דדי ברון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דדי ברון
אין תמונה חופשית
לידה 17 ביולי 1954 (בת 66)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאית, במאית טלוויזיה, במאית תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דדי ברון (נולדה ב-17 ביולי 1954 בתל אביב) היא במאית תיאטרון ואופרה הפועלת ויוצרת בישראל, בגרמניה ובאוסטריה ומלמדת בימוי ומשחק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברון היא בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב (1988) ובית הספר הגבוה לאמנות פלסטית בציריך שבשוויץ. היא סיימה השתלמות מקצועית במלגה מלאה בתיאטרון ה"רויאל קורט" בלונדון (1997) ונשלחה מטעם מכון גתה להשתלמות בת ארבעה חודשים בתאטרונים מובילים בברלין ובהמבורג (2003).[1]

מאז תום לימודיה ביימה ברון עשרות הצגות בארץ ובחו"ל. משנת 1999 היא מביימת בכל התיאטרונים הרפרטואריים בתל אביב (הקאמרי, הבימה ובית לסין) ומ-2006 - גם בתיאטרונים מובילים בגרמניה ובאוסטריה וכן באופרה הגרמנית.

מאז 2007 משמשת ברון כמרצה לבימוי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב במסלול לתואר שני וחונכת הפקות גמר.[2]

עבודתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבמאית תיאטרון בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזה כתיבה תיאטרון
"שבוע" שלומי מושקוביץ הבימה
"מונולוגים מהוואגינה" איב אנסלר (תרגום: שלומי מושקוביץ) הבימה
"הנסיגה ממוסקבה: סיפורה של זוגיות שבירה" ויליאם ניקולסון (תרגום: שלומי מושקוביץ) הבימה
"כוכב יאיר" שלומי מושקוביץ הבימה
"תקופת הסתגלות" טנסי וויליאמס הבימה
"הם יורים גם בסוסים" הוראס מקוי (עיבוד: שלומי מושקוביץ) הקאמרי
"תרה" צרויה שלו (עיבוד לבמה: פנינה גרי ודורית גרי) הקאמרי
"לילה טוב אמא" מרשה נורמן (תרגום: רבקה משולח) הקאמרי
"זה הים הגדול" יוסף בר-יוסף הקאמרי
"פשוט לאהוב" שלומי מושקוביץ הקאמרי
"לא בדרך הביתה" מונודרמה מאת מוטי לרנר לעדנה פלידל ז"ל תיאטרון יובל והקאמרי
"דולפינים" מאיה שעיה בית לסין
"הדוד וניה" אנטון צ'כוב (תרגום: שלומי מושקוביץ) בית לסין
"תיק-תק הזמן רץ" דדי ברון תיאטרון הסמטה בשיתוף תיאטרון לנוער
"טיול אופנועים" שלומי מושקוביץ הסמטה
"העדי של עדי" נאווה מקמל-עתיר תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער
"אקסודוס" צביה הוברמן תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער
"חלק אינטגרלי" שלומי מושקוביץ וגיל קופטש סטודיו למשחק יורם לווינשטיין בשיתוף בית ציוני אמריקה
"המלך ליר" ויליאם שייקספיר הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין
"לונה" דדי ברון הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין
"קח אותי מוריס" צביקה שוורצברג ואורלי ישועה תיאטרון מסחרי – מנחם אשר הפקות
"מחוק" (הצגת נושא: סמים) אורלי ישועה תיאטרון סמי לוי לנוער
"שקר בנפשנו" סם שפרד מגמת תיאטרון – בית הספר "אלון" ברמת-השרון

כבמאית תיאטרון בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזה כתיבה תיאטרון
"רומיאו ויוליה" ויליאם שייקספיר התיאטרון העירוני של קיל, גרמניה
Liebelei ארתור שניצלר התיאטרון העירוני של קיל
"עשרת הדברות" שלומי מושקוביץ התיאטרון העירוני של קיל
"הדה גאבלר" הנריק איבסן התיאטרון העירוני של קיל
"בית ברנרדה אלבה" פדריקו גארסיה לורקה התיאטרון העירוני של קיל
"עץ לימון" ערן ריקליס, סוהא עראף התיאטרון העירוני דיסלדורף, גרמניה
"רצח" חנוך לוין התיאטרון העירוני דיסלדורף
"נופל מחוץ לזמן" דויד גרוסמן התיאטרון העירוני קרפלד-מנשנגלאדבך, גרמניה
"טרטיף" מולייר התיאטרון העירוני קרפלד-מנשנגלאדבך
"שלוש אחיות" אנטון צ'כוב התיאטרון העירוני קרפלד-מנשנגלאדבך
"אניואני" אלזה לסקר-שילר התיאטרון העירוני וופרטאל, גרמניה (בשיתוף להקת המחול "פינה באוש")
"טרור" פרדיננד פון שיראך התיאטרון הלאומי זלצבורג, אוסטריה

כבמאית של פרויקטים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פוסטראומה/Reality check - אוסף של שבעה מחזות קצרים, פרויקט משותף של תיאטרון הבימה והתיאטרון העירוני דיסלדורף. במאית שותפה: טל ברנר. כותבים: דנה אידיסיס, יריב גוטליב, נועה לזר קינן, טל שיף, ג'והן בריק, נורה מנסמן ותומאס מלה.[3]
  • שפת אם - מַאמֶע לושֶן (Mameloshn) - דרמת אודיו אונליין בשיתוף פעולה בין תיאטרון גשר ומכון גתה ישראל. מאת סשה (מריאנה) זלצמן. משתתפות: רבקה מיכאלי, נטע שפיגלמן, נטע רוט.[4]

כבמאית טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבמאית אופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמרצה ומורה לתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרצה קבועה בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב וחונכת הפקות גמר במסלול לתואר שני.
  • מרצה למשחק ולבימוי במכללה האקדמית גליל מערבי.[6]
  • מרצה אורחת לבימוי ב"מוצרטאום" (בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בזלצבורג שבאוסטריה) ומייסדת הפרויקט לשיתופי פעולה עם אוניברסיטת תל אביב.
  • מורה למשחק בסטודיו למשחק של יורם לווינשטיין.
  • מורה למשחק במגמת אמנות בבית הספר התיכון "אלון" ברמת-השרון.

כשופטת בפסטיבלים וכחברה בוועדות אמנותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים שבהם זכתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס אורה גולדנברג לבימוי על ההצגה "שבוע" בתיאטרון הבימה, 2004.[8]
  • פרס יוסף מילוא לבמאית השנה על ההצגה "זה הים הגדול" בתיאטרון הקאמרי.
  • ההצגה "שבוע" הוזמנה לפסטיבל "מדיטרנה" במילנו שבאיטליה והוצגה שם.
  • בשנת 2007 הוזמנה דדי ברון לשבת ב"שולחן העגול הגדול בעולם" בכיכר בבל בברלין לצד 112 "האנשים המשפיעים לטובה בעולם" בהם וים ונדרס, לורי אנדרסון, טרי גיליאם, וילם דפו, ביאנקה ג'אגר ואחרים.[9]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דדי ברון חיה בזוגיות עם המחזאי והתסריטאי שלומי מושקוביץ והיא אמא לארבע בנות - בתם המשותפת עומר מושקוביץ, מוזיקאית וזמרת-יוצרת, ושלוש בנות מנישואיה הקודמים לרופא אלכסנדר בלנקשטיין: מיכל ברנשטיין - שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, יוצרת ומרצה, טל בלנקשטיין – שחקנית, יוצרת ומורה-מאסטרית לאיינגאר יוגה, ודנה בלנקשטיין כהן, במאית קולנוע וטלוויזיה, שמנהלת את בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה.

תהליך היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיונות שנערכו עמה סיפרה ברון על ההבדלים בין עבודתה בישראל ובגרמניה. כך, למשל, אמרה בריאיון ל"טיים אאוט" תל אביב: "בגרמניה אני עובדת כשהשיקול היחיד הוא התמודדות עם היצירה מבלי לקחת בחשבון בכלל קהל ומבלי להתפשר אמנותית. אני עובדת בעיקר על חומרים קלאסיים כמו 'הדה גבלר' ו'רומיאו ויוליה' וזה תהליך של לימוד, חיפוש והתפתחות. במקום הזה יש לי הרבה תסכול על הפער בין העבודה שם, שיש בה איזשהו שקט, לעבודה בארץ. גרמניה היא מקום שבו התיאטרון מאפשר לך לחלום ועומד לרשותך כדי להגשים את חלומותיך. בארץ אני חולמת אחרת. כאן אני 'דדי עם גבולות', שהיא לא טובה כמו 'דדי בלי גבולות', ואני מודה שזה מרגיז אותי. אולי מכיוון שאני כן מגיעה לסיפוק אמנותי פעמיים בשנה שם, אז יש לי פחות אמביציה להילחם על זה כאן".[10]

בן זוגה של ברון, המחזאי שלומי מושקוביץ, סיפר על עבודתם המשותפת: "בורכתי שאני חי עם דדי ברון שהיא גם אהובתי וגם באמת במאית אדירה. אז אני פשוט משחרר. אני כמעט לא מגיע לחזרות, אני מגיע ממש לעיתים רחוקות, ואני חושב שעם השנים אני לומד לשחרר יותר ויותר. כי בהתחלה, במחזות קודמים שעבדתי עם דדי, היה לי מאוד מאוד קשה. היא הייתה אומרת: 'תראה, המשפט הזה מיותר. אנחנו מורידים אותו. הייתי נכנס ללחץ מטורף ולא מוכן ומתחיל להיכנס לריבים. אני חושב שבתהליך החזרות של 'כוכב יאיר' למדתי יותר לוותר, לשמוט. כי המחזה מדבר באמת על שמיטה ופתאום אני אומר לעצמי, 'בואנה, אני מדבר על שמיטה ואני עצמי לא מסוגל לשמוט'. יש לי איזה משפט שאני מאוהב בו ודדי אומרת: 'תשמע, נכון, זה מקסים, אבל הוא לא יושב טוב בתוך הסיטואציה. אנחנו לא צריכים אותו, הוא סאבטקסט בוא ננקה אותו'. ואני חושב שלמדתי את זה".[11]

ביקורות על עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "פוסט טראומה": "עם בימוי יצירתי של דדי ברון וטל ברנר ומשחק אנרגטי ומדויק של כל הצוות, זו הצגה צעירה ברוחה, שמספקת מבט רענן וחסר עכבות על הטראומה של שני העמים" (שי בר-יעקב, "דור שלוש וחצי". "ידיעות אחרונות", 5 בינואר 2011).
  • "כוכב יאיר": "הבימוי של ברון מדויק ושופע רעיונות, ואלה מעבירים את הדרמה בעזרת שחקנים מצוינים" (מאיה נחום שחל, כלכליסט, 6 בינואר 2011).
  • "ארוחת טעימות": "מה שהופך את ההצגה לתענוג ממשי הוא הביצוע המלוטש, שהוציאה הבמאית ברון מצוות השחקנים המוכשר, הכולל את לימור גולדשטיין, מוטי כץ, איה גרניט שבא, יואב לוי, הדר ברוך ודוד שאול. כולם עושים מלאכתם במיומנות רבה ובונים הצגה מבדרת, שיש בה איזון נכון בין רגעים דרמטיים לרגעים משעשעים" (שי בר-יעקב, "חזון אחרית החתונה". "ידיעות אחרונות", 4 באפריל 2016).
  • "ארוחת טעימות: "גם המחזה וגם הבימוי משדרים על גל מעט גבוה יותר מהרגיל בתיאטרון הישראלי, ומשרים אווירה של עידון חריג. אולי ניתן לייחס את העניין לעובדה שדדי ברון עושה את רוב ההצגות שלה בשנים האחרונות בתיאטרון הגרמני דווקא. ההשפעה הגרמנית באה לידי ביטוי מובהק גם בעיצוב המינימליסטי, שמתבסס על אובייקט משעשע בעיצובה של דנה צרפתי - מעין ספת ענק רב מושבית, שמשמשת כבמה בתוך במה, ומעניקה מן סיכום אירוני לתולדות הספה כתפאורה בדברי ימי התיאטרון הישראלי" (מרט פרחומובסקי, "ארוחת טעימות: קומדיית בורקס מעודנת". עכבר העיר, 11 באפריל 2016).
  • "זה הים הגדול": "הבמאית דדי ברון העמידה הצגה עדינה ויפה, שיש בה איזון נאה בין הריאליסטי למסוגנן, בעזרת עבודה תנועתית מרשימה מאוד שעיצב יחזקאל לזרוב, שגם משחק בצורה משכנעת בתפקיד הראשי, ומביא לבמה עומק רגשי וקסם כובש" (שי בר-יעקב, "מלאכת החיים". ידיעות אחרונות, 12 במרץ 2007).
  • "הנסיגה ממוסקבה": "הבימוי הנקי והמעוצב של ברון, המסתייע בעיצוב היפהפה של אילאיל אירם ובמוזיקה המצוינת של אורי וידסלבסקי, עוזר לפתח מבט אירוני, קצת מרוחק, על הדרמה הסוערת ותורם רבות להצלחת הערב. לסיכום – הצגה חכמה ומרגשת, שמזכירה לנו עד כמה פריכה האהבה וכמה אמונה דרושה כדי לשרוד את חורבנה" (שי בר-יעקב, "לשרוד את חורבן האהבה". ידיעות אחרונות, 3 באפריל 2005).
  • "שבוע": "המחזאי שלומי מושקוביץ' והבמאית דדי ברון יצרו יחד בהבימה את 'שבוע,' הצגה פיוטית על אהבה ישנה שחוזרת וכובשת אישה מבוגרת, וסוחפת אותה החוצה ממשפחתה ומחייה הבטוחים. המחזה המיוחד, ששילב פרשנות תנ"כית אלטרנטיבית עם דיאלוגים רגישים ומלאי דיוק שפתי, הפך להצגה סוחפת בזכות הבימוי הרגיש והביצוע המחויב של ארבעה שחקנים נהדרים – עידית טפרסון ומוחמד בכרי הוותיקים, ולצידם עופר זוהר ומיכל ורשאי הפחות ידועים אבל הלא פחות מוכשרים" ("הכי טובה בעיר – שי בר-יעקב מסכם את עונת התיאטרון". ידיעות אחרונות, 15 באוגוסט 2003).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דדי ברון - דף אמן באתר קוטלר
  2. ^ דדי ברון באתר אוניברסיטת תל-אביב
  3. ^ הבימה בעולם באתר תיאטרון הבימה
  4. ^ [1] שפת אם באתר פסטיבל התיאטרון הבינלאומי ביפו.
  5. ^ דדי ברון באתר האופרה הישראלית
  6. ^ סגל המרצים בחוג לתיאטרון אתר האקדמית גליל מערבי
  7. ^ מרב יודילוביץ',זוכה תיאטרונטו: "מדוע הרגתי את אמא שלי".אתר ynet
  8. ^ פרסי הבמה לשחקנים, יוצרים ועובדים. "הארץ", 24 בפברואר 2004
  9. ^ מרב יודילוביץ',"הבמאית דדי ברון תשתתף בשולחן העגול הגדול בעולם". אתר ynet, ספטמבר 2006
  10. ^ "יש להם על מי להישען". אתר "טיים אאוט" תל-אביב, 17 בספטמבר 2013
  11. ^ שלומי מושקוביץ מדבר על ההצגה "כוכב יאיר" באתר יוטיוב