היסטוריה של חיל ההנדסה הישראלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיל ההנדסה הקרבית (צה"ל)
Handasa-monument04.jpg
אנדרטת "דרך הגבורה" של חה"ן
ויד לזכר חללי חה"ן
חיל ההנדסה בצה"ל
ראו גם
תג הראשון של חיל ההנדסה בצה"ל מ-1948

חיל ההנדסה הישראלי הוקם ב-1947 והשתתף מאז בכל מלחמות ישראל, במבצעים רבים שנערכו בין המלחמות ובכלל פעילות הביטחון השוטף. ערך זה יפרט באופן מורחב את ההיסטוריה של חיל ההנדסה, הקמתו ובניין הכוח, ופועלו במלחמות ישראל.

תוכן עניינים

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת "דרך הגבורה" (דרך בורמה) לזכר חללי חיל ההנדסה

חיל ההנדסה הוקם על בסיס כוחות ההנדסה, הבנייה והחבלה של ההגנה והיה מבוסס על אנשי הבריגדה היהודית ששירתו בחיל ההנדסה המלכותי של בריטניה.

כבר בהגנה הוכנו התשתיות שיהוו בסיס לחיל ההנדסה. המחלקות בהגנה שעסקו בהנדסה צבאית היו:

בדצמבר 1947 קרא אליו דוד בן-גוריון את עמנואל שחר, קצין ששירת בפלוגת השדה של "חיל ההנדסה המלכותי" בבריגדה היהודית והורה לו להקים כוח הנדסה שישרת את הצבא העברי ויסייע למאמצי ההגנה והפריצה במלחמה העתידה להתרחש.

שחר גייס לחיל עשרות אזרחים ששירתו כמהנדסים במסגרות אזרחיות וכן מאות יהודים ששירתו בחיל ההנדסה הבריטי ("חיל ההנדסה המלכותי") ורכשו שם מיומנות הנדסית מתקדמת. בסיס זה תוגבר ביוצאי הפלמ"ח ובמאות מגויסים חדשים שלמדו מהוותיקים תוך כדי לחימה.

בתחילת דרכם, פעלו כוחות ההנדסה במסגרת "שירות ההנדסה", ואילו "שירות האיכסון" פעל במסגרת נפרדת.

  • "שירות ההנדסה" הפעיל מחלקת חבלה, מחלקת ביצורים (שלא כללה ציוד כבד, אלא התבססה על עבודה ידנית) וכן מחלקת ציוד מכני כבד (צמ"כ). כלי הצמ"ה הושגו במגוון דרכים: חלק הושאלו מחברות אזרחיות גדולות כמו סולל בונה, ואחרים נלקחו ממה שנטשו הבריטים וצבאם. מחלקות, כיתות ואף מהנדסים בודדים סופחו לכוחות הלוחמים ופעלו במקומות שבהם נדרשו במגוון תחומים: הסוואה, התבצרות, גישור, פינוי מוקשים, חבלה ועוד.
  • "שירות האכסון" היה אחראי על בניית בסיסים ומוצבים, תחזוקת תשתיות צבאיות ואזרחיות והתאמת תשתיות הצבא הבריטי לצורכי צה"ל.

חיל ההנדסה במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דחפור של חיל ההנדסה פורץ את דרך בורמה

במלחמת העצמאות כוחות הנדסה פוצצו גשרים על נהר הירדן ובצפון עזה ובכך בלמו את התקדמות הכוחות הערביים (ירדן, מצרים וסוריה) אל עבר העורף האזרחי של ישראל, אך עיקר תהילתם באה להם בזכות פריצת הדרך לירושלים הנצורה ("דרך בורמה") והכשרת "דרך הגבורה".

בחזית הדרומית, חיל ההנדסה ביצר את יישובי הנגב ובנה מערכת מכשולים שהקשתה על פלישת כוחות השריון המצריים מספיק כדי שיעדיפו לעקוף את המכשולים והיישובים כשיכלו במקום לנסות לפרוץ דרכם. בנוסף, חיילי חיל ההנדסה סיפקו ציוד ומים ליישובים המתבצרים בדרום ולכוחות צה"ל שנלחמו על הנגב.

רק באפריל 1948 הוקם בית הספר להנדסה צבאית, שתפקידו הכשרה מסודרת של פלסים. בסוף מלחמת השחרור אוחדו שני השירותים - "שרות ההנדסה" ו"שרות האכסון" ל"חיל הנדסה". הפיקוד העליון קבע, כי חה"ן הוא הגוף, אשר באמצעותו יבצע הצבא את משימותיו בשטח ההנדסה הצבאית - "החל בפעולות קרביות, שבהן תפקידיו משתלבים ומשלימים את פעולות שאר החילות, דרך פעולות חבלה, סילוק פצצות, ביצורים והעלמה (הסוואה), וכלה בטיפול בתנאי קרב בדרכי תעבורה, באספקת מים וחשמל וכו'".

אל"ם עמנואל שחר שהקים את החיל, היה מפקדו הראשון ועסק בהקמת הבסיס לחיל הנדסה מודרני. בשנת 1954 סיים את תפקידו ופרש מן הצבא.

חיל ההנדסה במבצע קדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת חיל ההנדסה בראש מעלה עקרבים

בין מלחמת העצמאות למבצע קדש עסק חיל ההנדסה בביצור הגבולות, ירושלים ויישובי הספר מפני מסתננים (פדאיון) והפגזות אויב. בירושלים גם פינה חיל ההנדסה מוקשים שהטמין הלגיון הערבי בהר ציון.

בנוסף, תכנן ובנה חיל ההנדסה מספר פרויקטי בנייה לאומיים ואזרחיים, אשר אפשרו לו לצבור ניסיון ובו בזמן סייעו לישראל להשלים פרויקטים לאומיים גדולים באזורי עימות. בין פרויקטים אלו היו:

הפריצה לסיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע קדש (1956), כוחות הנדסה, ובייחוד מפעילי צמ"ה, פרצו והכשירו דרכים לכוחות השריון והארטילריה של צה"ל וגררו רכבים ותותחים תקועים באמצעות דחפורים וטרקטורים. על פעילותו המסורה במלחמה זכה חיל ההנדסה למכתב הוקרה מהרמטכ"ל דאז משה דיין.

כתצאה ממלחמה זו, נפל בידי החיל הדל באמצעים שלל רב של ציוד מכני הנדסי מצרי, חומרי בניה, נשק, תחמושת וחומרי נפץ. במבצע "לקט" הוטל על חיל ההנדסה לאסוף ולפנות את הכלים השמישים לשטח ישראל. הכלים הובלו במשאיות, בגררים, ברכבת ואף דרך הים. כלי הצמ"ה, שהיוו חלק רב מהכלים, פונו בנסיעה עצמית ושופצו לאחר מכן.

מבצע "עמורה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1957, אחרי שהוחלט על נסיגה מסיני, החליטו בצה"ל על מבצע "עמורה" להרס התשתית הצבאית בסיני, מתוך הבנה שכל מה ישאר בסיני ישמש את המצרים בהתקפתם הבאה על ישראל. את ההריסה ביצעו גדוד "אסף" (601) של חיל ההנדסה, אנשי בהל"צ, חטיבת גולני וחטיבה 7. הלוחמים - הכוללים פלסים, חבלנים, מומחי הריסה ומפעילי צמ"ה - פוצצו את שדות התעופה ואת בסיסי הצבא המצרי, הרסו מאגרי דלק ותחמושת תת-קרקעיים, עקרו קווי כוח ומסילות ברזל ו"חרשו" 750 ק"מ של כבישים באמצעות קרס ה"רוטר" (מעקר) שמותקן בירכתי הדחפור. בעבודה מאומצת (של כ-20 שעות ביממה) הצליחו לוחמי החיל להרוס את כל המטרות שהוקצו לו בזמן הנקוב (לפני החזרת חצי האי סיני לידי המצרים). על כך קיבל גדוד אסף צל"ש גדודי - הראשון מסוגו בצה"ל.

חיל ההנדסה במלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תא"ל דוד לסקוב, קצין הנדסה בכיר, מייסד ומפקד יחידת יפת"ח, שפיתחה אמצעי לחימה וחבלה מיוחדים, עבור לוחמי חיל ההנדסה והיחידות המיוחדות.

בשנים שלפני מלחמת ששת הימים, בעיקר בתקופה שבין 1965 ל-1967, קיבלו מספר מפעילי ציוד מכני הנדסי של חיל ההנדסה את עיטור העוז על שהפעילו טרקטורים ודחפורים, רובם לא משוריינים, על מנת לעבד אדמה ולבצע עבודות הנדסיות בגזרת האון, תחת אש כבדה והפגזה ארטילרית מצד הסורים.[1]

בתקופת ההמתנה ואי-הוודאות שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים הוטל על חיל ההנדסה לבצר את גבולות ישראל מפני מתקפה מאוחדת של צבאות ערב. רוב המכשולים (מוקשים, תעלות ומחפורות) מוקמו בחזית הדרומית, שם גדוד הנדסה תחת פיקודו של סא"ל זאב לבנון (וייס) הניח מעל 12,000 מוקשי נ"ט והכין מאות מחפורות לכלים של צה"ל.

חזית הדרום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ המלחמה הוטל על חיל ההנדסה להכשיר במהירות את הדרך מניצנה לאום-כתף. חיל ההנדסה השלים את המשימה תוך שעה וחצי. לכניסתם המוקדמת של כוחות השריון לאזור הייתה חשיבות רבה בקרבות עם חיל השריון המצרי. כוחות ההנדסה התקדמו בד בבד עם כוחות השריון ששעטו בסיני, פתחו צירי תנועה והכשירו דרכים עבורם. דחפורים הסיטו רק"מ וטנקים פגועים מן הדרך. אלו נלקחו אחר כך כשלל והוסבו לשימוש צה"ל. כוחות ההנדסה פרצו שדות מוקשים וחילצו טנקים ישראלים פגועים. בשוך הקרבות בחזית הדרום, סלל חיל ההנדסה דרכים ופינה מוקשים שהותירו אחריהם המצרים.

חזית המרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח לזכר פעילות חיל ההנדסה בירושלים, בלוח - שנמצא בשער ציון - כתוב: "שערי החומה נפרצו, עמדות האויב נותצו, והעיר פונתה ממוקשים על ידי גדודי חיל ההנדסה פיקוד מרכז. סיוון תשכ"ז, יוני 1967."

בחזית המרכז נטל חיל ההנדסה חלק משמעותי בלחימה. כוחות ההנדסה של פיקוד המרכז פרצו את חומות ירושלים, הרסו את עמדות הירדנים ופינו את המוקשים מרחבי העיר. אולם הקרב הידוע ביותר של חיל ההנדסה בחזית זו היה כיבוש צפון השומרון. ב-5 ביוני הוטל על כוחות השריון לכבוש את עמק דותן שנמצא מדרום לג'נין וחיבר בין העיר לשכם. במהלך הקרב, נודע כי חטיבה ירדנית הגיעה לעמק והכוחות שבו היו בסכנה. סרן אהרון טנא, מפקד כוח ההנדסה של חטיבה 45, התנדב לעזור לטנקים שנתקעו בדרך. כוחות ההנדסה חילצו את הטנקים תחת אש כבדה והמשיכו במשימתם למרות האבדות הקשות שספגו. בנוסף לחילוץ הטנקים הם פוצצו מספר גשרים ושדות מוקשים בסביבה ואף נלחמו ככוח חרמ"ש לצד הטנקים. המשימה הושלמה אך לחיל ההנדסה נהרגו 12 חיילים ועוד 16 נפצעו קשה. על אחוות הלוחמים, האומץ והמסירות שגילו לוחמי הגדוד בקרב קיבלו 5 חיילים שהשתתפו בו צל"ש ואילו טנא קיבל את עיטור המופת.

אחרי הקרב על עמק דותן, החל חיל ההנדסה במבצעים לפיצוץ הגשרים שעל נהר הירדן על מנת לבודד את הכוחות הירדנים בגדה המערבית, למנוע הגעת תגבורת של כוחות ירדנים וחטיבה עיראקית משוריינת שעשתה את דרכה לירדן. ב-8 ביוני פוצץ חיל ההנדסה את גשרי דמיה. היו אלה שני גשרים גדולים, האחד מבטון והשני מברזל. באמצעות שימוש במאות ק"ג של חומר נפץ על מנת להשמיד כל גשר, הצליח הכוח לפוצץ את הגשרים, והללו הושמדו באופן שחסם את הירדן למעבר טנקים אפילו בצליחה מאולתרת. במקביל, פוצצה פלוגת ההנדסה של "חטיבת הראל" את גשר אלנבי, גשר בית הערבה וגשר מנדסה.

חזית הצפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בחזית הצפון הכין חיל ההנדסה רשת מכשולים על מנת למנוע פלישה סורית. מערכת ההגנה זו כללה כ-25,000 מוקשי נ"ט בנוסף לתעלות ומחפורות. ברם, השמדת חיל האוויר הסורי ביום הראשון למלחמה והצורך לכבוש את רמת הגולן ולטהרה מארטילריה הוביל מהר לשינוי המשימות שהוטלו על חיל ההנדסה מביצור לפריצה.

חיל ההנדסה הכין כבר לפני המלחמה תוכניות לפריצת צירים לרמת הגולן. תוכניות אלה לקחו בחשבון את הקשיים שמציבה משימה זאת: צוקים גבוהים ותלולים עשויי בזלת שעליהם יושבים תותחים סוריים. כוחות ההנדסה של סא"ל אריה גולן והמג"ד אבישי כ"ץ הובילו את פריצת כוחות השריון לרמת הגולן.

בסך הכול נפרצו חמישה צירים (מצפון לדרום):

את פריצת הצירים דרך הרי הבזלת ביצעו מפעילי הצמ"ה, שהפעילו דחפורים וטרקטורים שרובם לא היו ממוגנים. הם ביצעו את הפריצה תחת הפגזה קשה ובמהלכה, בנוסף לפריצת הדרך, גם פינו מוקשים ונפלי תחמושת. פריצת הצירים חייבה גם לחימה מצד הפלסים. במהלך פריצת הציר ליד מוצב תל-חמרה התברר שהסורים תפסו אותו מחדש ופלסי חיל ההנדסה נאלצו להסתער על המוצב ולכבוש אותו על מנת לאפשר לדחפורים להמשיך להכשיר את הציר.

לאחר שנפרצו הדרכים וכוחות צה"ל עלו לרמה, המשיך חיל ההנדסה בהכשרת דרכים לרכבים כבדים ולמשאיות. בעוד כלי הצמ"ה עובדים בתוואי, עמלו פלסים בניקוי שוליו מן המוקשים שזרעו הסורים לאורך כבישי הגולן. בכך הבטיח חה"ן תנועה בטוחה בצירים, שהיו עמוסים לעייפה.

בתום המלחמה, החל חיל ההנדסה לבצר ולמקש את רמת הגולן, לסלול דרכים אל מקומות אסטרטגיים ברמה ולהקים ביצורים לכוחות צה"ל. חברות אזרחיות, שעבדו תחת פיקוח חה"ן, הקימו גדר מערכת ובנו תשתיות לבסיסים צבאיים לצורכי כוחות צה"ל ברמה. כמו כן, הקים חיל ההנדסה, בסיוע חברות אזרחיות, רשת מים חלופית לבסיסי ויישובי הגולן, על מנת שלא להיות תלויים במים שמגיעים מסוריה ולבנון (פעולה שהוכיחה את עצמה בהמשך). כמו כן, נפרצה דרך רחבה יותר אל מוצב החרמון.

אחרי המלחמה פעל חיל ההנדסה לבניית ושיפוץ גשרים מעל נהר הירדן. חלק מהגשרים הירדנים פורקו והוחלפו בגשרים חדשים. בין הגשרים שהקים חיל ההנדסה מעל הירדן: גשר הבניאס, גשר בנות יעקב, גשר שפך הירדן וגשר "הפקק".

העורף וסיוע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידת סילוק הפצצות של חיל ההנדסה הייתה גם היא פעילה מאוד. ירושלים ויישובי קו התפר הופגזו בארטילריה והופצצו בידי חיל האוויר הירדני וחיל האוויר העיראקי שהטיל כ-16 פצצות ברזל של 250 ק"ג TNT ממטוסי טופולב Tu-16, שחלקן לא התפוצצו והיה צורך לנטרלן. פצצה אחת נפלה בכביש פתח תקווה-בית ליד וניטרולה דרש מאמץ מיוחד, שלבסוף הוכתר בהצלחה. בסך הכול סילקו אנשי היחידה כ-28 טון פצצות בחזית הצפון, 7.5 טון פצצות במרכז ו-2.5 טון פצצות בחזית הדרום.

חיל ההנדסה גם נדרש לדאוג לכשירות המבצעית של שדות התעופה של חיל האוויר הישראלי ולהיות מוכן לתיקונים מהירים של מסלולי ההמראה והנחיתה במקרה שיופצצו. עם התקדמות המלחמה, החל חיל ההנדסה להכשיר שדות תעופה חדשים ולהשמיש שדות תעופה שנכבשו מהערבים, לשימוש חיל האוויר הישראלי.

חיל ההנדסה במלחמת ההתשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"זאב", מטען מועף בהנעה רקטית שפותח על ידי חיל ההנדסה הקרבית. רקטות ה"זאב" הסבו למצרים פגיעה קשה במהלך מלחמת ההתשה, כולל הריגת הרמטכ"ל המצרי.
לוחמי חיל ההנדסה מקימים גשר ביילי, 1970.

בחזית הדרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט וספטמבר 1968 עסקו המצרים בהפגזה ארטילרית לאורך תעלת סואץ, הפגזה שהופסקה בעקבות פשיטות של צה"ל בעומק מצרים. בעקבות הפגזות אלה הוקמו לאורך התעלה 16 מוצבים (שכונו "מעוזים") בקו שכונה "קו בר לב".

ב-8 במרץ 1969 החלו המצרים בהפגזה ארטילרית רצופה על מעוזי קו בר לב. הפגזה זו היא תחילתה של מלחמת ההתשה, שנמשכה כ-16 חודשים רצופים. בצה"ל הוחלט להחזיק במעוזים בכל מחיר, ועל חיל ההנדסה הוטל להקים מהר ככל האפשר ביצורים שיחזיקו מעמד מול ההפגזה הכבדה של המצרים. תחת הפגזה כבדה, החל חיל ההנדסה לחזק את "קו בר-לב". חלק נכבד מעבודות הביצורים נעשה תחת אש כבדה, כאשר מפעילי הצמ"ה והדחפורים הרימו סוללות עפר, חפרו שוחות ותעלות נ"ט. במקביל, אנשי מחלקת הביצורים של החיל בנו עמדות מחופרות (בונקרים) והניחו מעליהם שכפ"צ (שכבות פיצוץ) שהיו מורכבים מפסי רכבת מברזל שהוצמדו בחזקה למשטח אחד (אלתור שהתברר כהצלחה ביצורית)(הפסים עצמם פורקו משרידי מסילת הרכבת הטורקית בנגב, וממסילת "רכבת העמק", והובאו לסיני). הודות לעבודתם המאומצת של אנשי חיל ההנדסה, הצליחו המעוזים להחזיק מעמד בהפגזות הכבדות והצילו חיים רבים. כאות הוקרה להקרבה ולמסירות של החיילים, ביום העצמאות תשכ"ט 1969 הוענק פרס ביטחון ישראל לחיל ההנדסה (זה היה הפרס הראשון מסוגו בצה"ל).

ב-8 באוגוסט 1969 נכנסה לתוקפה הפסקת אש בת חודש, שאותה ניצל חיל ההנדסה לתיקון ושיפוץ המעוזים הפגועים וסתימת פרצות בגזרה הצפונית. בנוסף לעבודות הביצורים, לוחמי חה"ן לקחו חלק בפשיטות הנגד של צה"ל וחיבלו בכמות רבה של ציוד, אמל"ח ומתקני צבא מצרים.

במהלך מלחמת ההתשה שוגרו לעבר מטרות מצריות מאות רקטות "זאב 500", פרי פיתוחה של "חוליית לסקוב" שפעלה בחיל ההנדסה הקרבית תחת פיקודו של דוד לסקוב. בתאריך 9 במרץ 1969 פגע "זאב" במטה הצבא המצרי באיסמעיליה והרג את הרמטכ"ל המצרי, עבד אל-מונעים ריאד, וכמה קצינים בכירים נוספים.

בשאר החזיתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגם שהלחימה האינטנסיבית ביותר הייתה בחזית הדרומית, גם בחזית הצפונית ובחזית המזרחית לא שרר שקט. כוחות צה"ל נאלצו להתמודד עם התקפות מצד הפת"ח (ארגון טרור פלסטיני) וארגוני טרור שפעלו מלבנון בתמיכת הסורים. חיל ההנדסה פעל רבות להקמת ביצורים ומוצבים, ניקוי פצצות, מוקשים ומלכודות סוריות וכן בבניית חסימות ותעלות שנועדו למנוע הסתננויות. במקביל, הצטרפו לוחמי חיל ההנדסה לפשיטות נגד, פלסו את הדרך לשאר הכוחות והשמידו תשתיות טרור וצבא:

  • ביוני 1969 פוצצו חיילי חה"ן את תעלת הע'ור הירדנית על מנת להרחיק את המחבלים ואת האוכלוסייה בקרבה פעלו והסתתרו מהגבול.
  • ב-12 במאי 1970, בלבנון, פוצצו חיילי חה"ן 33 בתים, בונקרים ועמדות בארבעה כפרים לבנוניים.
  • ב-26 ביוני 1970, פוצצו חיילי חה"ן שישה מוצבים סוריים, כמה סוללות ארטילריה וסייעו בהשמדת 30 טנקים סורים.

בנוסף לכך, הכינו חיילי חיל ההנדסה אמצעי בלימה בגבולות, כגון חסימות ותעלות נ"ט. בעקבות ריבוי פעולות הטרור בגבול המזרחי, החל חיל ההנדסה להדריך את יישובי הספר בזיהוי מטעני חבלה ומוקשים.

חיל ההנדסה במלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חיל ההנדסה במלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום הכיפורים, שפרצה בהפתעה ב-6 באוקטובר 1973, ביצעו לוחמי חיל ההנדסה פריצות תחת אש והפגזות מסיביות. כלי הצמ"ה כללו טרקטורים ודחפורים שרק מעטים מהם היו משוריינים. רכבי ההנדסה היו זחל"מים, חלקם ממוגנים באופן חלקי בלבד. הפלסים שהיו בחזית פעלו תחת אש וכמעט ללא מיגון, דבר שגרם לאבדות כבדות. יחידת סילוק הפצצות של חיל ההנדסה הועסקה רבות בפינוי פצצות, מוקשים, נפלי תחמושת ואף פצצות השהייה ממולכדות. במהלך המלחמה פיתחה היחידה שיטות חדשניות לטיפול בפצצות שכאלה וניטרלה עשרות מהן בהצלחה.

למרות זאת, חיל ההנדסה היה אחראי לרגעי המפנה במלחמה:

  • כוחות ההנדסה הקימו סוללות וגשרים שאיפשרו את צליחת תעלת סואץ. האלוף אריאל שרון פיקד באופן אישי על הדחפורים שפרצו את סוללות העפר ועל מאמצי הגישור. צליחת התעלה הייתה שלב מכריע במלחמה ולמעשה הביאה לכניעת הצבא המצרי על ידי כיתור הארמייה השלישית.
  • בחזית הצפונית, מערכת המכשולים שבנה חיל ההנדסה סייעה בבלימת הסורים, וכוחות חה"ן הובילו את הדיפת הסורים תוך פריצת הדרך לכוחות השריון. בחרמון, מפעילי הצמ"ה של חה"ן פרצו דרך למוצב החרמון ודחפור די-9 ישראלי אף הצליח לפרוץ דרך לשיא החרמון (הפסגה הגבוהה ביותר ברכס החרמון) לפני הסורים (בכך הוא נהייה כלי הרכב הממונע הראשון שהגיע לשיא החרמון). את מוצב החרמון כבשו חיילי חטיבת גולני.

הקרבות ברמת הגולן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ המלחמה, היו ברמת הגולן רק מעט כוחות הנדסה. בימים שלפני המלחמה, מפקד ההנדסה של פיקוד הצפון, אל"ם משה פלד (חדד), ראה את הנולד והחל בארגון כוחות וציוד קרבי. הכוחות החלו בבניית מכשולים רבים בדמות הרחבת תעלות נ"ט והטמנת חגורות מיקוש לאורך צירי הפריצה. יומיים לפני המלחמה, גם צוערי בית הספר להנדסה צבאית (בהל"צ) נקראו להטות שכם למשימה. מערכת המכשולים שבנה חיל ההנדסה ברמת הגולן תרמה לבלימת הכוחות הסורים ועיקבה את התקדמותם בשעה שכוחות השריון הישראלים בגולן עוד היו מעטים ומדוללים מידי.

ב-9 באוקטובר, פרצו אוגדת רפול וחטיבה 7 את "הקו הירוק", כאשר יחידת ההנדסה האוגדתית ומהנ"פ צפון (מחלקת הנדסה פיקודית) פילסו להן את הדרך. את הכוחות הובילו דחפורי חה"ן, בראשם דחפורי D-9 שהיו הכלים המסיביים ביותר של החיל והכף הכבדה שלהם סיפקה להם הגנה חלקית מפני אש האויב שהומטרה עליהם לאורך כל מאמצי הפריצה.

אחרי כיבוש מוצב תל א-שמס, הוטל על כוחות ההנדסה להפוך את הביצורים הסורים כנגדם. את הביצורים, שהופנו כלפי מערב, היה צריך להפנות כלפי מזרח. את עבודת הביצורים ביצעו שני דחפורי D-9, פלסים וכלי צמ"ה נוספים תחת אש והמשיכו למרות ההרוגים.

פריצת הדרך לשיא החרמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שוך הקרבות הגדולים ברמת הגולן וכיבוש מוצב החרמון הישראלי, היה צורך לטפל במוצב החרמון הסורי, ששלט מלמעלה על המוצב הישראלי. לשם כך היה צריך לפרוץ דרך אל המוצב הסורי והמשימה הוטלה על גדוד הצמ"ה ויחידה הנדסית פיקודית של פיקוד הצפון. הפלסים נאלצו להתמודד עם מספר אתגרים:

  1. סלע קשה וחזק, שקשה לחצוב בו
  2. תוואי דרך צר והררי, סכנה ליפול לתהום
  3. קור עז ושלג רב. דבר זה מגביר את סכנת ההחלקה וכן מקשה על פעולת הכלים והאנשים מחמת הקור.
  4. מיקוש שהטמינו הסורים
  5. מארבים שביצעו לוחמי הקומנדו הסורי

הפלסים הצליחו להתמודד עם כל האתגרים:

  1. חציבת הסלע נעשתה בידי דחפורי די-9 כבדים כאשר סלעים קשים במיוחד פוצצו באמצעות חומרי נפץ.
  2. הדחפורים עבדו בזהירות רבה ופילסו דרך ברוחב 5 מטרים.
  3. הובא ציוד מיוחד שהגן על החיילים, הכלים והדלק מפני קיפאון.
  4. המוקשים פונו בידי הפלסים.
  5. לוחמי הצמ"ה היו מוכנים לכך ובזכות ערנותם היו מוכנים למארבים ואף לקחו בשבי 8 אנשי קומנדו סורי.

הדרך הושלמה בהצלחה ואפשרה לכוחות צה"ל להעביר אספקה למוצבים גם באמצעות כלי רכב ולא רק באמצעות מסוקים.

כעבור מספר שבועות כוסתה הדרך בשלג כבד וחיל ההנדסה נקרא שוב לפלסה. בעזרתם של אנשי מע"צ וציוד מיוחד לעבודה בקור עז שהותקן על כלי הצמ"ה ומעילים מחממים שסופקו למפעילים - גם מאמץ זה הוכתר בהצלחה. אחרי בניית הדרך הקים חיל ההנדסה בונקרים, ביצורים ותשתיות במוצב הישראלי ובמוצבים הסורים שנכבשו. העבודה נעשתה מהר יותר מן הצפוי, על אף שבחלק הזמן היא נעשתה תחת הפגזות סוריות.

באפריל 1974, החלו הסורים בהכנת נתיב לטנקים אל שיא החרמון. שיא החרמון היא הפסגה הרמה ביותר של רכס הרי החרמון ומתנשאת לגובה של 2814 מטר מעל פני הים. על חיל ההנדסה היה עתה להיאבק לא רק כנגד תנאי הדרך הקשיים, אלא גם כנגד הזמן, כאשר פלסי ומפעילי הצמ"ה התחרו נגד הסורים מי יגיע ראשון לפסגה. דחפור די-9 פרץ את הדרך, כשאחריו שופלים ומפלסות המשלימות את פינוי השלג, ונגמ"ש M-113 שאבטח את העבודות. ניסיונם של מפעילי הצמ"ה ונחישותם, אפשר להם להשיג במירוץ את הסורים, והדי-9 הישראלי שהוביל את הפריצה היה הכלי הממונע הראשון שהגיע לפסגת החרמון. בעקבות מאמצי תיווך של האו"ם הוצב בפסגה כוח בינלאומי והוא יצא מרשותם של הסורים.

הקרבות בסיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל ההנדסה ניסה להקים מספר מתקני הצתה לאורך התעלה, שייצרו חומת אש וימנעו צליחה מצרית. ניסויים במתקנים כאלה נעשו עוד ב-1970 אך לא עלו בהצלחה. למרות זאת, הוקמו מספר מתקני הצתה ומתקני דמה, לצורך הטעייה. ביום שישי ערב המלחמה נשלח צוות של יחידת הפיתוח של חיל ההנדסה ( יחידת יפת"ח ) להכין את המתקנים להצתה. בעת הצליחה עצמה, לא הצליחו הפלסים להפעיל את המתקנים בזמן עקב עיכוב אישור מהדרג הפיקודי הגבוה. הפלסים עזרו למעוזים בהתבצרות אך לנוכח היתרון המספרי המכריע של המצרים, לא יכלו למנוע את הצליחה. הצוות נפל בשבי המצרים יחד עם חיילי המעוז בו שהו. למרות זאת, מבצע ההטעיה הצליח בחלקו והמצרים הקצו כוחות למעקב ונטרול מתקני ההצתה. במהלך הקרבות בסיני, עזרו כוחות ההנדסה לחלץ טנקים פגועים, לפנות שדות מוקשים ואף להילחם שכם אל שכם עם הטנקים והחי"ר בתור חרמ"ש.

אחרי שנבלמה ההתקפה המצרית, המאמץ העיקרי של כוחות ההנדסה היה לפרוס את מערך הגישור והצליחה, לפרוץ ולפנות במהירות דרכים להעברת הכוחות ומערך הגשרים הניידים, לכיוון התעלה.

צליחת התעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע אבירי לב
כלי רכב אמפיבי/דוברה מסוג תמסח (ז'ילואה) שהיה כוח החלוץ בצליחת התעלה
טנק צולח את התעלה על גשר שהקים חיל ההנדסה

צליחת התעלה הייתה אחת מרגעי המפנה וההכרעה החשובים במלחמה. בעקבות הצליחה התאפשרו ניתוקם של קווי האספקה המצריים וכיתור הארמייה השלישית, דבר שאילץ את המצרים להיכנע. צליחת התעלה אפשרה גם לכוחות צה"ל להיכנס לעומק שטח מצרים, ואף להגיע לנקודה שמרחקה 101 ק"מ מעיר הבירה קהיר. צליחת התעלה לא הייתה מתאפשרת לולא חיל ההנדסה שהתכונן אליה כבר מסוף מלחמת ששת הימים והכשיר צוות וציוד עוד ב-1967. ב-1968 הוקם גדוד 605 שהיה אחראי על הצליחה ובהמשך הפך לגדוד ההנדסה הקרבית הסדיר השני בצה"ל. מספר ימים לפני פרוץ המלחמה, נכנס חיל ההנדסה לכוננות צליחה והצליח להכשיר את רוב הציוד והאנשים למבצע המורכב והמסובך. הצליחה בוצעה בהתאם לתו"ל שפותחה בשילוב עם חיל השריון, שלפיה הטנקים גררו והובילו את הגשרים והדוברות, עזרו בהשקתם למים, ואחר כך הובלו עליהם לצדה המערבי של התעלה. מבצע צליחת התעלה כונה בצה"ל מבצע "אבירי לב".

הקמת הגשר היבשתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעת, נדרש חיל ההנדסה להבטיח מעבר בטוח ומהיר לאספקה שוטפת ומעבר כוחות לכוחות צה"ל ששהו בשני צידי התעלה. חשיבות עליונה נודעה עתה להגנת 3 הגשרים הצפים מפני טיבוע. מאחר שהיה ברור שבמקרה שתופר הפסקת האש, ימקדו המצרים את מירב המאמצים בטיבוע הגשרים הצפים, לשם ניתוק כוחות צה"ל שנמצאים בגדה המערבית של התעלה. כפתרון, הציע הקהנ"ר לשעבר ירחמיאל דורי להקים "גשר יבשתי" מעל התעלה, שיהיה חסין מפני טיבוע.

המשימה הוטלה על גדוד הצמ"ה 572 (מילואים), של פיקוד הדרום, (כיום: גדוד ציוד מכני הנדסי פיקוד הדרום) בפיקודו של סא"ל טוביה לביא. גדוד זה, שהשתמש אך ורק בכלי צמ"ה, רכב, וציוד אזרחיים, שגויסו בתחילת המלחמה, היה מורכב רובו ככולו מאנשי מקצוע מנוסים בתחום ההנדסה והתשתיות: המפקדים היו מהנדסי דרכים ובנין, וקבלני עבודות עפר ותשתיות, והמפעילים היו אנשי עבודות עפר ותיקים, מפעילי כלים כבדים במכרות הפוספטים והנחושת, ובמפעלי ים המלח שבנגב.

מפקדי הגדוד, תכננו במהירות את "הגשר היבשתי", כאשר מטרתם הייתה יצירת סכר של ממש בתעלת סואץ, שישמש תשתית מוצקה לכביש בטוח וסלול, שאינו פגיע לתקיפות ו/או הפצצות מהאוויר. מיד החלו חיילי הגדוד - מפעילי הכלים, לדחוף אלפי טונות של עפר, אל תוך התעלה, כאשר העבודה נעשתה במקביל משני צדי תעלת סואץ. מאחר שהיה צורך בשינוע כמויות אדירות של אבנים ועפר לאתר לצורך ביצוע המשימה, צורפו לגדוד כוחות נוספים, שכללו בין השאר יחידות תובלה שהשתמשו בצי משאיות רכינה אזרחיות מדגם מרצדס בשלל צבעים, (שנרכשו באירופה בדחיפות לצורך המבצע, ונשלחו בדרך הים לישראל), והוקם "אגד צמ"ה" מיוחד שהיה כפוף למפקדי הגדוד.

השלב הסופי בהקמת ה"גשר היבשתי" כמעט הושלם בחודש נובמבר אך העבודות הופסקו וחודשו שוב ושוב מסיבות מדיניות.

כדי להתגבר על הזרימה החזקה שנבעה כתוצאה מהבדלי הגאות והשפל בין ים-סוף (המחובר לאוקיינוס ההודי) לים התיכון, נערך ביצוע השלב האחרון של הגשר, באמצעות הטבעת דוברות ישנות שהובאו מנמל ת"א, מולאו באבנים, ונדחפו על ידי הדחפורים לפתח שנותר. בסיומן של העבודות ניצב על פני תעלת סואץ סכר מרשים, כולל ציפוי אבן (למניעת ארוזיה) משני צדדיו. בפועל, זהו אחד הגשרים המפוארים בתולדות ההנדסה הצבאית שנבנה תוך כדי מלחמה, נתוני הגשר - כפי שתוארו באתר עמותת חיל ההנדסה הם:

"לאחר כשישה שבועות של עבודה מאומצת, אשר במהלכה שוקעו בתעלה 350,000 מ"ק חול, חרסית ואבן, הועמד לרשות צה"ל גשר, שכמותו לא הוקם מעולם על ידי שום צבא בתקופה המודרנית. ממדיו היו מרשימים: אורכו 185 מ', רוחבו 22 מ' וגובהו מעל פני המים 2 מ'. עומק המים במקום הקמתו היה 16 מ'. 8 מ' מרוחבו צופו באספלט. 10 מ' יועדו למעבר טנקים ו-4 המטרים הנותרים הושארו כשוליים. עתה שוב אי-אפשר היה לנתק את הנתיב בין אסיה לאפריקה, שהועמד על ידי חיל ההנדסה לרשות כוחות צה"ל."

עם נסיגת ישראל מאזור תעלת סואץ לאחר חתימת הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים, הועבר הגשר בשלמותו לידי המצרים. במסגרת עבודות הכשרת התעלה לחידוש השיט, פורק הגשר.

הפקת לקחים והתעצמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הלקחים שהופקו ממלחמת יום הכיפורים, מוכנותו של חיל ההנדסה, והוכחת יכולתו הבלתי מעורערת וכשירותם של אנשיו לתכנן ולבצע מבצעים הנדסיים וצבאיים מורכבים ביותר, הועמד חיל ההנדסה מעתה במקומו הראוי: בחזית המערך הלוחם.

כתוצאה מהצורך ביכולת הפעלת כמות גדולה של כלי צמ"ה, ומשאיות כבדות, לשם ביצוע מטלות הנדסיות בפרק זמן קצר ביותר (כגון "הגשר היבשתי"), רכש צה"ל כמות גדולה של כלי צמ"ה כבדים, חדשים ומשומשים. כמו כן הוקם מערך לוגיסטי שכלל מובילי טנקים שיועדו לשינוע הציוד הכבד, ואת משאיות הרכינה האזרחיות שהגיעו במשלוחי החירום במהלך מלחמת יום הכיפורים (ובינתיים נצבעו בצבעי צה"ל) אשר אוחסנו במחסני החירום. מעתה, היה חיל ההנדסה ערוך ומוכן לביצוע חלק גדול מהפעילות, ללא צורך בהישענות על מערך כלים מגויסים.

בעקבות הסכמי השלום עם מצרים, ושלבי נסיגת צה"ל משטחי סיני, ב-19791980, היה החיל אחראי לפיצוץ מתקני מודיעין, בקרה אווירית ואחרים, כגון אום חשיבה ויב"א 511 וכן לתכנון וביצוע סלילת תוואי הכבישים החדשים שנמתחו לאורך הגבול עם מצרים, פריצת דרכים חדשות, ויצירת תשתיות לבסיסים החדשים בסיני ובנגב (מבצע "רמון"). העבודות בוצעו על ידי פלסי גדוד 601 ועל ידי אנשי גדוד הצמ"ה הפיקודי (מילואים) 8163 (בשמו הקודם: גדוד הצמ"ה הפיקודי (מילואים) 572) של פיקוד הדרום, באמצעות כלי הצמ"ה שנרכשו, ללא כל צורך בגיוס כלי צמ"ה ואמצעים אזרחיים.

חיל ההנדסה בשנות ה-80 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת לבנון הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מלחמת לבנון הראשונה פעלו כוחות ההנדסה לפילוס דרכים (כולל בדרכים הרריות קשות), בניית מוצבים, פירוק מטעני חבלה וכן הריסה של מטרות. התוואי ההררי של דרום לבנון הפך את נושא העבירות והמאבק על הצירים לחשוב ביותר. הצורך הגדול של כוחות החי"ר והשריון בכוחות הנדסה לפינוי צירים הפך את הדחפורים הכבדים מכלים שנועדו לסייע ולתמוך במערך הלחימה, לכלים שפורצים את הדרך, ומובילים בעקבותיהם את הטנקים ואת הדרגים הלוחמים, ואת חיילי ההנדסה (הפלסים) לחלק מן המערך החיוני בניטרול מטעני חבלה. צרכים אלו, יחד עם הפעלתם של חיילי ההנדסה כחלק בלתי נפרד ממערך החי"ר, הובילו להעלאת רמת הרובאות בטירונות חה"ן ולהשוואת מסלול הכשרת החיל בחיל ההנדסה למסלול חיילי חי"ר, בנוסף להכשרתם כפלסים. בעקבות השהות בלבנון הוקמה סיירת יעל - יחידת עילית של חיל ההנדסה למשימות מיוחדות, שהייתה אחראית למבצעי חבלה-קומנדו וסיוע ליחידות העילית האחרות של צה"ל בתחומי החבלה וההנדסה. יחידת סילוק הפצצות של חיל ההנדסה זכתה לעבודה רבה בפירוק פצצות, מטענים, מוקשים ומלכודות שהטמינו הסורים - ומאוחר יותר - אמל וחזבאללה - על צירי התנועה בדרום לבנון.

כוחות הנדסה ביצעו בזמן המלחמה ירי של צפע שריון בלב ביירות. צפע שריון (צפ"ש) הוא אמצעי רקטי לפריצת שדות מוקשים בעל אפקט הרסני ביותר. מג"ד 601, פיני דגן, הורה על שימוש באמצעי כנגד רחוב ממולכד בו התבצרו מחבלים רבים. מעוצמת הפיצוץ נהרסו בתים רבים ברחוב.

אירוע המתאר פעילות אופיינית של חיל ההנדסה במלחמת לבנון היה פריצת "ציר הפיתולים". באירוע זה הטיל מח"ט בה"ד 1 שמואל ארד על כוח בפיקודו של סא"ל אפי איתם ומג"ד 360 דורון שטרנגר לפרוץ את ציר הפיתולים שנשלט על ידי כוחות סורים ולכבוש את הכפר דנייבה. במהלך הפריצה נאלצו הכוחות להתגבר על בורות יקוש (בורות ממולכדים שיוצרים בור חוסם בכביש), הרבה מוקשים ועמדות סוריות. הכוח, שהיה מצויד בטנק עם מגוב נוכרי, לא הצליח לנקות את המוקשים והושבת עקב פגיעתם. בעקבות זאת הוזעק למקום כוח הנדסה מפלוגה ב' בגדוד 5280 ופלוגת הנדסה מגדוד 606 בפיקודו של סגן יוסי אפללו. הכוח היה מצויד ב-8 נגמ"שים ושני דחפורי די-9. הפלסים פינו את המוקשים מהדרך ואילו הדחפורים הכשירו תוואי עוקף שעקף את המלכודות והמכשולים הסוריים. בהמשך הפריצה, סתמו הדחפורים את בורות היקוש ובכך אפשרו לטנקים להמשיך בפריצה.

הפקת לקחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת לבנון הראשונה הייתה זרז להמשכת השינויים וההתעצמות בחיל, שהחל בהם הקהנ"ר אבישי כ"ץ. בעת המלחמה בוצע שינוי של ממש במעמד כלי הצמ"ה בחיל ההנדסה. עקב אופי הלחימה, ותנאי הקרקע הקשים בלבנון, הפכו הדחפורים מכלים שנועדו לסייע ולתמוך במערך הלחימה, לכלים שפורצים את הדרך, ומובילים בעקבותיהם את הטנקים ואת הדרגים הלוחמים.
על כן, הוחלט למגן את כלי הצמ"ה על מנת שמפעיליהם, לא יהיו פגיעים לאש האויב. נעשו מספר ניסיונות למגן דחפורי D9H ששירתו עד אז בחיל, ברמות שונות של מיגון. אך רק בשלהי שנות ה-80 של המאה ה-20 (1986) כאשר נרכשו מספר רב של דחפורי D-9L תוצרת קטרפילר החלה התעשייה הצבאית לייצר עבורם ערכת מיגון ייחודית שכללה בין השאר מיגון לוחות שריון לגוף הכלי, ולתא המפעיל, יחד עם חלונות מזכוכית משוריינת.

ב-1983 החלו בחיל ההנדסה לתכנן ולבנות את הפומ"ה - נגמ"ש הנדסה קרבית ממוגן בכבדות ומשוריין כנגד איומי נ"ט המבוסס על תובת טנק צנטוריון. בשלב ראשון, נכנסו לחיל נגמ"שים שנקראו "נגמשו"ט". הללו, ביחד עם נגמ"שי ה M-113 החליפו את הזחלמ"ים.

בנוסף הקים כ"ץ את סיירת יעל - יחידת קומנדו הנדסית שהתמתחתה בחבלה, מיקוש נגדי, סיור הנדסי ופעולות חשאיות. שינוי נוסף הייתה העלאת רמת הרובאי של לוחמי החיל, בהתחלה לרמת רובאי 05 ובסוף העשור הראשון של המאה ה-21 לרובאי 07-חה"ן.

בנוסף לשינויים אלה, ביצע כ"ץ עוד שני שינויים סמליים: שם החיל שונה לחיל ההנדסה הקרבית והכומתה השחורה הוחלפה לכומתה בצבע כסף (אפור בהיר).

חיל ההנדסה בשנות ה-90 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת המפרץ עמדו צוותי אב"כ של חיל ההנדסה בכוננות מוגברת בשל החשש מנפילת טילי סקאד בעלי ראש קרבי כימי. בעקבות המלחמה הוחלט להקים מערך אב"כ סדיר בצה"ל ולא להתבסס רק על כוחות מילואים. ב-1993 הוקמה פלוגת האב"כ הסדירה הראשונה של החיל, ומאז הוקמו עוד מספר פלוגות ובוצעו איחודים של מערך האב"כ ליחידה אחת בשם "ינשוף".

נגמ"ש הנדסה פומ"ה נכנס לשורות החיל בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 ומאז נהפך לכלי העיקרי של גדודי ההנדסה.

בשנים אלה, הועבר בית הספר להנדסה צבאית (בהל"צ) למקומו הנוכחי בצוקי עובדה. בבהל"צ מוכשרים כל חיילי ומפקדי חיל ההנדסה קרבית. בנוסף הוחלט למזג את סיירת יעל ואת היחס"פ (יחידת סילוק פצצות) למסגרת ארגונית אחת הנקראת יהל"ם, מטרת האיחוד הייתה לחסוך בתקנים כפולים ולייעל את פעילות היחידות. כמו כן, הוחלף הרובה האישי של החיילים מגליל ל-M-16 ארוך, CAR-15 (ידוע כ-M16A1 מקוצר) ו-M4 קרבין.

ב-1993 הוקם גדוד "להב" (603) - גדוד הנדסה קרבית סדיר. הגדוד הוקם כדי לסייע בהחזקת הקו ברצועת הביטחון בדרום לבנון, אך בהמשך עבר לפיקוד הדרום ותפס קו ברצועת עזה.

בעקבות פסק הדין של בג"ץ בנוגע לאליס מילר, החל חיל ההנדסה לשלב נשים בשורותיו גם בתפקידים קרביים. כיום, נשים משרתות ביחידת האב"כ של חיל ההנדסה בפלוגות מעורבות וכן משרתות כמדריכות הנדסה בבהל"צ.

ב-7 באוקטובר 2000, אחרי נסיגת צה"ל מלבנון, נחטפו 3 חיילי חה"ן מגדוד 601 - סמ"ר בני אברהם, סמ"ר עדי אביטן ועומר סואעד - בגבול לבנון (אזור הר דב) על ידי לוחמי חזבאללה בסיוע של כוחות או"ם מקומיים (UNIFIL). במשך זמן רב שררה אי-ודאות בקשר לגורלם של החיילים ולא היה ידוע האם הם בחיים או לא. ב-2004, במסגרת עסקת חילופי שבויים עם חזבאללה הוחזרו שלוש גופותיהם (ואלחנן טננבוים) אחרי משא ומתן מפרך שכלל שחרור מאות שבוים בני לאומים ערבים שונים לפי דרישת החזבאללה.[2]

חיל ההנדסה באינתיפאדה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל ההנדסה הקרבית זכה ל"שדרוג" נוסף במעמדו במהלך האינתיפאדה השנייה, בה לוחמי ההנדסה הוזעקו תכופות כדי לנטרל מטעני חבלה שהטמינו הפלסטינים. בנוסף לפעילות הנדסית עסקו חיילי ההנדסה הקרבית גם בפעולות בט"ש (ביטחון שוטף), מעצר מבוקשים, פיצוץ בתים ומעבדות נפץ ואף הריגת עשרות מחבלים תוך כדי קרב. בעקבות הלחימה בשטחים הועלתה ההכשרה החיילית בטירונות לרובאי 07-חה"ן[3] ופלס 06. בהמשך חלו מספר שינויים ברמת הרובאי ונכון ל-2017 עומדת על רובאי 06.

דחפורי D9 הורסים בית של מחבל ששימש לפעילות טרור ברצועת עזה.

בעקבות ריבוי מטעני החבלה ומלכודות הנפץ המוסוות (booby traps) החלו כוחות היבשה של צה"ל להיעזר יותר ויותר בדחפורי D9 משוריינים בשל מיגונם הכבד, הכמעט בלתי-חדיר לנשק המצוי בידי הפלסטינים. הדחפורים ביצעו בעיקר פעולות פתיחת צירים לטנקים, ניקוי זירות מטענים, חישוף והריסת בתי מחבלים (לרוב תחת אש, חלק מהריסות הבתים בוצעו במסגרת נוהל סיר לחץ בו מחבל חמוש מתבצר בבית). בחלק מהפעולות היוו הדחפורים לא רק אלמנט מסייע אלא גם אלמנט מכריע, כאשר תקפו מבנים שבהם התבצרו מחבלים חמושים. לזכותם של מפעילי הצמ"ה ניתן לזקוף את חיסולם של מספר רבי-מחבלים (כגון קייס עדואן, מחמוד טוואלבה, באסל קוואסמה, טהאר אבו כמאל ועוד). יתר על כן, יחידת המילואים של מפעילי הדחפורים שנלחמו בג'נין במבצע חומת מגן זכתה לצל"ש יחידתי.[4]

גדוד אסף (601) וגדוד המח"ץ (605) היו פעילים באותה תקופה בגבול הצפון ובשטחי יהודה ושומרון. במבצע חומת מגן הוזעקו שני הגדודים לסייע בפריצת הדרך ללב מחנות הפליטים, בנטרול מטענים ובפעילות התקפית כנגד תשתיות הטרור. גדוד המח"ץ (605) ויחידת יהל"ם זכו כל אחד לצל"ש רמטכ"ל יחידתי על פעילותם במבצע חומת מגן (אפריל-מאי 2002).

ברצועת עזה, צוות המנהרות של אבירי הפלדה, גדוד "להב" (603) ופלחה"ן חטיבת גבעתי ("משפחת דולב"), הובילו את הלחימה במנהרות הברחת הנשק בציר פילדלפי ואת פריצת הדרך לגדוד הסיור של גבעתי (שזכה לצל"ש ב-2004 ועיטור המופת ב-2005 עקב הצלחתו בלוחמה בטרור בעזה). באוגוסט 2004 צורפה יחידת לוחמי המנהרות של חיל ההנדסה ליהל"ם והחלה להצטייד באמצעים מתקדמים וייחודיים לפעילותה. בצפון הרצועה, חישפו כוחות ההנדסה עשרות קמ"ר של שטחים ששומשו בידי מחבלים לירי ומארבים ובכך הקטינו באופן ניכר את התקפות הירי והמטענים על כבישי הרצועה. פעולות חישוף בוצעו גם על מנת ליצור תנאים מבצעיים לציד משגרי קסאם וסגירת מעגל ירי מהיר. גדוד ההנדסה "להב" (גדוד 603), שבין השאר היה מופקד על הגנת קיבוץ נחל עוז ויישובי עוטף עזה, זכה להערכה רבה על פעילותו שבמהלכה נהרגו יותר מ-70 מחבלים על ידי לוחמי הגדוד בשנת 2004.[5]

בשנת 2005 זכו שתי יחידות של חיל ההנדסה בציון לשבח:

סמו"ר, יחידת הסליקים והמנהרות של יהל"ם, חשפה מנהרת טרור בצפון רצועת עזה, ליד מעבר ארז, ב-10 בדצמבר 2005. המנהרה נחפרה בעומק של כ-5 מטרים ואורכה למעלה מ-30 מטר.

בנוסף לפעילות הקרבית ביצע חיל ההנדסה מספר פרויקטים הנדסיים גדולים של בנייה והתבצרות, הנודעים שבהם הם: בניית "קיר השיגומים" לאורך ציר פילדלפי על מנת להגן על הכוחות בשטח, הכשרת השטח לגדר ההפרדה באזוריה המסוכנים, בניית ביצורים וגדרות בירושלים ובהתנחלויות ביהודה ושומרון עקב הירי לעברם וניסיונות לפגע, מיגון מוצבי צה"ל ברצועת עזה ובעקבות תוכנית ההתנתקות: פינוי מוצבי צה"ל, חומות הבטון והפילבוקסים מרצועת עזה ופרישתם מחדש לאורך גדר המערכת.

לצד ההצלחות הרבות והפיכתו של החיל למוביל בלחימה בשטחים, התרחשו בחיל גם מספר אסונות טרגיים: מותו של סא"ל אייל וייס, מפקד יחידת דובדבן, בתאונה של קריסת חומה סמוכה כאשר דחפור הרס בית ובו מחבלים (15.2.2002), הפיגוע במחסום עין עריק בו נרצחו 6 חיילי הנדסה (19.2.2002), תאונה בה נהרג סמ"ר אלירן טולדנו מפגיעת קיר אבן שהופל בטעות על ידי דחפור (24.9.2003), ואסון הנגמ"ש בו נספו 5 מלוחמי צוות המנהרות (12.5.2004). פרשיות שליליות נוספות שלא קשורות לפעילות המבצעית היו מותו של יובל תירוש, חייל ביהל"ם, מהרעלת אלכוהול בעת מסיבת סיום מסלול ומגפת דלקת ריאות שפרצה בדצמבר 2005 בבהל"ץ.

חיל ההנדסה במלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דחפורי D9N הורסים בונקר של חזבאללה.
דחפור D9L משוריין במגנן הלוגיסטי סמוך לכפר הלבנוני רג'אמין, יום לאחר תום מלחמת לבנון השנייה.

ב-12 ביולי 2006 פרצה מלחמת לבנון השנייה בעקבות חטיפת 2 חיילים והריגת 8 אחרים. במלחמה פעלו כוחות צה"ל כנגד תשתיות חזבאללה בלבנון, פעילות שכללה גם פעולה קרקעית, בעיקר בגבול ישראל-לבנון, במרון א-ראס ובבינת ג'ביל. בשבועיים הראשונים לעימות גדוד אסף (601) של חיל ההנדסה היה הגדוד המוביל בפעילות ההנדסית בדרום לבנון. אחר כך הצטרפו שאר הגדודים הסדירים (להב והמח"ץ) ועוד גדודי מילואים של חיל ההנדסה.

כוחות חיל ההנדסה הקרבית פוצלו תחת היחידות השונות ופעלו לכל אורך המלחמה:[6]

חיל ההנדסה פרץ דרכים וניקה זירות מטענים עבור כוחות החי"ר והשריון, הן באמצעות דחפורי די-9 ממוגנים, הן באמצעות לוחמי יהל"ם (לוחמי סיירת יעל ולוחמי הס"פ) והן באמצעות רקטות ריצוף (CARPET) המותקנות על גבי נגמ"ש הפומ"ה, ואכן - רק מעט מנפגעי צה"ל בלחימה היו כתוצאה ממטענים. במהלך פעילות זו עלה דחפור די-9 על מטען גחון במשקל חצי טון (500 ק"ג) אך יצא ללא פגע.[7] כמו כן, השמיד צוות פומ"ה שני רכבי חזבאללה על יושביהם באמצעות רקטות הריצוף.[8]

מ-16 ביולי החלו דחפורי די-9 וכלים הנדסיים בהריסת מוצבי חזבאללה שעל גבול ישראל-לבנון, לרבות הריסת מוצבי חזבאללה ליד הכפר רג'ר. בשבוע השני ללחימה גבר קצב פעולות החישוף בגבול ישראל-לבנון ועשרות מוצבי חזבאללה נהרסו על ידי הדחפורים שעבדו במשמרות 24 שעות ביממה על מנת לסיים את הפעולה לפני שלחץ בינלאומי יכפה על ישראל הפסקת אש. חיל ההנדסה עמד במשימה והצליח לנקות את גבול הצפון ממוצבים ו"שמורות טבע"[9] של חזבאללה.

בנוסף לפעילות פלוגות הצמ"ה של גדוד אסף ויחידת המילואים, פעלו כוחות הנדסה במקביל לחטיבת גולני וחטיבת הצנחנים בקרבות של מרון א-ראס ובינת ג'ביל. הפלסים סייעו בנטרול מטענים, השמדת בונקרים ומצבורי אמל"ח של חזבאללה ופוצצו מבנים של הארגון. אחרי המארב שבו נהרגו 5 לוחמי יחידת אגוז קודמו דחפורי די-9 ממוגנים במיגון כלוב נגד נ"ט אל הכפר מרון א-ראס והחלו להרוס בו בתים מהם נורתה אש אל עבר הלוחמים. הבית ממנו בוצע המארב הקטלני נהרס גם כן. בסופו של דבר, ירה כוח הנדסה קרבית צפע שריון על הקסבה של מרון א-ראס: הפיצוץ ההרסני החריב אותה, ולפי ההערכות נהרגו עשרות מחבלי חזבאללה שהתבצרו שם.[10]

במקביל, סייעו לוחמי הצמ"ה והפלסים בחילוץ כלי רק"מ שנפגעו בלחימה תחת אש ותוך נטרול זירות מטענים באזור הקרב. באחד המקרים חילץ דחפור D9 חייל גולני שרגלו נלכדה תחת צריח של טנק תחת אש. במקרה אחר הנהיג מפקד דחפור בשם אושרי סיבוני את חילוצם תחת אש כבדה של שני טנקים שנפגעו מטילי נ"ט.[11]

לוחמי יחידת סילוק הפצצות של יהל"ם סייעו בעורף בנטרול רקטות שנורו על הצפון ולא התפוצצו.

ב-6 באוגוסט יצא כוח "משנה אטלס" - כוח של הנדסה קרבית שכלל 14 לוחמים-פלסים, 3 דחפורי D9 ו-2 נגמ"שי פומ"ה בפיקוד סמ"פ בדרגת סגן - תפקיד הכוח היה לפתוח ציר באורך 10 ק"מ בזירת האירוע בה ארעה החטיפה ולפתוח את הדרך לשתי אוגדות. במהלך המבצע נכנס הכוח לוואדי דבל, שם סבל מניתוק הקשר עקב חוסר קליטה, ונקלע למארב של עשרות לוחמי חזבאללה. דחפור אחד נפגע מירי טיל נגד טנקים ושני אנשי צוותו נפצעו קשה, ודחפור נוסף נפגע ממטען צד. הכוח נלחם בעשרות מחבלים והצליח למנוע את חטיפת הפצועים. לאחר שנפסקה האש המשיך הכוח בפריצת הציר והשלים את המשימה. הכוח הגיע 10 ק"מ לעומק לבנון, שם עצר בגלל הזריחה והקים מגנן לכוח. במגנן חזר הקשר והפיקוד הורה לכוח לחזור לארץ. בדרך חזרה פינו פרמדיק פצוע מחטיבת הצנחנים, אותו העמיסו על הפומ"ה. בדרך חזרה נפגע דחפור נוסף מירי טיל נ"ט, אך אנשי הצוות לא נפגעו, ומיד לאחר מכן פגע טיל נ"ט נוסף בפומ"ה והרג את הפרמדיק מהצנחנים ופצע את כל יושבי הפומ"ה, חלקם קשה. הכוח עלה בקשר ומפקד גדוד 601 הזעיק חילוץ. כעבור 30 שעות מאז תחילת הפעולה חולץ הכוח והפצועים פונו לבית החולים נהריה.[12][13]

ב-11 באוגוסט התרחש הקרב על הסלוקי בו תמרנו חטיבה 401, חטיבת הנח"ל וגדוד 605 אל ואדי סלוקי תוך מלחמה בעשרות מחבלי חזבאללה חמושים בטילי נ"ט מתקדמים ומרגמות. במהלך הקרב, כוחות הנדסה מגדוד 605 בפיקוד סא"ל אושרי לוגסי וסא"ל אבי כהן (ברימו) פרצו דרך לכוחות היבשה וחילצו פצועים רבים וכלים פגועים. בקרב נהרגו 7 לוחמי צה"ל ונפצעו עשרות, ולאויב נהרגו 80 מחבלים. יום אחרי סיום הקרב הסתיימה המלחמה.

במלחמת לבנון השנייה נהרגו 16 לוחמי הנדסה. ב-10 באוגוסט 2006 אירע אחד מהאירועים הקשים מבחינת חיל ההנדסה במלחמה כשבמהלך הקרב על דבל פגע טיל נגד טנקים במבנה בו שהו חיילי צה"ל[14] ומהפגיעה נהרגו תשעה חיילי גדוד החבלה של עוצבת האש וכמעט 30 נפצעו[15]. לקראת סוף המלחמה נהרגו בקרב על הסלוקי מפקד ומפעיל D9 מטיל נגד טנקים שפגע ישירות בדחפור בו נסעו.

ב-9 באוגוסט 2007 פורסמו רשימת מקבלי האותות.[16] 2 לוחמי הנדסה קיבלו את עיטור המופת: רב-סמל אורי לרנר[17] וסמל-ראשון עופר מאיר[18]; ועוד 2 לוחמי הנדסה קיבלו את צל"ש הרמטכ"ל: סא"ל אבי כהן (ברימו)[19] ורס"ן נמרוד הלל.[20] לוחמי הנדסה נוספים קיבלו צל"שי אלוף, מפקד אוגדה ומפקד חטיבה.

חיל ההנדסה במבצע עופרת יצוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד להב 603 של חיל ההנדסה הישראלי מפוצץ מבנה טרור במבצע עופרת יצוקה

במהלך מבצע עופרת יצוקה (שהחל ב-27 בדצמבר 2008 והסתיים ב-18 בינואר 2009) נגד טרור הרקטות הובילו לוחמי חיל ההנדסה את הכוחות הקרקעיים, פרצו דרכים לכוחות החי"ר והשריון באמצעות דחפורי D9 ומערכות צפע שריון וצפע חי"ר. ה-D9 ספגו הרבה מטענים וטילי נ"ט, ברוב המקרים ללא נזק משמעותי לכלי וללא פגיעה באנשי הצוות. במבצע הופעלו בהצלחה ובאופן נרחב דחפורי "רעם השחר", דחפורים לא-מאוישים מדגם D9N. במהלך הפעילות לא נהרג אף מפעיל D9. לוחמי יהל"ם נטרלו מאות מטעני חבלה ומלכודות נפץ. בנוסף לוחמי חה"ן חשפו והשמידו בונקרים ומנהרות של חמאס.[21] ב-6 בינואר 2009 נהרג אחד מלוחמי יהל"ם בהתקלות עם מחבל מתאבד.[22] במהלך הפעילות חשפו הכוחות אמל"ח, מעבדות נפץ ומנהרות תת-קרקעיות של חמאס אותם השמידו לוחמי ההנדסה באמצעות חומרי נפץ. במהלך המבצע הרסו כוחות ההנדסה באמצעות דחפורי D9 ו/או חומר נפץ כ-600 מבנים ששימשו לפעילות טרור ו/או היו ממולכדים.

במבצע השתתפו גדוד 601, גדוד 603, גדוד 605, יהל"ם וגדוד ציוד מכני הנדסי פיקוד דרום (גדוד 8163). גדוד 601 נלחם בגזרת זייתון תחת פיקוד חטיבת גבעתי. גדוד 603 לחם בגזרת נצרים תחת פיקוד חטיבה 401 ופלוגה ממנו תחת פיקוד חטיבה 35. גדוד 605 לחם תחת פיקוד חטיבת גולני בגזרת שג'אעיה. יהל"ם וגדוד הצמ"ה הפיקודי סייעו לכלל הכוחות בכל הגזרות.[23]

על פעילותו במבצע זכה חיל ההנדסה לערב ותעודות הוקרה מטעם פיקוד הדרום. רמ"ט פיקוד הדרום תא"ל הראל כנפו הודה "לחיילי המילואים של ההנדסה מתחום הצמ"ה שנכנסו לקרב ראשונים ויצאו אחרונים. אי אפשר לספור את כמות הפעילות של מערך ההנדסה, פעילות שבעיקרה נועדה להגן על כל היתר. חיל ההנדסה הוא החיל היחידי שפוצל לרמת המחלקה, וכולם התחננו לקבל הנדסה בכוח שלהם".[24]

חיל ההנדסה בעשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

דחפורי D9R ויעה אופני קטרפילר 966 של צה"ל שהשתתפו בכיבוי השריפה בחניון שליד צומת דמון בכרמל
דחפור D9L משוריין ויעה אופני ממוגן מבצעים נוהל סיר לחץ מוצלח נגד מחבל, 11 באוגוסט 2014.

בתקופת הקהנ"ר משה שלי (2007-2011) חל תהליך התעצמות בחיל שבמסגרתו נרכשו אמצעי לחימה חדשים ורבים. במהלך שנת 2010 הגיע חיל ההנדסה הקרבית לראשונה למצב בגיוס שבו על כל מקום פנוי שיש בחיל, יש לפחות מלש"ב אחד שבחר להתגייס לחיל בעדיפות ראשונה (יחס של 1:1 ומעלה).[25]

אחרי ההשתלטות על ספינות המשט לעזה ובפרט על המאווי מרמרה, נשלחו לוחמי הס"פ של יהל"ם כדי לוודא שהאוניות והמטען אותו הן נושאות לא ממולכדים או מכילים אמצעי לחימה.

ב-2 בדצמבר 2010 פרצה השריפה הגדולה בהר הכרמל וחיילי חיל ההנדסה נקראו לסייע. פלוגות צמ"ה איו"ש וצמ"ה 601 שלחו כ-20 כלים למערכה, בהם 4 דחפורי D9R משוריינים, יעה זחלי קטרפילר 963 ושופלים מדגם קטרפילר 966. כלי הצמ"ה פרצו דרכים לכבאיות ורכבי הכיבוי, כיבו שריפות באמצעות קבירת האש בעפר וכן גילחו קווי צמחייה ועקרו עצים על מנת למנוע מהאש להתפשט. בנוסף, סייעו החיילים בשטח לכבאים בכיבוי האש.[26][27]

מאז 2010 גברה בצה"ל ההכרה בחשיבותה ויכולותיה של יחידת יהל"ם, ותחת פיקודו של סא"ל סהר אברג'יל, הפכה היחידה לדומיננטית ונפח הפעילות שלה גדל באופן ניכר והפך לאחד הגדולים בצה"ל.[28]

ב-2012 קלט חיל ההנדסה הקרבית דחפורי D9 חדשים עם מיגון משופר. כמו כן, נכנס לניסויים נגמ"ש הנדסה המבוסס על הנמ"ר (נגמ"ש מרכבה).

בנובמבר 2012 הרסה פלוגת הצמ"ה של גדוד 603 את מחנה כורדני הנטוש בקריית מוצקין באמצעות 7 דחפורי D9. ההריסה בוצעה על ידי היחידה ולא על ידי קבלן חיצוני על מנת לחסוך בעלויות וגם לספק אימון ללוחמי הצמ"ה. במקום המחנה הנטוש ייבנו מאות יחידות דיור.[29]

ב-10 במרץ 2014 ירה לוחם גדוד האב"כ של חיל ההנדסה בשופט ירדני ממוצא פלסטיני שניסה לחטוף את נשקו של החייל ולתקוף אותו במעבר אלנבי. הירדני נהרג כתוצאה מהירי, דבר שגרם למשבר ביחסים הדיפלומטיים בין מדינת ישראל לירדן.[30]

באמצע מרץ 2014 חשפו כוחות של חיל ההנדסה הקרבית מנהרת טרור שחפר חמאס מרצועת עזה אל תוך שטח ישראל.[31]

ביוני 2014 השתתפו לוחמי חיל ההנדסה הקרבית, במבצע שובו אחים הן בחיפושים והן בסיוע הנדסי.[32] בשבוע השני של המבצע חשפו לוחמי סמו"ר עשרות מנהרות תת-קרקעיות שחפרו הפלסטינים באזור חברון.[33] כוחות של חיל ההנדסה הקרבית לקחו חלק חשוב במצוד אחרי חוטפי ורוצחי שלושת הנערים ופעלו לאורך כל החיפוש עד שאותרו המחבלים בבית בחברון על ידי השב"כ. כוחות צה"ל והימ"מ הטילו מצור על הבית וכאשר המחבלים סירבו להיכנע החל מחפר ממוגן של חיל ההנדסה בקילוף קירות המבנה והרצפה שהיוותה את הגג של המרתף בו הסתתרו המחבלים. המחבלים נחשפו ונהרגו אחרי חילופי אש עם לוחמי הימ"מ.[34]

חיל ההנדסה במבצע צוק איתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חיל ההנדסה הקרבית במבצע צוק איתן
דחפורי D9 במהלך המבצע כחלק מטור שריון של חטיבה 401.
פתח מנהרה שנחשף על ידי באגר E-349.
מנהרה שנחשפה על ידי מחפר ממוגן.

ב-8 ביולי 2014 פתח צה"ל במבצע צוק איתן ברצועת עזה בתגובה לירי מסיבי של פצמ"רים ורקטות ארטילריות על יישובי הדרום ועוטף עזה. ב-17 ביולי בעקבות פיגוע חדירה של מחבלים דרך מנהרה תת-קרקעית אל שטח ישראל שסוכל, החל צה"ל בתמרון קרקעי אל תוך רצועת עזה. אחת המטרות העיקריות של הכניסה הקרקעית הייתה לאתר, לחשוף ולהשמיד את כל מנהרות החדירה מרצועת עזה אל שטח ישראל. את המשימה ביצעו כוחות חיל ההנדסה הקרבית בשילוב חטיבות חיל הרגלים וטנקים של חיל השריון. במהלך המבצע אותרו למעלה מ-30 מנהרות ולמעלה מ-60 פירי כניסה. לוחמי סמו"ר של יחידת יהל"ם פוצצו את המנהרות באמצעות חבלה ומערכת אמולסיה לפיצוץ מנהרות. במנהרות שפוצצו הסתתרו מחבלים רבים שנהרגו בפיצוצים. במקביל, סייעו לוחמי ההנדסה לכוחות החי"ר והשריון להתגבר על המלכודים ומטעני החבלה שהטמינו הפלסטינים. לוחמי הצמ"ה פרצו דרכים לכוחות באמצעות דחפורי D9 משוריינים וחשפו פירי מנהרות באמצעות דחפורי D9 ומחפרי באגר E-349 ממוגנים.

למבצע גויסו 5 גדודי מלואים וכל יחידות החיל הסדירות.[35]

בתחילת המבצע, ב-8 ביולי, צוות דחפור D9 משוריין בפיקוד סרן סלמאן חיחי היה שותף בסיכול פיגוע חדירה מהים של הקומנדו הימי של חמאס בחוף זיקים: הדחפור הסתער אל עבר המחבלים, ספג ירי נק"ל ורימונים, המשיך בהסתערות ואז מפקד הדחפור הרג 2 מחבלים בירי מטווח קצר מתוך הכלי.[36] על כך קיבל אות הצטיינות מהרמטכ"ל.[37]

במבצע זה לראשונה הצליחו המחבלים הפלסטינים להרוג מפעיל D9 אחרי 14 שנות לחימה. ב-28 ביולי, במהלך הקרב על חרבת אחזעה, חוליית נ"ט בת 10 מחבלים ירתה רקטת RPG על הדחפור, ומהפגיעה נהרג אחד מאנשי הצוות, סמ"ר משה דוינו, והשני נפצע קשה.[38] חוליית הנ"ט נמלטה לבית סמוך ודחפור D9 אחר של גדוד 603 מוטט עליה את המבנה והרג 8 מהמחבלים בחוליה, ו-2 המחבלים שנותרו נתפסו ונלקחו לחקירה.[39] על כך הוענק לצוות ה-D9 (מפעיל ומפקד) שהרסו את המבנה והרגו את המחבלים צל"ש מפקד אוגדה.[40][41] ב-30 ביולי פגע טיל נ"ט נוסף בדחפור D9 ופצע קל שני חיילים.[42][43]

בסך הכל, במהלך הלחימה הקרקעית - מה-17 ביולי ועד ה-3 באוגוסט, נהרגו 6 לוחמי הנדסה (בהם לוחם יהל"ם ומפעיל D9).

ב-19 בינואר 2015 הוענק לגדוד ציוד מכני הנדסי פיקוד המרכז, גדוד מילואים קרבי של חיל ההנדסה הקרבית המתמחה בהפעלת כלי צמ"ה בפיקוד המרכז, צל"ש הרמטכ"ל על לחימתו במבצע צוק איתן ועל פעילותו להשמדת המנהרות.[44] בדברי ההסבר לצל"ש נכתב: "מפקדי הגדוד ולוחמיו למדו את פרטי האתגר המבצעי, הכשירו את צוותי העבודה והפעילו ציוד צבאי וציוד אזרחי שאין בו כל אמצעי מיגון. לוחמי הגדוד נטלו חלק בעשרות משימות, שבהן חשפו מנהרות טרור ולא אחת היו נתונים תחת אש המחבלים. תרומת הגדוד להסרת איום מנהרות הטרור מעל תושבי מדינת ישראל ומעל חיילי צה"ל הייתה רבה ומשמעותית לאין שיעור מגודל היחידה."[45] בנוסף לצל"ש זה קיבלו לוחמי ההנדסה שני צל"שי אלוף, שני צל"שי מפקד אוגדה ושלושה צל"שי מפקד חטיבה, אות הערכה מטעם הרמטכ"ל אחד[46] וכן מספר מכתבי הערכה.[47]

חיל ההנדסה לאחר מבצע צוק איתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

"טאטרה-דרילר" - מקדח-בורות על גבי משאית טאטרה. ה"דרילר" ממלא תפקיד מרכזי בחשיפת מנהרות הטרור של רצועת עזה.

בעקבות החלק המרכזי שלקח במבצע צוק איתן היה חיל ההנדסה הקרבית החיל האג"מי[48] המבוקש ביותר בגיוסי נובמבר 2014.[49]

ב-2015 נסגר גדוד הסיוע הכימי (גדוד 76) ומערך האב"ך הועבר לפיקוד העורף.

באוקטובר 2015, בעקבות גל הטרור של חודש תשרי, כוחות צמ"ה של חיל ההנדסה הרסו ואטמו מספר בתי מחבלים שביצעו פיגועי טרור קטלניים.[50] גל הטרור נמשך עד לסוף 2016 ובמהלכו הרסו כוחות ההנדסה של פיקוד המרכז 28 בתים, מהם 10 על ידי כלי צמ"ה ו-8 בחבלה ופיצוץ. בנוסף ביצעו כוחות ההנדסה עבודות ביצורים נרחבות בכל הגזרה שכללו מיגון 138 טרמפיאדות שדרוג 44 פילבוקסים והקמת 14 פילבוקסים ומוצבונים חדשים.[51]

באפריל 2016 הותר לפרסום שכוחות הנדסה קרבית של צה"ל חשפו מנהרת טרור שחדרה 150 מטר לתוך ישראל באזור כרם שלום, ונחפרה על ידי חמאס לאחר מבצע צוק איתן. הכוחות איתרו את המנהרה באמצעות טכנולוגיות מתקדמות וניטרלו אותה. כמה ימים לפני הפרסום דיווחו הפלסטינים על פעילות מוגברת של דחפורים וכלים הנדסיים נוספים באזור.[52]

ב-5 במאי 2016 כוחות הנדסה קרבית איתרו וחשפו מנהרת טרור נוספת שחודרת אל תוך שטח ישראל. המנהרה נחפרה באזור דרום הרצועה וחשיפתה נעשתה באמצעות כלים הנדסיים שעבדו תחת אש מרגמות מצד חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.[53]

ב-5 בינואר 2017 הועלה דובר צה"ל תא"ל מוטי אלמוז (לשעבר מפקד גדוד הנדסה קרבית 605 וקצין ההנדסה של פיקוד הדרום) לדרגת אלוף ומונה לראש אכ"א. בכך הפך אלמוז לאלוף הראשון בצה"ל שהגיע משורות חיל ההנדסה הקרבית.[54]

בתחילת 2017 רכש צה"ל מקטרפילר עשרות כלי צמ"ה חדשים עבור מערך הצמ"ה של חיל ההנדסה הקרבית, במימון כספי הסיוע האמריקאי.[55] במהלך השנה ביצעו כוחות ההנדסה של חטיבה מרחבית יהודה פעולות נרחבות של בנייה ושיפור ביצורים בגזרות חברון וכביש 60 על מנת לשפר את מיגון ובטיחות החיילים המאבטחים אזורים אלה ולהקטין את הטרור הפלסטיני. פעולות אלה כללו שדרוג עמדות, הקמת עמדות חדשות, הקמת פילבוקסים חדשים ובניית מכשול הפרדה לאורך 42 ק"מ.[56]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפעילות ביטחון שוטף[עריכת קוד מקור | עריכה]

באינתיפאדה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע עופרת יצוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע צוק איתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בין מקבלי עיטור העוז: חיים קובי, באתר הגבורה, פנחס פרבדה, באתר הגבורה, פאול סבח, באתר הגבורה, שמואל לוי, באתר הגבורה, יעקב יעקובי, באתר הגבורה - מידע מאתר הגבורה.
  2. ^ יוסי מזרחי, אחרי 3 שנים: שלושת החיילים הובאו למנוחות, nrg, ‏ 30.1.2004
  3. ^ גילי כהן, רמת רובאות חדשה ללוחמים: 07-חה"ן, "במחנה", 15.7.2009
  4. ^ פרטי הצל"ש, אתר הגבורה
  5. ^ אמיר בוחבוט, גדוד 603 - שיאן חיסולי מחבלים, nrg, ‏ 28.9.2004. הכתבה מעודכנת לספטמבר. ב-3 החודשים שעברו מאז הספיק הגדוד להרוג עוד כ-20–30 מחבלים.
  6. ^ קובץ וידאו חיל ההנדסה במלחמת לבנון בשנייה, בערוץ היוטיוב של עמותת חיל ההנדסה הקרבית.
  7. ^ חזבאללה הכין הפתעות לצה"ל, nrg, ה-18 ביולי 2006. ה-D9 שרד מטען של 500 ק"ג בשל מיגונו ובשל העובדה שגובה הגחון שלו רב יותר מאלו של טנקי מרכבה לדוגמה, שדי היה במטעני גחון של 150–200 ק"ג כדי להשמידם.
  8. ^ אמיר בוחבוט, מכסחי המטענים בעורף האויב, nrg
  9. ^ "שמורת טבע" הוא הכינוי שנתן צה"ל למערכות הבונקרים והמנהרות התת-קרקעיות שהקים חזבאללה והסווה אותן תחת צמחייה עבותה.
  10. ^ ירדן בן-צור, מרון הרוס, במחנה (מוצג בפורום צבא וביטחון בפרש).
  11. ^ ראיון עם אושרי סיבוני, מפעיל ה-D9 שחילץ 2 טנקים תחת אש ‏חדשות 10, חילוץ תחת אש, באתר nana10‏, 10 באוגוסט 2006,
    סמ"ר אושרי סיבוני - צל"ש מח"ט, באתר הגבורה, אתר הגבורה,
    רועי עמוס, עליתי לקו הרכס, למרות הירי, וגררתי את הטנקים החוצה, באתר הגבורה, במחנה/אתר הגבורה, 5 ביולי 2012.
  12. ^ קובץ וידאואמנון לוי, בודדים בלב לבנון, באתר nana10‏, 22 באוגוסט 2016.
  13. ^ קובץ וידאו עדותו של אורי רון, בערוץ היוטיוב של עמותת חיל ההנדסה הקרבית.
  14. ^ אמיר בוחבוט ועפר שלחמפקד אוגדת עזה: סבב הלחימה הבא, גם בת"א, באתר nrg‏, 27 בספטמבר 2009.
  15. ^ חנן גרינברג, יום עקוב מדם בלבנון: 15 חיילים נהרגו, באתר ynet, 10 באוגוסט 2006.
  16. ^ חנן גרינברג, רשימת מקבלי האותות ממלחמת לבנון השנייה, ynet, ‏ 8.8.2007
  17. ^ רס"ל אורי לרנר, חיל ההנדסה הקרבית - עיטור המופת, באתר הגבורה.
  18. ^ רס"ל עופר מאיר, חובש בחיל ההנדסה הקרבית - עיטור המופת, באתר הגבורה.
  19. ^ סא"ל אבי (ברימו) כהן, חיל ההנדסה הקרבית - צל"ש הרמטכ"ל, באתר הגבורה.
  20. ^ רס"ן נמרוד הלל, חיל ההנדסה הקרבית - צל"ש הרמטכ"ל, באתר הגבורה.
  21. ^ חנן גרינברג, מפקד יחידת הנדסה: נטרלנו מאות מטענים, ynet, ‏ 7.1.2009
  22. ^ חנן גרינברג, לוחם נהרג בצפון הרצועה, החמישי ביממה, ynet, ‏ 6.1.2009
  23. ^ אבן מספר 23: חיל ההנדסה במבצע עופרת יצוקה, באתר עמותת חיל ההנדסה הקרבית.
  24. ^ רועי כספי, מוקירים את המוהנדסים, אתר זרוע היבשה.
  25. ^ איתמר שגב, ביקוש שיא להנדסה, אתר זרוע היבשה, 3.8.2010.
  26. ^ חנן גרינברג, חיילי הנדסה: בעזה הובלנו טנקים, בכרמל כבאיות, ynet, ‏ 6 בדצמבר 2010.
  27. ^ אלעד שפינדל, כן דובים ולא יער, במחנה, 9 בדצמבר 2010.
  28. ^ אמיר בוחבוט, מפלצת של יחידה - צפו באימון מסכם של יהל"ם, וואלה!, 4 באוגוסט 2012.
  29. ^ הילה ציאון ואלפי שאולי, קריית מוצקין: אלפי דירות במקום בסיס ענק (כתבה, תמונות וסרטון וידאו), ynet,‏ 13 בנובמבר 2012
  30. ^ ידיעה ב-mako,‏ 17 במרץ 2014.
  31. ^ נחשפה מנהרת טרור שנחפרה מרצועת עזה אל תוך שטח ישראל, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 21 במרץ 2014.
  32. ^ תומר מאיר, מחפשים מתחת לאדמה, באתר זרוע היבשה, 17 ביוני 2014.
  33. ^ אור הלר, "שובו אחים": עשרות מנהרות תת-קרקעיות נחשפו ביהודה ושומרון, נענע10, 22 ביוני 2014.
  34. ^ יפתח כרמלי, ‏מאחורי הקלעים של סיכול חוטפי הנערים, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 23 בספטמבר 2014.
  35. ^ קובץ וידאו חיל ההנדסה במבצע "צוק איתן", בערוץ היוטיוב של עמותת חיל ההנדסה הקרבית.
  36. ^ יניר יגנה‏, סיכול פיגוע הראווה מהים: כך חוסלו צוללני חמאס, באתר וואלה! NEWS‏, 9 באוגוסט 2014
  37. ^ גילי קופר ונטע לוי, ‏אחריהם: אלו הם החיילים הכי טובים בצה"ל, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 29 במרץ 2015.
  38. ^ לוחם הנדסה ו-4 חיילים נוספים נהרגו באזור הרצועה, באתר nrg‏, 28 ביולי 2014.
  39. ^ לילך שובל, תחת הפגזה: תחנת הכוח בעזה הושבתה, ישראל היום, 29 ביולי 2014.
    ציטוט: "סמ"ר משה נהרג כאשר כעשרה מחבלים ירו טיל אר.פי.ג'י לעבר דחפור D9 צה"לי. הכלי הצה"לי נפגע ובעקבות זאת נהרג חייל מחיל ההנדסה. החוליה שירתה את טיל הנ"ט נכנסה לבית סמוך, ואחד הדחפורים הפיל את הבית על המחבלים והרג שמונה מהם. שניים נוספים נתפסו על ידי חטיבת גבעתי."
  40. ^ צל"שי צוק איתן - סמ"ר תמיר אסולין וסמל אדיר עובדיה.
  41. ^ שירה מאירי, "עד שהמוות לא קרוב אליך – אתה לא יודע כמה זה קשה", באתר הגבורה, במחנה באתר "הגבורה", 21 במאי 2015.
  42. ^ בצל החלון ההומניטרי: יירוטים בנתיבות, אשדוד ואשקלון; תקיפות באזור חאן יונס, נענע10, 30 ביולי 2014.
    ציטוט: "עוד נמסר שכוח של גדוד הנדסה בתוך צוות קרב חטיבתי של גבעתי ספג פגיעה של טיל נ"ט בדחפור D9. שני חיילים נפצעו קל מרסיסים."
  43. ^ דיווח: 15 הרוגים בשוק בסג'עייה, mako-חדשות 2, 30 ביולי 2014.
  44. ^ יואב זיתון, כבוד לגיבורים: פורסמו שמות מעוטרי צה"ל מצוק איתן, באתר ynet, 19 בינואר 2015.
  45. ^ צל"שי צוק איתן - גדוד ציוד מכני הנדסי פיקוד מרכז.
  46. ^ קובץ וידאו עדות של חיים תמם מקבל אות הערכה מטעם הרמטכ"ל במבצע צוק איתן, עמותת חיל ההנדסה ביוטיוב.
  47. ^ תעודת הערכה: חשף שלוש מנהרות ב'צוק איתן', mynet,‏ 8 בפברואר 2015.
  48. ^ כלומר, חילות השדה (הקרביים) שאינם חטיבות החי"ר.
  49. ^ יפתח כרמלי, ‏איך "צוק איתן" השפיע על גיוסי הלוחמים בנובמבר?, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 4 בדצמבר 2014.
  50. ^ יואב זיתון, אליאור לוי, יעל פרידסון ועופר פטרסבורג, הלילה: צה"ל הרס בתי שני מחבלים; בבית המחבל שניסה להתנקש ביהודה גליק נאטם חדר אחד בלבד, באתר ynet, 6 באוקטובר 2015,
    כתבי חדשות 2, ‏בהוראת הקבינט: נהרסו בתי מחבלים, באתר ‏mako‏‏, ‏6 באוקטובר 2015‏,
    ערוץ 7, נהרסו שני בתים של מחבלים, אחד נאטם, באתר ערוץ 7, 6 באוקטובר 2015.
  51. ^ אמיר בוחבוט‏, חומת מגן האמיתית: הכוח ששופך בטון על להבות הטרור, באתר וואלה! NEWS‏, 01 ביוני 2017.
  52. ^ יואב זיתון, הותר לפרסום: מנהרה התקפית של חמאס נחשפה בשטח ישראל, באתר ynet, 18 באפריל 2016.
  53. ^ הידיעה בחדשות 0404, 5 במאי 2015,
    יואב זיתון, מתן צורי ואליאור לוי, הותר לפרסום: אותרה מנהרה נוספת לשטח ישראל, באתר ynet, 5 במאי 2016.
  54. ^ אלוף אלמוז מונה לראש אכ"א: "מבטיח לעשות הכל כדי להמשיך ולקחת חלק בחיזוק צה"ל ובשמירה על עוצמתו", אתר צה"ל החדש, 5 בינואר 2017.
  55. ^ אמיר בוחבוט‏, עסקת הענק יוצאת לדרך: המלחמה של צה"ל נגד מנהרות חמאס, באתר וואלה! NEWS‏, 14 בפברואר 2017.
  56. ^ המהפכה ההנדסית באיו"ש: הצצה מיוחדת לחידושים נגד הטרור בגזרת יהודה, אתר צה"ל, 13 ביולי 2017.