רונית אלקבץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רונית אלקבץ
Ronit Elkabetz avp 3.jpg
רונית אלקבץ, 2010
תאריך לידה 27 בנובמבר 1964
מקום לידה באר שבע, ישראל
תאריך פטירה 19 באפריל 2016 (בגיל 51)
פרסים מעוטר אות לגיון הכבוד, פרס אופיר, פרס אופיר, פרס אופיר, Q20723634
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רונית אלקבץ בסרטה של קרן ידעיה "כלת הים", 2009
אלקבץ ומוני מושונוב, ב-"כלת הים", 2009

רונית אלקבץ (27 בנובמבר 196419 באפריל 2016) הייתה שחקנית קולנוע, במאית ותסריטאית ישראלית, זוכת 3 פרסי אופיר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונית אלקבץ נולדה ב-27 בנובמבר 1964, גדלה בילדותה בצרפת ובעקבות מעבר המשפחה לישראל, הם השתקעו תחילה, בקריית ים, שם היא גדלה רוב ילדותה ואחר כך בשכונה ד' בבאר שבע. אלקבץ היא בת למשפחה של ארבעה ילדים; היא אחותם של הבמאי שלומי אלקבץ ושל שחקן הטלוויזיה יחיאל אלקבץ. בשנת 1988 היא דגמנה את השמלות של אילנה אפרתי. היא לא למדה משחק באופן מקצועי.

קריירה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1990, שיחקה בסרטה הראשון, "המיועד" לצד שולי רנד. ב-1992 השתתפה בסרטו של גידי דר, "אדי קינג" לצד אלברט אילוז. ב-1994 שיחקה בהפקה הצרפתית-ישראלית של הסרט "צלקת", עליו גם הייתה אחראית לתסריט ביחד עם הבמאי חיים בוזגלו. היא שיחקה ב-"צלקת" לצד ששון גבאי ומוחמד בכרי וגרפה תשבחות מהמבקרים. באותה שנה, שיחקה גם בסרטו של שמואל הספרי, "שחור", לצד גילה אלמגור, עמוס לביא, יעקב כהן ואורלי בן גרטי, עליו זכתה בפרס אופיר בקטגוריית "השחקנית הראשית הטובה ביותר". ב-1996, שיחקה בסרטו של עמוס גיתאי, "מילים". ב-1997 שיחקה בסרט הקצר "בן-גוריון".

ב-2001 השתתפה בסרט צרפתי בשם "Origine contrôlée", שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בניו יורק, וכן בסרטו של דובר קוסאשווילי, "חתונה מאוחרת" לצד ליאור אשכנזי ומוני מושונוב, שם גילמה גרושה מרוקאית. הופעתה הנועזת ב-"חתונה מאוחרת", הפכה לאחת הסצנות הפרובוקטיביות והנועזות ביותר שהיו בקולנוע הישראלי. על משחקה בסרט, זכתה אלקבץ פעם נוספת, בפרס אופיר על משחקה הדרמטי, כמו כן זכתה בתואר שחקנית השנה בפסטיבלי הקולנוע של יוון ושל ארגנטינה. ב-2003 שיחקה לצד חנה לסלאו וקרן מור בסרטו של עמוס גיתאי, "עלילה". בשנת 2004 שיחקה לצד דאנה איבגי, בסרטה של קרן ידעיה, "אור". משחקה זיכה לה התמודדות נוספת בפרסי האופיר, וזכייה בפסטיבל הקולנוע בירושלים והפסטיבלים בסלובקיה ומקסיקו, בנוסף להתמודדות במדינות שונות.

בשנת 2005 השתתפה, ואף ביימה וכתבה יחד עם אחיה, שלומי אלקבץ, במסגרת הסרט הצרפתי-ישראלי, "ולקחת לך אישה", סרט דרמטי ומעין אוטוביוגרפי של שני האחים. הסרט "ולקחת לך אישה", נבחר להשתתף בפסטיבל ונציה וזכה בפרס "הסרט הטוב" במסגרת הפסטיבל. אלקבץ הייתה מועמדת פעם רביעית לפרס אופיר, וזכתה בפרסי המבקרים של גרמניה, בפסטיבל בלגיה לקולנוע ובפסטיבל טורקיה.

בשנת 2007 כיכבה בסרט עטור השבחים "ביקור התזמורת", בתפקיד שעליו זכתה בפרס אופיר השלישי שלה. באותה שנה השתתפה ב"ציון", סרטו האמנותי של האמן והקולנוען ז'וזף דדון, שצולם בישראל בעיר אופקים ובמוזיאון הלובר בצרפת.

בשנת 2008 יצא הסרט "שבעה", אותו כתבה וביימה יחד עם אחיה שלומי אלקבץ. הסרט, המהווה המשך של סרטם המשותף הקודם, נבחר לפתוח את שבוע המבקרים בפסטיבל קאן.[1] הסרט זכה בפרס וולג'ין לסרט העלילתי הטוב ביותר[2] בפסטיבל הקולנוע ירושלים. בשנת 2009 השתתפה בסרט "כלת הים" לצידם של דאנה איבגי, מוני מושונוב ורועי אסף. בשנת 2011 שיחקה ב-3 סרטים; היא כיכבה, לצד יבגניה דודינה, בסרטה של מיכל אביעד, "לא רואים עליך", ב-"מבול", לצד צחי גראד ומיכאל מושונוב ו-"ציון ואחיו" לצד צחי גראד ועופר חיון. ב-2012, שיחקה בסרט הדרמה-תיעודית "עדות" לצד מנשה נוי, ריימונד אמסלם, זוהר ליבה ורועי אסף.

בשנת 2014 יצא הסרט השלישי בטרילוגיה, "גט", אותו כתבה וביימה יחד עם שלומי אלקבץ. הסרט הוצג בפסטיבל קאן וזכה לביקורות מצוינות, וגם בפסטיבל הקולנוע בירושלים. הסרט זכה בפרס אופיר כסרט הטוב ביותר לשנת 2014, ונבחר לייצג את ישראל בתחרות הגלובוס הזהב.

קריירה טלוויזיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1991 שיחקה בסדרת הטלוויזיה של ערוץ 1, "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", בפרק "פגישה עיוורת" לצד יונתן סגל. ב-2001, שיחקה בתפקיד אורח בסדרה "פלורנטין". ב-2003, שיחקה בסדרת הטלוויזיה "פרנקו וספקטור" לצד משה איבגי. ב-2006 שיחקה במשך 3 עונוות בסדרת הטלוויזיה של רני בלייר, "פרשת השבוע" לצד מנשה נוי, יובל סגל ואחרים.

ב-2016, השתתפה במיני סדרה הצרפתית "טריפיום", המתארת מציאות עתידנית-דמיונית ועליה קיבלה אלקבץ מחמאות רבות בעיתונים ושבחים ממבקרי הטלוויזיה ברחבי העולם.

הפרסונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקבץ נחשבת לאחת השחקניות הגדולות בקולנוע הישראלי ולמרות ששיחקה רק ב-17 סרטים בישראל, היא הפכה לאחת הטובות בתחום. היא הייתה מועמדת ל-16 פרסי אופיר (8 כבמאית ו-8 כתסריטאית) וזכתה 3 פרסי אופיר (היא חולקת את שיא הזכיות לשחקנית עם דאנה איבגי וענת וקסמן).

בנוסף למשחקה בקולנוע ובטלוויזיה, השתתפה בהצגות תיאטרון רבות.

ביוני 2015 העניקה האוניברסיטה העברית בירושלים לאלקבץ תואר דוקטור לשם כבוד.

אלקבץ הייתה נשיאת ארגון "אחותי - למען נשים בישראל".

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1994 ניהלה מערכת יחסים עם במאי הקולנוע חיים בוזגלו. ב-2006 ניהלה מערכת יחסים עם עורך הדין ציון אמיר.

ב-27 ביוני 2010 נישאה אלקבץ לאדריכל אבנר ישר, בנם של האדריכל יצחק ישר ושל רמה סמסונוב. במרץ 2012 נולדו לזוג תאומים, בן ובת.

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפטרה ב-19 באפריל 2016, בגיל 51, לאחר מאבק ממושך במחלת סרטן הריאות[3]. אלקבץ שמרה על דבר מחלתה רחוק מעיני הציבור. למרות שהסתירה את מחלתה, הופיעה בציבור כשהייתה חולה מאוד. שלושה ימים לפני ערב פסח, רונית אלקבץ נפטרה בביתה.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוץ לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנערה ברכבת (2009)
  • אפר ודם (2009)
  • ידיים חופשיות (2010)
  • ראש של טורקי (2010)
  • זרפה (2012) (דיבוב)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קודמת:
1993 - חגית דסברג
זוכת פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר לשנת 1994 - רונית אלקבץ ("שחור") הבאה:
1995 - חנה אזולאי הספרי
קודמת:
2000 - טינקרבל
זוכת פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר לשנת 2001 - רונית אלקבץ ("חתונה מאוחרת") הבאה:
2002 - אורלי זילברשץ-בנאי
קודמת:
2006 - אסי לוי
זוכת פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר
לשנת 2007 - רונית אלקבץ ("ביקור התזמורת")
הבאה:
2008 - היאם עבאס