אקסטזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח לא אנציקלופדי, דרושה עריכה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אקסטזה, ציור משנות 1610

אקסטזה היא חוויה אישית סוביקטיבית. מקור המונח יווני, והוא מתורגם לשתי המילים "מחוץ לגוף", או "יציאה מהגוף", ומשמעותו "להיות מחוץ לעצמך". זהו מצב שבו האדם נמצא כביכול מחוץ לגופו. מצב שבו התחושה היא התעלות או שמחה מוקצנת. מקורה של האקסטזה יכול להגיע מתפיסה מיסטית או אירוע שכזה, זיכרון חזק, או תנאים מתאימים לכך. במהלך האקסטזה, האדם מנתק קשר עם חייו הרגילים ואינו מסוגל לתקשר עם אחרים או לבצע פעולות רגילות. החוויה האקסטטית עשויה להיות קצרה (רגע חולף) או ארוכה (מספר שעות או ימים ואף יותר). במהלך האקסטזה, התחושה האישית של הזמן, של המרחב, וכן של התחושה העצמית יכולה להשתנות באופן קיצוני ואף להיעלם לחלוטין.

השימוש במונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתמשים במילה "אקסטזה", לעתים, כדי לתאר מצב נורמלי של מצב רוח מרומם או חווית עונג עמוק. כמו כן, משתמשים במילה כדי לתאר מצבי מודעות מנטליים לא רגילים, הנתפסים כרוחניים (לדוגמה: אקסטזה דתית). אנשים דתיים מסוימים טוענים כי אקסטזה דתית אמיתית אפשרית רק במסגרת עבודת האלוהות (כמתנת האל), ואינה יכולה להתרחש באמצעים טבעיים (אנושיים).[דרושה הבהרה] הם רואים באקסטזה דרך תקשורת עם האל, ומתייחסים אליה כבעלת ערך מיוחד. [דרוש מקור]

הגעה לאקסטזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להגיע לאקסטזה (על משמעויותיה השונות) באופן יזום באמצעות פעילות דתית או יצירתית, מדיטציה, מוזיקה, ריקוד, תרגילי נשימה, פעילות גופנית מוגדרת, יחסי מין, או צריכה של סמים פסיכואקטיבים. הצורה בה מגיע אדם לאקסטזה, קשורה, בדרך כלל, למסורתו הדתית והתרבותית. לעתים, חווים אקסטזה בעקבות מגע עם משהו או מישהו הנתפסים כיפים במיוחד או קדושים, או ללא סיבה ידועה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חביבה פדיה, איגרת הקודש לבעש"ט : נוסח הטקסט ותמונת העולם - משיחיות, התגלות, אקסטזה ושבתאות, בתוך: ציון, ע, ג, תשס"ה, עמ' 311-354
  • משה אידל, תפילה, אקסטזה ומחשבות זרות בעולמו הדתי של הבעש"ט, בתוך: ישן מפני חדש, מחקרים בתולדות יהודי מזרח אירופה ובתרבותם; שי לעמנואל אטקס. כרך א: חסידים ובעלי מוסר, (עורכים: דוד אסף ועדה רפפורט-אלברט), ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשס"ט, עמ' 57-120 ‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]