בתי אוכל בתל אביב הישנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בתל אביב של שנות החמישים והששים היו בתי אוכל, שרובם נעלמו בשנים מאוחרות יותר, לא רק הם עצמם אלא גם בני סוגם ודומיהם. מקומות אלה היו לא רק אתרי אכילה, אלא גם נקודות מפגש, ציון מקום ואתרים תרבותיים.

פינת המשלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפינה הדרומית של הרחובות שינקין ואלנבי היה מזנון מעוגל, פתוח לשני הרחובות. מכרו בו בעיקר גלידה, כעכים (בייגלך), שתייה קלה (גזוז ומיץ תפוזים), ומאוחר יותר גם פלאפל וצ'יפס בשקיות. את המקום הקימו בשנות השלושים מרים ואליהו פלוטניצקי ובהמשך ניהלו את המקום בנם שרגא פלט וחתנם יהודה אהרון. היה זה מקום מפגש מקובל על ילדים, בני נוער וצעירים. המקום שינה בהדרגה את פניו עד שלבסוף, בשנות ה-80, נסגר סופית ונהפך לבאזאר אביזרי לבוש עונתיים.

שוק בצלאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב צר, עמוס דוכני ממכר שונים, היוצא מרחוב המלך ג'ורג' סמוך לכיכר מגן דוד. הרחוב קיים גם היום, אבל נקודת המשיכה העיקרית שלו בשנים ההן כבר איננה. אז הייתה שם שורת דוכני פלאפל, שהתחרו זה בזה על קהל הלקוחות, ואלה נהנו משום כך משלל תוספות והטבות, שלא היה כמותן בשום מקום אחר. מבחר סלטים עשיר וטרי, פרוסות תפוחי אדמה מטוגנות בעטיפת בצק, ריפוד חומוס שופע. מנת פלאפל של שוק בצלאל, ולא חשוב באיזה מן הדוכנים, הייתה חגיגה לחיך וקהל חובבי הפלאפל התל אביבי ידע להעריך אותה, בעיקר במוצאי שבתות ויותר מכל, במוצאי שביעי של פסח.

בתקופת פריחת המקום, בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 הלקוח היה מקבל פיתה ריקה והיה יכול לדחוס לתוכה כדורי פלאפל ותוספות כאוות נפשו וללא הגבלה. סועדים היו עומדים ליד הדוכן, אוכלים מהמילוי וממלאים את הפיתה מילוי חוזר. עם הזמן, ירדה איכות המוצרים ובייחוד איכות כדורי הפלאפל עצמם והקהל נטש את המקום.

מלך הפלאפל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחרה לשוק בצלאל, ברחוב פינסקר, בין כיכר דיזנגוף לרחוב בוגרשוב.

המיואש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן תחרותו המיידי של מלך הפלאפל, שכנו הקרוב ברחוב פינסקר. היו שנשבעו בשניים אלה, אך אוהדי שוק בצלאל נשארו נאמנים לטריטוריה האהובה עליהם.

פיצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב דיזנגוף, בצד המערבי, מצפון לכיכר. על אף השם, בשנות החמישים לא מכרו שם פיצה, עוד לא הייתה אז פיצה בארץ. מה שמכרו שם הייתה גלידה איטלקית, בגביעי פלסטיק צבעוניים או באמבטיות צבעוניות, בתוספת כפיות פלסטיק זעירות. תקופה מסוימת היו אלה כפיות שקופות למחצה, בצבעים שונים. בתקופה אחרת, השתמשו בכפיות אטומות עם ראשי חיות וברור, שכל אלה הוליכו מיד לתחרויות איסוף, בעיקר בקרב ילדות. גם הגלידה הייתה שונה מזו המוכרת עד אז, מגוונת יותר בטעמים וגם מחיריה היו גבוהים באופן משמעותי-20 גרוש לאמבטיית פלסטיק, לעומת 10 גרוש לגלידה בגביע ופל בטעמי שוקו וניל בקיוסק רגיל ומצוי.

גלידה ויטמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלידה ויטמן הייתה שם דבר בקרב תל אביבים ומבקרים מן החוץ. ברחוב אלנבי, הגלידה הוותיקה והמוכרת ביותר באזור המרכז, מתחרה לגלידת תל-חנן בנשר. עוד מקום מפגש מוכר ומהולל של לפני-או-אחרי קולנוע או תנועת הנוער. המקום ידוע גם כמקום בו נפגשו יצחק רבין ולאה שלוסברג בשנת 1943.

תנובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודעת פרסום לקפה "עטרה", השבועון קולנוע, 1942
קפה בתיה

מסעדות תנובה היו במקומות שונים בעיר, מסעדות פשוטות, מינימליסטיות וזולות, לאכול בהן ארוחות צנע של סלט ירקות, לבן, לחם שחור, פירה תפוחי אדמה וכדומה. הכיסאות והשולחנות המרובעים היו צבועים בצבע שמן לבן, הקירות היו לבנים או ירקרקים, הדלפק שיש לבן ונקי למשעי והמגישות לבשו חלוקים לבנים. ברחוב שינקין הייתה "תנובה" כזאת, עד שנסגרה בשנות השבעים. ב"זמר מפוחית" שלו כתב אלתרמן: "אבל אני, על אף כל אלה, חי שמיים, אני קשור לאיזו תנובה מרופטת." מסעדת "תנובה" כזאת נזכרת גם בספר הילדים קבוצת הידית הכחולה של חנה סמואל, ברחוב פבזנר שבהדר הכרמל בחיפה של סוף שנות ה-40 של המאה ה-20.

המסעדה הקואופרטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז תל אביב היו שתיים כאלה - אחת בבנין מועצת פועלי תל אביב (בית ברנר), ברחוב בעל אותו שם, סמוך לרחוב אלנבי, בין שינקין לבלפור, והשנייה בפינת אלנבי-יהודה הלוי, מול בית הדואר המרכזי. שתיהן היו מסעדות פועלים במלוא מובן המילה - גדולות, המוניות, אוכל מוסדי, משביע וחסר-טעם לדעת חלק מהאוכלים. כוח משיכתן העיקרי היה במחיר העממי, השווה לכל נפש. גם הן נסגרו, במועד בלתי ידוע, כנראה בשנות השבעים או תחילת השמונים.

במסעדות אלו, היה ניתן לרכוש כרטיסיות לארוחות. היו כרטיסיות לארוחות מלאות וכרטיסיות לארוחות חלקיות (למשל מרק + לחם). היו תולשים מהכרטיסיה ריבוע קטן בכל פעם שהיה נעשה בהן שימוש.

קפה עטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו שני בתי קפה בשם "עטרה", שניהם ברחוב אלנבי - האחד בכניסה לכרם התימנים, והאחר בפינת שדרות רוטשילד. אפשר היה לשתות שם קפה, תה או שוקו עם עוגה, ואפשר היה גם לאכול ארוחת צהריים חלבית, במחיר לא גבוה אך יקר יחסית לזה של "תנובה" או המסעדה הקואופרטיבית. אז עוד לא היה היצע עשיר כזה של קפטריות חלביות כמו היום, ובית קפה שמציע גם ארוחת צהריים היה חידוש.

קפה המדורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המדורה" היה בית קפה שפעל בשנות החמישים בתל אביב. הוא שכן במרתף פינת הרחובות ריינס וגורדון, בצד הצפון-מערבי. בבית הקפה נהגו להפגש אומנים תל אביביים מהתקופה, אנשי מפ"ם ועוד. בין האנשים שפקדו את המקום היו אברהם שלונסקי.

מנת הבית הייתה מרק עגבניות עשיר. פרט לקפה ולמרק זה, לא הוגשו מנות נוספות בבית הקפה.

קפה בתיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפה בתיה הייתה מסעדה שנפתחה ב-1941 בפינת הרחובות דיזנגוף וארלוזורוב ונקראה על שם המבשלת ובעלת המקום. המסעדה התמחתה במטבח הפולני והוגשו בה מאכלים כמו כבד קצוץ, רגל קרושה, גפילטע פיש, מרק עוף עם קרעפלאך ועוד. המסעדה נסגרה באוגוסט 2012 לאחר 71 שנות פעילות[1] ונפתחה באותו שם ברחוב החשמונאים בפברואר 2013.

קפה תמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרה שטרן בפתח קפה תמר (אפריל 2012)
קפה תמר (דצמבר 2011)

היחיד מכל הנזכרים כאן, שעודנו קיים ופועל גם כיום (2013), ברחוב שינקין פינת רחוב אחד העם. בית קפה ותיק מאד שנוסד ב-1941, המשמר גם כיום את טעם העבר, ומופעל משנת 1957 על ידי האישה שרבים קוראים לה "השריף של שינקין", שרה שטרן. אחד ממאפייניו המיוחדים היה עץ גדול, שבית הקפה הוקם סביבו וכדי לא לכרות אותו, פתחו לו פתח בגג וצמרתו התנשאה ממעל והצלה על בית הקפה. בנוסף הייתה צמודה אליו עד אמצע שנות השישים ספריית השאלה קטנה פרטית, בשם "הספר הטוב". היא נסגרה בשנת 1967 לאחר שבעליה, מר שמואלי, נפטר.

בית הקפה נזכר בשיר "גרה בשינקין" שכתב יאיר לפיד ובוצע על ידי להקת מנגו. הזמר שם טוב לוי מצולם על עטיפת אלבומו "התעוררות" כשהוא יושב וסועד ארוחת בוקר בקפה תמר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי נאור, "קפה רצקי" - קפה ספרותי בתל אביב 1935-1932, הוצאת מודן, 2006.
  • בתיה כרמיאל (אוצרת התערוכה), בתי הקפה של תל אביב, 1920 -1980, קטלוג תערוכה - מוזיאון ארץ ישראל, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2007.
  • בני כהן, מקרלטון עד "תנובה": רשמים וזיכרונות מראשית המסעדנות בתל אביב, תש"ע 2010.
  • נתן דונביץ', מקיוסק גזוז עד מסעדת שף: מאה שנות אוכל בתל אביב, הוצאת אחוזת בית, 2012.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסעדת בתיה נסגרה באתר נענע 10


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על קפה תמר: