בטיחות במעבדה

סמל הביוהזרד (שחור וצהוב)

מעבדות מחקר ופיתוח, מעבדות תעשייתיות, מעבדות רפואיות, מעבדות סטודנטים, מעבדות כימיות, מעבדות ביולוגיות, מעבדות לבריאות הסביבה ועוד – יש בהן סיכוני בטיחות ובריאות משמעותיים. מניעתן של תאונות במעבדה דורשת פעולות מניעה, טיפול וערנות מתמידים. דוגמאות לגורמי סיכון כוללים מתח חשמלי גבוה, לחץ גבוה ולחץ נמוך (וקום), טמפרטורות גבוהות ונמוכות, כימיקלים קורוזיביים ורעילים וחומרים ביולוגיים מזהמים ומסוכנים לרבות אורגניזמים מזהמים ורעלנים שלהם.

האמצעים העיקריים להגנה מפני תאונות במעבדה: הכשרה לבטיחות, אכיפה של מדיניות בטיחות במעבדה, סקירת היבטי בטיחות בעת תכנון בדיקות מעבדה וניסויים, שימוש בציוד מגן אישי, הפעלת צוותי בטיחות במהלך פעילויות ברמת סיכון גבוהה במיוחד.

במדינות רבות העבודה במעבדה כרוכה בחקיקה של רשויות הבריאות או הפיקוח על העבודה. במדינת ישראל חקיקה זו קשורה בפיקוח על העבודה ובמשרד הכלכלה והתעשייה (לשעבר התעשייה מסחר ותעסוקה – התמ"ת).במקרים מסוימים הפעילויות המעבדה עלולה להציב גם סיכונים לבריאות הסביבה, למשל במקרים שבהם מתרחשת פליטת חומרים רעילים או זיהומיים מן המעבדה לסביבה במכוון או באקראי.

בישראל "המוסד לבטיחות ולגיהות" מקיים פעילות ענפה בהסברה, בהדרכה, בהפצת מידע ובמחקר לקידום תרבות של בטיחות בעבודה ובריאות תעסוקתית בכל ענפי המשק: תעשייה ושירותים, בנייה וחקלאות. למוסד לבטיחות ולגיהות יש מאגר ספרות ופרסומים בתחומי הבטיחות, לרבות הבטיחות במעבדות השונות.

גיהות אישית

כללי

• כללי הגיהות הם חלק בלתי נפרד מהוראות הבטיחות.
• בכל מעבדה חובה שיהיו במקום ידוע (1) מקלחת חירום ו(2) משטפת עיניים – שיש אליהם גישה מהירה.

שטיפת ידיים, וניקיון אישי

1. יש להקפיד על חיטוי ידיים ועל שטיפתן, רצוי בחומרים אנטיספטיים שיש בהם אלכוהול וכלורהקסידין או במים וסבון; כמו כן יש להקפיד על ייבוש הידיים בנייר מגבת חד-פעמית או באמצעי ייבוש חדשניים.
2. חיטוי הידיים ושטיפתן ייעשו לאחר ביצוע עבודה מעבדתית, לפני אכילה ושתייה או עישון (במקום שבו מותר לעשן), לפני איפור, לאחר מגע עם חומרים כימיים או עם חומרים ביולוגיים מזהמים, לפני כניסה לשירותים ואחרי יציאה מהם, לפני מגע עם חולים או נבדקים ואחרי מגע עימם.
3. יש להקפיד להתקלח לאחר העבודה במעבדה (רצוי עוד לפני היציאה מן המעבדה).
4. יש לכבס ולהחליף בגדי עבודה וחלוקי מעבדה לעיתים קרובות, מומלץ מדי יום.

אכילה ושתייה ועישון

1. אכילה ושתייה מותרות אך ורק מחוץ למעבדה.
2. אין להכניס דברי אוכל ושתייה למעבדה ולמקררים המכילים חומרי מעבדה.
3. אין לאכול בשעה שלבושים בחלוק או בביגוד מעבדה אחר, ואין להיכנס לחדר האוכל בחלוק.
4. אין לעשן בשטח המעבדה או בסביבתה.

איפור

עדיף להגיע לעבודה ללא איפור, ובכל מקרה יש להסיר איפור וקרמים לפני תחילת העבודה.

עדשות מגע

עדיף להימנע משימוש בעדשות מגע במעבדה, במיוחד כאשר מדובר בחומרים כימיים נדיפים ורעילים.

עדשת מגע עלולות להפריע במקרה של תאונה שמעורבים בה נוזלים המחייבים שטיפת עיניים.

סיכונים כימיים

כימיקלים מסוכנים מציבים איומים פיזיים ובריאותיים לעובדים במעבדות רפואיות ותעשייתיות ובמכוני מחקר במוסדות אקדמיים. כימיקלים במעבדה יכולים להיות כימיקלים גורמי סרטן (חומרים קרצינוגנים), רעלנים (למשל, אלה המשפיעים על הכבד, על הכליות ועל מערכת העצבים), חומרים מגרים, חומרים קורוזיביים, חומרים גורמי עירור וחומרים הפועלים על מערכת הדם או גורמים נזק לריאות, לעור, לעיניים או לריריות.

סיכונים ביולוגיים

חומרים ביולוגיים ורעלנים ביולוגיים

עובדי מעבדה עשויים להיחשף מדי יום לסיכונים ביולוגיים. סיכונים אלו נובעים ממקורות שונים במעבדה כגון דם ונוזלי גוף אחרים, דגימות מתרביות, רקמות גוף מגופות בני אדם ובעלי חיים (חיות מעבדה) וגם מעובדי מעבדה אחרים.

בדרך כלל חומרים ביולוגיים אלו מצויים בפיקוח ממשלתי מוסדר (למשל, נגיפים, חיידקים, פטריות ופריונים). בחומרים הביולוגיים טמון איום חמור לבריאות הציבור ולבטיחותם של האדם, החי או הצומח או למוצרים מן החי והצומח.בחומרים הביולוגיים האלה:

1. גחלת (Anthrax) – מחלה זיהומית חריפה שגורם חיידק פתוגני Bacillus anthracis. המחלה פוגעת בבני אדם ובבעלי חיים וידועה גם כנשק ביולוגי במלחמה. בתסמיני המחלה נגע עורי שחור. חיידקי הגחלת יוצרים נבגים, ואלו אחראים להתפתחות המחלה. בקרב בעלי החיים פגיעים במיוחד צאן ובקר הנחשפים לנבגים העמידים בקרקע.
2. שפעת העופות (Avian influenza) – שפעת נגיפית התוקפת עופות. נגרמת מנגיפי שפעת מסוג A. לשפעת זו שני זנים עיקריים: זן שאינו אלים (H9N2) וזן אלים (H5N1).
3. בוטוליזם (Botulism) – הרעלה נדירה שגורם הרעל בוטולינום שמייצר החיידק Clostridium Botulinum. רעלן הבוטולינום הוא הרעלן החזק ביותר בטבע שחיידק כלשהו מייצר: גרם אחד מסוגל להרוג מיליוני בני אדם. הרעלן גורם לשיבוש חמור במערכת העצבים ועלול להוביל לשיתוק נשימתי ולשיתוק שרירי השלד. מקרים של בוטוליזם מזוהים בדרך כלל עם צריכת מוצרי מזונות משומרים.
4. מחלות מהרעלת מזון (Foodborne) – מחלות ממזון מקולקל שגורמים להן נגיפים, חיידקים, טפילים, רעלנים, מתכות, פריונים (חלקיקי חלבון מיקרוסקופיים). התסמינים יכולים להיות מדלקת מתונה של הקיבה והמעיים עד תסמינים עצביים שיש בהם סכנת חיים, וכן תסמינים בכבד ובכליות.
5. נגיף האנטה (Hantaviruses) – נגיף המועבר לבני אדם מהפרשות יבשות בצורת גללים, שתן או רוק של עכברים וחולדות. הנגיף עלול לגרום למחלה קטלנית כתוצאה מתסמונת קדחת המורגית, קדחת עם תסמונת כליות (HFRS) ותסמונת הריאה. זיהומים אנושיים של hantaviruses נקשרו כמעט לחלוטין למגע עם צואה של מכרסמים בעיקר בהרי האנדים בדרום אמריקה.
6. מחלת הלגיונרים – מחלה זיהומית הנגרמת מחיידק ה"ליגיונלה". המחלה קשורה בדרך כלל באירוסולים על בסיס מים או במים עומדים ומחוממים במזגנים, מקוואות, מרחצאות, ג'קוזי וכו'. המחלה מאופיינת בדלקת ריאות שיכולה להיות קטלנית.
7. עובשים ופטריות – עובש ופטריות מייצרים ומשחררים מיליוני נבגים קטנים הנישאים באוויר, במים או באמצעות חרקים. לעובשים ולפטריות פתוגניות עלולה להיות השפעה שלילית על בריאות האדם, לרבות תגובות אלרגיות, אסתמה ובעיות נשימתיות אחרות.
8. דבר (Plague) – שם כולל לשלוש מחלות מידבקות חריפות ואף קטלניות מאוד, של מכרסמים ובני אדם הנגרמות מחיידק בשם Yersinia pestis ומופיעות בתנאים מסוימים בצורת מגפות המוניות שהקטל בהן רב. - ארגון הבריאות העולמי מדווח על כ-1,000–3,000 מקרים של דבר בכל שנה. הדבר עלול לשמש גם חומר לחימה ביולוגי בטרור ביולוגי. בשימוש זה הוא יגרום להתפרצות ולהתפשטות מהירה של הצורה הריאתית של המחלה וההשלכות יהיו הרסניות ביותר. שלושה וקטורים מעורבים בהתפשטות המחלה: מכרסמי בר, חולדות בית ופרעושים. המחלה יכולה להופיע בשלוש צורות: דבר הריאות, דבר הבלוטות ודבר הדם.
9. ריצין (Ricin) או ריצנין – חלבון רעיל המופק מקליפתם של זרעי צמח הקיקיון המצוי (Ricinus communis). רעילות הריצין גבוהה פי 6,000 מציאניד, פי 2,000 מן הארס של נחש הקוברה ופי 12,000 מן הארס של העכסנים. ריצין הוא אחד הרעלנים המסוכנים. קל ביותר לייצרו במפעל פרמצבטי. בעבר נעשה בו שימוש בטרור ביולוגי והוא נותר איום חמור.
10. אבעבועות שחורות (smallpox) – מחלה מידבקת מאוד ייחודית לבני אדם, הנגרמת מן הנגיף Variola major. הנגיף עובר מאדם לאדם במגע וכאירוסול באמצעות האוויר, בעיקר בחורף ובתחילת האביב; נגיף האבעבועות השחורות קטל ככל הנראה יותר בני אדם מכל מחלה אחרת בהיסטוריה. ההערכה היא כי רק לכ-20% מן האוכלוסייה ואף פחות מכך יש חיסון מפני המחלה כתוצאה מחיסון קודם^{[דרוש מקור]}. האבעבועות השחורות נחשבות איום טרור ביולוגי מסוכן.
11. טולרמיה (Tularemia) – המחלה ידועה גם בשם "קדחת הארנבות" או "קדחת זבוב האייל". מדובר במחלה זיהומית ביותר. באופן יחסי נדרשת כמות זעירה של חיידקים כדי לגרום למחלה, ומשום כך היא אטרקטיבית לשימוש כנשק לטרור ביולוגי.
12. שחפת (Tuberculosis או TB) – מחלה זיהומית מדבקת, הנגרמת מחיידקים מסוג Mycobacterium, ובדרך כלל חיידקים ממין Mycobacterium tuberculosis. הפגיעה האופיינית לשחפת היא בריאות, אך היא יכולה להשפיע גם על חלקי גוף אחרים. חיידקי השחפת נישאים באוויר, וההדבקה מאדם לאדם נגרמת באמצעות שיעול של אדם חולה.
13. איידס (AIDS), תסמונת הכשל החיסוני הנרכש – שילוב של תסמינים המופיעים בשל כשל של מערכת החיסון בעקבות הידבקות בנגיף HIV. החולים סובלים מזיהומים אופורטוניסטיים ומגידולים, שניהם מסכני חיים. על פי ההערכות, יותר מ-25 מיליון בני אדם מתו מהמחלה ב-30 השנים האחרונות.
14. אֶבּוֹלָה – סוג של קדחת המורגית (קדחת דימומית) הנגרמת מן הנגיף אבולה. המחלה מידבקת במגע, היא קשה וקטלנית ונכון להיום אין לה חיסון. המחלה פוגעת בבני אדם ובכמה יונקים עילאיים. המחלה מהירה, ובמהלכה מופיעים דימומים באיברים הפנימיים, בעור ומתוך פתחי הגוף.
15. מחלות נשימה זיהומיות קשות הנגרמות מנגיפי קורונה: SARS, MERS ו-COVID19. בשלוש המחלות הללו מחולל המחלה הוא נגיף מסוג קורונה. תסמיני המחלה דומים לתסמיני השפעת והם כוללים חום, כאבי שרירים, כאב גרון, שיעול ובעיקר בעיות בדרכי הנשימה (דוגמת קוצר נשימה וקשיי נשימה). במקרים מסוימים המחלה עלולה להוביל לדלקת ריאות קשה, תסמונת מצוקה נשימתית חריפה, אי-ספיקה נשימתית, אי-ספיקת כליות ואף למוות.

סיכונים פיזיקליים ואחרים

מלבד חשיפה לחומרים כימיים וביולוגיים, עובדי מעבדה עלולים להיות חשופים למפגעים פיזיקליים, ובהם סיכון ארגונומי, קרינה מייננת, קרינה שאינה מייננת, מפגעי רעש.

סיכונים ארגונומיים

עובדי מעבדה עשויים להימצא בסיכון של פציעה או פגיעה גופנית בשל תנועה שחוזרת על עצמה במהלך שגרת עבודת המעבדה, למשל פיפטציה, שימוש במיקרוסקופ, הפעלת מיקרוטומים (microtomes), שימוש במוני תאים ושימוש במקלדות בתחנות עבודה עם מחשב. פציעות אלו מתפתחות לאורך זמן. הן נגרמות כאשר שרירים ומפרקים מצויים בלחץ מתמשך. במקרים אלו הגידים עשויים ללקות בדלקת, העצבים עשויים להימצא בלחץ וזרימת הדם מוגבלת. עובדי מעבדה העובדים בעמידה ממושכת מול מינדפי בטיחות כימיים או ביולוגים עלולים לסבול גם מבעיות ארגונומיות.

קרינה מייננת

שילוט אזהרה לסכנת אזור קרינה

קרינה מייננת מתקבלת ממקורות רבים במגוון מקצועות המעבדה. קרינה זו עלולה לסכן את בריאות העובדים אם אינה מצויה בבקרה ובפיקוח ראויים. כל מעבדה שברשותה ובשימושה איזוטופים רדיואקטיביים חייבת להיות בעלת הרשאות מתאימות מטעם הוועדה לאנרגיה גרעינית (ממ"ג שורק).

אלה מטרות היסוד של אמצעי הגנה מפני קרינה הם

1. צמצום חדירת רדיונוקלידים (radionuclides) לתוך גוף האדם (באמצעות בליעה, שאיפה, ספיגה, או דרך פצעים פתוחים) לכמויות נמוכות באופן סביר שניתן להגיע אליהן (ALARA) ותמיד במסגרת גבולות המינון המותר שנקבעו.

1. צמצום החשיפה לקרינה חיצונית לרמות המצויות במסגרת גבולות המינון המרבי המותר שנקבע, ומתחת לגבולות אלה באופן הסביר להשגה.

סיכוני בטיחות

אוטוקלבים ומעקרים

על עובדי מעבדה להיות מיומנים בזיהוי פוטנציאל החשיפה לכוויות או לחתכים העלולים להיגרם מטיפול בפריטים שעוקרו בחום או ממכשירים חדים כאשר מוציאים אותם מן האוטוקלבים/המעקרים או מצנרת קיטור המזינה אוטוקלבים אלו.

סרכזות

סרכזות (צנטריפוגות) – בשל המהירות הגבוהה שבה הן פועלות, קיים פוטנציאל פציעה גבוה של המשתמשים אם לא יפעלו ככנדרש בהתאם להנחיות הבטיחות. כאשר הרוטורים (הראש המסתובב בסרכזת המכיל את המדגמים לסרכוז המותקנים על הסרכזת ונתונים לתנועות הסיבוביות בסרכזת) אינם מאוזנים הם עלולים לצאת בתאוצה ותנע גבוהים ביותר מתוך הסרכזת ולגרום לפציעות קשות ואף למוות, ובמקרים אחרים לנזקים למבנה, למתקנים ולציוד במעבדה. (ידועים מקרים שבהם בשל חוזר איזון הרוטורים, במהירויות גבוהות במיוחד הן עפו מתוך הסרכזת, הסבו נזקים חמורים, סיכנו עובדים ואף גרמו לפציעה ולמוות.)

מבחנת דגימה שנשברה עלולה ליצור אירוסולים העלולים להזיק בשאיפה.

רוב התאונות עם הסרכזות הן תוצאה של טעויות משתמש או של תחזוקה לקויה.

גזים דחוסים

גלילי גז דחוס של חמצן וחמצן דו פחמני

תקן מעבדה עבור גז דחוס

1. כאשר הוא גז או תערובת של גזים במכל בלחץ מוחלט העולה על 40 פאונד לאינץ' רבוע (psi) ב-70 מעלות פרנהייט (21.1 מעלות צלזיוס); או
2. כאשר הוא גז או תערובת של גזים בלחץ מוחלט העולה על 104 psi ב-130 פרנהייט (54.4 מעלות צלזיוס) ללא תלות בלחץ של 70 מעלות פרנהייט (21.1 מעלות צלזיוס); או
3. כאשר הוא נוזל בעל לחץ אדים העולה על 40 psi ב-100 מעלות פרנהייט (37.8 מעלות צלזיוס) כפי שנקבע על ידי ASTM (החברה האמריקאית לבדיקות וחומרים)

בתוך מעבדות גזים דחוסים מסופקים בדרך כלל דרך צנרת גז קבועה או דרך גלילי גזים בודדים. גזים דחוסים עלולים להיות רעילים, דליקים , מחמצנים, מְאַכְּלִים , או אינרטיים. דליפת גזים כאלה עלולה להיות מסוכנת.

אחסון של גזים דחוסים, טיפול ושימוש בהם

• כל הגלילים, בין שהם ריקים ובין שהם מלאים, חייבים להיות מאוחסנים בצורה זקופה.
• יש לאבטח גלילי גזים דחוסים. אסור להפיל או להטיח אותם זה בזה.
• שינוע גלילי גז דחוס יתבצע תמיד עם מכסי מגן במקום. אין לגלגל או לגרור את הגלילים.

נוזלים קריוגניים וקרח יבש

נוזלים קריוגניים הם חומרים המשמשים ליצירת טמפרטורות נמוכות מאוד [מתחת ל-153- מעלות צלזיוס (243- מעלות פרנהייט)], כגון חנקן נוזלי (LN₂) בעל נקודת רתיחה של 196- מ"צ (321- מ"פ), שמשתמשים בהם בדרך כלל במעבדות.

אף שקרח יבש הוא מוצק ולא נחשב נוזל קריוגני, הוא עובר המראה ישירות לגז פחמן דו-חמצני ב-78- מ"צ (109- מ"פ), וגם בו משתמשים לעיתים קרובות במעבדות. משלוחים ארוזים עם קרח יבש, דגימות משומרות עם חנקן נוזלי, במקרים מסוימים, טכניקות להשתמש ההקפאה נוזלים, כגון הקפאה טחינה של דגימות, נוכח סיכון פוטנציאלי במעבדה.

יש להגן על היד מפני סכנת נגיעה במשטחים קפואים. מומלץ שעובדי מעבדה ישתמשו לשם כך בכפפות בטיחות קריוגניות.

חובה להגן על העיניים בכל זמן העבודה עם נוזלים קריוגניים. כאשר נדרש לשפוך נוזל קריוגני מומלץ שהעובד ישתמש בבקבוק בעל פתח רחב ובמגן פנים מלא.

ציוד מיגון אישי

ציוד מיגון אישי (צמ"א – PPM) כולל פריטי ציוד שעל העובד ללבוש/לחבוש/לעטות על מנת למנוע חשיפה לחומרים מסוכנים. למרות זאת צמ"א אינו מבטל סיכוני בטחות, אבל מסייע בהגנת העובד מפני חשיפה לסיכונים. כדי להפוך את מקום העבודה לבטוח יותר, יש לספק הנחיות והדרכה כיצד להשתמש בצמ"א ואיך לבחור את הצמ"א המתאים ביותר למצבים שונים.

כפפות ניטריל

ציוד מיגון אישי כולל:

• חולצות בעלות שרוולים ארוכים, חלוקי מעבדה, סינרים.
• משקפי מגן
• כפפות בטיחות
  • יש שני סוגים נפוצים של כפפות בטיחות המצויים בשימוש נרחב במעבדות לימוד ובמעבדות רפואיות: כפפות לטקס וכפפות ניטריל. לכפפות לטקס רגישות גבוהה כשמדובר במגע ובשליטה, והן מתאימות במיוחד לביצוע ניתוחים. לכפפות ניטריל אין חלבון לטקס אשר מחירו כפול. הן ידועות כעמידות יותר נגד קריעה וכן במגע עם כימיקלים רבים. לצד כל היתרונות לכפפות ניטריל יש גם חסרונות שכן הן יכולות לחמצן כסף ומתכות בעלות תגובתיות גבוהה שיכולות להגיב עם גופרית. לפיכך על המשתמש לנהוג בתשומת לב יתרה כאשר הוא עוטה סוג זה של כפפות מגן.
• מגן פנים או מגן בטיחות.

חשמל

במעבדות קיים פוטנציאל לחשיפת העובדים לסיכון חריג של הלם חשמלי, התחשמלות, שרפות ופיצוצים הנובעים מתקלות במערכת החשמל. הסיבה העיקרית היא כי הן החיווט החשמלי הן מכשירי החשמל במעבדה חשופים לחומרים ולתנאי סביבה שונים מן הרגיל (למשל רטיבות) שעלולים לפגוע בהם.

סיבה נפוצה נוספת היא שמעבדות בנויות לגמישות בתפעול, ולכן הציוד החשמלי אינו מקובע למקומו והזזתו התכופה מובילה לתקלות ולהרס של אמצעי ההגנה הקיימים בו.

סכנה נוספת במעבדות היא חשיפה של חומרים דליקים ונפיצים לחשמל סטטי.

אש

אש

אש היא הסיכון החמור והנפוץ ביותר במעבדה טיפוסית. נהלים והדרכה נאותים עשויים למזער את הסיכון לפריצת שרפה מקרית, ועם זאת עובדי מעבדה חייבים להיות מוכנים להתמודד עם שרפה שעלולה להתרחש. בהתמודדות עם שרפה במעבדה יש להכניס את מכלי החומרים הזיהומיים לתוך אוטוקלבים, אינקובטורים, מקררים או מקפיאים לצורך הגבלה או הכלה.

שרפות קטנות בחללי מעבדה אינם בגדר אירוע נדיר. שרפות גדולות במעבדה נדירות יותר. עם זאת הסיכון של פציעה חמורה או מוות הוא סיכון של ממש מאחר שקיימים במעבדה חומרים דליקים ונפיצים רבים. במעבדות, במיוחד בכאלה שמצויים בהן ממיסים נדיפים בכל כמות, יש הפוטנציאל לפריצת שרפות ואף לאירועי פיצוץ תוך התפשטות מהירה של האש. מוצרי הבעירה עלולים להיות רעילים ומסוכנים ביותר (חום, עשן ולהבה).

שמיכת אש

כלי זכוכית

• זכוכית שבורה היא גורם סיכון לפציעה הקשורה.
• הגנה על העיניים היא חובה ברוב ההליכים שמעורבים בהם כלי זכוכית.
• החדרת מוט זכוכית דרך פקק עלולה לגרום לפצע דקירה או לפציעה מחלקים חדים אם המוט נשבר. הידיים חייבות להיות מוגנות.
• מבחנות צריכות להיות עשויות מחומר כמה שפחות שביר, ובעלות חיבור שלא יגרום לשבירת המבחנה עם הניתוק מהחיבור.
• כלי זכוכית עלולים להישבר בתהליכי הקפאה והפשרה.
• זכוכית שבורה ושאריות פסולת זכוכית יש להשליך למכל נפרד מסומן לציון תכולתו.
• כלי זכוכית חייבים תמיד להיות מסומנים בתכולה שלהם.
• יש להימנע מחימום או מקירור מהירים למניעת התפשטות תרמית שעלולה לגרום לשבר.
• זכוכית חמה נראית כמו זכוכית קרה. יש אפוא לנקוט זהירות כדי למנוע מגע עם זכוכית חמה.
• כלי זכוכית עלולים להתפוצץ בלחץ אם יש חסימה בפתחי הפליטה. יש אפוא למנוע חסימה כזאת.
• זכוכית עלולה לקרוס בלחץ שלילי (ואקום).
• בעת חיבור כלי זכוכית למחברים, על האחראי לוודא שהאטימה מתאימה.

לקריאה נוספת

• זיהוי סימוני אזהרה לחומרים מסוכנים - מדריך לעובד, הוצאת קרוננברג ספרות מקצועית, תל אביב
• ז. שטרן, י. שלדוב, בטיחות במעבדות כימיות, בהוצאת המוסד לבטיחות ולגיהות, 2004
• ד"ר איתן ישראלי וד"ר אבי וינר, מחלות זיהומיות במערכת הבריאות – מניעת הדבקה של חולים ושל אנשי הסגל, חוברת טכנית, בהוצאת המוסד לבטיחות וגיהות, 2006
• ערכה לניהול הבטיחות והבריאות במעבדות כימיות וביולוגיות, צוות משותף אגף הפיקוח על העבודה במשרד התמ"ת והמעבדות לבריאות הציבור ע"ש פליקס תל אביב, מו"ל: המוסד לבטיחות וגיהות, התשס"ח 2007
• ד"ר איתן ישראלי, בטיחות במעבדות ביולוגיות, ספר טכני, 2009, בהוצאת המוסד לבטיחות וגיהות

• Laboratory Biosafety Guidelines, 2nd Edition, 1996, Canada
• Laboratory Biosafety Manual, 3rd Edition, 2004, WHO, Geneva
• Brinton M. Miller et al. Laboratory Safety: Principles and Practices, American society for Microbiology, 1986, Washington D.C