הכוחות המיוחדים של סוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הקומנדו הסורי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הכוחות המיוחדים של סוריה
SYR-commandos-ins.svg
פרטים
מדינה סוריהסוריה  סוריה
שיוך הכוחות המזוינים של סוריה
סוג כוחות מיוחדים
אירועים ותאריכים
מלחמות מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה
מלחמת האזרחים בסוריה
נתוני היחידה
כוח אדם 2 דיוויזיות ומספר יחידות עצמאיות
סה"כ כ-15,000 חיילים
פיקוד
מפקדים עלי חיידר (1968-1994)
עלי חביב מחמוד (1994-?)

הכוחות המיוחדים של סוריהערבית: الوحدات الخاصة; 'יחידות מיוחדות'), הוא כינוי ליחידות קומנדו מובחרות למשימות מיוחדות בצבא הסורי.

מספר חיילי הקומנדו הסורי מוערכים בכ-15,000 המסודרים ב-10 אגדים (רגימנטים[דרושה הבהרה], הקרויים פוֹגִ'ים, ביחיד פוֹג')[1]. במהלך תקופת המלחמה הקרה נחשבו כוחות הקומנדו הסורי לאחד מהכוחות הצבאיים הערבים המאומנים בצורה הטובה ביותר וחמושים בנשק מתקדם. עד לשנת 1994 היו הכוחות המיוחדים תחת פיקוד מרוכז של עלי חיידר, אך משום התנגדותו לנשיאותו של בשאר אל-אסד, הוא פוטר מתפקידו ולמעשה כמחצית מהרגימנטים הועברו לפיקוד שתי דיוויזיות כוחות מיוחדים ומספר רגימנטים הועברו ליחידות אחרות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של חייל קומנדו במהלך הקרב על החרמון במלחמת יום הכיפורים, 1973.
עלי חיידר מפקד הכוחות המיוחדים בשנים 19681994.

במלחמת יום הכיפורים, כחלק ממהלך הפתיחה של המלחמה, ב־6 באוקטובר 1973 כבש הצבא הסורי את החרמון באמצעות גדוד 82 של הקומנדו הסורי, שהונחת בארבעה מסוקים, שאחד מהם התרסק בנחיתה. באותו זמן היו בחרמון 54 חיילים, מהם רק 14 לוחמים מגדוד 13 של חטיבת גולני. 31 מהחיילים נכנעו לסורים, 13 חיילים נהרגו ועשרה חיילים נחלצו. ב-8 באוקטובר ניסה כוח של חטיבת גולני שמנה 140 - 150 לוחמים, בפיקוד המח"ט אמיר דרורי, לכבוש מחדש את החרמון. הקומנדו הסורי, חמוש בנשק קל, מטולי אר פי ג'י ורימונים, ארב ללוחמי גולני ובלם את הניסיון. האבדות הישראליות בקרב היו 25 הרוגים כולל מפקד גדוד 17 (אריות הגולן) של חטיבת גולני, סגן אלוף דובי דרור, ו־57 פצועים[2].

בהמשך המלחמה ב-9 באוקטובר חדרו מספר מסוקים מסוג מי-8 ובהם לוחמי קומנדו סורים לרמת הגולן ונחתו בקרבת מחנה נפח. כוח מסיירת מטכ"ל בפיקודו של יוני נתניהו, אשר לקחה חלק בלחימה כפלוגת סיור מובחרת בעוצבת געש בפיקודו של רפול, הוקפץ לאזור הנחיתה ונתקל במארב שערך לו כוח הקומנדו הסורי. כן הוקפץ למקום כוח מפלוגה ג' של גדוד 51. במהלך הקרב בין סיירת מטכ"ל לבין הקומנדו הסורי נהרגו כארבעים לוחמים סורים ושני לוחמים מכוח הסיירת[3]. באותו יום נהרג סא"ל יעקב שחר, מפקד גדוד 12 של גולני, בקרב כנגד כוח קומנדו סורי שנשלח לצפון רמת הגולן, לאזור תל ורדה, בקרב בשדה עגבניות ממזרח לבוקעתה[4].

בקרב ההבקעה לסוריה ניהל צה"ל קרבות שריון וחיל רגלים כנגד השריון והקומנדו הסוריים באזור הכפר מזרעת בית ג'ן[5]. לוחמי גדוד 12 (ברק) של חטיבת גולני, עליו פיקד רס"ן ארוין לביא, ואיתו כוח שריון בפיקוד אלי גבע[6], נערכו, לאחר ההבקעה, להגנה בכפר מזרעת בית ג'אן[7] והדפו בהצלחה התקפות קומנדו ושריון סוריים והרגו רבים מהם[8].

לקראת סיום הלחימה עלה כוח מסיירת מטכ"ל, תחת פיקודם של יוני נתניהו וסגנו עוזי דיין, לאחד משיאי החרמון בסוריה, וביצע תצפית ומודיעין על היערכות הסורים בטרם מבצע קינוח לכיבוש החרמון. במבצע עצמו הרגו ושבו עשרות לוחמי קומנדו סורים ומנעו תגבורות ואספקה להר.[9].

מלחמת ההתשה במובלעת הסורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 באפריל 1974, במהלך מלחמת ההתשה במובלעת הסורית, תקף כוח קומנדו סורי את פסגת שיא החרמון המצויה 15 קילומטרים בעומק השטח הסורי ונשלטה על ידי צה"ל כחלק מהמובלעת. מטרת הסורים הייתה להדוף את צה"ל מנקודת תצפית זו החולשת על עומק המערך הסורי ועל דמשק. הסורים ידעו כי בגלל תנאי השטח ותנאי האקלים הקשים, הסתפק צה"ל בסיורים בלבד בפסגה ולא אייש אותה דרך קבע והצליחו לכבוש את הפסגה ולהשתלט עליה. למחרת, ב-14 באפריל, הוטל על כוח בן שישים לוחמים מיחידת האלפיניסטים ומסיירת מטכ"ל, בפיקוד רס"ן עמירם לוין, לכבוש את שיא החרמון, בגובה של למעלה מ-2,800 מטר.[10] הכוח העפיל לפסגה, שם ניהל קרב קשה כנגד הקומנדו הסורי שבסופו נכבש שיא החרמון על ידי לוחמי צה"ל. מספר ההרוגים הסורים היה כ-12 ועוד מספר של שבויים ולצה"ל היו כ-30 פצועים.

מלחמת לבנון הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הפלישה הישראלית ללבנון, בשנת 1982, פעלו כוחות קומנדו סורי בשטח לבנון, כנגד צה"ל. כוחות הקומנדו ארבו לכוחות החיל הרגלים והשריון הישראליים וגרמו להם נזקים.

כוח מיחידת שלדג, בפיקוד גיורא ענבר וטל רוסו[11], פעל בציר החוף וכבש את מתחם המוזיאון בביירות,[12] בו התבצרו לוחמי הקומנדו הסורי[13] רבים, ובקרבות אחרים בעיר כנגד מפקדות אש"ף מבוצרות היטב. מאוחר יותר סיפר רוסו בראיון שזו הייתה "מלחמה מעניינת".[11] בטרם הקרב על המוזיאון, מצא קצין המודיעין של היחידה תרשים מדויק של המבנה בארכיון הלאומי של ביירות. הלוחמים פשטו בו זמנית דרך כל הפתחים, והסתערו באש וברימונים על המחבלים המבוצרים. טל רוסו, שהיה אז מפקד פלגה בשלדג, תיאר בראיון את הפריצה למתחם המוזיאון – "הצמדנו חומר נפץ לקיר המבנה. חשבנו שזה יעשה חור בקיר, אבל בפועל פוצצנו את הספרייה הלאומית של ביירות וגשם של דפים ירד עלינו. תחת אש של אר.פי.ג'י פרצנו למוזיאון." את הקרב מול אנשי הפת"ח, ניהלו לוחמי שלדג כשהם מתרוצצים בין חפצי אומנות ואוסף של מטבעות עתיקים המוטלים על הרצפה[14]

יחידות הכוחות המיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2007,[דרושה הבהרה] הכוחות המיוחדים בסוריה כוללים את חטיבת חיל הרגלים 120, הדיוויזיה ה-14 של הכוחות המיוחדים ועוד כ-10 יחידות קומנדו עצמאיות נוספות. נכון ל-2007 הם סובלים מחוסר בתקציבים ומציוד מיושן. דווח כי הקומנדו הסורי התחמש בטילים נגד טנקים מסוג 9M133 קורנט.[15]

מלבד אלו, ישנם מספר רגימנטים של כוחות מיוחדים הנמצאים במסגרות שונות, לדוגמה הדיוויזיה המשוריינת הרביעית מכילה מלבד שתי חטיבות משוריינות וחטיבה ממוכנת, גם רגימנט כוחות מיוחדים מלא (הרגימנט ה-555).

הרגימנטים של הכוחות המיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם ככל הנראה עשרה רגימנטים של כוחות מיוחדים בצבא הסורי, בנוסף לרגימנט השייך לדיוויזיה המשוריינת הרביעית וככל הנראה ישנן מספר יחידות כוחות מיוחדים עצמאיות נוספות הכפופות ליחידות שונות.

כל רגימנט (פוג') מכיל שלושה גדודים, עם סך הכל כ-1,500 לוחמים. בראש הרגימנט עומד קצין בדרגת עמיד (תת-אלוף).

 
פיקוד הכוחות המיוחדים
 
 
 
דיוויזיית הכוחות המיוחדים ה-14
 
דיוויזיית הכוחות המיוחדים ה-15
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרגימנט ה-41
 
 
 
 
הרגימנט ה-36
 
הרגימנט ה-127
 
הרגימנט ה-555 (הדיוויזיה הרביעית)
 
 
 
 
 
הרגימנט ה-45
 
 
 
 
הרגימנט ה-554
 
הרגימנט ה-35
 
 
 
 
 
הרגימנט ה-46
 
 
 
 
הרגימנט ה-556
 
 
 
 
הרגימנט ה-47
 
הרגימנט ה-53
 
הרגימנט ה-54

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Syrian Commandos Fade Away, James Dunnigan
  2. ^ עמית נבון, "גולני היה חייב לכבוש את החרמון", באתר nrg‏, 2 באוקטובר 2003
  3. ^ עדותו של האלוף במיל' שי אביטל על הקרב כנגד הקומנדו הסורי, מתוך אתר רשמי לזכרו של סא"ל יונתן נתניהו.
  4. ^ אביחי בקרהכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 01.10.2003, "הוביל שחר את פלוגה א' של הגדוד להסתערות על כוח קומנדו סורי שנשלח לתקוע טריז בצפון רמת הגולן. הקרב העקוב מדם התקיים בשדה עגבניות ממזרח לבוקעתא, האויב ספג עשרות רבות של אבדות. לנו היו חמישה הרוגים, בתוכם, לבנו החסיר פעימה, יענקלה - האבא של הגדוד".
  5. ^ אביחי בקרהכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 01.10.2003, ברוך אלעד: "העמידה במזרעת בית ג'אן לא נחשבת כי לא הצלחנו לספוג מספיק אבדות וגם כי לחם שם אדם צנוע שהחיצוניות שלו לא מסגירה את תעצומות הנפש שהוא ניחן בהן, ושהוא והמ"פים שהיו תחתיו לא נופפו לראווה במעשיהם כדי לשווק את עצמם".
  6. ^ אביחי בקרהכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 01/10/03, "11 מלוחמי הגדוד נהרגו בהתכתשות שהתנהלה מטווחים קצרים, לסורים הפכה הפינה ההיא לבית קברות המוני, לא מעט הודות לכוח טנקים מאולתר בפיקודו של אלי גבע, שנחשב כבר לבן בית בגדוד".
  7. ^ אביחי בקר, אין יותר גיבורים, הארץ, ‏ 10.04.2002, "סגן ברוך הכט (אלעד), מ"פ בגדוד 12 של גולני, לחם בבוקעתא ובמזרעת בית ג'אן. כשהוא נדרש להמליץ לוועדה על מועמדים לעיטור לא שש למלא את המשימה.'לא חשבתי שהעניין נוגע אלינו, למרות שהפעילות לא הייתה פחות הרואית מכל סיפורי הצל"ש שגדלתי עליהם', הוא אומר. 'הגישה שלי הייתה שסך הכל עשינו בקרב את מה שתירגלנו באימונים. אלה שמקבלים עיטור היו אגדות בעיני אבל כשאני הייתי בתוך הדברים הם נראו לי טריוויאלים. תפיסה דומה הייתה גם למג"ד שלי'."
  8. ^ אביחי בקרהכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 01/10/03, "מגבעת המג"ד הצופה אל הפלוגות שנערכו בהגנה הוא שלט היטב בנעשה ונהג בגדוד כאילו הוא מנצח תזמורת. 'השלווה הסטואית שארוין הקרין הייתה המפתח להצלחה', אומר דוד (בנזי) בר זוהר, מנהל תיכון עירוני ז' ביפו, שהוביל את פלוגה ג' מאז נפצעו המ"פ (אני) והסמ"פ (סגן השר וחבר הכנסת מיכאל רצון)".
  9. ^ עוזי דיין, "למדנו את הלקח תחת אש קטלנית", ישראל היום, 2010\09\17
  10. ^ משה זונדר, סיירת מטכ"ל, כתר ספרים, 2000. תקופת עמירם לוין, עמוד 165.
  11. ^ 11.0 11.1 חן קוטס-בר, הרמבו של צה"ל: טל רוסו עושה חשבון נפש, באתר nrg‏, 19 בספטמבר 2009.
  12. ^ לילך שובל ואהרל'ה ויסברג, ‏לוקח אחריות, באתר ישראל היום, 26 באוגוסט 2011.
  13. ^ איתי רום, זה כאילו קרה רק אתמול, גלובס, ‏ 27.07.2006, גיורא ענבר: "אני במלחמת לבנון הראשונה הייתי מפקד שלדג. הובלתי את היחידה להשתלטות רגלית על המוזיאון, 'ההיפודרום' קראו לזה, בביירות. זה היה היעד שכולם ידעו עליו, שישב בו קומנדו סורי כל הזמן. כשניתנה פקודה לכבוש את מערב ביירות, על היחידה שלי הוטלה המשימה, ככוח חי"ר במסגרת אוגדת שריון 162, לכבוש את המוזיאון- וכך עשינו. גם שם לא היו נפגעים".
  14. ^ עמיר רפפורט וגיא לשם, הקלף הסודי של חיל האוויר, ידיעות אחרונות, ‏ 24.04.1999.
  15. ^ Syrian missile buildup continues, Israel calls situation 'tense'