אלן גינסברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אלן גינזבורג)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלן גינסברג
Allen Ginsberg.jpg
לידה 3 ביוני 1926
פטרסון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 באפריל 1997 (בגיל 70)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחזאי, משורר, סופר, אוטוביוגרף, תסריטאי, מוזיקאי, מורה, צלם עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספוקן וורד עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי דור הביט עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים מלגת גוגנהיים
פרס הספר הלאומי
פרס השלום של ליגת המתנגדים למלחמה
פרס הספר הלאומי לשירה (1974)
מדליית רוברט פרוסט (1986) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אלן גינסברג ובוב דילן, 1975

אלן גינסברג[1]אנגלית: Allen Ginsberg;‏ 3 ביוני 1926 - 5 באפריל 1997) היה משורר יהודי-אמריקאי, מהדמויות הבולטות ב"דור הביט" של אמצע המאה ה-20 בסן פרנסיסקו, ומבקר חריף של התרבות האמריקנית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינסברג נולד בניוארק, ניו ג'רזי למשפחה יהודית ממוצא רוסי בעלת מודעות פוליטית חזקה שהתעניינה במרקסיזם ופמיניזם. אביו, לואיס, היה מורה ומשורר שפרסם מיצירותיו מדי פעם בניו יורק טיימס. אמו, נעמי, סבלה מהתקפי פרנויה חוזרים ונשנים עד שבסופו של דבר אושפזה ועברה ניתוח כריתת אונה. אלן הצעיר התחבט בשאלת זהותו המינית, ונחשב לתלמיד מצטיין. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון נרשם לאוניברסיטת קולומביה.

חבורת ה'ביט'[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוניברסיטה הצטרף גינסברג לקבוצת יוצרים צעירים שניסו להתעמת עם החברה השמרנית האמריקאית של שנות החמישים. בין חברי הקבוצה נמנו ג'ק קרואק, ויליאם בורוז, לוסיאן קאר וניל קאסאדי. לצד התעניינות בפילוסופיה ובספרות נהגו חברי הקבוצה להשתמש בסמים, לנהל חיי מין חופשיים ואף לעסוק בפשע. השייכות לקבוצה בעלת האופי המיני המתירני הקלה על גינסברג לקבל את נטייתו הפאנסקסואלית ולנהל כמה רומנים מזדמנים. גינסברג קרא בצעירותו את שירתו של המשורר האמריקאי וולט ויטמן והיא השפיעה רבות על השירה שכתב בעצמו, אך בתקופה זאת כמעט ולא פרסם את יצירותיו. הוא השקיע את מירב מרצו וזמנו בטיפוח כישרון הכתיבה של חבריו קרואק ובורוז, שחייבים לו במידה רבה את ראשית הקריירה הספרותית שלהם.

מעורבותו העקיפה של גינסברג במעשי הפשע של חבריו גרמה להשעייתו מהלימודים ולקטיעת הפרק האקדמי בחייו. במשך כשנה עבד במבחר עבודות מזדמנות כמו שוטף כלים בספינה וכשומר לילה. לאחר מכן גינסברג התנתק מחבריו ההוללים וניסה לאמץ אורח חיים "נורמטיבי": הוא עבר טיפול פסיכיאטרי במשך מספר חודשים, מצא עבודה בשיווק ואפילו ניהל מערכת יחסים רומנטית עם אישה. אולם תקופת הרוגע היחסי נסתיימה במהרה. גינסברג הכיר את המשורר ויליאם קרלוס ויליאמס, ששימש עבורו כמעין מורה דרך רוחני שהוציא אותו ממימוש "החלום האמריקני", אליו נגרר גינסברג, והחזיר אותו לעולם היצירה. ויליאמס קשר בין גינסברג לבין חבורת משוררים צעירים בסן פרנסיסקו.

כמשורר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסן פרנסיסקו כתב גינסברג, באמצע שנות העשרים לחייו, את הפואמה "יללה" (Howl; תורגם לעברית גם כ"נהמה"). זוהי פואמה המתארת את שחיקת האדם בחברה המודרנית. היצירה, שהוקראה בפומבי בגלריה נודעת בעיר, זכתה להצלחה מיידית. הדפסת הפואמה באופן מסחרי בשנת 1957 לוותה בקשיים רבים. המשטרה אסרה על הפרסום בטענה כי מדובר בתועבה, בשל ההתייחסות המופגנת והבוטה ביצירה ליחסי מין בכלל ויחסים הומוסקסואלים בפרט. האיסור נדון בבית משפט ושם נפסק לטובת גינסברג ופרסום היצירה. הפסיקה העניקה לפואמה מעמד של סמל בולט לדור הביט ולמראה של הלך הרוח בקרב הצעירים האמריקאים של אותה תקופה - עיסוק במין, בהזיות, בסמים ובשיגעון. בספר מופיע גם השיר סופרמרקט בקליפורניה. יצירתו של גינסברג משקפת לא רק את עולמו הפנימי של אדם המתייסר בכאביו הפרטיים, אלא גם את פני הדור והתהפוכות החברתיות והתרבותיות של אותה תקופה. גינסברג היה מורה דרך רוחני לדורות של צעירים שבאו אחריו, עבורם שימש מודל ללוחם חופש ומגן זכויות האדם.

מותה של אמו של גינסברג, נעמי, השפיע מאוד על חייו ויצירתו, והוא הקדיש לה את הפואמה "קדיש" שפרסם בשנת 1961. בפואמה הוא מתאר את חייה הקשים ומבכה את מותה. "קדיש" נחשבת לאחת מהחשובות ומהבולטות שביצירותיו.

בסתיו 1961 הגיע משורר גינזברג לביקורו הראשון בישראל ונפגש בין היתר עם חוקר הקבלה גרשום שלום[2]. הוא שב לביקור בארץ בשנת 1986, יחד עם הצלם האמריקאי רוברט פרנק.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1954 הכיר גינסברג את פיטר אורלובסקי, שהיה בן זוגו עד ליום מותו. גינסברג ואורלובסקי טיילו במקומות שונים בעולם וגינסברג הושפע בעיקר מתרבות המזרח ומהדת הבודהיסטית. לאחר ששימש כנציגו של דור הביט, לקח על עצמו גינסברג גם את תפקיד של אחד הדוברים הבולטים ביותר של דור ההיפים בשנות השישים. גינסברג נפטר ב-5 באפריל 1997 בניו יורק ממחלת הסרטן.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יללה - 1956
  • קדיש - 1961
  • המפנה - 1963

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משיריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]