לדלג לתוכן

גבי בן זנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גבי בן זנו
לידה 11 ביולי 1943 (בן 81)
מקנס, מרוקו
שם לידה גבריאל
לאום ישראלי
תחום יצירה ציור, פיסול
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גַּבִּי בֵּן זָנוֹ (נולד ב-11 ביולי 1943) הוא אמן ישראלי שהחל ליצור בשנות ה-70 של המאה העשרים. הנושאים הבולטים ביצירתו מתחילים בצורות גאומטריות מופשטות המאופיינות במינימליזם צורני, עבור דרך ייצוגי הגוף האנושי במגוון הופעותיו; החל בעירום נשי, גולגולות אדם כאלגוריות לוואניטאס וממנטו מורי, ובין אם אלה סצנות אהבה אירוטיות. חלק ניכר של יצירתו המאוחרת של בן זנו עוסק בסוג טבע דומם ומתמקד בעיקר בפרחים. יצירתו של בן זנו מייצגת את המרחב המטאפיזי בין אהבה למוות ואת המתח האקזיסטנציאלי בין שכל לרגש בין תשוקה ליופי, בין הרציונלי לכאוטי.

גבי בן זנו נולד במקנס שמרוקו ב-1943[1]. אביו אברהם היה חייט, ועסק בתפירת חליפות לקציני הלגיון הצרפתי. אמו רחל הייתה תופרת עילית. להוריו נולדו 5 ילדים. בן זנו עלה לישראל יחד עם משפחתו בשנת 1955 והוא נער בן עשר וחצי. המשפחה שוכנה במעברת חרובית לקראת הכנה להתיישבות בחבל לכיש. לאחר מכן עברה המשפחה למעברת עקיר שליד רחובות, כיום קריית עקרון. ב-1958 עברה המשפחה לפתח תקווה. החשיפה הראשונה של בן זנו לציור הייתה כנער בן 13, כאשר פגש באקראי את הצייר צבי שור אשר ניסה לתפוס נקודת מבט לציור הצריפים ועצי האקליפטוס שליד בית הוריו של בן זנו. לימים הסתבר שזה היה מפגש גורלי שקבע את המשך דרכו כצייר. צבי שור הזמין אותו להצטרף לחוג הציור שלימד בפתח תקווה.

צילום על ידי בן משפחה, שמראה את בן זנו כנער הצעיר יושב ומצייר ורד על שיח שפרח בגינת הוריו, מתעד את משיכתו לציור עוד בנעוריו, ומבשר כבר על כיוון הזהות האישית והמקצועית שלו בעתיד כאמן. כבר בנעוריו ביקר בן זנו במוזיאונים ובגלריות, ונחשף לתערוכות בינלאומיות חשובות שהוצגו במוזיאון תל אביב, כגון על האימפרסיוניסטים ועל אמנים כווינסנט ואן גוך ואז'ן דלקרואה. את לימודי התיכון שלו החל בן זנו בבית הספר המקצועי אורט סינגלובסקי בתל אביב. לאחר שנתיים עבר לבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה לשנת הכשרה לחיל האוויר.

בשנים 1964–1966 שירת בן זנו בצבא בתפקיד חשמלאי ומכשירן מטוסים בבסיס חצור של חיל האוויר. במקביל לשירותו הצבאי למד שנה ציור בבית הספר לציור של אריה מרגושילסקי בתל אביב, שלימים הפך לבית ספר קלישר לאמנות. שם התוודע למורה לתולדות האמנות, פרופ' גילה בלס.

לאחר שירותו בצה"ל החל בן זנו בלימודי אמנות במכון אבני לאמנות בתל אביב, אותם סיים ב-1969.[2] הוא פגש שם את אמנים ישראליים חשובים כמו אבשלום עוקשי, יחזקאל שטרייכמן, משה פרופס, יעקב וקסלר וטוביה בארי - שהיו מוריו. במכון אבני הוא גם פגש את הציירת חניתה בירנפלד, שאביה אהרון בירנפלד היה מראשוני הצלמים של תל אביב. בשנת 1966 הם נישאו. המורה שלהם, הצייר יחזקאל שטרייכמן, שימש כשושבין בחתונתם.

חניתה בן ז'נו, שנולדה ברחוב אלנבי בתל אביב להורים יוצאי פולין, בוגרת סמינר בית הכרם ומכון אבני לאמנות תל אביב, שימשה גם כמורה בכירה ומרכזת מגמת אמנות בבית הספר מקיף ו' בבאר שבע, ולימים הייתה שותפה בהקמת "הסטודיו" ברעננה. לזוג נולדו שתי בנות, עינב[3] והדס[4], אשר ממשיכות בדרכן את המורשת האמנותית של הוריהן.

בשנים 76–1975 - בתקופת התמחותו בניו-יורק עם מלגת לימודים שקיבל מקרן התרבות אמריקה ישראל והמועצה לאמנות - הוא השתלם בהדפס אמנותי, בקולנוע ניסיוני, ולמד אמנות אצל אגנס דניס ולואיז בורז'ואה, בסקול אוף ויזואל ארטס S.V.A – School of Visual Arts, NY, וכן עבר התמחויות בצילום ובתהליכי יציקה מתקדמים בפיסול, במכון פראט Pratt Institute.

בניו יורק הוא נחשף לאמנים האמריקאיים שפעלו אז בסצנת האמנות הניו יורקית, בהם רוברט ראושנברג, רוברט מוריס, נאם ג'ון פייק, ג'ניפר ברטלט, בוב ויטמן, ויטו אקונצ'י, לס לוין ואחרים. הוא נשאב לפעילות האמנותית בסצנת הסוהו והמוזאונים, והתוודע לגלריות הסוהו, גלריית הקיטשן, ולחלל 1PS - סצנה תרבותית תוססת אשר הצמיחה את אמנות הווידאו, את אמנות ההפנינג, ואת האמנות המינימליסטית.

בגיל 34 החליט בן זנו להקדיש את חייו לעיסוק באמנות.

בשנות השבעים, עם חזרתו לארץ, היה בן זנו אמן מינימליסטי שהציג עבודות מופשטות, מתמטיות, מוגדרות. הוא הציג אז בין היתר כמה תערוכות יחיד, בהן: עבודות בכתום, במוזיאון חיפה. אישה / גוף ברזל / שמן בגלריה הורס ריכטר, ועבודות רישום ברזל בגלריה העירונית בית יד לבנים ברעננה. ביצירתו הבשלה והמאוחרת יותר הושפע בן זנו מצד אחד מן האקספרסיביות העזה של ואן גוך, סוטין ופולוק, ומצד שני מן המינימליזם הקונספטואלי והגאומטרי (אשר שטף את התקופה באותה עת[דרושה הבהרה]), וכן מן המדיטטיביות של אמנים מופשטים של שדות צבע כמו מארק רותקו.

תפקידים אקדמיים וציבוריים בשדה האמנות בארץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל ליצירתו האמנותית שימש בן זנו כיזם וכמנהל במגוון תפקידים אקדמיים וציבוריים בשדה האמנות בארץ. ביניהם; הוראת ציור במכון אבני, הקמת המרכז לאמנות חזותית בבאר שבע (1977- 1980). הוא שימש כמרצה וחבר סגל בכיר במרכז לחינוך טכנולוגי בחולון (1979-2008), וכן כראש המחלקה לעיצוב במרכז הטכנולוגי בחולון, (1993-94), וכמייסד המסלול לעיצוב ואמנות ללימודי תואר ראשון.

בשנים 1971–1978 בן זנו משמש כמרצה לציור במכון אבני לאמנות בתל אביב שבו למד, ומצטרף לסגל המורים הוותיקים שלו ביניהם: הציירים וקסלר עוקשי ושטרייכמן שעדיין לימדו בסגל המכון.

בשנת 1976 הוזמן בן זנו להקים מחדש את המרכז לאמנות חזותית באר שבע, שאותו ניהל עד 1980. המרכז, אשר היווה אבן שואבת לישובי הדרום וההתיישבות העובדת, כלל סדנאות ציור, הדפס, צילום, פיסול, וסדנת קרמיקה בניהולה של יוכבד מרקס. במרכז הוקמה גם סדנה לעשיית נייר בראשותה של האמנית ג'ויס שמידט ובעזרת תורמים וחלוצי עשיית הנייר המתחדשת בעולם ההדפס והאמנות. הפעילות כללה סדנאות בינלאומיות לעשיית נייר עם ניסיון להפיק נייר מצמחי המדבר מתנן. בעקבות השהות המרתקת בניו יורק, והשפעת הסקול אוף ויז'ואל ארט - שבו הקצו חלל לגלריה שהציגה תערוכות אמנות חשובות בהשתתפות מיטב אמני ניו יורק - העתיק בן זנו את התפיסה למרכז החדש לאמנות בבאר שבע. חלל מרכזי ויפהפה הוקצה לשמש כגלריה להצגת תערוכות. זה היה המקום היחידי באזור הנגב שאפשר היה לראות בו תערוכות אמנות. המרכז פעל בשיתוף עם נספחות התרבות ארצות הברית בישראל, והמכון הצרפתי אשר סייע להקמת סינמטק מקומי לסרטים צרפתיים.

אחד השיאים באירועי התרבות של המרכז היה תערוכתה של לואיס נוולסון שנדדה בארץ במוזיאונים וביקורו של ג'יימס רוזנקוויסט, מהשורה הראשונה של אמני הפופ אמריקאי.

בין האירועים המרגשים בתולדות המרכז זכור ביקורו ההיסטורי של אנואר סאדאת נשיא מצרים שביקר בנובמבר 1977 בישראל. במהלך 3 ימי הביקור הגיע נשיא מצרים גם לבאר שבע בירת הנגב, כאורחו של ראש העיר אליהו נאווי. לכבוד בואו יזם גבי בן זנו בד ציור גדול מעוטר במסגרת אוריינטלית מוזהבת שעליו נכתבה ברכת העיר באר שבע לביקור הנשיא סאדאת, על ידי אמן מומחה בכתב קליגרפי מצרי ובשפות עברית ואנגלית. הנשיא סאדאת, שהתרגש מהמחווה היפה, כתב במרקר קליגרפי ברכה גדולה וחתם את שמו על בד הציור הענק. אחריו חתמו על הבד כל המכובדים שנכחו בלשכת ראש העיר.

היצירה ההיסטורית, הנושאת את ברכותיהם וחתימותיהם של כל הנציגים הממלכתיים מישראל, מצרים וארצות הברית, מצויה בחלל מועצת העיר באר שבע. בהשראת היצירה המשותפת הזאת, הופקה סדרת הדפס משי לציון האירוע ההיסטורי המרגש.

בשנת 1978 הוזמן בן זנו על ידי פרופ גילה בלס להצטרף לסגל בית הספר לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון, והיה ממובילי לימודי האמנות, כחלק בסיסי בלימודי העיצוב של המכון. פעילותו כללה פיתוח סדנאות וגיוס מרצים.

בשנת 2003 מונה למנהל המחלקה לעיצוב, בשיתוף עם פרופ' דוד מועלם מרון, נשיא המכון. בן זנו ייסד את המסלול החדש לעיצוב ואמנות – ללימודי תואר ראשון, כניסיון לגשר וליצור סינתזה בין התחומים עיצוב ואמנות. ניסיון זה גרר התנגדות חריפה בקרב המעצבים בסגל בית הספר לעיצוב ומחוצה לו. בתום שלושה מחזורי בוגרים, המסלול לא אושר על ידי המועצה להשכלה הגבוהה.

ייסוד וניהול בית הספר "הסטודיו" – המכללה ללימודי אמנות ברעננה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986, במהלך תקופת ההוראה שלו במכון הטכנולוגי בחולון, הקים גבי בן זנו ורעייתו חניתה את בית הספר "הסטודיו" - מכללה ללימודי אמנות ברעננה שפעל בתמיכת ובהכרת מינהל התרבות ועיריית רעננה עד לשנת 2011. בית הספר אשר שאב אליו תלמידים רבים מהשרון ומהסביבה, התמקד בעיקר בלימודי אמנות למבוגרים וצעירים שהמשיכו ללימודים גבוהים. בתקופת השיא למדו בבית הספר כ-350 תלמידים ולימדו בו כ-17 אמנים אשר שימשו כמורים ואנשי צוות. "הסטודיו", שהיה בית הספר החלוצי הראשון לאמנות בעיר רעננה ובאזור, חלש על כל אירועי האמנות בעיר. במקביל להוראת מקצועות הציור, הצילום, הפיסול והצורפות, בן זנו יזם הקמת גלריה לאמנות, בתוך בית הספר. הגלריה, הייתה בשנותיה הראשונות הגלריה היחידה באזור השרון. בצד עבודות של מורי "הסטודיו" ותערוכות ובהן יצירות של התלמידים בוגרים הסטודיו, הוצגו בגלריה גם אמנים מובילים כמו מיכאל גרובמן, יגאל תומרקין, יחיאל שמי, משה קופפרמן, לאה ניקל, נעמי סמילנסקי, בועז טל, ז'אק ז'אנו, אברהם אילת.

בשנת 1990 נבחר בן זנו לכהן בתפקיד חבר במועצת העיר רעננה. במסגרת זאת הפיק מטעם העירייה אחת לשנתיים בקיץ ( בשנים: 1991, 1993, 1995, 1998) את אירועי פיסול חוץ " פיסול ביער הקטן" בחורשת האקליפטוסים בפאתי העיר. במהלך 4 אירועי פיסול דו-שנתיים אלה, שלוו בקטלוגים, הוצבו ברחבי העיר ובפארק רעננה כ 60 עבודות. באחד האירועים האלה קיבל הפרויקט לשימושו את כל לוחות המודעות ברחוב הראשי של רעננה, שעליהם הוצגו הדפסי ענק של יצירות אמנות מוגדלות של אמנים ישראליים ובינלאומיים כגון: אדוארדו צ'ילידה, ג'ורג' אימנדולפ, איליה קאבקוב, בנטה סאטרינג, בועז טל.

בן זנו חינך והעמיד דור של ציירים ואמנים במהלך כ-30 שנה ב"סטודיו" ברעננה ובמכון לחינוך טכנולוגי בחולון, שבהן ניהל ולימד ציור ואמנות.

הקמת גלריית גבי בן זנו בנווה צדק בתל אביב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2011–2013, לאחר סגירת הסטודיו ברעננה ופרישתו מההוראה במרכז הטכנולוגי בחולון, העביר בן זנו את עיקר פעילותו לגלריה שפתח בשכונת נווה צדק בתל אביב. הגלריה מוקמה בחלל מרווח ואותנטי של כ-90 מ"ר אשר שימש בעבר כגלריה/סטודיו לתכשיטיה של בתו עינב בן זנו לורה ולבעלה רישארד לורה[5] המומחה לאמנות הדפס עתיק. הגלריה שימשה כסטודיו של האמן ובמקביל כחלל להצגת עבודותיו של בן זנו לקהל הרחב. במהלך פעילות הגלריה, היא אירחה גם שלוש תערוכות של אמנים אחרים. התערוכה, "פרדס" של לורנס מרגי רפופורט, בוגרת הסטודיו רעננה, שאצרה ד"ר נאוה סביליה שדה, התערוכה הקבוצתית "פרחים"[6]. וכן – התערוכה "ציורי ילדים" תערוכת יחיד של האמנית חניתה בן זנו, אשר כאם צעירה נהגה לצייר עבור בנותיה, ולימים גם לנכדיה. במהלך השנים צברה אוסף עבודות לילדים שתורגמו להדפסי ג'קלי על בד.

בשנת 2014, החליט בן זנו להתרחק מהמולת העיר הגדולה והחשיפה היומיומית לקהל הרחב, לחזור לסטודיו שלו ברעננה.

הוצאה לאור של ספרי אמנות, ופרסום ראיונות עם אמנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת פעילות "הסטודיו", יזם גבי בן זנו את ההוצאה לאור של סדרת ספרוני אמן בתמיכת מנהל התרבות. בין האמנים שהופיעו בספרונים הצבעוניים נמנו: יגאל תומרקין, לאה ניקל, בועז טל, ביאנקה אשל גרשוני, ורד קמינסקי, דוד פיין, דוד פאר, חניתה בן זנו, גבי בן זנו, דוד טרטקובר, אבנר כץ, אלי קופלוביץ, דוד גרשטיין, אלי אברהמי, פסי גירש, ג'ון בייל מיכה בר-עם, ומרגלית מנור.

יצירתו של גבי בן זנו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמן התמודד בן זנו עם האמירה על "מותו של הציור", שצמחה במחצית השנייה של המאה העשרים, עם פריחתם של האמנות הקונצפטואלית, וזרם האמנות המושגית, שערערו על תקיפותם של נושאי הציור הקלאסיים בז'אנרים כגון עירום או טבע דומם, ושל סגנון הציור פיגורטיבי. יצירתו מחזירה לציור הפיגורטיבי את מקומו המרכזי ואת חשיבותו בתולדות האמנות. בין אם זה ברישום המפוסל שלו, או בפיסול שטוח, ובין אם זה בציורי השמן עמוסי צבע. חלק מעבודות הציור הפיגורטיבי שלו מנסות לחרוג ממיגבלות הדו-מימד של מישור הציור, והופכות לרישום מפוסל, או לפיסול מצויר. בין עבודותיו ישנה התייחסות לאמנים שהתמודדו עם נושא התנועה, הקו והחלל, כגון אדגר דגא, בתערוכתו פסלי הרקדניות של דגא ברישום פחם על קירות הגלריה לשלום בקיבוץ גבעת חביבה, הסדנא לאמנות ביבנה.

סגנון יצירתו, המתפרש על פני מגוון זרמים בתולדות האמנות, נע בין הרישום המצומצם, המדיטיטיבי ולעיתים גאומטרי, ועד לציור אקספרסיבי חושני מתפרץ, נוטף צבע ומלא רגש בשמן על בד. בן זנו הציג גם מיצבים, והעביר את הרישום הפיגורטיבי שלו מן הנייר אל רישום מפוסל במתכות שונות החל בברזל, וכלה בפליז מצופה זהב. טכניקות העבודה של בן זנו מגוונות והוא יוצר כאמן ציור, רישום, הדפס, פיסול שטוח, קולנוע נסיוני, ומיצב. ביצירתו עושה בן זנו שימוש בקשת רחבה של חומרים. החל ברישום של עיפרון על נייר, ציור של צבע שמן על בד, דרך שימוש בצבעים תעשייתיים על אריזות קרטון משומשות שהושטחו, עבור דרך תגזירי לבד, הדפסי תחריט, מוטות ברזל מכופפים, חומרים מתכלים כגון עץ, וכלה במתכות מעודנות כגון חוטי פליז מצופים בזהב.

עבודתו של בן זנו מאופיינת במתח בין הסגנון האקספרסיבי-דרמטי שמתבטא בהטחות צבע עזות, לבין מינימליזם מאופק ועידון מדיטטיבי כמעט זני, ברישומים דלי קווים אך מלאי הבעה ורגש.

בשנת 1972 זכה בן זנו במדליית הכסף בפסטיבל הסרטים בוונציה על סרטו הקצר צורה וקו, סרטון הנפשה של התרחשות קינטית.

גודל יצירותיו המפוסלות בברזל יכול להתפרש על פני קירות הגלריה, או להצטמצם למידות של פסלים זעירים שיכולים לשמש גם כתכשיט מצופה זהב. אחד מרישומי הראש של בן זנו הוגדל לפסל עשוי קורות של פיגומי עץ בגובה כ 6–7 מטר. הפסל הארעי הוצב ברחבת בית יד לבנים ברעננה. בשנת 1985 הוצב פסל אחר שלו העשוי מחומרים מתכלים בבסיס חיל האוויר בחצור.

בין האוצרים של תערוכותיו והכותבים על יצירותיו נמנים: רחל זמר מנהלת ואוצרת מוזאון עוקשי לאמנות בעכו, ד"ר נאוה סביליה שדה, ד"ר דורית קדר, קובי כרמי ורוני סתר. האוצרת המוערכת נעמי אביב שזכתה בפרס משרד התרבות לאוצר לשנת 2011, שכתבה מאמרים פרשניים וטקסטים ביקורתיים מאירי עיניים על יצירתו ותערוכותיו, אצרה את תערוכתו "פראי בלב" בבית האמנים בתל אביב.

יצירותיו של בן זנו נמצאות באוספים של המוזאונים החשובים בארץ כגון: מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון חיפה לאמנות, וכן באוסף L.A. WORLD PRINT CENTER; וכן בגלריה הלאומית של תאילנד בבנגקוק The National Gallery, Bangkok, Thailand. עבודותיו הוצגו בתערוכות במוזאונים החשובים בארץ ויצירותיו ייצגו את ישראל בתערוכות ובגלריות בעולם.

פרסים ומלגות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1972 - מדליית הכסף בפסטיבל הסרטים בוונציה על סרטו הקצר צורה וקו (סרטון הנפשה של התרחשות קינטית).
  • 1975-1976 - מלגת לימודים בניו יורק מקרן התרבות אמריקה-ישראל והמועצה הישראלית לתרבות ואמנות.
  • 1976 - פרס חולון לאמנות.

תערוכות יחיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1971 - מוזיאון יד לבנים, פתח תקווה. אוצר דר' ברוך אורן.
  • 1974 - אישה בקו. רישום על נייר,המשכן לאמנות, חולון, אוצרת בתיה רגב
  • 1975 - הקוביה, הדפסים. הגלריה הקטנה, ירושלים,
  • 1976 - הקוביה-הכור הגרעיני בנחל שורק
  • 1978 - רישומי עפרון על נייר. גלריה שרה לוי, תל אביב, אוצרת שרה לוי
  • 1979 - פיסול שטוח. גלריה דוגית, תל אביב.
  • 1980 - פיסול שטוח. המרכז לאמנות חזותית, באר שבע.
  • 1981 - חיתוכים קישורים, גלריה שנער, תל אביב.
  • 1983 - עבודות בכתום . מוזיאון לאמנות חדשה, חיפה. אוצרת יוהנה ניקולאו
  • 1985 - ראש, רישומי דיו. גלריה מיקי תירוש, אוצר מיקי תירוש.
  • 1990 - ראש, חנוכת הגלריה העירונית כפר סבא, אוצרות דר' דורית קדר ואסנת הוכמן
  • 1990 - ראש, גלריה נמה, רעננה.
  • 1997 – ראש, מוזאון עוקשי לאמנות בעכו. אוצרת רחל זמר. יועץ אמנותי מוטי עומר.
  • 1999 - רישום ברזל, גלריה שרה הרמן, אוצרת שרה הרמן
  • 2000 - רישום ברזל. גלריה עירונית רעננה, אוצרת אורנה פיכמן
  • 2001 - רישום ברזל, מוזיאון אשדוד, אוצרת יעל ויזל
  • 2003 - אישה/ גוף/ ברזל /שמן, גלריה הוראס ריכטר, יפו.
  • 2005 - האישה והמוות, גלריית המכון הטכנולוגי חולון, אוצרת רוני סתר
  • 2007 - הקו והצבע, גלריה קיבוץ גבעת חיים איחוד, אוצרות חנוש מורג/ ורד נחמני
  • - קו/צבע, שתי תערוכות שהוצגו חודש אחר חודש. האחת על הקו והשנייה על הצבע
  • 2007 - רישומי קיר, על פי הרקדניות של דגא . גלריה גבעת חביבה, אוצרות אסנת בן שלום אתי עמרם. מופע רקדניות בטן על רקע היצירות על קיר הרקדניות באירוע הפתיחה של התערוכה.
  • 2008 - העירומות שלי. גלריה דודו גרשטיין, אוצר דודו גרשטיין
  • 2008 - פראי בלב. בית האמנים תל אביב, אוצרת נעמי אביב
  • 2009 - לקחת הקו לטיול. בית עיריית רעננה, אוצרת אורנה פיכמן.
  • 2010 - תשוקה. גלריה חוה גל און, תל אביב. אוצר קובי כרמי. מאמר דר' נאוה סביליה שדה
  • 2012 - Passion, The National Gallery, Bangkok, Tailand, curator Disapong Netlomwong
  • 2014 - ציורי פרחים, במרכז פרחי גבעת חן, רעננה. מאמר דר' נירה טסלר.

השתתפות בתערוכות מוזאליות ואירועים מיוחדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1978 מתקשרים עם קדישמן, מוזאון ישראל.
  • 1981 עשר שנות רכישה. מוזיאון תל אביב, אוצר מרק שפס
  • 1983 הטריאנלה לגרפיקה (הדפס). מוזיאון לאמנות חדשה חיפה, אוצרים יהודית שנדר, גבריאל תדמור, יוהנה ניקולאו.
  • 1985 הגורם הרציונלי באמנות ישראלית, מוזיאון לאמנות חדשה חיפה, אוצר ראובן ברמן קדים
  • 1987 ציטוטים, מוזיאון רמת גן, אוצר סורין הלר
  • 1990 המוזיאון כאספן, מוזיאון תל אביב, אוצר מרק שפס.

השתתפות בתערוכות קבוצתיות בינלאומיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1972 - צורה וקו - סרט אנימציה קצר. זכה במדליית כסף בקטגוריית סרטים ניסיוניים בפסטיבל ונציה לקולנוע.
  • 1973 - תערוכת אמנים ישראליים, אוחנה גאלרי, לונדון, אנגליה.
  • 1974 – אמנים ישראליים, בית האמנים, וינה, אוסטריה.
  • 1975 – מועדון ההדפס הבינלאומי, פילדלפיה, ארצות הברית.
  • 1976 - תערוכת אמנים צעירים מהסוהו, גלריה אוקשן 393, ניו יורק, ארצות הברית.
  • 1976 – הביאנלה הבינלאומית לגרפיקה. פירנצה, איטליה.
  • 1978 - 30 לישראל, בהשתתפות 10 אמנים ישראלים, לתערוכה ניידת באוניברסיטאות בארצות הברית. אוצר יגאל צלמונה.
  • 1978 - 30 לישראל, בהשתתפות 10 אמנים ישראלים, בארצות דרום אמריקה. אוצרת מרים טוביה.
  • 1978 – ארבעה אמנים ישראלים, גאלרי אילן, פריז, צרפת.
  • 1979 - הביאנלה הבינלאומית להדפס אומנותי, לובליאנה, יוגוסלביה.
  • 1980 - עולם ההדפס III, המוזאון לאמנות מודרנית, סן פרנסיסקו, ארצות הברית. תערוכה נבחרת בינלאומית שהוצגה ב-18 מוזאונים ברחבי ארצות הברית.
  • 1980 - המפגש הבינלאומי לאמנות '80. המוזיאון העירוני לאמנות, קיוטו, יפן

The International IMPACT ART Festival, Kyoto municipal museum of ART

  • 1998 - אמנים קונסטרוקטיביסטים, גלריה טרטיאקוב. מוסקבה-– אוסף קנדה ויעקב בר גרא
  • 2012 - Scope Miami -La Lanta Gallery יריד הגלריות מיאמי בזל.

תערוכות קבוצתיות בארץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1968 – תערוכה זוגית עם חניתה בן זנו, מוזאון יד לבנים פתח תקווה,
  • 1970 - גלריה צמרינסקי, תל אביב
  • 1972 – המוזאון העירוני רמת גן
  • 1973 - כן אוונגארד, לא אוונגארד, סטודיו 17, תל אביב
  • 1975 – ההדפס בישראל. תערוכה ניידת על ידי משרד החינוך והתרבות
  • 1975 - תערוכת רישום שחור לבן. בית האמנים תל אביב.
  • 1978 - הביאנלה לאמנים צעירים, המוזאון לאמנות חדישה חיפה.
  • 2012 - יריד צבע טרי, תל אביב, גלריה חוה גל און
  • 2014 - ואריאציות על ריקוד, הסדנה לאמנות ביבנה, אוצרת אירית לוין.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים ופרסומים, ספרים וקטלוגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1981 – שושנה כהן אהרנפלד, חיתוכים קישורים, גלריה שנער תל אביב, הוצאת המרכז לחינוך טכנולוגי, חולון
  • 1990 – דר' דורית קידר, ראש, קטלוג התערוכה גלריה עירונית כפר סבא
  • 1990 – גבי בן זנו, ראשגולגולת – קטלוג התערוכה, בהוצאת גלריה נמה 1990
  • 1991 – גבי בן זנו, האמן הוא הנושא, קטלוג פיסול ביער הקטן עיריית רעננה
  • 1993 – גבי בן זנו, מציאות כמיצג, קטלוג פיסול ביער הקטן עיריית רעננה
  • 1995 – גבי בן זנו, מציאות-הדמיה-מציאות, קטלוג פיסול ביער הקטן עיריית רעננה
  • 1998 – גבי בן זנו, רעננה עיר של פיסול, קטלוג פיסול ביער הקטן עיריית רעננה
  • 1999 – אורנה פיכמן, רישום ברזל, קטלוג הגלריה העירונית, עיריית רעננה
  • 2000 – זהבה טל, גבי בן זנו ובועז טל, מבט אל סרטן השד, בהוצאה סטודיו המכללה ללימודי אמנות, 2000
  • 2005 – נעמי אביב – ראשים וגולגולות, גלריית בית הספר לעיצוב, חולון
  • 2005 – רוני סתר, וניטאס ונוס צבע ברזל, גלריית בית הספר לעיצוב, חולון
  • 2006 – רב שיח בתערוכה קו וצבע, גלריה גבעת חיים איחוד, בהשתתפות-רוני סתר, יניב שפירא, דורון בר אדון, יאן ראוכוורבר, חנוש מורג, ורד נחמני, רבקה בקלש. פורסם בספר האמן שיצא לאור בשנת 2013
  • 2008 – פראי בלב, נעמי אביב, דפדפת התערוכה
  • 2009 – אורנה פיכמן, רעננה. לקחת הקו לטיול, דפדפת התערוכה 2010
  • 2010 – קטלוג התערוכה התשוקה – קובי כרמי/דר' נאוה סבילה שדה. בהוצאת גלריה חוה גל און
  • 2012 – קטלוג התערוכה באנגלית בגלריה הלאומית של בנגקוק, תאילנד The National Gallery,Bangkok, Passion
  • 2013 – גבי בן זנו מבחר עבודות, ספר אמן. כ-200 עבודות נבחרות, מתקופות שונות של האמן, הוצאה פרטית מוגבלת.
  • גבי בן ז'נו (1943-), דף שער בספרייה הלאומית

כתבות ומאמרים על תערוכות במדיה הדיגיטלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פיסול שטוח, גלריה דוגית תל אביב, 1980
  2. ^ רחל אנגל, תערוכת סיום של מכון אבני, מעריב, 26 בספטמבר 1969
  3. ^ עינב, שנולדה ב-1968, היא בוגרת תלמה ילין במגמת תיאטרון. לאחר שירותה הצבאי נסעה לפריז, למדה בסורבון צרפתית ולימודי תיאטרון אצל פיליפ גוליה, ושיחקה בקבוצת תיאטרון צרפתי. היא נישאה לאמן הצרפתי רישארד לארה, הקימה משפחה וחיה בכפר פונטברו לאביי בעמק הלואר. לימים השתלמה בצורפות בסטודיו רעננה. והיא הקימה סטודיו לעיצוב תכשיטים ובו גלריה למכירה עבודותיה בכפר מגוריה בצרפת. http://www.ot-saumur.fr/EINAV-BENZANO-ARTISTE-BIJOUTIERE_a17073.html
  4. ^ הדס נולדה ב-1972. למדה קולנוע בבית ספר אלון רמת השרון. וסיימה לימודי צילום בבצלאל. לימים חזרה בתשובה, נישאה ומתגוררת עם משפחתה בנחלאות בירושלים.
  5. ^ Richard Leray http://www.ot-saumur.fr/RICHARD-LERAY-FESTINA-LENTE
  6. ^ בהשתתפות האמנים: אסנת בן שלום, נורית גור לביא, דודו גרשטיין, גבי בן זנו, לאה כוכב, איריס איריסיה קובליו ושיר שבדרון