אלעזר רוקח (רב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אלעזר מרגליות (רב))
'רבי אלעזר רוקח'
לידה 1685
תמ"ה
קרקוב
פטירה 1741 (בגיל 56 בערך)
כ"ז בתשרי תק"ב
צפת
מקום פעילות ראקוב, טרנוב, ברודי, אמשטרדם וצפת
תקופת הפעילות ?–1741 עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו מעשה רוקח, ארבעה טורי אבן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי אלעזר רוקח (תמ"ה, 1685-כ"ז בתשרי תק"ב, 1741; מכונה גם המעשה רוקח על שם ספרו המפורסם) היה רב בקהילות ראקוב, טרנוב, ברודי, אמשטרדם וצפת, ואבי משפחת רוקח שבין צאצאיה נמנים אדמו"רי חסידות בעלז ואישים ידועים רבים. נולד בקרקוב שבגליציה לרב שמואל שמעלקא. בשנת תק"א (1740) עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת, ובה נפטר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרב שמואל שמלקה מרגליות ואמו טייביל (לבית באב"ד) בקרקוב,[1] ובשם עיר זו חתם כל ימיו. שם למד תורה מפי רב בשם ר' נחום. בגיל צעיר התבקש לדרוש בעיר במעלת הצדקה. הוא כיהן כאב"ד ראקוב בפולין.[2] בעת כהונתו שם, הוא התפרסם בעקבות מחאה מקורית נגד קבוצת רבנים בכנס שנערך בלובלין, ובו התירו גבינה שחששו למקורה.[3] בהמשך מונה לרבה של העיירה טרנוב.

הוא מונה לאב"ד ברודי העיר היהודית המרכזית בגליציה, כנראה משנת ה'תע"ט. בברודי הקים לעצמו בית מדרש שבו התפללו בנוסח ספרד על פי האר"י והתנהג בקדושה עליונה ובפרישות עצומה והיה יושב כל היום מעוטף בטלית ותפילין ובני דורו קראוהו חסיד וקדוש. בכ״ז באלול בשנת תצ"ה נבחר לרבנות הקהילה האשכנזית באמשטרדם במקומו של ר' אברהם ברלינר שנפטר בשנת ת"צ.

באמשטרדם התקבל בכבוד רב, ולכבודו הוטבע מטבע זיכרון, שעל צדו האחד חקוק דיוקנו. מעשה חקיקת דיוקן על מטבע היווה תקדים בציבור היהודי, והוא עורר דיון הלכתי, שרישומיו בספרו של ר' יעקב עמדן "שאילת יעב"ץ" (א, ק"ע)[4] ובו שמח על כך שמושלי אמסטרדם בסופו של דבר גנזו את המטבע הזו, ושיער שהרב לא ידע על המטבע, מכיוון שצורת הפנים הייתה בהבלטה, ולכן אסורה על פי ההלכה.

ציון הרבנית מ' חוה רוקח בהר הזיתים

ביום א׳ י׳ בסיון שנת ת״ק הוא הודיע על עזיבתו את אמשטרדם ואת "הכבוד המדומה" כלשונו בעשרה בטבת ה'תק"א בחורף קר במיוחד, ולמרות זאת הקהילה כולה נפרדה ממנו בטקס רב רושם. בחול המועד סוכות תק"א הגיע לצפת, ולא ברור מה עלה בגורלו.[דרושה הבהרה] יש הכותבים שמונה כנשיא ארץ ישראל, ועסק בחלוקת כספי הצדקה לעניים. וקיימת מסורת שהתאמץ לפגוש את רבי נחמן מהורדנקא בארץ ישראל שעלה לפניו אך לא עלה בידו הדבר. הוא סבל ממלחמה עם השבתאים בארץ, לאחר שלחם בהם באמשטרדם. הוא נפטר תוך שנה מהגיעו, בשנת ה'תק"ב אך מועד הפטירה שלו אינו ברור, מסורת אחת קובעת את פטירתו בג' בחול המועד סוכות אותה שנה, מסורת אחרת טוענת שנפטר בשבת בראשית - השבת שלאחר סוכות ושמיני עצרת (שמחת תורה).[5]

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורה, וכן על פי עדות נכדו (בן בנו) רבי נפתלי הירץ רוקח[6] נקבר בבית העלמין הישן צפת במערה הנקראת "מערת האשכנזים" מימין לכניסה. על פי מסורת זו היו נוהגים בצפת להשתטח על קברו בימי הרחמים והסליחות.

אמנם יש הסוברים שנקבר בבית הקברות היהודי העתיק בחברון, על פי צוואתו.[7] אבל העובדה שנכדו כותב להפך הוא ראיה חזקה שנקבר בצפת ולא בחברון.

אלמנתו, חוה, נקברה בהר הזיתים.[8]

הערצת גדולי ישראל את רבי אלעזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בחייו היה אחד מהדמיות הנערצות ביותר הן אצל היהודים ואפילו אצל הגוים וזה בגלל חסידותו וקדושתו ורבוי מופתיו ונפלאותיו. גדולי ישראל מכל החוגים אשכנזים וספרדים וגם אחרי מותו הן חסידים והן מתנגדים מזכירים שמו בהערצה. היעב"ץ (שלא היה מרבה בשבחים בדרך כלל) כותב עליו בנוגע למטבע שעשו לכבודו[9]

הרב החסיד מוה"ר אלעזר ז"ל מברודי....נודע בשם חסיד בדורו....מכל הלין אני אומר שבודאי לא ידע הרב ולא הסכים בעשייתו, כי לא יאונה לצדיק כל און, וחזי מה סלקא ביה, לפי מה ששמעתי שהשלטון ציוה בגזירה חרוצה לגנוזן ובל יראו בחוצות.

רבי חיים הכהן ראפאפרט האב"ד לבוב שהיה מגדולי הדור כותב בהספידו על רבי אלעזר[10]

שמועה באה ונמס כל לב ורפו כל ידים ונשברה כל רוח תלכנה מים על כי נפל גיבור ואבדו כלי מלחמה. הוא ניהו הגאון החסיד המפורסם בכל קצוי ארץ וים רחוקים כבוד המנוח מורנו הרב רבי אלעזר שהורה צדק לעדת ה' קודש בק"ק בראד ובק"ק אמסטרדם ורגלוהי דלאו בר אינש אלא מלאך רגלו רגל ישרה לאתר דמתבעי תמן אובילו יתיה זכה להקבר בארץ הקדושה.

הנודע ביהודה באחת מתשובותיו לנכד רבי אלעזר כותב[11]

קבלתי מכתבו הטהור ולהיות שזה יותר משנה שאני אינני בקו הבריאה וראשי כבד עלי מאד ושאר הגוף לא פלט ובעו"ה אני סובל יסורים שיש בהם ביטול תורה....לכן אני נמנע מלהשיב לשואלים רק בדבר הנחוץ....אבל לאהבת אבותיו קדושי עליון כי מכותלי מכתבו ניכר שהוא בן לאותו צדיק הגאון מו"ה שלום זצ"ל בן בנו של הגאון החסיד מו"ה אלעזר זצ"ל אב"ד דק"ק אמשטרדם ולכן נתחזקתי מעט ועיינתי בדבריו הנחמדים.

החיד"א כותב עליו בשם הגדולים[12]

הגאון החסיד מו"ה אלעזר מקראקא בן הרב ר' שמואל חיבר ספר מעשה רוקח רמזים נפלאים במשניות ע"ד האמת, והדפיסו כשהיה מוכן ליסע לא"י תובב"א, ועלה לעיה"ק צפת תוב"ב, ואחר שנה נסע לג"ע. ושמעתי נפלאות מחסידותו ובקיאותו.

בחסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמו"רי תנועת החסידות ובראשם הבעל שם טוב העריצוהו והתבטאו אודותיו בצורה מופלגת. סיפור בשבחי הבעש"ט מספר על כך שהבעל שם טוב ידע שמטרת הרב בנסיעתו ארצה הייתה להיפגש עם מקובל נוסף - הרב נחמן מהורדנקא ובכך להביא את המשיח והגאולה. אך לבעל שם טוב נודע על כישלון התוכנית, עזיבת הרב מהורדנקא את ארץ ישראל, ופטירתו בלא עת של רבי אלעזר, בסוג של נבואה.

נס הלבקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו הגדול, אהרן, היה אביה של שפרינצה, אשת רבי אלימלך מליז'נסק ה"נועם אלימלך". אחיה יהושע היה לבקן ונולד עיוור. התינוק הוחזק במרתף אפל, על פי החלטת הרופאים. בביקור של רבי אלעזר אצל אחיו, בירך את כל בני הבית, ושם את ידיו על עיני יהושע, שנפקחו והוא החל לראות. באותו מעמד בירך את שפרינצה שבעתיד תלד בן, וביקש שזה ייקרא על שמו, לזכר הנס. וכך עשתה. בן זה הוא רבי אלעזר ויסבלום מליז'נסק

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו "ארבעה טורי אבן" הודפס עם הרמב"ם בדפוס וילנה ובמהדורת ורשה שהועתקה ממנה.[15] בעקבות זאת הפירוש מופיע בכל מהדורות הרמב"ם המודפסים כיום.

ספריו מעשה רוקח על המשנה ועל התורה נדפסו במספר מהדורות, החשובה בהן הוצאת מונקטש משנת ה'ת"ש הכוללת את תולדות המחבר ומקורות אודותיו.[16] בשנת ה'תשנ"ג לכבוד נישואי בנו יחידו של הרבי מבעלז, נדפסו יחד כל ספרי ר' אלעזר רוקח בספר 'מעשה רוקח השלם'. הספר מושתת על הוצאת מונקטש, ובו הקדמה מורחבת.

יחוסו וצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו וכן בני בניו היו מכנים את עצמם מרגליות ולא רוקח. משנת התקמ"ז כתוצאה מחוק השמות שגזר הקיסר יוזף השני מאוסטריה נכדיו שגרו בגאלציה בחרו לעצמם את השם ׳רוקח׳ על שם ספרו המפורסם ׳מעשה רוקח׳.

מסורת של אדמורי"ם וביניהם אדמור"י בעלז, מייחסת את רבי אלעזר מרגליות לרב יואל פייביש שטנגן[17] ובהמשך למשפחת באב"ד, לרב יהושע העשיל מחבר הספר מגיני שלמה (ומאבותיו של הרב פאלק, הפני יהושע שקרא לספרו על שם הרב העשיל), ולרב נפתלי כ"ץ מחבר הספר סמיכת חכמים. ייחוס זה וקשרים משפחתיים אלו, הובילו משפחות רבות לחשב את שושלותיהם לשושלת דוד המלך. לאחרונה חוקרים מצאו שקשרים אלו דרך ה"מעשה רוקח" בטעות יסודם, אך עם זאת משפחות אדמו"רים רבים, כולל שושלת רוקח מבעלז, עדיין מקושרים לאישים אלו ולשושלת בית דוד דרכם, בקשרים משניים, מסועפים.[18]

בנו היה רבי שלום מרגליות, רבה של טיקטין.

בין צאצאיו נמנים אדמו"רי בעלז וכן אישי ציבור רבים, כמו ישראל רוקח, ממנהיגי מפלגת "הציונים הכלליים"; שמעון רוקח, ממייסדי נווה צדק; אלעזר רוקח, מעסקני היישוב. מצאצאיו היו רבנים חשובים וביניהם הרב פנחס מיכאל גרויסלייט ששם משפחתו שונה מרוקח, והרב פסח פרוסקין, והרב אפרים זלמן מרגליות ששייך לענף ששמר על שם המשפחה המקורי, כשהוא היה רב בברודי כמו ר' אלעזר. נכדו, אהרון הויזמן, הוציא לאור בשנת תשס"ב את הספר "תולדות מעשה רוקח", ובו מפורטים צאצאיו הרבים, כולל אדמו"רי בעלז, ליז'ענסק, סוכטשוב, פינצ'וב, קומרנה, קוז'ניץ, הוסיאטין, זליחוב, סטולין, סאטמר, סאסוב, ספינקא, פיאסצנה, פרציבה, ורידניק.


תקופת חייו של הרב אלעזר רוקח על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בהקדמה לספרו, בהסבר לשם הספר, כתב שהחליט לרמוז על שם אמו טייביל בגימטריה של שם הספר. בסיפור תולדותיו שצורף למהדורת מונקטש נוסף סיפור מעניין על נסיבות נישואי הוריו שהיו בתחילה נישואין מדומים, עם נערה יהודיה בבית החולים, לצורך הימנעות מנישואין בכפייה עם בתו הנוכרייה של שר העיר. ומשבאו לבטל את החתונה, הוכיחה טייביל כי היא ממשפחה מיוחסת. בעיתון הפלס מובא שם משפחתה באב"ד וייחוסה המלא כצאצאית הרב יהושע העשיל מחבר הספר מגיני שלמה. אך מחקרים חדשים הוכיחו שייחוס זה בטעות יסודו. בעיקר נסמכים על כך שקרוביו אנשי התקופה השמיטו ולא אזכרו את הייחוס לרבנים האחרים, ואף כתבו עליהם בלשון שממנה משתמע שאינם בני המשפחה. ור' בהמשך מקורות בעניין זה.
  2. ^ בשנת תס"ח, בגיל 43, חתם על היתר עגונה שם
  3. ^ הרב, שנאלץ לחתום על ההיתר, חתם: "אלעזר מתניכם חגורים" - כשביררו מיהו החותם, הבינו את דו המשמעות: מצד אחד "תפסו אותו בחגורה" - והוא נאלץ לחתום על המסמך, ומצד שני התרגום הארמי הוא "חריציכם אסורים" - שניתן להבינו במשמעות של איסור חריצי הגבינה הללו.
  4. ^ שאילת יעבץ חלק ראשון, שאלה ק"ע (אתר כתבים עבריים)
  5. ^ פרטים אלו בספר שבחי הבעש"ט, כחלק מאגדה על ידיעת הבעל שם טוב את קורות רעהו רבי אלעזר מעבר לים. לפי אגדה זו, אשתו הגיעה עמו, ועברה לירושלים לאחר פטירת בעלה. האגדה היא גם על אודות שני מתנגדים לרב, שסופם המר בא בידי ערבים ששדדו אותם והרגום.
  6. ^ בהקדמה לספר "ארבעה טורי אבן" שהוציא לאור בדפוס בלבוב בשנת תקמ"ט, ראה כאן: https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40304&st=&pgnum=2
  7. ^ תולדות חיי רבנו, פרק מבוא לספרי מעשה רוקח, מהדורת מונקטש.
  8. ^ אשר ליב בריסק, חלקת מחוקק, חוברת א, באתר היברובוקס
  9. ^ שאילת יעבץ חלק ראשון, שאלה ק"ע.
  10. ^ דרושי רבינו חיים הכהן בהספדים.
  11. ^ שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא - אבן העזר סימן כ.
  12. ^ שם הגדולים אות א' בערכו.
  13. ^ [http://www.hebrewbooks.org/8900
  14. ^ גימטריות על שם הספר - בהקדמה לספרו. ("תשל"ז - כמנין "לארץ הקדושה"... וקראתי שם הקונטרס מעשה רוקח ש... תיבות אלו עולה כשם החניכה של אבי אדוני רבי שמעלקא... וגם אמי מורתי הצדקת מרומז בזה - טייביל..." ) אמנם הרב הקדום, רבי אלעזר מגרמיזא כתב אף הוא ספר בשם "מעשה רוקח"[13] אלא שספר זה נותר עלום ובכתב יד במשך שנים רבות, עד שהרב אפרים זלמן מרגליות הוציאו לאור. ב"תולדות רבנו" בהקדמה לספר המעשה רוקח (המאחד את פירושו לתורה, למשנה ופירושים נוספים) בהוצאת חסידות בעלזא, רשום שרבי אלעזר מברוד היה צאצאו של הרקח. אך דבר זה לא רשום בהקדמתו של מחבר המעשה רוקח.
  15. ^ שער משנה תורה מהדורת ורשא, אות כב ברשימת הספרים, באתר HebrewBooks
  16. ^ מעשה רוקח, הוצאת מונקטש, ת"ש, באתר היברובוקס
  17. ^ וזאת לפי הספר שם ושארית, (מאת בן משפחה, לכאורה, צאצא של הרב נפתלי כ"ץ מחבר ה"סמיכת חכמים") שעיקרו דן בקברו העתיק של יואל פייביש שטנגן, אשר נמצא בבית הקברות בקרקוב.
  18. ^ על יחוסו של מהר"ש מבעלזא לבעל סמיכת חכמים, יוסף קוודרט (אתר מחקרי אקדמיה)
  19. ^ כן מופיע בספרו: גלות בארץ: יישוב ארץ ישראל בטרם ציונות, קובץ מחקרים ומסות, ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים: הספרייה הציונית, תשנ"ה 1994, עמ' 23-40