אשר ידלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אשר ידלין (1923 - 3 ביוני 2016) היה עסקן פוליטי, מבכירי תנועת העבודה, אשר שימש בתפקידים בכירים במנגנון הציבורי, הורשע בפלילים, וסימל לדעת רבים את שקיעתה של מפלגת העבודה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכו אל הצמרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשר ידלין נולד בראשון לציון, בנו של המחנך נפתלי ידלין. למד בגימנסיה הרצליה. שימש כשליח תנועת הנוער "הבונים" בארצות הברית, ונמנה עם מייסדי קיבוץ חמדיה.

עם נישואיו לדליה גולומב, בתו של אליהו גולומב ואחייניתו של משה שרת, הצטרף ידלין ל"משפחת האצולה" של תנועת העבודה, והחל לפעול בקרב הקבוצה שנקראה "צעירי מפא"י"[1]. הוא מונה למזכיר "התנועה המאוחדת". בסוף שנת 1958 נבחר למזכירות איגוד עובדי המדינה[2]. בראשית שנות ה-60 היה חבר המחלקה לאיגוד מקצועי והחזיק בה את תיק עובדי המדינה[3]. במסגרת תפקידו נאבק נגד עיוותים שונים במבנה השכר של העובדים בישראל[4] והטיף לאיזון בין צורכי המשק להעלאות שכר[5]. במרץ 1963 עבר למרכז קופת חולים כללית[6]. בראשית שנת 1966 נבחר לחבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות[7] ולמזכ"ל חברת העובדים[8], הגוף הכלכלי החזק של ההסתדרות, שאיגד בתוכו את כל מפעליה. בתקופתו עברה חברת העובדים ארגון מחדש, ועברה מהפסד לרווח. ידלין הטיף לכך שעליות בשכר העובדים צריכות להגיע דרך התייעלות[9], עמדה בה החזיק עוד בהיותו פעיל באיגוד המקצועי[10]. כאשר ניסה יצחק בן אהרן לשתף את העובדים בניהול מפעלי חברת העובדים, עמד ידלין מולו וגייס את ראשי המפעלים ההסתדרותיים למנוע את המהלך.

במקביל היה פעיל במפא"י ובמרץ 1965 צורף למזכירות המפלגה כאיש של לוי אשכול[11].

ב-1974 מונה למנכ"ל קופת חולים הכללית של ההסתדרות. בתפקידו העלה את תקרת "המס האחיד" ששילמו חברי ההסתדרות עד ל-1,500 לירות ישראליות לחודש, השקיע 52 מיליון לירות בפיתוח בתי הבראה וניסה לחייב את חברי הקופה בתשלום מינימלי בעד תרופות, כדי לצמצם את הגירעון בתקציב הקופה. כן התקין שעון עבודה במרכז קופ"ח והעביר תוכנית חמש-שנתית להרחבת בתי החולים. לעומת זאת קוצץ בתקופתו תקציב הפיתוח בחצי, הופסקו בניות בתי חולים ומרפאות חדשות לטובת הגדלת מספר המיטות[דרוש מקור]. הצלחותיו חיזקו את מעמדו בתנועה, ורבים ראו בו את המיועד להיות שר האוצר.

ב-1976 החליטו ראש הממשלה, יצחק רבין, ושר האוצר, יהושע רבינוביץ, למנות את ידלין לנגיד בנק ישראל.[12]

פרשת השוחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרשת ידלין

בעקבות הפרסום על מינויו לנגיד בנק ישראל, דיווחה המשטרה לממשלה על שמועות שנפוצו על שוחד שקיבל ידלין. המשטרה פתחה בחקירת החשדות ולא נמצא בסיס לשמועות. אולם במהלך הבדיקה טענה חווה ארליכמן שידלין ביצע עברות שונות של מרמה ושוחד. לדבריה של ארליכמן לא נמצא עדות מסייעת, אולם היא הספיקה ליועץ המשפטי לממשלה, אהרן ברק, להורות על העמקת החקירה ללא הגבלת זמן. בעקבות זאת עצרה המשטרה את ידלין ומספר מקורבים שלו, כדי ללחוץ עליהם להעיד נגד ידלין. לאחר זמן הושג הסכם עד מדינה עם ארליכמן ועו"ד חיים גושן. הוגש כתב אישום נגד ידלין והוא נעצר עד תום ההליכים. בעקבות זאת, נשבר ידלין, שהבין שסיכוייו לנצח במשפט נמוכים, והגיע להסדר טיעון. ידלין הורשע, על פי הודאתו, בקבלת שוחד. הוא נידון לחמש שנות מאסר, שאותן ריצה בכלא רמלה ובכלא מעשיהו.

במהלך ישיבתו בכלא הועמד ידלין לדין בכתב אישום נוסף שכלל האשמה בשוחד על קבלת כספים עבור אחותו מידי ידידו מרדכי אליסון. השופט מנחם אילן זיכה אותו מכל אשמה לאחר שקבע שאליסון שיקר ושגם אילו קבל את כל דבריו לא היה בכך להוכיח קבלת שוחד, שכן יכלו להיות סיבות רבות למתן הכסף ולא הוכח שהכסף ניתן כשוחד[13].

לאחר ריצוי המאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1981 השתחרר ידלין מהכלא. הוא פרסם את ספרו "עדות", ובו תולדות חייו וגרסתו למסכת האירועים. בספרו זה, תיאר את דרכה של המפלגה שבה היה חבר, וכדבריו זהו "איננו סיפורו של אשר ידלין בלבד. זהו סיפור הסתאבותה של החברה הישראלית ושל תנועת העבודה". על פי גרסתו, "חברי בגדו בי והפקירו אותי כטרף קל לציבור ולמערכת המשטרתית והמשפטית". לדבריו, הוא היה קורבן של מערכת מושחתת שהקריבה את ראשו כדי להציל את המערכת המסואבת ממילא.

במהלך מאסרו התגרש מדליה, אשתו, והתחתן עם עורכת הדין טליה לבני, שהייתה ידועתו בציבור. לאחר שחרורו עבר לארצות הברית, והתגרש גם מלבני. אחרי 20 שנה, שבהן עסק בייעוץ כלכלי, שב לישראל, התגורר בתל אביב וחזר לפעילות במפלגת העבודה.

אשר ידלין נפטר ב-3 ביוני 2016. תרם את גופו למדע.[14]

בנו הוא פרופ' עמרי ידלין. אהרן ידלין, שר החינוך לשעבר וחתן פרס ישראל, הוא בן דודו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ב.ג. בסימפוזיון של צעירי מפא"י, מעריב, 10 במרץ 1954
  2. ^ ידלין נבחר למזכירות איגוד עובדי המדינה, דבר, 21 באוקטובר 1958
  3. ^ מ. מייזלס, השכר בשירות הממשלתי מפגר, מעריב, 3 בינואר 1963
  4. ^ אליהו אגרס, איגוד עובדי המדינה מציע ביטול התשלום הגלובאלי בעד שעות נוספות, דבר, 1 באוגוסט 1960; אשר ידלין, העלאת שכר במקום הטבות, דבר, 24 בפברואר 1960
  5. ^ אשר ידלין, קצת פחות תיאבון, קצת יותר אזרחות, דבר, 15 באוגוסט 1960
  6. ^ א. ידלין למרכז קופת חולים, דבר, 10 במרץ 1963
  7. ^ הוועד הפועל בחר באהרן בקר, דבר, 1 בפברואר 1966
  8. ^ אליהו אגרס, קשה היא מלאכת השיבוץ, דבר, 4 בפברואר 1966; הועד הפועל אישר הרכב חברת העובדים, דבר, 23 בפברואר 1966
  9. ^ מזכיר חברת העובדים תובע ממנהלי מפעלים להגביר הייעול, דבר, 28 בספטמבר 1966
  10. ^ ידלין: תוספת שכר אינה העלאת הרמה, דבר, 15 במאי 1959
  11. ^ מ. מייזלס, נמנע משבר במרכז מפא"י, מעריב, 15 במרץ 1965
  12. ^ הממשלה אישרה מועמדות ידלין לנגיד בנק ישראל, דבר, 6 בספטמבר 1976
  13. ^ אשר ידלין זוכה מכל אשמה, דבר, 26 בספטמבר 1978
  14. ^ רעות רימרמן, איש מפלגת העבודה אשר ידלין הלך לעולמו, באתר ynet, 5 ביוני 2016