רונית אלקבץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רונית אלקבץ
רונית אלקבץ בסרטה של קרן ידעיה "כלת הים", 2009
רונית אלקבץ בסרטה של קרן ידעיה "כלת הים", 2009
לידה 27 בנובמבר 1964
באר שבע, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באפריל 2016 (בגיל 51)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
תקופת הפעילות 19892016 (כ־27 שנים)
שפה מועדפת עברית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, במאית קולנוע, תסריטאית, זמרת, שחקנית קולנוע, שחקנית תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה "אות לגיון הכבוד"
"פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר" (1994, 2001, 2007)
"פרס תרבות צרפת לקולנוע"
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אלקבץ ומוני מושונוב, בסרט "כלת הים", 2009

רונית אלקבץ (27 בנובמבר 196419 באפריל 2016) הייתה שחקנית קולנוע, במאית ותסריטאית ישראלית.

אלקבץ נחשבת לאחת השחקניות הגדולות של הקולנוע הישראלי ואף על פי ששיחקה רק ב-18 סרטי קולנוע בישראל היא הפכה לאחת מן הטובות בתחום. הנוכחות שלה בסרטים שבהם שיחקה גרמה למבקרי הקולנוע להלל אותה בשבחים ולפעמים הופעתה בסרט מסוים משכה את תשומת הלב המרכזית של הצופים והמבקרים כאחד - לעומת הסרטים עצמם, היא השחקנית היחידה שזכתה שלוש פעמים בפרס אופיר על משחקה בתפקיד ראשי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונית אלקבץ נולדה ב-27 בנובמבר 1964, בבאר שבע, להורים ילידי אסואירה שבמרוקו שעלו לארץ שנתיים קודם לכן. ב-1974, כשהייתה בת עשר, עברה המשפחה לקריית ים. אלקבץ היא בת למשפחה של ארבעה ילדים: אחותם של הבמאי שלומי אלקבץ המדען יחיאל אלקבץ ואסף אלקבץ. למדתה בתיכון רודמן בקריית ים.

היא לא למדה משחק באופן מקצועי. בנוסף למשחקה בקולנוע ובטלוויזיה, השתתפה אלקבץ גם בהצגות תיאטרון רבות.

התלבושות הייחודיות שלה הפכו אותה למעין אייקון אופנה[1]. בשנת 1987 דיגמנה את השמלות של אילנה אפרתי[2].

אלקבץ הייתה נשיאת ארגון "אחותי - למען נשים בישראל"[3].

קריירה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1990, שיחקה בסרטה הראשון- "המיועד", לצד שולי רנד (כאשר זאת גם הופעת הבכורה שלו)[4]. הסרט זכה לביקורות אובות והשתתף בפסטיבל הקולנוע בקאן[5].

ב-1992 השתתפה בסרטו של גידי דר, "אדי קינג", לצד אלברט אילוז.

ב-1994 שיחקה בהפקה הצרפתית-ישראלית של הסרט "צלקת", עליו גם הייתה אחראית לתסריט ביחד עם הבמאי חיים בוזגלו, ושיחקה לצד ששון גבאי ומוחמד בכרי וגרפה תשבחות מהמבקרים. באותה שנה, שיחקה גם בסרטו של שמואל הספרי, "שחור", לצד חנה אזולאי הספרי, וזכתה בפרס אופיר בקטגוריית "השחקנית הראשית". ב-1996, שיחקה בסרטו של הבמאי עמוס גיתאי - "מילים".

באפריל 1997 עברה לפריז, שם למדה צרפתית ושהתה למעלה מ-4 שנים. ב-2001 השתתפה בסרט צרפתי בשם "Origine contrôlée", שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בניו יורק, וכן בסרטו של דובר קוסאשווילי - "חתונה מאוחרת", לצד ליאור אשכנזי ומוני מושונוב, שם גילמה גרושה מרוקאית. הופעתה הנועזת ב"חתונה מאוחרת", הפכה לאחת הסצנות הפרובוקטיביות והנועזות ביותר של הקולנוע הישראלי. על משחקה בסרט, זכתה אלקבץ פעם נוספת, בפרס אופיר על משחקה הדרמטי[6], וכמו כן זכתה גם בתואר שחקנית השנה בפסטיבלי הקולנוע של יוון ושל ארגנטינה.

ב-2003 שיחקה לצד חנה לסלאו וקרן מור בסרטו של עמוס גיתאי, "עלילה", שהשתתף בפסטיבל הסרטים של ונציה[7].

בשנת 2004 שיחקה לצד דאנה איבגי, בסרטה של קרן ידעיה, "אור". משחקה זיכה לה התמודדות נוספת בפרסי האופיר, וזכייה בפסטיבל הקולנוע בירושלים ובפסטיבלים בסלובקיה ובמקסיקו, בנוסף להתמודדות במדינות שונות.

בשנת 2005 השתתפה, ואף ביימה וכתבה יחד עם אחיה, שלומי אלקבץ, במסגרת הסרט הצרפתי-ישראלי, "ולקחת לך אישה", סרט דרמטי ומעין אוטוביוגרפי של שני האחים. הסרט נבחר להשתתף בפסטיבל ונציה וזכה בפרס "הסרט הטוב" במסגרת הפסטיבל. אלקבץ הייתה מועמדת פעם רביעית לפרס אופיר וזכתה בפרסי המבקרים של גרמניה, בפסטיבל בלגיה לקולנוע ובפסטיבל טורקיה.

בשנת 2007 כיכבה בסרטו עטור השבחים של ערן קולירין - "ביקור התזמורת", בתפקיד שעליו זכתה בפרס אופיר השלישי שלה. באותה שנה השתתפה ב"ציון", סרטו האמנותי של האמן והקולנוען ז'וזף דדון, שצולם בישראל בעיר אופקים ובמוזיאון הלובר בצרפת[8].

בשנת 2008 יצא לאקרנים הסרט "שבעה", אותו כתבה וביימה יחד עם אחיה שלומי אלקבץ. הסרט, המהווה המשך של סרטם המשותף הקודם, נבחר לפתוח את שבוע המבקרים בפסטיבל קאן[9]. הסרט זכה בפרס וולג'ין ל"סרט העלילתי הטוב ביותר"[10] בפסטיבל הקולנוע ירושלים.

בשנת 2009 השתתפה בסרט "כלת הים", לצידם של דאנה איבגי, מוני מושונוב ורועי אסף[11]. בשנת 2011 שיחקה ב-3 סרטים: היא כיכבה, לצד יבגניה דודינה, בסרטה של מיכל אביעד - "לא רואים עליך", ב"מבול", לצד צחי גראד ומיכאל מושונוב וב"ציון ואחיו" לצד גראד ועופר חיון.

ב-2012 שיחקה בסרט הדרמה-תיעודית של שלומי אלקבץ "עדות", לצד מנשה נוי, ריימונד אמסלם, זהר ליבה ורועי אסף[12].

בשנת 2014 יצא לאקרנים הסרט השלישי בטרילוגיה, "גט", אותו כתבה וביימה יחד עם אחיה שלומי אלקבץ. הסרט הוצג בפסטיבל קאן וזכה לביקורות מצוינות, וכן בפסטיבל הקולנוע בירושלים[13]. הסרט זכה בפרס אופיר כ"סרט הטוב ביותר" לשנת 2014 ונבחר לייצג את ישראל בתחרות פרס גלובוס הזהב.

קריירה טלוויזיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונית אלקבץ ויונתן סגל בפרק "פגישה עיוורת" מתוך "סיפורים לשעת לילה מאוחרת"

ב-1991 שיחקה בסדרת האימה הטלוויזיונית, "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", בפרק "פגישה עיוורת" בתור רותי, אישה דתייה ומסוגרת המקבלת הזמנה מסתורית לפגישה עיוורת עם בחור בשם דני (יונתן סגל). ככל שהדברים מתפתחים מתגלה שלדני ישנה בעיה פיזית ייחודית ואילו לרותי, העוסקת בייצור מים מינרלים ישנה כמיהה עזה לטבע הבאה על סיפוקה באופן שאינו שגרתי.

ב-2001, שיחקה תפקיד אורח בסדרה "פלורנטין". ב-2003 שיחקה עורכת דין ממולחת בסדרת הטלוויזיה המשפטית של ערוץ 2 - "פרנקו וספקטור", לצד משה איבגי.

ב-2006 שיחקה במשך 3 עונות בסדרת הטלוויזיה של רני בלייר, "פרשת השבוע", לצד מנשה נוי, יובל סגל ואחרים.

ב-2015, השתתפה במיני סדרה הצרפתית "טרפליום", המתארת מציאות עתידנית-דמיונית ועליה קיבלה אלקבץ מחמאות רבות בעיתונים ושבחים ממבקרי הטלוויזיה ברחבי העולם. הסדרה שודרה בישראל ב-2016.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקבץ הייתה מועמדת ל-16 פרסי אופיר (הן כשחקנית והן כבמאית ותסריטאית) וזכתה ב-3 פרסי אופיר על משחק, כאשר היא חולקת את שיא הזכיות לשחקנית עם דאנה איבגי וענת וקסמן אך היא היחידה מביניהן שכל זכיותיה הן על משחק ראשי.

במרץ 2014, קיבלה את עיטור אביר לגיון הכבוד הצרפתי[14].

ביוני 2015 העניקה האוניברסיטה העברית בירושלים לאלקבץ תואר דוקטור לשם כבוד.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סרט תפקיד הערות
1989 המיועד אושרה סרטו של דניאל וקסמן
1992 אדי קינג יוליה סרטו של גידי דר
1994 צלקת פנינה סרטו של חיים בוזגלו
שחור האישה סרטו של שמואל הספרי
1996 מילים TBA סרטו של עמוס גיתאי
2001 חתונה מאוחרת יהודית סרטו של דובר קוסאשווילי
מקור מבוקר סוניה סרט צרפתי
2003 עלילה רונית סרטו של עמוס גיתאי
2004 אור רותי סרטה של קרן ידעיה
2005 ולקחת לך אישה ויויאן אמסלם גם במאית; לצד שלומי אלקבץ
2007 ביקור התזמורת דינה סרטו של ערן קולירין
2008 שבעה ויויאן אמסלם גם במאית; לצד שלומי אלקבץ
2009 כלת הים אוסי וולף סרטה של קרן ידעיה
הנערה ברכבת ג'ודית סרט צרפתי; סרטו של אנדרה טשינה
אפר ודם ג'ודית סרט צרפתי; סרטה של פאני ארדן
2010 ראש של טורקי סיבל סרט צרפתי; סרטו של פסקל אלבה
ידיים חופשיות ברברה סרט צרפתי; סרטה של בריג'יט סי
2011 מבול מירי רושקו סרטו של גיא נתיב
ציון ואחיו אילנה סרטו של ערן מירב
לא רואים עליך לילי סרטה של מיכל אביעד
עדות TBA סרטו של שלומי אלקבץ
2012 זרפה בובולינה דיבוב; סרט צרפתי
2014 גט - המשפט של ויויאן אמסלם ויויאן אמסלם גם במאית; לצד שלומי אלקבץ

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סדרה תפקיד הערות
1991 סיפורים לשעת לילה מאוחרת רותי הפרק: פגישה עיוורת
1997 בן-גוריון האם סרט טלוויזיה של ערוץ 2; חלק מפרויקט "סיפורים קצרים על אהבה"
2000 פלורנטין ניקול 2 פרקים
2004-2003 פרנקו וספקטור דפנה ספקטור תפקיד ראשי
2009-2006 פרשת השבוע אליה בן דוד תפקיד ראשי; (3 עונות)
2016 טרפליום נדיה פסרון מיני-סדרה צרפתית

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 הייתה בת זוגו של השחקן שולי רנד. ב-1994 ניהלה מערכת יחסים עם במאי הקולנוע חיים בוזגלו. ב-2006 ניהלה מערכת יחסים עם עורך הדין ציון אמיר.

ב-2010 נישאה אלקבץ לאדריכל אבנר ישר, בנם של האדריכל יצחק ישר ושל רמה סמסונוב. במרץ 2012 נולדו לזוג תאומים, בן ובת.

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקבץ נפטרה בביתה ב-19 באפריל 2016 (שלושה ימים לפני ליל הסדר), בגיל 51, לאחר מאבק ממושך במחלת סרטן הריאות[15].
אלקבץ שמרה על דבר מחלתה רחוק מעיני הציבור. אף על פי שהסתירה את מחלתה, הופיעה בציבור כשהייתה חולה מאוד.
נקברה בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017 נפתחה תערוכה לזכרה במוזיאון העיצוב בחולון - "ז'ה טם, רונית אלקבץ"[16].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רונית אלקבץ בוויקישיתוף

בעקבות מותה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רונית אלקבץ (21) לא מוכנה שיחדרו לה לחיים, חדשות, 10 בספטמבר 1986
  2. ^ חולצת סריג שחורה וחצאית ־ בופון מבריקה. עיצוב: אילנה אפרתי, חדשות, 13 בפברואר 1987
  3. ^ שלי אלקיים, השאלה היא איך: כשרונית אלקבץ קמה ועזבה את האולפן, באתר "העוקץ", 1 במרץ 2016
  4. ^ עירית שמגר, מיועד לגדולות, מעריב, 11 באפריל 1989
  5. ^ ג.עיטור, "המיועד" יוצג בקאן, חדשות, 22 במרץ 1990
  6. ^ דנה שוופי, זוכי פרס אופיר: למי הם אומרים תודה?, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2009
  7. ^ גואל פינטוהסרט הישראלי "עלילה" של עמוס גיתאי יתחרה בפסטיבל ונציה, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2003
  8. ^ אייל בן משה, ביקור התזמורת ומימוש הפנטזיה הציונית בעיירת הדפרים, באתר "העוקץ", 3 באוקטובר 2007
  9. ^ מרב יודילוביץ', האחים אלקבץ יפתחו את שבוע המבקרים בקאן, באתר ynet, 24 באפריל 2008
  10. ^ עכבר העירפסטיבל ירושלים 2008: "שבעה" זכה בפרס וולג'ין, באתר הארץ, 8 ביולי 2010
  11. ^ מתן שירם, ‏מושונוב ואלקבץ ב"כלת הים", סרטה החדש של קרן ידעיה, באתר גלובס, 24 באוגוסט 2008
  12. ^ נירית אנדרמןהעד: ראיון עם במאי "עדות" שלומי אלקבץ, באתר הארץ, 5 בינואר 2012
  13. ^ אורי קליין"גט" של רונית אלקבץ התקבל בתשואות וזעזוע, באתר הארץ, 17 במאי 2014
  14. ^ רונית אלקבץ תקבל את עיטור אביר לגיון הכבוד הצרפתי, הארץ, 23 במרץ 2014
  15. ^ רן בוקר, רונית אלקבץ הלכה לעולמה בגיל 51, באתר ynet, 19 באפריל 2016
  16. ^ דף התערוכה "ז'ה טם, רונית אלקבץ", 2017-2018.