לדלג לתוכן

אמצעי אב"כ של חיל ההנדסה הישראלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בצה"ל קיימים מספר אמצעים ייעודיים להתמודדות אם אטומי ביולוגי כימי (אב"כ).

אמצעים כלליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמצעים של חיל ההנדסה הישראלי להתגוננות מפני איומי אב"כ.
  • מסכת גז: מסכה אישית המגינה הגנה לעיניים ולמערכת הנשימה מפני סוגים מסוימים של נשק כימי וביולוגי. מסיכת M-15 מיועדת לחיילים עורפיים, ומסיכות "שעון זהב" או אבן ספיר מיועדות ללוחמים. שדה הראייה במסיכות אלו גדול יותר וההן מצוידות במפוח חשמלי להקלת הנשימה.
  • משחת מגן להגנה על עור הגוף מפני חומרי לחימה כימיים.
  • מנו"ר: רכב טיהור הנושא אמצעי טיהור ומפזר חומרי טיהור כנגד אב"כ.
  • תיק גו"ז (גילוי וזיהוי): אמצעי לאימות נוכחות חל"כ.
  • כטג"ז: ערכה לשלילת נוכחות של חל"כ על הרק״מ לאחר הטיהור.
  • סיגל: מערכת לזיהוי וגילוי חל"כ.
  • הרנוג: מערכת מתקדמת לזיהוי וגילוי חל"כ, מסוגלת לבצע 50 בדיקות מדגמיות. מיועדת להחליף את "תיק גו"ז" בהדרגה.
  • ערכת דגימה: ערכה המיועדת לאיסוף דגימות המיועדות לבדיקה במכון למחקר ביולוגי.
  • מקל"שים: מקלחות שדה ניידות המשמשות לקירורם של הלוחמים בחליפות המיגון וגם לטיהור הפצועים והחיילים שחזרו מהשטח הנגוע בחל"כ. המקל"שים באים בשתי צורות: כנגררים על ידי רכב האמר או כחלק מהמנו"ר.
  • ערכה מטאורולוגית - חצב: מערכת לקבלת נתונים מטאורולוגים (מזג האוויר, כיוון ועוצמת הרוח ועוד) באזור הפגיעה לצורך ביצוע הערכת סיכונים.
  • מחשב הערכת סיכונים: מחשב עליו מותקנת תוכנה להערכת גודל ומיקום הזיהום הלא קונבנציונלי בשטח.

אמצעי מיגון והתגוננות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בגד מגן פחמי (במ"פ): חליפת מיגון ללוחמים שנועדה להגן מאיומי חל"כ עורי. בנוי מ-2 חלקים - מכנסיים וחולצה. החליפה מסננת על ידי שכבת פחם דחוס את האוויר החיצוני.
  • ערדליים וכפפות כחלק ערכת המיגון.
  • בגד מגן ייעודי (במ"י): בגד מיגון המגן על העור מפני חומרי לחימה כימיים, בעיקר במצב נוזל או אירוסול.
  • סרבל ייעודי לאב"כ (סי"ל): סרבל קל ונוח לפעולות יחידת האב"כ. בעיקרון זהו הבמ"י רק בגרסה יותר נוחה, פשוטה ללבישה ונעימה יותר במגע עם הגוף מבגד המגן הייעודי.

אמצעי גילוי וזיהוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגל הוא אמצעי גילוי וזיהוי חומרי לחימה כימיים המשמש ביחידת האב"כ. פותח בישראל בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20.

בזמן מלחמת המפרץ היה אחד החיילים נושא אותו על גבו כפק"ל. כיום, האמצעי מיועד לנשיאה על גבי רכב צהלי, או יר"ם באמצעות התקן ייעודי.

קאדט הוא מכשיר גילוי בשימוש פלוגות האב"כ של חיל ההנדסה. ייעודו של המכשיר הוא אימות או שלילה של הימצאות חומרי לחימה כימיים במצב נוזלי או גזי (חל"כ) בשטח הנגוע.

לאחר יציאת רק"מ או חיילים משטח נגוע וטיהורם מוודאים לוחמי פלוגות האב"כ את השלמת הטיהור בעזרת הקאדט. הקאדט נייד ונוח לשימוש בשטח ומאפשר גילוי חומרי לחימה כימיים במהירות וברגישות גבוהה.

אמצעי טיהור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנו"ר

המנו"ר הוא רכב טיהור אב"כ הבנוי על משאית השטח ריו סולר 6X6 וכולל 2 מכלים המכילים חומרי טיהור, מים, צינורות, ברזים וכמו כן 2 משאבות (לחץ נמוך ולחץ גבוה) כמו כן הוא כולל מקלחות שדה שנפתחות על מנת לקרר את המיגון של הלוחמים. פירוש ראשי התיבות הוא "מוקד, נתיב ורק"ם" (רכב קרבי משוריין), בהתאם לשלושת סוגי משימות הטיהור.

יעוד הרכב הוא טיהור מוקדי זיהום מרוכז, צירי תנועה (עד 6 מ' רוחב) וריכוזי רכב מחומרי לחימה כימיים וביולוגיים תוך שימוש בחומרי טיהור אב"כ.

לרכב חמישה אנשי צוות: נהג, קשר, מפקד שאינו קצין (מש"ק), או קצין (בדרך כלל נמצא על המנור הראשי ואחראי על כל היתר), ושני מטהרים (הקשר והמפקד משתתפים אף הם בתהליך הטיהור). באימונים, בירידה לשטח האימון ובכל נסיעה מנהלתית יושבים במנור 2–3 אנשים מקדימה בלבד מסיבות בטיחות - בעבר היו כמה תאונות בהם התהפך המנו"ר, והחיילים מאחור, שאינם בטוחים נפצעו. על מנת למנוע פציעות של חיילים הוחלט שבמהלך אימונים ונסיעות מנהליות שלא במסגרת התרגיל יהיו במנו"ר רק 2 חיילים הנהג ואחד המפקדים.

לפני המנו"ר השתמש צה"ל ברכב "M-12", אשר הוצא מהשימוש בשנות ה-2000.

M-12

ה M-12 הוא רכב טיהור אב"כ שהיה בשימוש בפלגות האב"כ. הוא נבנה בישראל על ידי התקנת מערכת טיהור M12A1 (תוצרת ארצות הברית) על גבי משאית השטח ריו בנזין 6X6 (דגם M35) וכלל מכל לחומרי טיהור, משאבה, מחמם וצינורות התזה.

הרכב מיועד לטיהור צירי תנועה ואתרים שזוהמו בחומרי לחימה כימיים וביולוגיים תוך שימוש בחומרים ממסים ומפרקים.

בנוסף לנהג מפעילים את הרכב שני חיילים נוספים הנקראים מטהרים.

ה-M-12 היה בשימוש עד אמצע שנות ה-90 ולאחר מכן הוחלף בהדרגה על ידי המנו"ר.



ההופר משמש באזורים צפופים או כאלה שהמנו"ר אינו מסוגל להגיע אליהם הוא כולל משאבה צינורות ומנוע (למשאבה למקרה שאין הידרנט זמין באזור) ומכל עם רשת שלתוכו מוכנס חומר הטיהור. ההופר מסוגל לשאוב מים מנהרות ומבורות מים בעומק של עד 6 מ'. בקצה צינור השאיבה ממוקם סנן אשר מונע מעצמים גדולים (כגון אבנים, פסולת או דגים) להיכנס למשאבה ולגרום לה נזק.

כמו ההופר משמש מרסס הגב במקרה שאזור הנזקק לטיהור אינו נגיש למנו"ר (בדרך כלל בתוך מבנים) מרסס הגב הוא מכל עם מתז הנישא על ידי אחד הלוחמים ולתוכו מוכנס חומר שישמש לטיהור (בהתאם לסוג החל"כ שאותו מטהרים).