אניש קאפור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אניש קאפור
Anish Kapoor
Kapoor cropped.jpg
לידה 12 במרץ 1954 (בן 63)
מומבאי, הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אמנות עכשווית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות העין באבן, שער העננים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים מפקד במסדר האימפריה הבריטית
פדמה באושן
פרימיום אימפריאל (2011)
מלגת השלום של לנון-אונו (2016)
פרס טרנר (1991) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.anishkapoor.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אניש קאפוראנגלית: Anish Kapoor; נולד ב-12 במרץ 1954) הוא פסל הודי-אנגלי-יהודי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאפור נולד בשנת 1954 במומבאי שבהודו לאם יהודיה מיהדות בגדאד שבהודו ואב הודי ממוצא הינדי מחבל פנג'אב, אשר שירת בצי ההודי. סבו מצד אימו היה חזן בבית כנסת בעיר פונה. הוא למד בבית הספר דון שבדרה דון. בשנת 1970 עלה לישראל יחד עם אחיו והתגורר בקיבוץ גן שמואל[1], אולם כעבור שנתיים עבר להתגורר באנגליה לאחר שלא התקבל ללימודים בבצלאל. הוא כן התקבל ללמודי אמנות במכללת הורנסי לאמנות ובבית הספר לעיצוב בצ'לסי שבלונדון.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 התפרסם קאפור בשל פסליו הייחודיים, ואף זכה לפרסום בינלאומי בשל יצירותיו, שהן לרוב בעלות קווים פשוטים ומעוקלים, וצבעים עזים.

פסליו ידועים בגודלם הרב ובפשטותם המבנית. קאפור עושה שימוש רב במראות המעוותות את החלל והצופה המשתקף בהן.

יצירות ידועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפוך העולם, ירושלים, פסלו של אניש קאפור המוצג בגן האמנות של מוזיאון ישראל (פלדת אל חלד, 2010)

בסוף שנות ה-90 החל קאפור ליצור פסלים גדולים ביותר, בהם "טאראטאנטארא" (1999) - כדור שקוטרו 35 מטרים שמוצג בגייטסהד, ו"מרסיאס" (2002) יצירה ענקית של פלדה ופוליויניל כלוריד שהותקנה באולם הטורבינה הגדול של מוזיאון טייט מודרן. בשנת 2000 הוצגה יצירתו של קאפור - "מים פאראבוליים" שכללה מים צבעוניים הנעים במהירות גבוהה בכיפת המילניום שבלונדון וב-2001, הוצגה יצירתו "מראת השמים" בנוטינגהאם. ב-2004, פסלו "שער העננים", העשוי מ-110 טונות של פלדת אל חלד הוקם בפארק המילניום שבשיקגו. בסתיו 2006 הוצב פסלו - "מראת השמים" במרכז רוקפלר שבניו יורק.

ב-2010 הוצב פסלו של קאפור "היפוך העולם, ירושלים" במוזיאון ישראל.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אניש קאפור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דנה גילרמן, אפקט קאפור, הארץ, 29 בספטמבר 2008.