הפשיטה על האי גרין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע בולמוס 6
מלחמה: מלחמת ההתשה
תאריך התחלה: 19 ביולי 1969
תאריך סיום: 20 ביולי 1969
משך הסכסוך: שעות אחדות
לפני: מבצע בולמוס 5
מקום: האי גרין, דרום תעלת סואץ
29°54′42″N 32°31′48″E / 29.9118°N 32.5299°E / 29.9118; 32.5299 קואורדינטות: 29°54′42″N 32°31′48″E / 29.9118°N 32.5299°E / 29.9118; 32.5299 
תוצאה: ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

מצריםמצרים  מצרים
הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית א-סאעקה

ראשי מדינה
גולדה מאיר  גמאל עבד אל נאצר 
מפקדים
כוחות

70 חיילי חי"ר מצרים ו-12 חיילי קומנדו של א-סאעקה

אבידות

6 הרוגים, 11 פצועים

70-80 הרוגים

תרשימי הפשיטה על האי גרין, יולי 1969[1]

הפשיטה על האי גרין (בצה"ל: מבצע בולמוס 6) הייתה פשיטה של כוחות שייטת 13 וסיירת מטכ"ל בלילה שבין 19 ו-20 ביולי 1969, במהלך מלחמת ההתשה, על האי גרין שבצפון מפרץ סואץ. מפקד שייטת 13, סא"ל זאב אלמוג פיקד על הפעולה, מפקד סיירת מטכ"ל, סא"ל מנחם דיגלי פיקד על אנשי הסיירת וקצין חי"ר וצנחנים ראשי, תא"ל רפאל איתן, נמצא בסירה בקרבת האי.[2].

בפשיטה נהרגו שישה חיילי צה"ל ו-11 נפצעו. אבידות אלה, יחד עם הפלתם של שני מטוסים במבצע בוקסר, גרמו להלם ואכזבה בציבור הישראלי.[דרוש מקור] במטרות המבצע נאמר באופן כללי "פגיעה ביעד אויב מבוצר",[3] אך תמלילי התדרוכים הסודיים בוועדת החוץ והביטחון מעידים שהמטרה לדברי הקצינים הבכירים הייתה: "להרוג כמה שיותר מצרים, במוצב מבוצר בקו. לעשות להם מה שעשו לנו".

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ההתשה

האי גרין הינו מתחם ימי מבוצר שהוקם על שן סלע בקצה הדרומי של תעלת סואץ, כ־2.5 ק"מ מפורט תאופיק בקרבת העיר סואץ. כחלק ממאמצי הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה להגן על התעלה במהלך המערכה במזרח התיכון,[4] נבנה באי גרין שובר גלים שהקיף חלקית את השונית, ועליו נבנו מספר בונקרים כדי להגן על פתחה הדרומי של התעלה מתקיפות של כוחות הציר דרך האוויר או הים.[5] הצבא המצרי ירש את המתחם והפך אותו ליעד מבוצר, 145 מטר אורכו ו- 68 מטר רוחבו. המתקנים המצריים על האי כללו פילבוקס שנחשד כעמדת מכ"ם, אליו הוביל גשר באורך 45 מטר. נתוני המודיעין הצביעו על כך שבאי ממוקמים עמדת מכ"ם לבקרת אש נגד מטוסים, תותחי נ"מ בני 37 ו-85 מ"מ ו-14 מקלעים, ושהוא מאויש על ידי 80-100 חיילים מצרים, כולל יחידת קומנדו.

המבצע באי גרין נערך בחודש החמישי למלחמת ההתשה בתעלה, לאחר עשרות רבות של הרוגים בתקריות בקו, וזמן קצר לאחר פשיטה מצרית על חניון טנקים ישראלי מול פורט תאופיק שבה נהרגו 8 חיילים, נפצעו תשעה ונחטף חייל אחד. ממשלת ישראל החליטה לתקוף את המוצב באי גרין כתגובה לפשיטה המצרית, וכן מתוך כוונה להשיב לצה"ל את כוח ההרתעה ההולך ונשחק וכן להרתיע את הנשיא נאצר מלהמשיך בהתשה. שם הקוד שנבחר היה "בולמוס 6". קדם לו מבצע בולמוס 5 שנערך חודש לפניו.

הפשיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את האי תקפו כוחות שייטת 13 וסיירת מטכ"ל. כוח צה"ל, שמנה כ-70 לוחמים, הפליג מראס מיסאלה ב-12 סירות גומי עד לנקודת פיצול כמה מאות מטרים מהיעד. הפשיטה התבצעה בשני גלים: אנשי השייטת הגיעו ראשונים, בשחייה ובצלילה, וחיילי הסיירת נחתו בשלב שני בסירות גומי.[6] כוח שלישי שייט ב"חזיר" לעמדת הרתק - תמרור-אבן ימי 140 מטרים מדרום לאי, וברגע הפריצה ליעד של הגל הראשון המטיר אש כרתק והסחה על עמדות התותחים והמקלעים הכבדים שבדרום המבצר.

הלחימה באי נמשכה 39 דקות, ובמשך 38 דקות נוספות הכוח שנותר באי חילץ נפגעים, פיּנה ציוד שנָשר מהם ופוֹצץ את האגף הצפוני של המבצר בעזרת כ־80 ק"ג חומר נפץ – כל זאת ללא הפרעה מצד הכוח המצרי.

פינוי כוחות צה"ל מהיעד תוכנן להתבצע לכל אורך שלב התקיפה – תחילה פונו נפגעים ובהמשך, כל מי שסיים את תפקידו בלחימה נסוג בקבוצות של 2–4 סירות גומי, זאת על-מנת להימנע מנפגעים עקב הארטילריה המצרית הצפויה. הפינוי מהאי בוצע כמתוכנן, אך ארך זמן ניכר, בעיקר עקב קשיים בחילוץ הנפגעים בתנאי הצפיפות והסיבוך של היעד; הסירה האחרונה, ובתוכה מפקד הפעולה, יצאה את האי 25 דקות לאחר הזמן האחרון שנקבע בתוכנית, ואז כבר החלו ליפול פגזים על שפת היעד שפגעו באחת מסירות הגומי ופצעו קל את אחד הלוחמים. הסירה הפגועה טבעה בתחילת דרכה בים וששת אנשיה נאלצו לשחות (3.5 ק"מ) לעבר החוף שבשליטת ישראל. הם הקימו קשר וחולצו מהמים באמצעות שני מסוקים.

בלחימה הקשה היו לצה"ל שישה הרוגים ו-11 פצועים. על פי צה"ל, למצרים היו בקרב בין 70 ל-80 הרוגים וכל מצרי שלא נהרג, נפצע. במהלך המבצע התברר כי המכ"ם ביעד היה דמה.

עם לוחמי צה"ל שהשתתפו בקרב נמנה עמי אילון, שנפצע קשה במהלך הקרב וזכה בעיטור הגבורה[7] על חלקו בקרב. כמו כן, זכה גיל לביא בעיטור העוז, ואילן אגוזי,[8] דב בר, גדי קרול וזלי רוט זכו בעיטור המופת.

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד הפשיטה אלמוג תיאר את האתגרים והקשיים בתכנון הפעולה ובמהלך הלחימה על הגג החשוף ובחדרים שסביב לחצר המבצר: הימצאות היעד בלב-ים; היותו מבוצר, נישא וצפוף; עמוס בחיילי אויב רבים; גדוש בחדרים ובעמדות-נשק כבד ובינוני רבים; מהכוח המצרי נמנעה האפשרות להימלט (בגלל הים) ולכן הוא נאלץֹ להילחם על נפשו בעקשנות; הגל הראשון של התוקפים נאלץ לחדור ליעד ישירות מהמים ולהסתער עליו בהימצאו מתחת לעמדות האויב; בתנועה ליעד הוא נתקל בזרמי-ים בלתי צפויים שהקשו עליו את ההתקדמות בשחייה ובצלילה אל היעד; תקלת דיווח ותקשורת שאירעה בשלב החדירה ליעד גרמה לעיכוב בהגעת הגל השני ליעד ואילצה את הגל הראשון להמשיך בלחימה על הגג החשוף ללא חיפוי מצד הגל השני שתוכנן לתת לו זאת מתוך החצר.

באותם ימים נטען, כי לפשיטה ולהצלחתה הייתה חשיבות מכרעת, שכן היא תרמה לאמון המטכ"ל ביכולתן של יחידות הקומנדו לעמוד במשימות פשיטה וחדירה לעומק האויב, והיוותה מכה קשה למצרים שנפגעו במה שחשבו למוצב החזק ביותר שלהם. על כך התבטא רפאל איתן, שפיקד על המבצע כולו כקצין חי"ר וצנחנים ראשי, ושהה בסירת-גומי לרגלי המבצר בעת הלחימה על היעד:

ביצוע הפשיטה על האי גרין היה יוצא דופן בהצלחתו הבלתי רגילה... בפעולה זו השיג צה"ל הישג חשוב שאיננו רגעי... ההישג הוא בעצם המבצע, בו פילסנו דרך לשיטת לחימה חדשה, אשר הגבירה את ביטחוננו... המצרים, בחלומותיהם האיומים ביותר, לא חלמו על פעולה נועזת מסוג זה... ערכה של הפעולה הזו לגבינו היא, שלמרות האבידות הכבדות, הופגנו בה יכולת ורמה היכולים לשמש לנו תמרור במשך שנים רבות...

ד"ר מוסטפא כבהא מצא עדויות להשפעה המוראלית שהייתה לפעולה זו על המצרים:

פעולה זו [האי גרין] היוותה נקודת מפנה במלחמת ההתשה. היא סימלה את התחלתו של שלב חדש במלחמה, שרוב החוקרים המצריים קרא לו 'שלב ההתשה הנגדית', בו עברה היוזמה הצבאית מידי מצרים לידי ישראל.[9]

ב1997 התפרסם בארצות הברית הספר Great Raids In History בו מתוארות פשיטות מפורסמות שהתבצעו ב 400 השנים האחרונות בארצות ובזמנים שונים. הפשיטה על האי גרין נבחרה כמבצע ישראלי יחיד להיכלל בין 19 הפשיטות שתוארו בספר [1]

המצרים הציגו תמונה הפוכה, לפיה הצליחו למנוע את הפשיטה ולגרום לכוח הפושט אבדות קשות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב שיף, איתן הבר, לקסיקון לביטחון ישראל, הוצאת זמורה ביתן, מודן
  • מייק אלדר, האויב והים פרקים מיומן המבצעים,משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1991, ע'141 -150.
  • מייק אלדר, "שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי", ספריית מעריב, 1993
  • זאב אלמוג, עטלפים בים האדום - פעולות מיוחדות של הקומנדו הימי במלחמות ההתשה ויום הכיפורים, הוצאת משרד הביטחון ו"מכון גלילי לחקר כוח המגן", 2007, פרק ב': "בולמוס 6" - הפשיטה על האי גרין, עמ' 43–111
  • זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, עמ' 576-497

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מייק אלדר "שייטת 13", ספריית מעריב, 1993, עמוד 406.
  2. ^ טל זגרבה, כל האי רתח וגעש. הפגזים התקרבו אלינו שורות-שורות, במחנה, 11.06.2008, כפי שהועלה באתר "שבו"ז חיילים".
  3. ^ הפשיטה על האי גרין, באתר חיל הים הישראלי.
  4. ^ "שייטת 13", באתר Global Security (באנגלית).
  5. ^ "הפשיטה על האי גרין", באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית).
  6. ^ הפשיטה על האי גרין באתר צה"ל
  7. ^ עיטור הגבורה שהוענק לעמי אילון, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
  8. ^ עיטור המופת שהוענק לסגן אילן אגוזי, באתר הגבורה, מתוך אתר הגבורה.
  9. ^ מוסטפא כבהא, חרב אל-אסתנזאף: מלחמת ההתשה בראי המקורות המצריים (אפעל: יד טבנקין, מכון ישראל גלילי לחקר מדיניות ההתיישבות, הביטחון והחוץ; אוניברסיטת תל אביב, 1995), עמ'86