פרשת ידלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרשת ידלין - פרשת שוחד שנחשפה בישראל בחודש אוקטובר 1976, במרכזה עמד אשר ידלין, אחד האישים הבולטים ביותר במפלגת העבודה. חשיפת הפרשה הביאה למאסרו של ידלין, מנכ"ל קופת חולים כללית שאמור היה להתמנות לנגיד בנק ישראל, והייתה חלק מתהליך מתמשך שגרם לאובדן ההגמוניה של מפלגת העבודה לאחר יותר מ-70 שנה בהן 30 שנה כמפלגת השלטון, שבמהלכן ניהלה את הממשלה ואת כל מוסדות הציבור החשובים.

הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1976, החל השבועון "העולם הזה" לפרסם תחקירים על פעולות כספיות בלתי כשרות שנגעו לבכירי מפלגת העבודה ולקופת המפלגה. בין השמות שהוזכרו היו שמותיהם של אשר ידלין, שאמור היה להתמנות לנגיד בנק ישראל,[1] ושל אברהם עופר, שר השיכון בממשלת רבין. מהתחקירים עלה כי השניים היו מעורבים בקבלת שוחד. כתב העיתון יגאל לביב הגיש תלונה במשטרה, והטיפול בתיק הועבר לראש היחידה לחקירות הונאה, בנימין זיגל.

בעקבות הפרסום של מינוי ידלין לנגיד בנק ישראל, דיווחה המשטרה לשר המשטרה על השמועות נגד ידלין והוחל בבדיקה מקדמית שלהן. ידלין זומן לחקירה באזהרה, כחשוד בקבלת שוחד. כן נעצר חשב קופת חולים, מאיר קמחי, ובכירי המשטרה, בנימין זיגל ויעקב קדמי, לחצו עליו להסכים להיות עד מדינה נגד ידלין, אך הוא סירב בטענה שאין לו כל מידע מרשיע נגד ידלין[2]. לאחר שבוע של חקירות לא נמצאו ראיות למעשים פליליים של ידלין אלא לכל היותר למעשים עם טעם רע[3]. אולם היועץ המשפטי לממשלה, אהרן ברק, החליט לתת אור ירוק למשטרה להעמיק את החקירה ללא הגבלת זמן[4]. במכתבו כתב היועץ המשפטי שלא נמצא אישוש לשמועות הראשוניות, אבל במהלך הבדיקה עלו חשדות חדשים שכללו:

  • קבלת עמלות מארבע עסקאות של מכירת נכסים על ידי קופת חולים. התברר שבעסקאות אלו שולמו עמלות והייתה גרסה, שידלין הכחיש, שחלק מהעמלה שולמה לידלין. לימים טען ידלין שהכסף הועבר למפלגת העבודה[5].
  • ידלין רכש דירה עם פלונית (היא חווה ארליכמן), כאשר הדירה נרשמה על שמה של פלונית בלבד. היועץ המשפטי כתב שעלה חשד לקשירת קשר להימנע מתשלום מס שבח. ידלין טען שלא היה מודע לבעייתיות והצהיר שיבדוק את העניין ובמידת הצורך ישלם את המס הנדרש.
  • נכס של קופת חולים נמכר לפלוני שלא היה הרוכש האמיתי. ידלין טען שהרוכשת הייתה פלונית, בעוד פלונית טענה שידלין היה שותף לרכישה.

ידלין טען שכל החשדות מבוססות על גרסתה של חווה ארליכמן שהייתה בקשר זוגי עמו והתאכזבה מכך שהוא דחה אותה[6].

בעקבות האור הירוק שניתן על ידי היועץ המשפטי לממשלה, נעצר ידלין ב-18 באוקטובר 1976. המשטרה הפעילה לחצים כבדים על מיודעיו והצליחה לגייס שני עדי מדינה להעיד נגד ידלין. מדינת ישראל רעשה, וכל אמצעי התקשורת עסקו ימים ולילות במעקב אחרי החקירה והדיונים בבתי המשפט.

ב-13 בדצמבר 1976 הוגש כתב אישום נגד ידלין[7] ולאחר מספר ימים ידלין נעצר עד תום ההליכים[8]. בתחילת המשפט כפר בכל ההאשמות נגדו[9], אולם לאחר שהבין שסיכוייו לזכות במשפט קטנים, הגיע קרוב לתחילת משפטו לעסקת טיעון על פיה הודה בחמישה מקרים של שוחד וקבלת טובות הנאה[10]. על פי פסק הדין, ידלין העביר למקורביו, עורך דין ומתווכת נדל"ן, טיפול בענייני משפט ותיווך הקשורים לנכסים של קופת חולים, ואלה העבירו לו במזומנים חלק משכר הטרחה שקיבלו. עורך הדין חיים גושן ומתווכת הקרקעות חווה ארליכמן שימשו עדי מדינה במשפט, והעידו כי חלקו את שכר טרחתם עם ידלין.

ידלין נדון לחמש שנות מאסר ולקנס של 30,000 דולר. הוא ריצה את מאסרו בכלא רמלה ובכלא מעשיהו, ושוחרר לאחר כ-4 שנים. עם שחרורו פרסם את ספרו "עדות", ובו תולדות חייו וגרסתו למסכת האירועים. בספרו זה תיאר את דרכה של המפלגה שבה היה חבר, וכדבריו ספרו זה "איננו סיפורו של אשר ידלין בלבד. זהו סיפור הסתאבותה של החברה הישראלית ושל תנועת העבודה". על פי גרסתו, "חברי בגדו בי והפקירו אותי כטרף קל לציבור ולמערכת המשטרתית והמשפטית". לדבריו, הוא היה קרבן של מערכת מושחתת שהקריבה את ראשו כדי להציל את המערכת המסואבת ממילא.

משפטה של שרה הרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת נובמבר 1976, נעצרו מספר מקורבים לידלין, בהם אחותו, שרה הרי[11]. כתב האישום המקורי נגד ידלין הוגש נגדו ונגד אחותו בצוותא. לאחר שידלין הגיע להסדר טיעון, המשיך המשפט נגד שרה הרי לבדה, באשמת מתן שוחד של 2000 ל"י[12]. בהתחדש המשפט הודתה הרי באשמה ונדונה למאסר על תנאי וקנס קטן. השופטת התחשבה בסבל שסבלה שרה הרי מכך שהעבירה הקטנה ביחס שלה נקשרה במשפטו של אחיה. כן התחשבה השופטת בכך שעל פי כתב האישום היוזמה לקבלת השוחד הייתה של קמחי[13](ראו בהמשך שקמחי זוכה במשפטו).

משפטו של מאיר קמחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר קמחי, שסירב להיות עד מדינה נגד ידלין, הועמד לדין באשמת קבלת שוחד. לטענת קמחי אמר לו יעקב קדמי: "אדון קמחי אנו מכירים אותך, חקרנו עליך. יודעים שאתה איש ישר. ... עזור לנו להפליל את ידלין ולהכניסו לבית הסוהר."[14]

בעקבות סירובו של קמחי להיות עד מדינה הוא הועמד לדין, באשמת קבלת שוחד בעבור מתן תיק הביטוח של קופת חולים לאחות של ידלין, שרה הרי[15]. באוגוסט 1978 זוכה קמחי מכל אשמה על ידי השופט אהרן אולסקר שקבע ששני עדי התביעה המרכזיים שקרו ועדויותיהם היו מלאות סתירות[16]. קמחי שב לעבוד בתפקיד אחר בקופת חולים[17], אך קופת חולים סירבה לשלם לו את הוצאות משפטו[18].

המשפט הנוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ישיבתו בכלא הועמד ידלין לדין בכתב אישום נוסף שכלל האשמה בשוחד על קבלת כספים עבור אחותו מידי ידידו מרדכי אליסון. השופט מנחם אילן זיכה אותו מכל אשמה לאחר שקבע שאליסון שיקר ושגם אילו קבל את כל דבריו לא היה בכך להוכיח קבלת שוחד, שכן יכלו להיות סיבות רבות למתן הכסף ולא הוכח שהכסף ניתן כשוחד[19].

השפעתה של פרשת ידלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדעה הרווחת היא כי פרשת ידלין קירבה את סוף תקופת שלטון מפלגת העבודה, והביאה למהפך הפוליטי בבחירות 1977, בעקבותיו עלתה לשלטון תנועת הליכוד בראשותו של מנחם בגין.

במקביל לפרשה זו התפרסמו בזו אחר זו פרשיות נוספות הקשורות במפלגה, ובהן התאבדותו של השר שנחשד בשוחד, אברהם עופר, סמוך מאוד למעצרו של אשר ידלין, מעצרו של מיכאל צור, גם הוא מקורב למפלגה, שנדון ל-15 שנות מאסר באשמת מעילה, וכן פרשת חשבון הדולרים של בני הזוג רבין.

תהליך שקיעתה של המפלגה, שהחל עם השבר של מלחמת יום כיפור ואובדן האמון של הציבור במנהיגיו, קיבל תאוצה עם חשיפת פרשיות השחיתות השלטונית. על פי מרבית ההיסטוריונים, נוצר בציבור הרושם כי ראשי התנועה מתנהגים כאילו הם מורמים מעם, ועושים בכספי ציבור ובמוסדות השלטון ככל העולה על רוחם. ידלין עצמו טען בחקירותיו כי הכסף שקיבל לא נועד לצרכיו האישיים אלא שימש כצינור להעברת כספים לקופת המפלגה – טענה שלא הקלה בעונשו ואף הגבירה את הכעס כלפי המעשים שיוחסו לו, כמו גם לתחושת הסיאוב ממהלכיה של תנועת השלטון.

האישים הבולטים בפרשת ידלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהרן ברקהיועץ המשפטי לממשלה, שנדרש לקבל את ההחלטה על פתיחת חקירה נגד אישיות ציבורית בכירה כידלין, ועל הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. ברק טבע באותה פרשה את המונח "מבחן בוזגלו".
  • בנימין זיגל – ראש היחידה לחקירות הונאה במשטרת ישראל, שנחשב "אימת עברייני הצווארון הלבן", הביא להגשת כתב אישום, ובסופו של דבר להודאתו של הנאשם.
  • טליה לבני – הידועה בציבור של אשר ידלין, שעמדה לצדו לאורך תקופת החקירות והמאסר, ובהיותה עורכת דין סייעה לו במהלכיו המשפטיים. לבני נישאה לידלין במהלך מאסרו, אך התגרשה ממנו לאחר שידלין ירד לארצות הברית. לאחר שחרורו של ידלין אמרה לבני כי "עבורי, פרשת ידלין לא תסתיים לעולם. למדתי להעריך נכונה את המערך המפלגתי, את המוסכמות החברתיות, את ההתייחסות למושגים כמו צדק ומשפט". לבני המשיכה לעסוק בעריכת דין וב-2002 נבחרה ליו"ר נעמת.
  • דליה ידלין – אשתו לשעבר של אשר ידלין, אשר למרות פרידתה ממנו התגייסה לעמוד לצדו ואף חברה לטליה לבני כדי לגייס את דעת הקהל בניסיון להציג את ידלין כקרבן השיטה.
  • אברהם עופרשר השיכון בתקופת ממשלת רבין. שמו נכרך בפרשיות שוחד יחד עם אשר ידלין. עופר התאבד לאחר שלא יכול היה לעמוד בלחץ השמועות והחקירות שהתנהלו בעניינו. החקירה נגדו הופסקה בלי שהוצגה הוכחה כלשהי לאשמתו.

מונחים בצל הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השיטה – מונח אשר ביטא את התהליך בו כספי חברות וארגונים ציבוריים עשו דרכם בדרכים מפוקפקות אל קופת המפלגה ושימשו לפעולותיה השוטפות. המונח עלה לראשונה בפרשת מיכאל צור, ושב והודגש בפרשת ידלין.
  • מבחן בוזגלו – מונח שטבע אהרן ברק, כאשר ביקשו ממנו לקיים את חקירתו של ידלין במשרדו, הורה לזמן את ידלין לחקירה במתקן משטרתי ואמר כי מעמדו של חשוד, רם ככל שיהיה, צריך להיות שווה למעמדו של אזרח פשוט מן השורה (בוזגלו, למשל).
  • בית ידלין – מבנה מצפון לשכונת רמת אביב, שזכה לכינוי "בית ידלין". המבנה הוקם ביזמת אשר ידלין בהיותו מנכ"ל קופת חולים, ותהליך הקמתו נחשב כחלק מעסקת השוחד בפרשת ידלין. המבנה לא הושלם ונותר שלד שבנייתו לא הושלמה שנים רבות. בתחילת שנות ה-2000 נמכרו המבנה והקרקע לחברה קבלנית, וזו הקימה במקום שטחי מסחר ומגורים. שלד בית ידלין נהרס ב-2007 ובמקומו הוקמו כמה בתי מגורים גדולים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הממשלה אישרה מועמדות ידלין לנגיד בנק ישראל, דבר, 6 בספטמבר 1976
  2. ^ החשב הכללי של קופ"ח סירב להיות עד מדינה בפרשת ידלין, מעריב, 10 באוקטובר 1976
  3. ^ היועץ המשפטי ופרקליט המדינה, מעריב, 13 באוקטובר 1976
  4. ^ היועץ המשפטי החליט אור ירוק, מעריב, 14 באוקטובר 1976
  5. ^ ידלין: השוחד מארליכמן אלי; מעו"ד גושן לקופת מפלגת העבודה, דבר, 15 בפברואר 1977
  6. ^ המסמכים שהביאו להחלטת הממשלה, מעריב, 18 באוקטובר 1976
  7. ^ אשר ידלין מואשם בקבלת דמי שוחד, דבר, 14 בדצמבר 1976
  8. ^ ידלין יהיה עצור עד משפטו, דבר, 21 בדצמבר 1976
  9. ^ ידלין ואחותו כופרים בהאשמות, דבר, 18 בינואר 1977
  10. ^ ההסכם בין ההגנה והתביעה, דבר, 15 בפברואר 1977
  11. ^ תיווך לשוחד וגניבת תמונות, דבר, 3 בנובמבר 1976
  12. ^ ביום א' יסוכם המשך חקירתו של ידלין, דבר, 25 בפברואר 1977
  13. ^ מאסר על תנאי וקנס לשרה הרי, דבר, 29 במרץ 1977
  14. ^ קמחי: לא העליתי בדעתי ללחוץ על אחותו של ידלין שהיה יכול לפטרי אות ברגע, דבר, 23 בפברואר 1978
  15. ^ יגאל לבנון במשפט מאיר קמחי, דבר, 18 באוקטובר 1977
  16. ^ מאיר קמחי חשב קופ"ח לשעבר זוכה מאשמה של קבלת שוחד, דבר, 25 באוגוסט 1978
  17. ^ קמחי חוזר לקופ"ח - לתפקיד חדש, דבר, 27 בנובמבר 1978
  18. ^ ישעיהו אביעם, קופ"ח לא תחזיר לקמחי הוצאות משפט, מעריב, 26 בנובמבר 1978
  19. ^ אשר ידלין זוכה מכל אשמה, דבר, 26 בספטמבר 1978