרץ 1935 (בגיל 93)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הלאומי ארלינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית הספר למשפטים בהרווארד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע משפטן, שופט, משפטן, מרצה באוניברסיטה, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Oliver Wendell Holmes Jr signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אוליבר ונדל הולמס הבןאנגלית: .Oliver Wendell Holmes, Jr;‏ 8 במרץ 1841 - 6 במרץ 1935) היה שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית. נודע בפסיקות פרוגרסיביות שנתן, לעיתים קרובות בעמדת מיעוט, אשר העניקו לו את הכינוי "המתנגד הגדול". לצד פסיקות אלו, הוביל גם לא מעט פסיקות שמרניות. בין פסיקותיו היו כאלו אשר כיום תיחשבנה למזעזעות. הולמס מזוהה כיום כאבי הגישה הריאליסטית למשפט.

הולמס, יליד בוסטון ובנו של אוליבר ונדל הולמס האב - רופא ומשורר ידוע, לחם במלחמת האזרחים האמריקאית ואף נפצע במהלכה. לאחריה התחיל את מסלול לימודיו המשפטיים. הוא שימש כשופט, ובהמשך נשיא בית-המשפט העליון של מסצ'וסטס לפני שמונה, בשנת 1902, לשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית. הולמס שרת בבית המשפט העליון של ארצות הברית כ-30 שנה, עת פרש משיפוט בגיל מעל ל-90 - השופט המבוגר ביותר בבית משפט זה מעולם.

גישתו המשפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיקתו של הולמס התבלטה לא רק בלשונה הברור ובהגיונה הסדור, אלא גם באופיה המודרני. הולמס פיתח גישה, שכיום נחשבת למקובלת, המגבילה הן את חופש הקניין והן את חופש החוזים למול זכות המדינה לחוקק כרצונה. במיוחד זכורה בהקשר זה תמיכתו בחוקים המאפשרים את זכות ההתאגדות של עובדים, ובזכות המדינות לחוקק חקיקה בתחום דיני העבודה, דבר שהותירו פעמים הרבה בדעת-מיעוט. מבין מקרים אלו מפורסם במיוחד פסק-הדין בפרשת לוכנר, בו נפסק כי אסור למדינת ניו-יורק להגביל את שעות העבודה של אופים, שכן הדבר פוגע בזכות החוקתית של חופש החוזים. פסק דין זה נתפס כיום לאחת מנקודות השפל של המשפט האמריקאי, בעוד שדעת המיעוט שכתב הולמס באותו מקרה, שבעיקרה מאשימה את שופטי הרוב בכך שכפו את אמונתם הפרטית הכלכלית על מדינת ניו-יורק, הפכה עם השנים למפורסמת ומצוטטת במיוחד.

בתחום האקדמי, מקובל לראות את ראשית פיתוח הגישה הריאליסטית והפרגמאטית, שהולמס נחשב כאמור לאביה. הולמס ידוע במיוחד בעבור שתי סדרות הרצאות אשר נהפכו לאחר מכן למאמרים.

בראשונה מביניהן, "המשפט המקובל", הולמס תקף את הפורמליזם במשפט, וטען כי: "חייו של המשפט אינם היגיון אלא ניסיון":

The life of the law has not been logic; it has been experience. The felt necessities of the time, the prevalent moral and political theories, intuitions of public policy, avowed or unconscious, even the prejudices which judges share with their fellow men, have had a good deal more to do than the syllogism in determining the rules by which men should be governed

חייו של המשפט אינם היגיון אלא ניסיון; להכרח כפי שנתפס בזמנו, לתאוריות המוסריות והפולטיות הרווחות, למוסדות של מדיניות ציבורית, בין אם מוצהרים ובין אם לאו, ואפילו לדעות הקדומות אשר השופטים חולקים עם שאר הבריות, ישנה השפעה רבה יותר מאשר לסילוגיזם בקביעת החוקים אשר אנשים יחיו על פי הם.

הולמס ראה את החוק כאמצעי של מדיניות, כלי אשר החברה מווסתת באמצעותו את שמתרחש בה.

אוליבר ונדל הולמס הבן

בהרצאה שנתן הולמס באוניברסיטת הרווארד בשנת 1897, שפורסמה בהמשך תחת הכותרת The Path of The Law (דרכו של המשפט), שם האדם מוגדר כיצור מתנסה ופותר בעיות. את המשפטנים הגדיר הולמס ככאלו שיודעים לצפות את הסנקציה המשפטית ותו לא. ההנחות של נורמות, זכויות וכיוצא בזה לא היו חשובות במיוחד בעיני הולמס, שכן בעיניו יש לכוון את המשפט לאדם הרע. האדם הרע, כך טען הולמס, אינו מתעניין בנורמות חברתיות או מוסריות אלא במה שיקרה לו אם יעשה פעולה מסוימת. שאלתו היחידה היא מה תעשה לו מערכת המשפט אם ירצח את חברו, או יפר חוזה, או יהיה מעורב בתאונת דרכים. עורך-הדין, המשיך הולמס, הוא אדם שיודע לצפות, בצורה טובה, מה תעשה מערכת המשפט לאדם זה.

הולמס תקף את ההסתמכות, המוגזמת לטעמו, של המערכת המשפטית על שיקולים היסטוריים וביקש לפתח את המשפט כמדע שמתמודד עם התנסות ולא כמשפט שמתמודד עם שאלות. הולמס ניבא שהמשפט האמריקאי ינסה לשאוב את המדעיות שלו בעיקר מהכלכלה. "האדם של ההווה הוא האדם של המילה הכתובה אך האדם של העתיד יהיה כלכלן – איש מדעי החברה". המשפטן יִדע כלכלה כך שיוכל לבדוק באופן אמפירי את האופן בו המשפט יתקיים בפועל. במקביל קרא הולמס לפתח את כישורי המשפטן האמריקאי גם בתחום תורת המשפט וזאת כחלק מניסיונו להעביר את הדיון המשפטי לפסים מדעיים יותר.

מאמרו זה של הולמס נחשב מהמשפיעים שנכתבו בעולם המשפטי האמריקאי והעולמי, והוא צוטט מאות פעמים בהמשך. בפועל, לקח לעולם המשפטי האמריקאי יותר מ-60 שנה עד שהוא החל להתפתח באמצעות שימוש בכלים כלכליים, כפי שניבא הולמס, עת החלה עלייתה של האסכולה הכלכלית של המשפט.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Path of the Law, הנוסח המלא (באנגלית) של ההרצאה שנשא הולמס כפי שפורסמה בהמשך.