רונית אלקבץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רונית אלקבץ
רונית אלקבץ בסרטה של קרן ידעיה "כלת הים", 2009
רונית אלקבץ בסרטה של קרן ידעיה "כלת הים", 2009
לידה 27 בנובמבר 1964
באר שבע, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באפריל 2016 (בגיל 51)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות 19882016 (כ־28 שנים)
בן או בת זוג אבנר ישר (20102016) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה "אות לגיון הכבוד"
"פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר" (1994, 2001, 2007)
"פרס תרבות צרפת לקולנוע"
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אלקבץ ומוני מושונוב, בסרט "כלת הים", 2009
לוחית זיכרון לרונית אלקבץ בתל אביב

רונית אלקבץ (27 בנובמבר 196419 באפריל 2016) הייתה שחקנית קולנוע, במאית ותסריטאית ישראלית.

אלקבץ נחשבת לאחת השחקניות הגדולות בתולדות הקולנוע הישראלי ואף ששיחקה רק ב-18 סרטי קולנוע בישראל, נחשבה לאחת השחקניות המוערכות בתעשייה. בנוסף לעבודתה המקומית, כיכבה גם בקולנוע הצרפתי. אלקבץ היא השחקנית היחידה שזכתה שלוש פעמים בפרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקבץ נולדה בבאר שבע, להורים ילידי אסואירה, מרוקו, שעלו לישראל שנתיים קודם לכן. ב-1974, כשהייתה בת עשר, עברה המשפחה לקריית ים. לה שלושה אחים, הבמאי שלומי אלקבץ, המדען יחיאל אלקבץ ואסף אלקבץ. למדה בתיכון רודמן בקריית ים.

היא מעולם לא למדה משחק באופן מקצועי. בנוסף למשחקה בקולנוע ובטלוויזיה, השתתפה אלקבץ גם בהצגות תיאטרון רבות.

התלבושות הייחודיות שלה הפכו אותה למעין אייקון אופנה[1]. ב-1987 דיגמנה את השמלות של אילנה אפרתי[2].

אלקבץ הייתה נשיאת ארגון "אחותי - למען נשים בישראל"[3].

קריירה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1989 שיחקה בסרטה הראשון - "המיועד", לצד שולי רנד (כשזו גם הופעת הבכורה שלו)[4]. הסרט זכה לביקורות טובות והשתתף בפסטיבל הקולנוע בקאן[5].

ב-1992 השתתפה בסרטו של גידי דר "אדי קינג", לצד אלברט אילוז.

ב-1994 שיחקה בהפקה הצרפתית-ישראלית של הסרט "צלקת", שבו גם הייתה אחראית לתסריט, ביחד עם הבמאי חיים בוזגלו; היא שיחקה שם לצידם של ששון גבאי ומוחמד בכרי וגרפה תשבחות מהמבקרים. באותה שנה, שיחקה גם בסרטו של שמואל הספרי, "שחור", לצד חנה אזולאי הספרי, וזכתה בפרס אופיר בקטגוריית "השחקנית הראשית". ב-1996 שיחקה בסרטו של הבמאי עמוס גיתאי - "מילים". ב-1997 שיחקה בסרט "בן-גוריון" את אמו של אליעד נחום, ילד סקרן בעל כוחות טלפתיים.

באפריל 1997 עברה לפריז, שם שהתה למעלה מ-4 שנים, בהן גם למדה צרפתית. ב-2001 השתתפה בסרט צרפתי בשם "Origine contrôlée", שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בניו יורק, וכן בסרטו של דובר קוסאשווילי - "חתונה מאוחרת", לצד ליאור אשכנזי ומוני מושונוב, שם גילמה גרושה מרוקאית. הופעתה הנועזת ב"חתונה מאוחרת", הפכה לאחת הסצנות הפרובוקטיביות והנועזות ביותר בקולנוע הישראלי. על משחקה בסרט זכתה אלקבץ, פעם נוספת, בפרס אופיר על משחקה הדרמטי[6], וכן זכתה גם בתואר שחקנית השנה - בפסטיבלי הקולנוע ביוון ובארגנטינה.

ב-2003 שיחקה לצידן של חנה לסלאו וקרן מור בסרטו של עמוס גיתאי "עלילה", שהשתתף בפסטיבל הסרטים של ונציה[7].

ב-2004 שיחקה לצד דאנה איבגי, בסרטה של קרן ידעיה, "אור". משחקה זיכה אותה במועמדות נוספת לפרס אופיר, וכן בזכייה בפסטיבלי הקולנוע בירושלים, בסלובקיה ובמקסיקו, ובנוסף בהתמודדות במדינות שונות אחרות.

ב-2005 השתתפה, ביימה וכתבה יחד עם אחיה, שלומי אלקבץ, במסגרת הסרט הצרפתי-ישראלי "ולקחת לך אישה", סרט דרמטי-ומעין-אוטוביוגרפי על שני האחים. הסרט נבחר להשתתף בפסטיבל ונציה וזכה בפרס "הסרט הטוב" במסגרת הפסטיבל. אלקבץ הייתה מועמדת פעם רביעית לפרס אופיר וזכתה בפרסי המבקרים של גרמניה, בפסטיבל קולנוע בבלגיה וכן בפסטיבל בטורקיה.

ב-2007 כיכבה בסרטו עטור השבחים של ערן קולירין "ביקור התזמורת", בתפקיד עליו זכתה בפרס אופיר השלישי שלה. באותה שנה השתתפה ב"ציון", סרטו האמנותי של האמן והקולנוען ז'וזף דדון, שצולם בעיר אופקים בישראל, ובמוזיאון הלובר בצרפת[8].

ב-2008 יצא לאקרנים הסרט "שבעה", אותו כתבה וביימה יחד עם אחיה שלומי אלקבץ. הסרט, המהווה המשך לסרטם המשותף הקודם, נבחר לפתוח את שבוע המבקרים בפסטיבל קאן[9]. הסרט זכה בפרס וולג'ין ל"סרט העלילתי הטוב ביותר"[10] בפסטיבל הקולנוע ירושלים.

ב-2009 השתתפה בסרט "כלת הים", לצידם של דאנה איבגי, מוני מושונוב ורועי אסף[11]. ב-2011 שיחקה ב-3 סרטים: היא כיכבה, לצד יבגניה דודינה, בסרטה של מיכל אביעד "לא רואים עליך", ב"מבול", לצידם של צחי גראד ומיכאל מושונוב, וב"ציון ואחיו" לצד גראד ועופר חיון.

ב-2012 שיחקה בסרט הדרמה התיעודי של שלומי אלקבץ "עדות", לצד מנשה נוי, ריימונד אמסלם, זהר ליבה ורועי אסף[12].

ב-2014 יצא לאקרנים הסרט השלישי בטרילוגיה, "גט", אותו כתבה וביימה יחד עם אחיה שלומי אלקבץ. הסרט הוצג בפסטיבל קאן וזכה לביקורות מצוינות, וכן בפסטיבל הקולנוע בירושלים[13]. הסרט זכה בפרס אופיר כ"סרט הטוב ביותר" לשנת 2014 ונבחר לייצג את ישראל בתחרות פרס גלובוס הזהב.

קריירה טלוויזיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונית אלקבץ ויהונתן סגל בפרק "פגישה עיוורת" מתוך "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", 1991

ב-1991 שיחקה בסדרת האימה הטלוויזיונית "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", בפרק "פגישה עיוורת" בתור רותי, אישה דתייה ומסוגרת המקבלת הזמנה מסתורית לפגישה עיוורת עם בחור בשם דני (יהונתן סגל). ככל שהדברים מתפתחים מתגלה שלדני ישנה בעיה פיזית ייחודית ואילו לרותי, העוסקת בייצור מים מינרלים ישנה כמיהה עזה לטבע הבאה על סיפוקה באופן שאינו שגרתי.

ב-2001 שיחקה בתפקיד אורח בסדרה "פלורנטין" בערוץ 2 של זכיינית טלעד. ב-2003 שיחקה עורכת דין ממולחת בסדרת הטלוויזיה המשפטית של ערוץ 2 של הזכיינית קשת "פרנקו וספקטור", לצד משה איבגי.

ב-2006 שיחקה במשך 3 עונות בסדרת הטלוויזיה של רני בלייר, "פרשת השבוע" בהוט 3, לצד מנשה נוי, יובל סגל ואחרים.

ב-2015 השתתפה במיני-סדרה הצרפתית "טרפליום" בערוץ Arte, המתארת מציאות עתידנית-דמיונית ועליה קיבלה אלקבץ מחמאות רבות בעיתונים, וכן שבחים ממבקרי טלוויזיה ברחבי העולם. הסדרה שודרה בישראל ב-2016.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקבץ הייתה מועמדת ל-16 פרסי אופיר (הן כשחקנית והן כבמאית ותסריטאית) וזכתה בשלושה פרסי אופיר על משחק, כאשר היא חולקת את שיא הזכיות לשחקנית עם דאנה איבגי וענת וקסמן; ואולם, היא היחידה מביניהן שכל זכיותיה הן על משחק בתפקיד ראשי.

במרץ 2014 קיבלה את עיטור "אביר לגיון הכבוד הצרפתי"[14].

ביוני 2015 העניקה האוניברסיטה העברית בירושלים לאלקבץ תואר דוקטור לשם כבוד.

רחוב בעיר שדרות קרוי על שמה, ובינואר 2022 החליטה עיריית תל אביב-יפו על הקמת בית-ספר לאמנויות בשכונת כפר שלם, אשר ייקרא על שמה של אלקבץ.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בחזית ביתה, ברחוב דובנוב 16.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סרט תפקיד הערות
1989 המיועד אושרה סרטו של דניאל וקסמן
1992 אדי קינג יוליה סרטו של גידי דר
1994 צלקת פנינה סרטו של חיים בוזגלו
שחור האישה סרטו של שמואל הספרי
1996 מילים TBA סרטו של עמוס גיתאי
2001 חתונה מאוחרת יהודית סרטו של דובר קוסאשווילי
מקור מבוקר סוניה סרט צרפתי
2003 עלילה רונית סרטו של עמוס גיתאי
2004 אור רותי סרטה של קרן ידעיה
2005 ולקחת לך אישה ויויאן אמסלם גם במאית; לצד שלומי אלקבץ
2007 ביקור התזמורת דינה סרטו של ערן קולירין
2008 שבעה ויויאן אמסלם גם במאית; לצד שלומי אלקבץ
2009 כלת הים אוסי וולף סרטה של קרן ידעיה
הנערה ברכבת ג'ודית סרט צרפתי; סרטו של אנדרה טשינה
אפר ודם ג'ודית סרט צרפתי; סרטה של פאני ארדן
2010 ראש של טורקי סיבל סרט צרפתי; סרטו של פסקל אלבה
ידיים חופשיות ברברה סרט צרפתי; סרטה של בריג'יט סי
2011 מבול מירי רושקו סרטו של גיא נתיב
ציון ואחיו אילנה סרטו של ערן מירב
לא רואים עליך לילי סרטה של מיכל אביעד
עדות TBA סרטו של שלומי אלקבץ
2012 זרפה בובולינה דיבוב; סרט צרפתי
2014 גט - המשפט של ויויאן אמסלם ויויאן אמסלם גם במאית; לצד שלומי אלקבץ

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סדרה תפקיד הערות
1991 סיפורים לשעת לילה מאוחרת רותי הפרק: פגישה עיוורת
1997 בן-גוריון האם סרט טלוויזיה של ערוץ 2; חלק מפרויקט "סיפורים קצרים על אהבה"
2000 פלורנטין ניקול 2 פרקים
2004-2003 פרנקו וספקטור דפנה ספקטור תפקיד ראשי
2009-2006 פרשת השבוע אליה בן דוד תפקיד ראשי; (3 עונות)
2016 טרפליום נדיה פסרון מיני-סדרה צרפתית

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 הייתה בת זוגו של השחקן שולי רנד. ב-1994 ניהלה מערכת יחסים עם במאי הקולנוע חיים בוזגלו. ב-2006 ניהלה מערכת יחסים עם עורך הדין ציון אמיר.

ב-2010 נישאה אלקבץ לאדריכל אבנר ישר, בנם של האדריכל יצחק ישר ושל רמה סמסונוב. במרץ 2012 נולדו לזוג תאומים, בן ובת.

פטירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקבץ נפטרה בביתה ב-19 באפריל 2016 (שלושה ימים לפני ליל הסדר), בגיל 51, לאחר מאבק ממושך במחלת סרטן הריאות[15].
אלקבץ שמרה את דבר מחלתה הרחק מעיני הציבור. אף שהסתירה את מחלתה, הופיעה בציבור כשהייתה חולה מאוד.
היא נקברה בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רונית אלקבץ בוויקישיתוף

בעקבות מותה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רונית אלקבץ (21) לא מוכנה שיחדרו לה לחיים, חדשות, 10 בספטמבר 1986
  2. ^ חולצת סריג שחורה וחצאית ־ בופון מבריקה. עיצוב: אילנה אפרתי, חדשות, 13 בפברואר 1987
  3. ^ שלי אלקיים, השאלה היא איך: כשרונית אלקבץ קמה ועזבה את האולפן, באתר "העוקץ", 1 במרץ 2016
  4. ^ עירית שמגר, מיועד לגדולות, מעריב, 11 באפריל 1989
  5. ^ ג.עיטור, "המיועד" יוצג בקאן, חדשות, 22 במרץ 1990
  6. ^ דנה שוופי, זוכי פרס אופיר: למי הם אומרים תודה?, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2009
  7. ^ גואל פינטו, הסרט הישראלי "עלילה" של עמוס גיתאי יתחרה בפסטיבל ונציה, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2003
  8. ^ אייל בן משה, ביקור התזמורת ומימוש הפנטזיה הציונית בעיירת הדפרים, באתר "העוקץ", 3 באוקטובר 2007
  9. ^ מרב יודילוביץ', האחים אלקבץ יפתחו את שבוע המבקרים בקאן, באתר ynet, 24 באפריל 2008
  10. ^ עכבר העיר, פסטיבל ירושלים 2008: "שבעה" זכה בפרס וולג'ין, באתר הארץ, 8 ביולי 2010
  11. ^ מתן שירם, ‏מושונוב ואלקבץ ב"כלת הים", סרטה החדש של קרן ידעיה, באתר גלובס, 24 באוגוסט 2008
  12. ^ נירית אנדרמן, העד: ראיון עם במאי "עדות" שלומי אלקבץ, באתר הארץ, 5 בינואר 2012
  13. ^ אתר למנויים בלבד אורי קליין, "גט" של רונית אלקבץ התקבל בתשואות וזעזוע, באתר הארץ, 17 במאי 2014
  14. ^ רונית אלקבץ תקבל את עיטור אביר לגיון הכבוד הצרפתי, הארץ, 23 במרץ 2014
  15. ^ רן בוקר, רונית אלקבץ הלכה לעולמה בגיל 51, באתר ynet, 19 באפריל 2016
  16. ^ דף התערוכה "ז'ה טם, רונית אלקבץ", 2017-2018
  17. ^ כרמל שטרן, ‏"אני גאה שנזכה לנסוע בעיר ברחוב שקרוי על שמה", באתר ‏מאקו‏‏, ‏14 באוקטובר 2021‏
  18. ^ אתר למנויים בלבד אורי קליין, "מחברות שחורות": הרבה יותר מגעגוע אל רונית אלקבץ, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2021
  19. ^ חמישה רחובות יונצחו על שמות נשים, אתר עיריית תל אביב-יפו, 25 בינואר 2022