גלעד ברנע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גלעד ברנע
גלעד ברנע.jpg
לידה 1964 (בן 54 בערך)
ירושלים ישראלישראל  ישראל
בוגר
השתייכות רשימת "לתכלית ראויה"
תפקידים בולטים חבר מועצת עיריית ירושלים, היועץ המשפטי של ארגון ידיד, סנגור קהילתי

גלעד ברנע (נולד ב-1964) הוא משפטן ישראלי, פעיל פוליטי ישראלי, ופעיל בהגנה על זכויות האדם וצדק חברתי, העוסק בייצוג והופעה בבית המשפט הגבוה לצדק ובבית המשפט לעניינים מנהליים בתיקים עקרוניים, בעלי היבטים חוקתיים או השלכות עקרוניות בתחום זכויות היסוד. פועל לקידום וניסוח חקיקה וחקיקת משנה. בצד פעילותו כעורך דין פרטי המייצג ומייעץ ללקוחות עסקיים ומוסדיים ועוסק באופן פעיל בתחומי המשפט החוקתי והמנהלי ובמיסוי. חבר הנהלת בצלם (כיהן כיו"ר הנהלת בצלם בשנים 2011 ו-2012).

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1964 בירושלים. בעל תואר ראשון במדעי הרפואה ובוגר הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים (1994). את התמחותו עשה במחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה ובמשרד יגאל ארנון ושות'. בעבודתו שילב עבודה במשרדים פרטיים עם ייעוץ משפטי וייצוג של גופים ציבוריים כמו חברת העובדים וקרן ההסתדרות הכללית, ארגון סינגור קהילתי וארגון ידיד.

ברנע פעל במשך כשש שנים בהתנדבות בייצוג "הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות" בכל הקשור לקיום אירועי מצעד הגאווה בירושלים וכן במאבק כנגד הפליית הבית הפתוח וקהילת הלהט"ב על ידי עיריית ירושלים.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנע עמד בראש אגודת הסטודנטים לרפואה ומאוחר יותר בראש אגודת הסטודנטים למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. כיהן כחבר מועצת עיריית ירושלים בשנים 2001-2002 מטעם "ירושלים עכשיו" – רשימה בלתי מפלגתית בראשות ארנן יקותיאלי, בשנות כהונתו נאבק ופעל כנגד ראש העיר – אהוד אולמרט בתקופה זו ניהל מספר עתירות עקרוניות אותן הגיש כחבר מועצת העירייה בנושאים של שוויון ושקיפות בתקצוב מוסדות חינוך וכספי תמיכה, ומנהל תקין של העירייה וחברות הקשורות בה.

ב-2011 הקים יחד עם עו"ד הפעילים בעשייה למען צדק חברתי וזכויות אדם את רשימת "לתכלית ראויה" שהתמודדה ביוני 2011 בבחירות למוסדות לשכת עורכי הדין. ברנע נבחר כחבר המועצה הארצית של הלשכה.

בשנת 2011 זכה ב"פרס הרמן שוורץ למשפט וצדק חברתי" המוענק על ידי הקרן החדשה לישראל.[1]

חבר הנהלת בצלם (כיהן כיו"ר הנהלת בצלם בשנים 2011 ו-2012).

פעילותו הבולטת בהתדיינויות בבית המשפט העליון ותיקים מנהליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עע"מ 343/09, הבית הפתוח לגאווה ולסובלנות בירושלים נ' עיריית ירושלים (ביחד עם עו"ד עינת הורביץ ועו"ד אורלי ארז לחובסקי מהמרכז לפלורליזם יהודי)– פסק דין שקיבל את ערעור הבית הפתוח בנושא תמיכות מעיריית ירושלים וחייב את העירייה לתת תמיכה לבית הפתוח כמרכז הקהילתי של הקהילה הגאה. פסק הדין מכיר בקהילה כקהילת מיעוט מוחלשת ומופלה. בפסק הדין ניתן סעד בעל אופי חוקתי של reading-in.[2]
  • בג"ץ 4124/00, ארנן יקותיאלי ז"ל ואח' נ' השר לענייני דתות ואח' – עתירה חוקתית כנגד הוראה מפלה בחוק התקציב. עתירה שעוררה שאלות יסוד בסוגיות של שוויון והפליה והמעמד של חוק התקציב ביחס לחקיקה "רגילה" – פסק הדין קיבל את העתירה וביטל את הוראת חוק התקציב "הבטחת הכנסת מינימום לאברכי כוללים". בעקבות עלו לדיון ציבורי סוער הסוגיות של סיוע מפלה לתלמידי הישיבות, סיוע וקידום לימודים של אנשים מוחלשים במוסדות להשכלה גבוהה והשאלות של המשך הצדקת מתן תמיכות כספיות לתלמידי הישיבות ועידוד השתלבותם בשוק העבודה;[3]
  • בג"ץ 2605/05, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ואח' נ' שר האוצר – העתירה החוקתית כנגד הפרטת בתי הסוהר שנתקבלה בהרכב מורחב. בתיק זה הצטרף ברנע יחד עם עו"ד יעל ברדה לצוות הייצוג בעתירה - עו"ד אביב וסרמן ועו"ד אפי מיכאלי - והוביל יחד עם חבריו להצלחה בעתירה – בית המשפט קיבל את העתירה וביטל במלואו את החוק שהוסיף את התיקון לפקודת בתי הסוהר. בפסק הדין נקבעו קביעות עקרוניות לגבי היקף ההגנה החוקתית על כבוד האדם והחירות האישית. כן כולל פסק הדין התייחסות חשובה לאמנה החברתית ולמשמעותה. בית הסוהר הפרטי בוטל ובמקומו הועבר המבנה שהוקם למדינה והוא משמש כבית סוהר ציבורי המופעל ומנוהל על ידי שירות בתי הסוהר;[4]
  • בג"ץ 6741/99, ארנן יקותיאלי ואח' נ' שר הפנים ואח' – בית המשפט קיבל העתירה וביטל הנחות מפלות בארנונה. פסק הדין כולל קביעות חשובות לגבי השוויון וישומו ולגבי השוני בין מדינה לבין רשות מקומית בכל הקשור למתן הנחות (או פטורים) ממסים;
  • בג"ץ 2031/00, 2030, סינגור קהילתי וח"כ תמר גוז'נסקי נ' שר הבינוי והשיכון ואח' – עתירה אשר בעקבותיה הותקנו תקנות זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשס"א – 2000 ונקבעו הסדרים נוספים לשמירת זכויות דיירי הדיור הציבורי ולמניעת כרסום בזכויות אלו. התקנות הותקנו ולאחר מכן נמחקה העתירה שהתייתרה;
  • בג"ץ 8988/06 משי זהב נ' מפקד מחוז ירושלים (2006) (נדחו העתירות נגד קיומו של מצעד הגאווה בירושלים) (ביחד עם עו"ד דן יקיר).[5]
  • בג"ץ 5277/07 מרזל נ' מפקד משטרת מחוז ירושלים (2007) (נדחו העתירות נגד קיומו של מצעד הגאווה בירושלים) (ביחד עם עו"ד דן יקיר).[6]
  • עת"מ 526/05, הבית הפתוח לגאווה וסובלנות בירושלים (ע"ר) נ' עיריית ירושלים ואח' (במשותף עם ד"ר יעקב בן שמש). העתירה התקבלה. ראש העיר והעירייה חויבו בהוצאות ניכרות;

המאבק בהפרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז ההישג התקדימי בבג"ץ הפרטת בתי הסוהר, עוסק ברנע ביתר שאת במאבקים משפטיים וציבוריים כנגד הפרטה פוגענית של שירותים ונכסים ציבוריים, ובין השאר מוביל את העתירה העומדת בבג"ץ כנגד הפרטת הקרקעות והרפורמה במינהל מקרקעי ישראל בה הוא מייצג את תנועת דרור ישראל, הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר, המחנות העולים, פרופסורים לחוסן מדיני, וחברי הכנסת שלי יחימוביץ', אריה אלדד ונחמן שי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]