הילה לולו לין

הילה לולו לין פרח כפר בירעים

לידה	6 בנובמבר 1964 (בת 58) משמר העמק
שם לידה	הילה לין
לאום	ישראלית
תחום יצירה	מיצג, פיסול, וידאו ארט, שירה, מיצב, צילום, ספרי אמנית
יצירות ידועות	הקצ לדמעות 1994, "הבנתי" 2002, "הצילו" 2002
www.hilalululin.com

הילה לולו לין (שמה המלא: הילה לולו לין פרח כפר בירעים; נולדה ב-6 בנובמבר 1964) היא אמנית ישראלית רב-תחומית/רב חושית", העוסקת במדיומים שונים בהם ציור, פיסול, מיצב, מיצג, קולנוע, וידאו ארט, שירה והוצאת ספרים.

יצירותיה של לין הוצגו הן ברחבי ישראל - במוזיאון תל אביב, מוזיאון ישראל, מוזיאון חיפה לאמנות, המשכן לאמנות עין חרוד, ובמוזיאונים נוספים וכן בגלריות רבות, והן בעולם – בארצות הברית, בספרד, בצרפת, בנורווגיה, ביפן, בפורטוגל ובאיטליה.

ביוגרפיה

הילה לין נולדה במשמר העמק 1964. בגיל שלוש הצטרפה להוריה שנסעו לשליחות של שנתיים וחצי בחבל קסאווין באיראן, שלאחריה חזרו לישראל והתגוררו בכפר ביל"ו.

בשנים 1986–1989 למדה לתואר ראשון במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית. (BFA) בבצלאל בירושלים. לאחר לימודיה בבצלאל הוסיפה לין לשמה את השם "לולו".

החל משנת 2019 לין היא פרופסורית חברה יוצרת בבצלאל.

חיים אישיים

לין יוצרת ומתגוררת בתל אביב-יפו. תקופה ארוכה הייתה בת-זוגה של הזמרת-יוצרת יהודית רביץ. בן זוגה הוא האמן חנא פרח כפר בירעים, שלין אימצה את שם משפחתו.

פעילותה האמנותית

לין עסקה רבות בזוויות ראיה אמנותיות סביב נושא הגוף, דרך זיקה לאובייקטים פשוטים, יומיומיים. הביצה, אברי הגוף ונקביו הם מוטיבים חוזרים בעבודותיה, כמו גם פעולות אקסצנטריות כגון בליעת ולעיסת חפצים וחומרים שונים, או פעולות על הגוף כגון גילוח גבות, הקזת דם ורחיצת ידיים בדבק.

עבודתה נוגעת בהיבטים עכשוויים של השיח הפמיניסטי המאוחר ומציעה מבט ביקורתי על ערכים וסמלים העומדים בבסיס התרבות המקומית. את שורשי עבודתה ניתן לזהות באמנות המושגית, באמנות המיצג ובאמנות הווידאו של שנות ה-70 של המאה ה-20.

היא עוסקת באופן עקבי בגוף, במיניות, בזרות ובניכור, ועבודתה מביעה אסתטיקה אישית פורעת גבולות נורמטיביים. השפה האמנותית- סוריאליסטית שלה מתבטאת בהכלאות ובמניפולציות שהיא יוצרת בגופה אל מול מצלמה, מעבדת בהדמיות מחשב או מבטאת במילים בשיריה, ברטוריקה המשלבת ארוטיקה, אימה, מצוקה ודחייה.

הילה לולו לין פרצה לתודעה בשנות ה-80 המאוחרות, ביצירות וידאו ארט של תיעוד עצמי במראה קשה ואכזרי. בתערוכת היחיד הראשונה שלה "קול הימימ" (1992) הציגה פסלים עשויים מהכלאות בין אורגני וסינתטי, קונקרטי ובדוי, מענג ומהנה. בעבודות הווידאו ארט שיצרה היא ביטאה גוון סוריאליסטי ומיניות פרובוקטיבית, ובלט בהן הניסיון לערעור תפיסות מסורתיות אודות מיניות האישה.

בעבודת הווידאו "הקצ לדמעות" (1994) שהוצגה בתערוכה "מטאסקס 94", הופיעה לולו לין כשהיא מעבירה על גופה חלמון של ביצה, כשהיא מתעדת את מסעו על גופה במהלך אינסופי של קליטה ופליטה. מבקר האמנות יגאל צלמונה פירש את העבודה כניסיון לכינון יחס שונה בין זהות גברית לנשית. האוצרת תמי כץ-פרידמן כתבה כי "לולו לין מבקשת לפרום את התפרים המקובלים בין אשה-מזון-גוף-בשר-וחומר [...] הגוף נתפס כאן כטריטוריה אינסופית, נזילה וחמקמקה".

סביב שנות ה-2000 היא הקימה מיצבים גדולים יותר (כגון "טיפת חלב", 2002), ובמקביל וחומרים מן המרחב הציבורי החלו לחלחל ולהשפיע על יצירתה.

עבודת הטריפטיך "דם קר: שיר בשלושה חלקים" (1996) שנוצרה במיוחד לתערוכה "דזרט קלישה" לפני רצח רבין, מציגה את שמי המזרח התיכון מעל תל אביב וירושלים כבשר חשוף ומדמם. בעבודה "הצילו" (2002), מופיע הילה לולו לין כדמות ביונית הנכנסת ללב ים כשגופה העירום קשור ברצועות ויניל; ב"הבנתי" (2002), היא נראית הולכת בשבילי קיבוץ משמר העמק בו נולד אביה בדמות "המפלצת מהקיבוץ", כשגופה מצופה בשכבת לטקס ואבנים כמו עור. המיצב "חפרפרת" (2005), שהוצג במוזיאון תל אביב לאמנות, כלל אלמנטים של פרפורמנס וייצר אמירה נוקבת בנושאים של משטור ובקרה, כפייה ושלילת חופש.

בשנת 2002, הקימה בשותפות עם הבנאי, האמן והארכיטקט, חנא פרח כפר בירעים, בן עקורי הכפר, את עמותת שרנקה. מרכז הפעילות של הפרויקט הוא פעולות פרפורמטיביות המתרחשות בכפר בירעים, ומתועדות בווידאו ובצילום סטילס. זאת, במטרה לאפשר התבוננות וחשיבה אמנותית, אדריכלית, חברתית, פוליטית וביקורתית, ולעסוק בשאלות של זיכרון, שייכות, התמודדות אישית וקולקטיבית, משטור הרס וכפייה. הפעולות מתרחשות בכפר, במה שנותר מבית המשפחה, ובסוף כל פעולה מתרוקן הכפר ושב למצבו כשטח צבאי סגור.

הילה לולו לין משתמשת בפונט משלה בעבודותיה, המושתת על כתב ידה, ועל השימוש החדשני האופייני שלה בשפה - ללא אותיות סופיות. כך שמתארת אותו גליה בר אור: ”ב"פונט לולו" המזוהה עמה כגופן דיגיטלי באותיות דפוס בכתב ידה... כתב משלה, מרחב משלה, המאפשר להגמיש את השפה למחוזות סיפיים, ילדיים, יומיומיים, פתיינים ופואטיים שבהם מלה נוגעת במלה והשיבוש-לכאורה יוצר מרחב דימויים חדש.”

גלריה

• 

  דמ קר: שיר בשלושה חלקים, 1996, חלק # 1

• 

  Ein Gebot # 1, Hila Lulu Lin Farah Kufer Birim, 2004, 22:42 min

• 

  Everthing is 6 times lighter 0n the moon 1993-1995 # 69

• 

  SweetHeart 1969

• 

  Call_Me_You_Basterd, Hila Lulu Lin Farah Kufer Birim, 2002, 04:42 min

• 
• 

  No More Tears, 1994

• 

  Pure & Wild # 1

תערוכות יחיד

• 1992: "קול הימימ", גלריה בוגרשוב, תל אביב
• 1992: "מינשאר נקי", גלריית הסדנה לאמנות, יבנה
• 1993: "טבע דוממת עם גור", גלריה ארטיפקט, תל אביב-יפו
• 1995: "The Air has a Sweet Taste", גלריה ניקול קלגסברון, ניו יורק
• 1995: "הפרה, הדג וצב הזהב", גלריה אמברוזינו, קורל גייבלס, פלורידה
• 1995: "על הירח הכל יותר קל פי שש", גלריה ארטיפקט, תל אביב-יפו
• 1997: "Pure & Wild", גלריה אמברוזינו, מיאמי, פלורידה
• 1998: "הייתי הולכת מרחקימ", מוזיאון חיפה, חיפה
• 1998: "אני המלכה בארמון העבד", גלריית סדנאות האמנים, תל אביב
• 1999: "עין הפוכה", הולוולס מרכז לאמנות עכשווית, באפלו, ניו יורק
• 2000: "נוראהבתי/שיקרתי", גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב
• 2002: "בוכה בשמונה דקות", גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב
• 2002: I Need Some Money Honey, ריי-גון, ולנסיה, ספרד
• 2005: "חפרפרת", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו
• 2007: "היא", המשכן לאמנות עין חרוד, עין חרוד
• 2008: "היא", גלריה נ & נ אמן, תל אביב-יפו
• 2012: "עולם מופלא", גלריה נ & נ אמן, תל אביב-יפו
• 2015: "נו ששש מת", סדנת ההדפס ירושלים

תערוכות קבוצתיות - חלקי

• 1992: "דו מימד / תלת מימד", תיאטרון ירושלים, ירושלים
• 1995: "חמש שנים לאלפיים", מוזיאון הרצליה לאמנות, בית יד-לבנים, הרצליה
• 1997: "Delicious Art Exhibtion", מוזיאון טמפוזאן לאמנות עכשווית, אוסאקה, יפן
• 2000: "חשיפה: רכישות אחרונות", אוסף דורון סבג, חברת או.אר.אס., מוזיאון תל אביב
• 2001: "אהבה ממבט ראשון, אמנות ישראלית מאוסף ורה, סילוויה וארטורו שוורץ", מוזיאון ישראל, ירושלים
• 2003: "בנקט", פלה דה לה וירנה, ברצלונה, ספרד; ז.ק.מ., גרמניה; מרכז לאמנות עכשווית, מדריד
• 2004: "שבעת החטאים", המוזיאון לאמנות עכשווית, בולזאנו, איטליה
• 2006: "יפן זה כאן באמנות ישראלית עכשווית", מוזיאון ישראל, ירושלים
• 2008: "ובסוף נמות – אמנות צעירה בשנות התשעים בישראל", מוזיאון הרצליה לאמנות, הרצליה
• 2009: "נוף חתום: דפוסים של ייצוג", מוזיאון פתח תקווה לאמנות, פתח תקווה
• 2010: "שלושה אמנים, אוסף אחד – סוזן הילר – עבודה בתהליך", מוזיאון ישראל, ירושלים
• 2014 הוצאו מהקשרם: אמנות איברי הגוף, מוזיאון ישראל, ירושלים
• 2015 הים האחרון: אמנות ישראלית והים, מוזיאון אשדוד לאמנות, אשדוד
• 2021 קומזיץ, תערוכה קבוצתית, ירושלים- קרקוב- ברלין, המפעל, ירושלים

הקרנות וידאו

• 2000: "נוראהבתי/שיקרתי", סינמטק תל אביב; סינמטק ירושלים
• 2003: "קולה של המילה", הזירה הבינתחומית, ירושלים; מקלט 209, תל אביב
• 2003: "הבנתי", פסטיבל וידאו בין לאומי, ליסבון, פורטוגל; וידאו זון, הביאנלה הבינלאומית הראשונה לווידאו-ארט, סינמטק תל אביב
• 2004: "טיפת חלב – הסרט", תחרות וולג'ין, פסטיבל הקולנוע, ירושלים

פרסים

• 1988: פרס מוזיאון ישראל לעיצוב תעשייתי, מוזיאון ישראל, ירושלים
• 1988-1994: פרס קרן שרת, קרן התרבות אמריקה-ישראל.
• 1992: פרס אמן צעיר של פרס שר החינוך והתרבות.
• 1995: פרס קדישמן לאמן צעיר, מטעם קרן תרבות אמריקה-ישראל.
• 1998: פרס שר החינוך והתרבות לאמנות חזותית לשנת תשנ"ח.
• 2002: זוכת פרס ארטור גולדרייך לאמנות, עיצוב ואדריכלות, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.
• 2002: ציון לשבח לפרויקט "טיפת חלב", פסטיבל עכו לתיאטרון אחר
• 2002: פרס ישראכרט ומוזיאון תל אביב עבור אמן ישראלי.
• 2002: ציון לשבח על המיצג "הצילו", פסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר, עכו
• 2002: פרס ישראכרט ומוזיאון תל אביב לאמנות לאמנית ישראלית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הילה לולו לין בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של הילה לולו לין
• הילה לולו לין, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• הילה לין באתר ארופיאנה (באנגלית)
• גלובס, ‏הילה לולו לין פותחת תערוכה חדשה, באתר גלובס, 20 במאי 2008
• הילה לולו לין, באתר אופקים חדשים
• הילה לולו לין | היא*, באתר המשכן לאמנות עין חרוד
• ביקורת על ספרה של לולו לין "הפרה, הדג וצב הזהב", באתר אבן חושן
• הספרים של הילה לולו לין, באתר "סימניה"
• הילה לולו לין | ביקורת על "חפרפרת", ב"מארב: אמנות – תרבות – מדיה"