הוועדה הישראלית למדרוג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
IsraelAudienceResearchBoard.png

הוועדה הישראלית למדרוג (Israel Audience Research Board - IARB) היא גוף ללא מטרת רווח שהוקם בחודש פברואר 1995 במטרה למדוד את שיעורי הצפייה בטלוויזיה הישראלית.

מנכ"ל הוועדה, החל מספטמבר 2014, הוא שמואל שם-טוב.[1]

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקרי הצפייה הישנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התחלת השידורים הסדירים של הערוץ המסחרי הישראלי הראשון, ערוץ 2, בחודש נובמבר 1993, היה ברור לכל הגורמים בשוק - זכייניות הערוץ, חברות הפרסום השונות והרגולטור האחראי על השידור - שיש צורך במדידת נתוני הצפייה על מנת לתמחר את שידורי הפרסומות שבערוץ. מתוך הבנה זו, ובהתאם ללשון החוק, לקחה על עצמה הרשות השנייה להפעיל מערך סקרים יומי אשר ימדוד ויעקוב אחר תנודות הצפייה בערוץ המסחרי.

סקרים אלו התבססו על משאל טלפוני שנערך בזמן אמת, במהלך שידורי הפריים טיים, במהלכו התקשרו סוקרים אל כ-7,500 ישראלים ברחבי הארץ ואלה נשאלו לגבי הרגלי צפייתם באותו הערב. סקרים דומים נערכו ביום שלמחרת על מנת להוות השלמה למדגם, אך על אף ההשקעה הרבה בסקרים מדי יום, מידת דיוקם של הנתונים הייתה מועטה ביחס לשיטות אחרות.

הקמת הפיפל-מיטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחשב באי דיוקם של נתוני הסקרים הישנים, החל בתחילת 1995 תהליך של הקמת מערכת מדידה חדשה על פי כלים טכנולוגיים ומתקדמים יותר כשיטת ה"פיפל מיטר". המערכת החדשה יועדה לספק פתרונות טובים יותר למדידת הרייטינג, ללא התבססות על זיכרונם של הנסקרים בטלפון. "הוועדה למדרוג" הוקמה בחודש פברואר באותה השנה במטרה ליישם את הקמת המערכת החדשה וזו החלה כעבור שנה להוציא לפועל את "סקר הכינון" - סקר שנועד למפות את האוכלוסייה בישראל ועל פי זה לייסד את מדגם המערכת שיורכב בידי כמה מאות משפחות.

סקר הכינון יצא לפועל בשיתוף חברת "טל-גאל" שהוקמה כחברת-בת של TNS הבריטית, וכלל בדיקה מקיפה של כ-6,000 משפחות ישראליות מכל שכבות האוכלוסייה השונות, שבין היתר עברו ראיון אישי ובדיקות מקיפות על הרגלי חייהם, במטרה להרכיב מהם את המדגם שייצג נאמנה את אוכלוסיית המדינה. בסופו של התהליך, נבחרו 385 משפחות להוות את מדגם מערכת המדידה, עם כוונה להרחיב את המדגם בהמשך הדרך. כל משפחות המדגם קיבלו מכשיר אלקטרוני, דמוי ממיר, בתוספת שלט ייחודי שאפשר להם לתעד את צפייתם בטלוויזיה. דפוס צפייתם היווה למעשה את הבסיס לנתוני הצפייה החדשים.

התחלת המדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדידת הרייטינג החלה לפעול רשמית ב-1 במרץ 1998, כאשר שבועיים קודם לכן, החלו מדידות הרצה של המערכת. במהרה התברר כי הנתונים מצמצמים במעט את הפער בין ערוץ 2 וערוץ 1 ביחס לנתוני הסקרים של הרשות השנייה, בעיקר משום שבעבר צופי הערוץ הראשון, שהיו מבוגרים יותר, לא תמיד שיתפו פעולה עם הסוקרים הטלפוניים. עם זאת, נתוני הצפייה של ערוץ 2 שמרו על יציבות בהשוואה לסקרים, ולא נרשמה בערוץ ירידה משמעותית.

בהתאם לכוונות הראשוניות, מספר משפחות המדגם הורחב באופן משמעותי עם השנים. בתחילת שנות האלפיים הורחב המדגם לכדי 470 משפחות וכעבור עשר שנים, בסיום העשור, הוגדל המדגם באופן משמעותי לכדי 590 משפחות שכללו 2,100 בני-אדם. בחודש ינואר 2015 פאנל המדגם הורחב וכלל 700 משפחות שכוללות 2,200 בני-אדם.[2]

למעט שינוי בגודל המדגם ושינוי עקבי בזהות המשתתפים, לא שונה כמעט אף פרט בצד הטכנולוגי של מדידת הרייטינג. השינוי המשמעותי הראשון בזירה הזו הגיע בשנת 2010 כאשר הוועדה החלה להתוות שינוי טכנולוגי בשיטת המדידה בצורה כזו שתביא בחשבון גם את מספר הצופים בשיטות הצפייה הנדחית, וזאת בניגוד לנתוני העבר שכללו רק את הצפייה החיה. שיטה זו יצאה לדרך ב-1 בינואר 2011 ומיצבה את מדינת ישראל בשורה אחת עם מספר מצומצם של מדינות בהם נתוני הצפייה המתפרסמים כוללים גם את הצופים בשירותי ה-VOD והממירים המקליטים.

בנוסף, לקראת שנת 2012 אף הביעה הוועדה למדרוג את רצונה לשלב את נתוניה עם נתוניה של ועדת המדרוג באינטרנט שהחלה לפעול באותה התקופה, ובכך להיות חלוצה בתחום מדידת שיעור הצופים האמיתי ברחבי המדינה בכלל הפלטפורמות האפשריות השונות.

בשנת 2017, ימים לפני פיצול ערוץ 2, החליטה הוועדה פה אחד לבטל את שיטת "חיתוך הפינות" ובה נחתכות מכל תוכנית 20 דקות בהתחלה ו-20 דקות בסוף, וכך מתקבלים נתוני צפייה גבוהים מהמציאות. במקום זאת החליטו בוועדה למדוד את ממוצע הרייטינג של כל תוכנית.[3]

בנובמבר 2017 הוחלט בוועדה לצאת למכרז חדש לבחירת הגוף שינהל את מדידת הרייטינג. המודד החדש צפוי להתחיל את מדידת הרייטינג ב-2019, ויכלול במדידה גם את נתוני הצפייה באינטרנט.[4][5]

באפריל 2018 החלו גופי השידור החברים בוועדה להפיץ את נתוני הרייטינג הכוללים גם את האוכלוסייה הערבית. כמו כן הוחלט לצאת למכרז חדש לבחירת הגוף שימדוד את הרייטינג, כאשר הוא כולל את הגדלת הפאנל הנמדד ל-900 משפחות במקום 700.[6]

חברי הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריכי התחלת מדידת הערוצים השונים
תאריך ערוצים נמדדים
01.03.1998 ערוץ 2, ערוץ 1, ערוץ 33 וערוץ 23
28.01.2002 ערוץ 10
12.11.2002 ערוץ 9
20.07.2003 ערוץ 24
30.06.2017 ערוץ 20
15.5.2017 כאן 11, מָכָּאן
01.11.2017 קשת 12, רשת 13, עשר

ועדת המדרוג כוללת בתוכה את מרבית הגורמים הקשורים לנושא - החל מגופי פרסום גדולים (במסגרת איגוד המפרסמים), גופי רגולציה (הרשות השנייה כמו גם מועצת הכבלים והלוויין) וגופים נוספים (איגוד השיווק הישראלי).

בנוסף, חברים בוועדה כל ערוצי הטלוויזיה הנמדדים שכוללים כיום את הערוצים הציבוריים של תאגיד השידור הישראלי כאן 11 ומַכַּאן (ובעבר במסגרת רשות השידור את ערוץ 1 וערוץ 33) וכן את ערוץ 23 של החינוכית, הערוצים המסחריים קשת 12, רשת 13, ערוץ עשר (ובעבר ערוץ 2 שבו הזכייניות קשת, רשת וטלעד), והערוצים הייעודיים ערוץ 9, ערוץ 20, ערוץ 24 וערוץ 30.

כל ערוץ מהחברים בוועדה נדרש לשלם סכום כספי מדי שנה עבור מימון שירותי המדידה - דבר שמונע עד היום מערוצי כבלים ולוויין קטנים, שאינם משדרים פרסומות ואינם נזקקים לנתונים כה מדויקים, להצטרף כחברים בוועדה. גם חברות הכבלים והלוויין בעצמן בחרו לאורך השנים להסתפק בשירותי המדידה הפנימיים שלהן ולא לרכוש את שירותי הוועדה המדויקים - גם כאן לאור העובדה שהם אינם מתפרנסים מפרסומות ואינם נזקקים לנתונים.

הערוצים שחברים בוועדה מקבלים לידיהם מדי בוקר בשעה 09:00 את דו"ח הצפייה היומי כפי שנמדד ביום הקודם. בהמשך היום הנתונים מופצים לכלי התקשורת המסקרים את התחום וכמו כן הם מתפרסמים על גבי אתר ייחודי שהקימה הוועדה ברשת האינטרנט.

חברי הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברים לשעבר בוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים נמתחה ביקורת רבה על מדידת הרייטינג בידי הוועדה, ועל כך שהיא מציגה נתוני צפייה מעוותים וגבוהים מהמציאות. הביקורת עסקה בייצוג מועט של ערבים ומסורתיים בפאנל המדגם, לעומת ייצוג גבוה של חילוניים.[7] כמו כן נמתחה ביקורת על שיטת "חיתוך הפינות" – שמעלה את נתוני הצפייה.[3]

בחודש ינואר 2013 עתר ערוץ 9 נגד הוועדה ודרש כי ימונה נאמן חיצוני שיבדוק את עבודת הוועדה למדרוג בטענה כי נתוני הרייטינג המיוחסים לאוכלוסיית העולים לא משקפים את המציאות.[8] במרץ 2013 הסיר הערוץ את העתירה.[9]

ב-20 בדצמבר 2017 הודיע ערוץ 20 על פרישה מהוועדה, עקב טענתו ל"חוסר אמינות של הנתונים, וחוסר שוויון בין משתתפי הוועדה", זאת לצד איום של הטלוויזיה החינוכית ושל תאגיד השידור הישראלי לפרוש אף הם, בשל המכרז למציאת מפעיל למדידת הצפייה.[10] באוגוסט 2018 הודיעה הרשות השנייה כי היא שוקלת לפרוש מהוועדה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אופיר דור, שמוליק שם-טוב נבחר לתפקיד מנכ"ל הוועדה הישראלית למדרוג, באתר כלכליסט, 27 באוגוסט 2014
  2. ^ נתי טוקר, אולי אתם תקבעו את אחוזי הרייטינג: היקף משפחות הפיפל-מטר יעלה ב-20%, באתר TheMarker‏, 22 בינואר 2015
  3. ^ 3.0 3.1 נתי טוקר, תוצאות האמת: השינוי הדרמטי בחישוב הרייטינג שיטלטל את שוק הטלוויזיה, באתר TheMarker‏, 25 באוקטובר 2017
  4. ^ מכרז חדש למדידת רייטינג: לראשונה תשולב צפייה אינטרנטית, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2017
  5. ^ נתי טוקר, ועדת המדרוג תמדוד רייטינג גם באתרי אינטרנט, באתר TheMarker‏, 15 בנובמבר 2017
  6. ^ יונתן כיתאין, ועדת המדרוג: שיטת מדידת הרייטינג של "החדשות" תשונה, גלובס, ‏24 באפריל 2018
  7. ^ יונתן כיתאין, ‏עיוותים ברייטינג: המדגם סובל מייצוג חסר של ערבים ומסורתיים, באתר גלובס, 5 בספטמבר 2017
  8. ^ זוהר שחר לוי, הוועדה הישראלית למדרוג עונה לערוץ 9: "נתוני הצפייה מהימנים", באתר כלכליסט, 19 בפברואר 2013
  9. ^ אלכסנדר כץ, ערוץ 9 הסיר את העתירה נגד הוועדה למדרוג: טענותיו ייבחנו בתוך חודשיים, באתר אייס, 3 במרץ 2013
  10. ^ יונתן כיתאין, לא רק ערוץ 20: התאגיד והחינוכית מאיימים לפרוש מוועדת המדרוג, גלובס, ‏20-12-2017