ג'רישה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'רישה
جريشة
שבע טחנות ב 1917.png
אתר "שבע טחנות" בג'רישה
מחוז לוד
נפה יפו
שטח נכון ל-1945 555 דונם עות'מאני
אוכלוסייה נכון ל-1945 190
שפה ערבית
דת מוסלמים
סיבת עזיבה סיכום בין ההגנה למוכתאר שייח' מוניס
תאריך עזיבה פברואר 1948
יישובים יורשים פארק הירקון בתל אביב, שיכון ותיקים ברמת גן
קואורדינטות 32°05′43″N 34°48′28″E / 32.09527778°N 34.80777778°E / 32.09527778; 34.80777778 קואורדינטות: 32°05′43″N 34°48′28″E / 32.09527778°N 34.80777778°E / 32.09527778; 34.80777778 
מיקום ג'רישה
ג'רישה
ג'רישה

ג'רישהערבית: جريشة) היה כפר ערבי קטן מדרום לנחל הירקון, שתושביו התפנו ממנו במהלך מלחמת העצמאות. הכפר שכן במקום בו מצוי כיום אתר "שבע טחנות", בפארק הירקון שבתל אביב.

הכפר השתייך בשנת 1596 לנפת בני צעב (מחוז שכם) ומספר תושביו היה 121 נפש. ב-1851 מוזכרת "גאריסה" על ידי החוקר אדוארד רובינסון; זהו התיאור הראשון במאה ה-19 על יישוב באזור. תושבי הכפר, שהיו מוסלמים, עבדו ביישובי הסביבה וכן עסקו בחקלאות, ככל הנראה כאריסים על אדמות שבבעלות בני הכפר השכן שייח' מוניס. בשטח ג'רישה היו שלוש טחנות קמח כבר בתקופת העות'מאנית‏‏‏[1], ובהתאם לכך היווה הכפר מרכז אזורי של טחינת קמח. בסוף המאה ה-19 תואר הכפר כקטן מאוד, בעל מבני טיט, באר ומטע זיתים.‏[2]

בשנות ה-20 של המאה ה-20 נקנו הטחנות על ידי יהודי מתל אביב, אך ב-1936 הפסיקו הטחנות לפעול לאחר שלא עמדו בתחרות עם טחנות חדישות יותר. בתקופת שלטון המנדט הבריטי הייתה ג'רישה מרכז בילויים לתושבי יפו הסמוכה. על פי ניר מן, "בשנת 1935 השלימו אכרי שרונה את רכישת הקרקעות בתל ג'רישה שעל שפת הירקון (גבעת נפוליאון ברמת גן)".‏[3] על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שטח הכפר בבעלות ערבית בשנת 1945 עמד על 462 דונם. 93 דונמים היו בבעלות יהודית.‏[4] בפברואר 1948 התפנו תושבי הכפר מבתיהם בעקבות סיכום של נציג ארגון "ההגנה" עם אבראהים אבו כחיל, מנכבדי שייח' מוניס.

לאחר מלחמת העצמאות הוקם על אדמות שהיו שייכות לכפר חלק מ"שיכון ותיקים" ברמת גן. כיום יושב אתר "שבע טחנות" שבפארק הירקון בתל אביב על אדמות הכפר, ובו שרידים מטחנות הקמח. מן הכפר לא נותרו שרידי מבנים. מדרום לכפר נמצא תל נפוליאון, ובו שרידי יישוב קדום מן התקופה הכנענית ומהתקופה הישראלית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מכון אבשלום
  2. ^ Conder, Claude Reignier and H.H. Kitchener: The Survey of Western Palestine. London:Committee of the Palestine Exploration Fund, 1881, II, p.251. Also quoted in Khalidi, 1992, p.246
  3. ^ ניר מן, שרונה בשנות המאבק 1938-1949, יד יצחק בן צבי, העמותה לחקר כוח המגן על שם ישראל גלילי, תשס"ט (2009)
  4. ^ Sami Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970 דפים סרוקים באתר פלסטין ריממברד