הארץ שלנו (ספר קומיקס)
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אורי פיינק |
| איורים | אורי פינק |
| שפת המקור | צרפתית עברית |
| תורגם לשפות | עברית צרפתית |
| סוגה | קומיקס, ספרות פוליטית, אוטוביוגרפיה |
| הוצאה | |
| הוצאה | BERG |
| תאריך הוצאה | 2008 |
| מספר עמודים | 100 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | מודן הוצאה לאור |
| תאריך | 2008 |
  | |
הארץ שלנו (בצרפתית: Israel Palestin: Entre gurre at paix, בתרגום מילולי לעברית: ישראל פלסטין: בין מלחמה לשלום) הוא ספר קומיקס פוליטי ישראלי מאת אורי פינק שפורסם בשנת 2008 תחת ההוצאה הצרפתית BERG בצרפת, בקטגוריית ICEBERG המוקדשת לקומיקס פוליטי בלבד. הוא פורסם לראשונה בשחור לבן בתרגום צרפתי ולאחר ההצלחה בצרפת תורגם לעברית בשם "הארץ שלנו" ונצבע על ידי הקומיקסאים הישראלים ולדיק סנדלר וארז צדוק.
הוצאת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורי פינק, שידוע בעיקר בזכות הקומיקס המפורסם ביותר שלו "זבנג!" ונחשב לקומיקסאי הראשון בישראל, מצייר כמעט תמיד רק קומיקס מצחיק לבני נוער. אלא שבזכות השתתפותו בתוכנית "קרטונינג פור פיס" העולמית (גם מישל קישקה חבר בתנועה זו) הוא החל לתקשר עם הוצאות ספרים ברחבי העולם. כך קרה שבשנת 2007 פנתה חברת BERG הצרפתית לאורי פינק במטרה שיכתוב קומיקס פוליטי מנקודת מבטו כישראלי על החיים בישראל, כדי שיפורסם בצרפת תחת הכותרת החדשה ICEBERG, שמוקדשת אך ורק לקומיקס פוליטי. היצירה של הספר הייתה קשה משום שאורי פינק מצייר מאז ומתמיד רק קומיקס מצחיק, שהוא סוג ז'אנר שונה לגמרי מקומיקס פוליטי. בשביל קומיקס פוליטי פינק היה חייב להשתמש בצורות כתיבה וציור שהוא אינו מורגל אליהם: שימוש בצבעים כהים, ציורים מופשטים, ריבועי קומיקס מסוגננים ועוד. כדי להתמודד עם ז'אנר ששונה מסגנונו הייחודי בו הוא מצייר כבר למעלה מ-40 שנה, נאלץ פינק להשתמש בסיפורים אישיים כדי לתעל את הסיפור לקומיקס פוליטי רציני, כך שהתוצאה הסופית נעשתה קומיקס פוליטי-אוטוביוגרפי.
"בספר ניסיתי דרך מספר סיפורים אישיים להמחיש את המורכבות של החיים בישראל, ולעקוב אחרי השינויים שעברנו פה בארבעים השנים האחרונות"
— אורי פינק
אודות הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקומיקס עוסק בחוויות של אורי פינק תוך אמירה פוליטית וסאטירית של המצב המורכב במדינת ישראל. דרך האירועים שעבר אורי פינק הוא נותן לקורא מבט נרחב על צדדים רבים בסוגיות פוליטיות מורכבות בחברה הישראלית: הסכסוך הישראלי פלסטיני וישראל יהודית או דמוקרטית. הספר עוסק גם כן באירועים פוליטיים שהשפיעו רבות על צורת החשיבה הישראלית על כל היבטיה: רצח יצחק רבין בשנת 1995, האינתיפאדה השנייה (אינתיפאדת אל אקצא) בשנת 2000. להלן תקצירי נושאי הספר:
ערבים ישראלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
החלק הראשון של הספר עוסק בתקופת הילדות של אורי פינק. שם מוצגים כמה זיכרונות ילדות שקשורים בנושא הערבים בישראל. בזיכרון הראשון מוצג אורי פינק הילד בחופשה משפחתית. בעת הנסיעה באוטו מסתכל פינק מחלון המכונית הנוסעת ומתאר את הנוף מולו: "כמה ערבושים עם כבשים". בקטע זה פינק הילד עוד לא מודע לכך שהמילה "ערבושים" היא מילה פוגענית, אבל אביו, ששמע את ההערה, מתרגז מיד לשמע מילת הגנאי ויורד מן האוטו כדי להירגע. קטע זה הוא מעין אתנחתא לחלק זה של הספר המתאר את המצב של הערבים בחברה הישראלית. עוד קטע המוזכר בחלק זה הוא זיכרון ילדות מהעיר ירושלים, שם חיים ערבים לצד יהודים. שם מוצג ציור גדול פרי עטו של פינק המתאר את שוק מחנה-יהודה הומה האדם. בציור אפשר לראות חרדים חובשי שטריימל וחליפות מסתובבים לצד ערבים חובשי כפייה וגלבייה.
הגירה של פליטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד נושא מורכב מבחינה פוליטית שיש לו צדדים רבים הוא נושא הגירת פליטים מארצות נחשלות או מדינות שקיימות בהן מלחמות אזרחים (סוריה, עיראק, מדינות צפון אפריקה) אל מדינות אירופה המפותחות, כמו גרמניה, צרפת או בריטניה. על אף שנושא זה אינו קשור מידית למדינת ישראל, פינק בכל זאת מצליח להעלות זיכרון מטיול שורשים בגרמניה. אחד מקרובי משפחתו מדבר על המהגרים הערבים כעל "מפגע אוכלוסין שיש למגר", ודימוי זה מעלה בעיניי רוחו של פינק את תקופת השואה וטרום מלחמת העולם השנייה כאשר האזרחים הגרמנים ה"ארים" היו מדברים על היהודים כעל מפגע אוכלוסין.
המאבק הדתי-חילוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחלק זה של הספר מתאר אורי פינק ויכוח דתי עם ידידו אורי אורבך. במהלך הריב מסתובבים שניהם ברחבי העיר תל אביב ומוציאים טיעונים חדשים. הוויכוח מתחיל מהשאלה 'האם צריך לאפשר עבודה בשבת' - פינק אומר שיש לאפשר עבודה בשבת עם הטיעון ש"כל אדם יכול לעבוד באילו ימים שהוא רוצה לפי אמונתו הדתית" ואילו אורבך דווקא תומך בדעה שאין לאפשר עבודה בשבת משום ש"במדינה יהודית יש לשמור על אורך חיים יהודי, שכולל גם שביתה מכל מלאכה בשבת. מלבד זאת, חוק זה הוא גם חוק סוציאליסטי שמאפשר יום חופש ומנוחה לכל אדם". אלה ממשיכים לטעון טיעונים מנוגדים במטרה לשכנע זה את זה ותוך כדי להסביר לקוראים עד כמה מורכב המצב. עד מהרה מתחילים השניים לנהל ויכוח פוליטי על שיטת הממשל של ראש הממשלה, יצחק רבין, כשאורבך טוען כי רבין מוביל לשפל ביטחוני ואילו פינק טוען כי רבין גורם לשגשוג בכלכלה ובשלום. החלק האחרון של קטע זה הוא מעין אקספוזיציה לפרק הבא, שעוסק ברצח רבין (ראו למטה).
רצח יצחק רבין[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו ספרי קומיקס ובכלל ספרים ישראלים רבים אחרים, גם הספר "הארץ שלנו" מתאר את הטראומה הישראלית של רצח ראש הממשלה יצחק רבין בשנת 1995. כמו בספרו של מישל קישקה "פלאפל עם חריף" שמתאר את הקרע בחברה הישראלית לפני ואחרי רצח רבין, גם פינק מתאר את רצח רבין דרך חוויה אישית. הוא מציג סעודת יום הולדת של חברו במסעדה מפורסמת בתל אביב, שגם מופיעה ברקע הפרק הקודם 'המאבק הדתי-חילוני'. החבורה, שמורכבת מפינק, בת זוגו וחבריהם, דנה בנושאי הסכם אוסלו, עצרת השלום ותפקודו הכללי של רבין כראש ממשלה. כשהמנות לא מגיעות בזמן, הם מבררים מה קורה ומגלים כי רבין נרצח בעצרת השלום על ידי אדם יהודי חובש כיפה. הסערה שמתחוללת באותו רגע מלווה בציורים אובדניים, מרוחים ומבולבלים. הפרק מסתיים באמירה של אחד היושבים לשולחן, כשהוא מבטא מחשבה שהושתקה במוחות השמאלנים הרדיקלים בזמן הרצח, המחשבה שהימין ניצח.
האינתיפאדה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחינת כותבים רבים האינתיפאדה השנייה מתוארת כאירוע זוועה שהיה מלא בפחד ואימה. גם פינק מתאר את מאורעות האינתיפאדה בצורה נואשת וכואבת: הוא מתאר בציוריו רחובות ריקים מרוב פחד, ציורים של אוטובוסים מפוצצים ומחבלים מתאבדים. הוא ממחיש את ההרגשה שכל אחד עלול להיות קורבן לפיגוע בעזרת ציור כוונת רובה על פרצופי האנשים. הוא מביע זעם על כך שהיהודים חיים בפחד מתמיד ואילו הפלסטינים נהנים מחיים בטוחים כל עוד הם נמצאים במקום מגוריהם. הפרק מדבר בנוסף גם על שינוי התמיכה בפלסטינים - איך שבאינתיפאדה הראשונה היה פינק תומך נלהב של ההתעוררות הפלסטינית ואילו את האינתיפאדה הנוכחית (דאז) הוא מתאר כאירוע אלים וחסר כל הצדקה. הנה ציטוט של פינק מתוך הספר, שמתייחס לאינתיפאדה החדשה.
"לקרוא לדבר הזה אינתיפאדה זו התעמולה הכי זדונית מאז גבלס"
— אורי פינק מתוך הספר "הארץ שלנו"
עמדה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
העמדה הפוליטית של הספר אינה מוסתרת, אלא גלויה לחלוטין ומתיימרת להיות נוקבת כמו בספר "פלסטיין" של ג'ו סאקו או "פרספוליס" של מרג'אן סטראפי. העמדה הפוליטית היא שמאל מתון ומבחינה דתית פינק מיצג את החילוניות. על אף שהספר שומר על עמדה פוליטית ברורה הוא כן נותן ייצוג לדעות השונות ולא פוסל אותן. העמדה הפוליטית של הספר מיוצגת על ידי פינק ואילו הדעות ההפוכות מוצגות בכל פעם אצל אנשים אחרים: קרוב משפחתו בגרמניה, אורי אורבך ועוד. מלבד חוות דעת פוליטית, מנסה פינק גם להעביר לקורא הצרפתי את המורכבות של החברה הישראלית על די ייצוג נרחב של כלל האוכלוסייה בארץ.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "פרפוליס" מאת מרג'אן סטראפי